מהוועידה הבינלאומית בנושא "רצח עם בעידן החדש": רצח העם נגד הפאלון גונג בהקשר של מערכת המשפט הסינית ה"משופרת" כביכול (קטעים נבחרים)

פשעיו של הממשל הסיני נגד מתרגלי הפאלון גונג אינם שנויים במחלוקת. אין ספק שהאלימות המרושעת והבלתי מוצדקת שמבוצעת כנגד אלו שפשוט מדברים בשבחי התנועה או מרימים כרזת פאלון גונג, הכליאות, העינוים והרצח ההמוני של חסידי הפאלון גונג, ביחד עם מבצע התעמולה הממשלתי והתקשורתי רווי השנאה והארס שמופנה נגדם, משתלבים ועונים על ההגדרה המשפטית של רצח עם.

רעיון שלהרבה משקיפים בינלאומיים קשה להשלים איתו הוא כיצד יכול להתרחש דבר כזה במדינה שמתוארת ע"י פרשנים בעלי השפעה רבים כמדינה שצעדה צעד גדול ומהיר ביישום שלטון החוק.

מיהם הפרשנים המובילים שעיצבו את דעת הקהל העולמית בנוגע למערכת המשפט הסינית ה"מתפתחת"? האם השקפותיהם עולות בקנה אחד עם המציאות? למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו משתמשים במונח "מערכת המשפט הסינית"? מה התפקיד שממלאים "בתי המשפט" הסיניים במערכת המשפטית? האם לממשל הסיני יש כוונה כלשהי ליישם אי פעם את "שלטון החוק"? לבסוף, אפילו בגבולות הצרים ומעוררי הרחמים של "מערכת המשפט" הסינית, האם פעילויות הממשל מתאימות לחוק הסיני כפי שהוא קיים היום? כשג'יאנג זמין פתח את המבצע השטני של רצח העם נגד הפאלון גונג, האם הוא עורר הליך משפטי כלשהו או מנגנון משפטי כלשהו? אם לא, כיצד יכולים להתרחש הרצח ההמוני, המאסרים, העינויים והרדיפה הכללית של כמות כה גדולה של אנשים לגמרי מחוץ למערכת המשפטית? כיצד יכול אדם אחד לכפות את רצונו על האומה כולה ולעשות זאת לגמרי מעל למערכת המשפט?

חשוב להעלות את כל השאלות האלו בצורה מפורשת ולהבין את התשובות אליהם, לפני שנוכל להתחיל לתפוס את מה שהתרחש בסין מאז 1999, ובאופן כללי יותר, מה קרה וממשיך לקרות למגוון רחב של קבוצות ובודדים מתנגדים בסין.

לרבים בקהילייה הבינלאומית, סין הצטיירה בשנים האחרונות כמדינה שמנהיגיה נחושים ליישם את "שלטון החוק" וכמדינה שבהתמדה ובמהירות מקימה מערכת משפטית אמינה שתעמוד בציפיות ובאמות המידה הבינלאומיות. ברצוני לומר כבר בפתיחה שאין דבר רחוק מכך מהמציאות. פעמים רבות נאמר לי שאין עליי לשפוט את מערכת המשפט הסינית בכך שאאמוד אותה מול מערכות בוגרות ומורכבות בארצות אחרות, אשר התפתחו במשך מאות רבות של שנים. הרשו לי לומר כבר עכשיו שאלו אינן אמות המידה שלפיהן אני אומד.

ראשית, פרשנים רבים מציינים שלסין יש מערכת משפטית רק מ- 1.7.1979 כך ש"כמובן, היא לא מושלמת"; "רומא לא נבנתה ביום אחד"; "לפחות היא צועדת בכיוון הנכון לא?" לא נכון!

שתי נקודות: 1. מובן שמקובל עלי שלא ניתן לצפות מסין שתקים בין לילה מערכת משפטית שתתאים לאמות המידה של המערכות המערביות. הייתי אופטימי אם זה היה נכון שהמגמה היא בכיוון הנכון. היא לא! בימים אלו בתי המשפט גרועים במידה ניכרת מאלו שהיו לפני 15 שנים והם ממשיכים להדרדר.

