היחס בין קנאה ושוויון זכויות מוחלט

התנסות מוועידת פאלון דאפא השלישית לשיתוף התנסויות בישראל

אני רוצה לחלוק אתכם את ההתנסות וההבנות שלי ביחס לקנאה.

במשך הזמן שאני לומד את הפא מהספר "ג'ואן פאלון" שמתי לב לא פעם אחת למילות המאסטר בהרצאה שביעית, בפרק של קנאה:

"הקנאה הזאת קשורה קצת לאמונה בשוויון זכויות מוחלט של פעם: ככלות הכל, אם השמיים יפלו כולם ימותו ביחד; אם יש משהו טוב, לכל אחד צריכה להיות אותה כמות; לכל אחד צריכה להיות אותה העלאה במשכורת, לא משנה כמה אחוזים. החשיבה הזאת נראית נכונה, שכולם יקבלו אותו דבר. במציאות, איך זה יכול להיות שכולם זהים? העבודות הן שונות וכמות האחריות שלוקחים גם שונה. יש גם עקרון ביקום הזה שלנו שהוא "אין הפסד – אין רווח" אם מרוויחים אז צריכים להפסיד."

המילים האלה נתנו לי בתקופה האחרונה להקשיב ולהתבונן מה זה באמת רגש קנאה, איך זה מתבטא בחברה, ואיך זה מתבטא בתוך עצמי. הנה מה שמצאתי.

הרבה אנשים שהגיעו לישראל מברית-המועצות לשעבר אומרים: "בבריה"מ היה יותר טוב לחיות. המדינה דאגה לכל, היתה לי שם דירה, עבודה, כל שנה קיבלתי נופש חינם, היתה משכורת קבועה, היה לי הכל ולא הייתי צריך לדאוג לשום דבר". באופן שטחי המילים האלו נראות תמימות, אבל בתוכן אפשר לראות איך מקופל הרעיון של שוויון זכויות מוחלט. לא צריך לחשוב על שום דבר. במצב הזה האדם משווה את עצמו לכולם ואת כולם לעצמו. אתה צריך להיות כמו כולם. אם מישהו ירצה להיות שונה מכולם, זה כבר לא הולם, אי אפשר להיות שונה. האדם שם את עצמו בשורה עם כולם, ומגדיר את עצמו כמו כולם.

ההבנות של אדם כזה מנוהלות על ידי הפו יואן-שן, או מסרים זרים, כשאדם שם את עצמו עם כולם, או את כולם עם עצמו, אז הוא בעצמו לא שייך לעצמו. בפרק על הקנאה המורה אמר:

"אם משהו יותר מדי אבסולוטי הוא כבר לא נכון. מדוע יש אנשים שנולדים כזכר וכאלה שנולדים כנקבה והם לא נראים אותו דבר? יש אנשים שנולדים חולים או מעוותים. ברמה גבוהה אנחנו יכולים לראות שכל חיי האדם כבר נמצאים שם בממד אחר. איך הם יכולים להיות זהים? כולם רוצים שוויון. אם משהו לא קיים בחייו של מישהו, איך יכול להיות לו שוויון? אנשים הם לא אותו דבר."

במצב הזה עולה השאלה האם בתוך שוויון זכויות מוחלט אפשר להיות אדם טוב. כיוון שאם המצב הזה של שוויון מוחלט מושרש בתוך החברה, אני חושב שבתהליך תיווצר בחברה מוטציה. כל זה שייך ליקום הישן, לכוחות הישנים.

ב"ג'ואן פאלון", באותו פרק על הקנאה, המאסטר אמר:

"זה קורה גם בין מטפחים אמיתיים, כי חוסר כבוד הדדי וזה שלא מסלקים את המנטליות התחרותית יכולים גם לגרום לקנאה."