2. אינני מבקר את סין על כך שאינה עומדת באמות המידה המערביות. אני לא משתמש בסטנדרטים מערביים כדי להעריך את הביצועים הסיניים. אני מעריך את ביצועיה של מערכת המשפט הסינית בכך שאני מודד אותה מול החוקים הכתובים שלה עצמה. השלטונות הסיניים באופן שיטתי מתעלמים שוב ושוב מהחוקים ומההליכים המשפטיים שלהם עצמם אשר פורטו בחוקים הכתובים. "בתי הדין" לא מגלים שום עניין בחוק; מרבית השופטים מעולם לא קראו את החוק וכל פסקי הדין שנקבעים בבתי הדין הסיניים, ללא יוצא מן הכלל, מונעים משיקולים פוליטיים ולא משפטיים.

מי מספק את המשקפיים הוורודים שדרכם משקיפים בדרך כלל על מערכת המשפט הסינית?

ממשלים מערביים מושפעים מהזדמנויות מסחריות נראות לעין בסין.

לאורך כל ההיסטוריה הסינית המודרנית, אומות מערביות רדפו אחר החלום החמקמק (יהיה מי שיומר מיסטי) של שוק סיני חסר גבולות. בימיה הראשונים של מדיניות "הדלת הפתוחה" יצרן מערבי של שעווה קוסמטית התלהב מהעובדה שאוכלוסיית סין מונה סך הכל "שני מיליארד בתי שחי" ואם אפילו אחוז קטן מבעליהם ישתכנעו לקנות דאודורנט זה יסתכם למכרה זהב!

אין שום ספק שכיום ההשקעות והאינטרסים המסחריים מכתיבים את המדיניות הסינית של כמעט כל אומות המערב. הם יודעים שבאופן קבוע סין נוהגת להעניש כל חברה בקהיליה הבינלאומית שמעזה לבקר את המנהיגות הסינית. צרפת, דנמרק והולנד ספגו מכה קשה ממעשי נקם בלתי חוקיים על כך שביקרו את סין על ההפרות השערוריתיות של אמות המידה המקובלות בנושאי זכויות האדם.

כיום, אין כמעט ממשלה בעולם שמעוניינת לסכן את נתח השוק שלה בסין בכך שתדבר נגד המשטר הסיני, אשר ניתן להוכיח שבפגיעותיו בזכויות האדם הבסיסיות, מבין אומות העולם הוא המתעלל והמדכא בצורה הבוטה ביותר. פשעים שהיו זוכים לגינוי ללא חשש מעונש לו היו מבוצעים ע"י שלטונות איראן, עירק, ערב הסעודית או סוריה, מתעלמים מהם באופן שיטתי כשהם מבוצעים ע"י השלטונות הסיניים.

[...]

הקהיליה העיסקית הבינלאומית

לציבור המשקיעים והסוחרים בעלי האינטרסים הכלכליים בסין קשה להבחין בכוונה המחושבת להטעות ולתאר בצורה מסולפת את המצב הקיים במערכת המשפט הסינית. במידה מסויימת, הבעייה היא שכהנחה כללית, לקהילה העיסקית פשוט לא אכפת מנושאים שקשורים לזכויות האדם. נושאים כאלו נחשבים ל"פוליטיים" וסיסמה מקודשת במסחר היא שנושאים פוליטיים אמורים להיות נפרדים לחלוטין מנושאים עסקיים וכלכליים. כמו כן, חלקים גדולים מהקהילה העיסקית הבינלאומית לא ממש מודעים לאופן בו פועלת מערכת המשפט הסינית כי הם כמעט לא מושפעים ממנה. בכל חוזה שנחתם בסין בין גורם זר לגורם סיני מקומי, אם הזרים נעזרים בעורך דין מתאים החוזה מכיל סעיף שעוסק ביישוב מחלוקות באמצעות בוררות אצל גורמים זרים וזה כדי לוודא שהצד הזר לא יאלץ להכנס לתחום שיפוטו של "בית הדין" הסיני. זה משתנה, ונקודת המבט של המשקיעים הזרים עלולה להשתנות אף היא כתוצאה מכך.