שמתי לב שבין המתרגלים גם קיימים גורמים של "שוויון זכויות". למשל, כשמתרגל מטפח טוב, לומד היטב ובסבלנות את הפא ומגיע להבנות גבוהות, הוא נותן בפעולותיו אלו דוגמה. אז אצל מתרגל אחר יכול להתעורר רגש של קנאה. יש מקרים של קנאה שלא רואים אותם, אבל בהתנהגות של האדם יש אלמנטים של להראות את עצמו, שואו אוף, או שהוא מתייחס בהסתייגות כלפי פרויקט או יוזמה של מתרגל שמטפח היטב. בגלל רגש הקנאה יכול להיות שמתעוררת התנגדות, והמתרגל יפתח הגנה עצמית. זה מופיע וצץ בהרבה מצבים.

תופעה נוספת שהבחנתי בה: כשמטפח לוקח דוגמה ממטפח אחר, ומחקה אותו בפעולות או במילים, אז המטפח שלוקח דוגמה זז מהדרך האישית שלו. במבט ראשון, באופן חיצוני, זה יכול להיראות כמו דברים טובים, דברים אפילו מאד טובים. למשל: בלי משים לקחנו ממטפח משפט, רעיון, תרבות של התנהגות, להשתמש בזה בהבהרת האמת, או לצרכים אחרים בהפצת הדאפא, אבל הדברים שלקחנו הם לא דברים שלנו, הם מצאו חן בעינינו, אבל אולי בתוכם מסתתר הלב האנושי של המטפח השני. לפעמים קשה להבחין בדברים, כי הם נמצאים בממד עמוק. בהרצאת הפא במנהטן, ניו יורק, בנובמבר 2004, בחלק של השו"ת, המאסטר אומר:

"אתם צריכים לקחת את הפא כמורה. אתם לא יכולים להסתכל כמה היטב מישהו מסוים טיפח וכתוצאה מכך ללמוד מהאדם הזה במקום מהפא."

במאמר "בשלות" המאסטר אמר:

"במצב כזה שבו אין צורת טיפוח-תרגול שהקדמונים השאירו כדוגמא, והכל תלוי במטפחים עצמם שיסללו את הדרך, ובנוסף נדרש מכל אחד לאמת ולהתעורר לדרך של עצמו, בלי להקים מודלים לחיקוי. הדרך שכל אחד הולך בה יכולה רק להיות מודל לחיקוי לאנשי העתיד, אין לעשות את זה במקום מישהו אחר – מי שמטפח משיג.”

כשהסתכלתי פנימה, הבחנתי שרגש הקנאה קיים גם בתוכי. ראיתי בתוכי הרבה דברים שקודם לא שמתי אליהם לב. הבחנתי גם שבנפש שלי מתעוררת התנגדות ביחסים עם מתרגל אחר, או שמתעוררים אצלי התמרמרות וכעס, או שבשיחה אני לא מספיק צנוע ולא מרסן את המנטליות של ההתפארות, או שאני מנסה לשכנע ברעיון שלי, חושב שזה הרעיון הכי טוב, בלי להתייחס לרעיון של המתרגל השני – דרך כל הדברים האלה אפשר לזהות את רגש הקנאה בתוכי. בלי לשים לב, רציתי ליישר מישהו לפי הקו שלי. חשבתי שההבנה שלו צריכה להתאים לשלי וצריכים לעשות כמו שאני חושב וכמו שאני פועל. להתאים הכל להבנות שלי ולרצונות שלי. אם הייתה לי מנטליות של התפארות להוכיח את ההבנה שלי ואת הטענה שלי, אז זה לא כמו להראות את עצמי?

רגש קנאה אפשר לראות בויכוח, בחוסר שביעות רצון, ואפילו בקונפליקט קטן. כל אדם שפגשתי, הקנאה הנסתרת שלי הראתה את עצמה בשיחה ובהתנהגות שלי. אפילו כששמחתי על הצלחה שלי הבחנתי שגם זה ביטוי חיצוני של רגש קנאה.

כשקראתי את "תשעה הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" הבנתי שהמושגים שלי הם כמו ספוגים מתוך האידיאולוגיה של השלטון הקומוניסטי. התחלתי לשים לב יותר לרגש הקנאה הזה, וכשזה התעורר בתוכי, בהחלט וויתרתי על זה. הכי הרבה זה מתעורר בתוכי לגבי הקרובים שלי. אם בסיטואציה אחרת הבנתי וויתרתי על הדברים האלה, הרי שביחסים עם קרובי זה לא עבד. אפילו שידעתי שהדברים האלה הם לא לפי עקרונות הפא, הרי ששורש ההחזקות שלי היה מאד עמוק, ורק במצבים חריפים הם הופיעו וצפו החוצה, וכך נחשפו לעיני. זה הזכיר לי כאילו אני עולה להר בקושי, ונשאר לי ממש קצת עד הפיסגה, ואז פתאום באה סיטואציה חריפה בלתי צפויה, ואני נופל למטה שוב.