בכל מדינה שממשלתה זוכה לחיזוק בעזרת השקעות ממושכות של גורמים זרים, באותם מקרים נדירים בהם המשקיעים הזרים לא מצליחים להתחמק מעימות עם הפרות זכויות האדם, באופן מדהים הם תמיד מגיעים למסקנה שהמדיניות הטובה ביותר כדי להשפיע בקידום הדמוקרטיה והפסקת הפגיעות בזכויות האדם היא במקרה גם המדיניות שמייצרת את הרווחים הגדולים ביותר למשקיעים הזרים. התאוריה אומרת שביקורת ציבורית על מענים אכזריים רק תפגע במענים האלו ותחמיר את המצב; לעומת זאת, הבעת תמיכה ציבורית, ידידות וסולידריות יאפשרו למשקיעים הזרים ולממשלותיהם לשכנע את המענים, באופן אישי, לנטוש את שיטותיהם האכזריות.

עורכי דין זרים בסין

רובם המכריע של עורכי הדין הזרים בסין יאמרו שמערכת המשפט הסינית השתפרה במידה ניכרת במשך 15 השנים האחרונות. אני לא חולק על קביעה זו, כל עוד אנחנו מאוד ברורים בהגדרה שלנו ל"מערכת משפטית". עורכי הדין האלו מדברים באופן קבוע על ההצפה המרשימה של החוקים והתקנות אשר יצרה קבצי חקיקה אדירים שמכסים את כל ההיבטים שקשורים להשקעות בסין וגרמו לעסקים להיות צפויים הרבה יותר. כיום, לעורך דין זר בסין הרבה יותר קל לייעץ ללקוחות שלו על מדיניות הממשלה הסינית כלפי השקעות במגזר כלכלי מסויים ועל יכולת הקיום של כל יוזמה שעולה על הפרק. אך ל"מערכת החוקים" הזו (קרא "מסגרת חקיקתית") אין שום קשר ל"מערכת בתי המשפט"; היא גם לא קשורה לביסוס "שלטון החוק" בסין, נושא שנרחיב עליו את הדיבור.

מהו תפקידם של "בתי הדין" הסיניים ב"מערכת המשפט" הסינית?

התפתחותה של "מערכת המשפט" הסינית באמת מרשימה כל עוד מובן בבירור שהמונח הזה מתחיל ומסתיים בחוקים הכתובים שנקבעים ע"י הממשלה בלבד ומנחים את התנהגותם של המשקיעים הזרים והאזרחים הסיניים. ל"בתי המשפט" אין שום כוח בחינה משפטי. יש סיבה להאמין שלפחות חלק מההנהגה הסינית הבכירה מעולם לא קראה את החוקה הסינית והם אפילו לא יודעים אילו חרויות מוענקות לאזרח בחוקה. כשהממשלה או שר מסויים מפרים את החוקה או כל חוק אחר אין שום אמצעי תיקון זמין. בסין אין דבר שדומה ליישום חוק חוקתי כיוון ששום "בית משפט" סיני לא מסוגל לדון בערעור חוקתי על החלטה או מדיניות של ההנהגה הסינית.

חשוב להבין שמה שנקרא "בתי משפט" סיניים הם לא יותר ולא פחות מכלי מנהלי ברמה מאוד נמוכה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. אין אפילו שמץ של אי תלות שיפוטית. קיימות לכך מספר סיבות:

1. השופטים ממונים ומודחים ע"י המפלגה הקומוניסטית (באופן תאורטי ע"י קונגרס העם בכל רמה, אך אלו רק גופים שמהווים חותמות גומי ונשלטים בצורה מוחלטת ע"י המפלגה); 2. על פי רוב "פסקי הדין" אינם נקבעים ע"י אלו ששומעים את הטיעונים במהלך הדיון הציבורי אלא ע"י גוף נסתר מאחורי הקלעים שמוכר בתור "הוועדה השיפוטית", גוף אשר מוזן ישירות מהממונה המקומי במפלגה הקומוניסטית והוא מסוגל במשך שעות אחר הצהריים של יום אחד לגזור את הדין ב- 25 מקרים שונים מבלי שהוא נוכח בשימוע או קורא את המסמכים הנוגעים לאף אחד מהתיקים האלו. 3. "שופטים" בבית המשפט העליון נדרשים להשתתף בהרצאות סדירות שמועברות ע"י התאורטיקאים של המפלגה, בהן הם מקבלים הנחיות שאומנם חשוב לשים לב לחוק, אך עליהם להקפיד עוד יותר על ההשפעה החברתית והפוליטית של החלטותיהם. 4. אפילו החוקה הסינית, עד כמה שהמסמך הזה חסר משמעות בחברה הסינית, קובעת שסגל השופטים כפוף להנהגת הקונגרס הלאומי של העם [1]. יתר על כן, על פי חוק, בתי הדין וההליך המשפטי נתונים לפיקוחו של הפרוקוראטורת (הזרוע התובעת) [2]. 5. מעבר לתאוריה המשפטית או לאספקת החוקים, המפלגה גם מכתיבה ל"בתי המשפט" את התוצאות הנדרשות. הן ג'יאנג זמין והן לי פנג נוהגים להתקשר באופן שגרתי לנשיא בית המשפט העליון הסיני כדי להודיע לו על מקרה שבקרוב יישלח לבית המשפט העליון ולספק הנחיות על "גזר הדין" הנדרש. 6. "בתי המשפט" הסיניים מושחתים מלמעלה ועד למטה, אף על פי שצורת השחיתות משתנה בהתאם לגודלו של התיק המשפטי, האם מעורבים בו "גורמים זרים" והאם הוא "רגיש" מבחינה פוליטית. א.  ברמות הנמוכות, במיוחד במקרים של תביעות משפטיות בין אזרחים סיניים, למפלגה על פי רוב לא יהיו הנחיות למקרה ולשופטים, הן לאלו הגלויים של בית המשפט והן לחברי ה"וועדה השיפוטית" יש את חופש הפעולה הנדרש כדי להחליט על המקרה. זה מאפשר להם להגדיל את ההכנסה הזעומה שלהם בכך שיתענגו בגן השחיתויות הציבורי וימלאו את כיסיהם ב"החזרים" מתובעים או נאשמים, או שניהם גם יחד [3]. ב.  בהעדרו של שוחד פשוט, השחיתות מתגלה במבנה של מערכת "בתי המשפט" שמביא למצב בו "מי ששומע את התיק לא קובע את גזר הדין; מי שקובע את גזר הדין לא שומע את התיק". ג.  צורה בת כלאיים של שחיתות מתרחשת כשהאינטרס של המפלגה הוא כלכלי, כלומר כשנציגות המפלגה המקומית מעוניינת לתמוך באינטרסים הכלכליים של שחקן מקומי חזק, במיוחד כשמעורב נאשם זר. בערך לפני חמש שנים, בייג'ינג שלחה לכל "בתי המשפט" בדרג הנמוך הנחיה ש"כשיש לך מחלוקת בין גורם סיני לגורם זר, עליך לוודא שפסק הדין שלך משקף את האינטרסים הלאומיים". המסר "לשופטים" לא היה עדין מדי והיום למעשה זה בלתי אפשרי שגורם זר יזכה בתיק משפטי מול גורם סיני.[4] ד.  בכל אופן, במידה רבה, צורת השחיתות המזיקה ביותר היא כמובן העובדה של"בתי המשפט" יש חזות של מוסדות שיפוטיים אך למעשה השרשראות שלהם מתוכות והם מתומרנים כמו בובות על חוטים ע"י האידאולוגים של המפלגה הקומוניסטית, לגמרי במנותק מהחזון של הצופה השיפוטי.

הסוגייה הבסיסית ביותר היא שהמפלגה הקומוניסטית הסינית ומנהיגיה הם מעל לחוק ואינם נתונים להחלטות "בתי המשפט" בשום מובן [5]. להיפך, "בתי המשפט" הם תחת ההנהגה הישירה וההנחיות של המפלגה ורק למפלגה יש את הזכות לפרש את משמעותו של כל חוק או תקנה. נובע מכך ששום "זכות" טבעית אינה מוענקת מטעם החוק עצמו לכל אדם, רגיל או משפטי. כמו בסיפורו של לואיס קארול, "משמעותו של החוק זה כל מה שהממשלה, ולא "בית המשפט", אומרת שזו משמעות החוק". בשלב זה חשוב להבחין בבירור בין "שלטון החוק", "שלטון ע"י החוק" ו"שלטון האדם".

"שלטון החוק" לעומת "שלטון האדם" ו"שלטון ע"י החוק"

בתקופת המדינות הלוחמות, בסוף שושלת ג'ואו, כמה מאות שנים לפני הספירה, יחד עם שגשוגן של כמה אסכולות פילוסופיות, הדיון המרכזי בין הפילוסופים המובילים של אותם ימים היה האם "שלום, סדר, יציבות ושלטון טוב" מושגים בצורה הטובה ביותר ע"י בחירת אנשים טובים ומוסריים ומיקום כל הכוח בידיהם, או שאולי ההגנה על ציבור האזרחים תתממש בצורה הטובה ביותר באמצעות חקיקת מערכת חוקים מקיפה ומפורטת והכפפת כל בני האדם לחוק, במקום לצוים של המנהיג באותם ימים. הדיון הזה ממשיך בסין עד היום והוא עדין לא נפתר. אך נכון לעכשיו, אין ספק שהמערכת הסינית מאמצת את  "שלטון האדם" ולא את "שלטון החוק". השליטים הכל יכולים ממוקמים מעל לחוק ואין שום דרך להכפיף אותם לחוק. אך הבלבול מחמיר עוד יותר ע"י כשלונם של פרשנים וכתבים רבים להבחין בין "שלטון החוק" ו"שלטון ע"י החוק"

משמעותו של "שלטון החוק" היא כמובן שהחוק בעצמו הוא הסמכות העליונה, כל האזרחים ללא יוצא מן הכלל כפופים לחוק ונהנים מהזכויות שמוענקות ע"י החוק, אין אף אדם מעל לחוק וכל מחלוקת בנוגע למשמעות החוק נפתרת ע"י שופטים מתאימים ובלתי תלויים. נדרש רק מבט חטוף במנגנון "המשפט" הסיני כדי להבין שעל פי קנה המידה הזה, המערכת הסינית אינה מתחילה להתקרב לתנאים המוקדמים של "שלטון החוק". שוב, איננו שופטים את המערכת הסינית עפ"י אמות מידה מערביות. הממשלה / המפלגה הקומוניסטית הסינית טוענת שהיא כבר ייסדה את "שלטון החוק" בסין. זה בהחלט סביר והוגן לשפוט את המערת מול הטענה המפוקפקת הזו.

אין ספק שהממשלה / המפלגה הקומוניסטית הסינית ניסתה לנצל את "שלטון ע"י החוק" ככלי לשימור הדיקטוטרה המוחלטת והמלאה שלה על האולוסייה הסינית. לפני שנת 1979, קובץ חוקים היה חסר בצורה מוחלטת, ומשמעות הדבר לגבי האזרחים הסיניים היא שלא היתה להם שום דרך לדעת מתי קיימת סבירות שהם מפרים את ה"תקנות" הממשלתיות ולכן הם מסכנים את עצמם באופן בלתי מודע. לגבי משקיעים זרים, משמעות הדבר היא שלא היתה להם שום דרך לוודא מראש האם הממשלה תאפשר השקעות זרות במגזר כלכלי נתון ואם כן, האם הממשלה תדרוש מהם להצטרף לשותף סיני מסוכן, או האם היא תדרוש שהשותף הסיני המסוכן יחזיק ברוב הבעלות. העלאת החוקים על הכתב הביאה לממשל יעיל יותר בכל התחומים. אך כשהממשלה משנה את דעתה או את מדיניותה, הן בעינייני פלילים והן בעינייני השקעות, היא פשוט מתעלמת ומבטלת את החוק. כשהממשלה מחליטה לאמץ השקפה שונה, בגלל שמה שקובע הוא "שלטון האדם" תוך יישום של "שלטון ע"י החוק" פשוט ככלי, אין שום כוח, תוצאה או סמכות שמוגדרים בחוק הכתוב עצמו.

בואו נשקול כיצד המצב הזה בא לידי ביטוי ברצח העם המתמשך שמבוצע נגד הפאלון גונג.

מאמר 35 בחוקה הסינית קובע שהאזרחים הסיניים יהנו מחופש הדיבור ומחופש ההתכנסות. מאמר 36 קובע שאזרחי סין יהנו מחופש דת. אך כל אלו שמציגים היום בסין כרזות של הפאלון גונג, אומרים דברי תמיכה בפאלון גונג או מתגלים כמתרגלי פאלון גונג נתונים לאכזריות פומבית שכמעט לא ניתן להעלות על הדעת בעוד הם לא מביעים שום התנגדות לבריונים המשטרתיים שעוצרים אותם. לאחר מכן הם נכלאים ללא משפט ונרצחים במאות במהלך תקופת המאסר. על איזה בסיס נשללו זכויותיהם החוקתיות של חופש הדיבור, ההתכנסות והדת?

התשובה פשוטה. איש אחד, ג'יאנג זמין, הפעיל כוח באותה צורה כמו הקיסרים מימים עברו ומבלי לקרוא לחוק כלשהו או לערב בית משפט כלשהו, הכריז על הפאלון גונג כ"כת רשע". עד היום, לא הועלו טיעונים ולא הופעלו הליכים חוקיים נגד מתרגלי הפאלון גונג. ליתר בטחון, על פושעים רגילים נגזר עונש מוות על רצח המוני או פשעים נתעבים אחרים, אחרי שמוכרז בדיעבד ובאופן כוזב שהם תומכי פאלון גונג באמצעי התקשורת הסיניים אשר מפרסים את כל מה שהתקשורת הקומוניסטית הסינית מצווה עליהם לפרסם. אך לא לפאלון גונג ולא לשום מתרגל בודד, לא ניתנה מעולם הזדמנות להעלות קו הגנה בבית המשפט נגד האשמותיו של ג'יאנג זמין. כל תוכנית רצח העם מבוססת אך ורק על ההחלטה הנחושה של מגלומן אחד שהתנועה מהווה "כת רשע". מול החלטתו האישית של מי שמתיימר להיות קיסר, הערבויות החוקתיות הן חסרות ערך ושום חוק או בית משפט לא יכול לבוא ולסייע לקורבנותיו של ג'יאנג [6].

[...]

מסקנות

בסין לא קיימת מערכת משפטית ברת תוקף כדי להגן על הקורבנות של המעשים האכזריים שמופעלים באופן שגרתי ע"י השליטים הסיניים.

אין לראות במחסור הזה כמחסור שנובע מכך שהמערכת עדיין מתפתחת. המערכת הפוליטית הסינית מבוססת על עקרון הסמכות המוחלטת של המפלגה הקומוניסטית על כל היבטי החברה ועל שיעבוד למפלגה של כל המוסדות הממשלתיים, החברתיים, התקשורתיים והמשפטיים. גם לג'יאנג זמין, שכמעט בוודאות ממשיך לתמרן את ההנהגה הנוכחית מאחורי הקלעים, וגם למפלגה הקומוניסטית בעצמה, אין כוונות ליישם אי פעם את "שלטון החוק" בסין, וזאת מסיבות מובנות מאליהן. "שלטון החוק" הוא תועבה מוחלטת עבור כוחה המתמשך של המפלגה הקומוניסטית ויכולתה הנראית לעין ליישם דיקטטורה מלאה בממשל הסיני.

בקיצור, ג'יאנג זמין הצליח לכפות את רצונו ליישום הרצח ההמוני והעינויים של מתרגלי הפאלון גונג פשוט בגלל שבמציאות, מערכת הממשל הקיסרית הישנה ממשיכה להתקיים היום בסין בצורתה המודרנית של הדיקטטורה של המפלגה.

********************************** [1]  משמעות הדבר היא שליטה ע"י המפלגה הקומוניסטית, בגלל שהמפלגה היא בשליטה מוחלטת על הקונגרס הלאומי של העם. [2] הגוף המשפטי של התביעה העממית, מאמר 5(4). [3] משכורתו הממוצעת של "שופט" סיני היא בערך 250$ לחודש, או 3,000$ לשנה. אך לעיתים קרובות הכנסתו השנתית היא יותר מ-  120,000$. [4] השתמשתי במילה "למעשה" כי ההצהרה הזו נכונה רק ב- 99% מהמקרים. ההצהרה המדוייקת בצורתה המלאה היא זו שהועלתה קודם לכן: 100% מכל "פסקי הדין" מונעים פוליטית ולא משפטית. קיימים מקרים נדירים בהם נדרשת זכייה של הטוען הזר בגלל שמותקפת אמינותה של מערכת "בתי המשפט". המפגלה מעבירה את זה ל"בית המשפט" והגורם הזר יזכה תוך התעלמות מיתרונותיו המשפטיים בתיק. אך הנצחונות האלו מועטים או שהם כרוכים בנסיבות מאוד חריגות. [5] מובן שהיו מקרים בהם מנהיגים ברמה בכירה למדי הורשעו ע"י "בתי המשפט" ובכמה מקרים אפילו נידונו למוות. אבל חייבים להבין שללא יוצא מן הכלל בכל המקרים האלו הפוליטיקאי הסתבך עם מנהיגים בכירים ממנו. הנהגת המפלגה מחליטה על העונש ופשוט משתמשת ב"בתי הדין" כדי לתת תוקף חוקי להחלטתם. זה בלתי אפשרי לחלוטין שתובע יעמיד לדין מנהיג אלא אם כן המפלגה הורתה על כך, באותה מידה גם לא ייתכן ש"בית המשפט" ישפוט מנהיג ללא הנחיה מהמפלגה. [6] אפילו על פי אמות המידה של הדיקטטורה הקומוניסטית, ההחלטה לחסל פיזית את תומכי הפאלון גונג היתה רודנית באופן בלתי רגיל. נראה שהוראותיו של ג'יאנג לפתוח ברדיפה הזו עוררה התנגדויות נחרצות בפוליטבירו ושום מנהיג אחר לא תמך בו בהצבעה שהתקיימה בנושא. אולם, היותו מיעוט של אדם אחד לא מנעה מג'יאנג לכפות את רצונו על הפוליטבירו ועל העם הסיני. במהרה, ג'יאנג ציווה על אמצעי התקשורת לייחס לפאלון גונג תכונות שטניות ומבול של השמצות, אשר לא הצטמצם עד היום, זורם מאמצעי התקשורת שנשלטים ע"י המפלגה הקומוניסטית בלבד. זה מבצע תעמולה משמיץ אשר מזכיר מסעי תעמולה דומים רבים בהם העיתונות קיבלה הנחיות להכפיש אדם או ארגון מסויים עם מעשיות מזעזעות (וחסרות בסיס) על השפלות מיניות, הוצאת מעיים והרבה סיפורי מעשיות נוראיים. כל זאת ללא אפשרות תגובה מצידם של קורבנות ההשמצה.