בפרק על הקנאה ב"ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"הנושא הזה של הקנאה רציני מאוד, כי הוא נוגע בשאלה האם נוכל להשלים את הטיפוח. אם הקנאה לא מסולקת, כל מה שהאדם טיפח הופך להיות מאוד פגיע. יש כזה כלל: אם הקנאה לא מסולקת במהלך הטיפוח-תרגול, אדם לא יכול להשיג את הפרי האמיתי, בהחלט לא."

לכן הקדשתי מחשבה לנושא הזה.

"אז כלומר שברדיפה הזאת, הביטוי שכאן אצל המין האנושי הוא שהקנאה של האדם הרע המרושע כלפי הדאפא נשלטת על-ידי יצורים חיים מרושעים של ממדים אחרים, הם מנצלים את הרוע של הליצן הזה כדי לבצע את השערורייה הכה גדולה, הגדולה ביותר שמעולם לא הייתה בהיסטוריה - רדיפה מרושעת מגוחכת כלפי מתרגלי הדאפא. כל התירוצים שלו לגבי הרדיפה הם הוצאת דיבה."

לפי הבנתי על שלושת העולמות ועל תהליך תיקון הפא, הקנאה הייתה קודם - וממנה נבע האגואיזם, והשורש הראשי של הקנאה נמצא אצל הרשע הדמוני, שזה מקור מרוכז של קנאה, והמוארים השייכים ליקום הישן, וסטו מהדרך האמיתית, תומכים בו. אם זה כך, אם קיימים בתוכי גורמים של קנאה, אז למעשה גם אני תומך ברשע הדמוני. אני גם חשבתי שאם מתרגלי הדאפא מכל העולם יוכלו להשמיד את רגש הקנאה בתוכם, אז היא יכולה להיעלם. ואז הרדיפה תסתיים.

בהרצאת הפא בוועידת הפא הקנדית 2005 המורה אמר:

"בזמנו, כשהדאפא הוצג לראשונה, אלים רבים לא הבינו, ולכן הם אמרו: 'אתה מעריך את בני האדם יותר מדי'. המשמעות היתה: 'במקום להתמקד בנו, אתה מתמקד בבני האדם'. מי בכלל התייחס בעבר ברצינות לבני האדם? לבני האדם יש כל כך הרבה החזקות, ההתנהגות שלהם כל כך ירודה והמחשבה שלהם כל כך מבולבלת. 'למה שתרצה להציל בני אדם?'"

במילים האלה אני רואה את האגואיזם של המוארים של היקום הישן, ההבנות שלהם והדאגה לעצמם. האם בתוך המילים האלה לא רואים את הקנאה?

באותה ועידה המורה אמר:

"לא כל האלים יודעים על מה זה, ואפילו לא כולם יכולים להבין או לראות כל צעד של תיקון הפא. היצורים של העולמות הרבים רואים את תיקון הפא רק כשזה כמעט ממש לפניהם, הם לא רואים את זה עד שזה מגיע. בגלל זה היצורים של היקום פעלו בדרכים שונות בתיקון הפא. לחלק יש הבנה חיובית, לחלק שלילית, ולחלק אדישה. ככה הם. כל הדרכים השונות שראינו שבני האדם פועלים בהם בחברות האנושיות של היום, אני יכול לומר לכם, הן די דומות לאיך שהדברים ברמות הגבוהות."

לתת הזדמנות גם לאחרים

אני רוצה לחלוק אתכם עוד נקודת מבט אחת בנושא מסוים: לא מזמן הצעתי למתרגלת אחת לארגן פגישה של כל המתרגלים דוברי הרוסית, לשתף הבנות איך כולנו יחד יכולים להמשיך להבהיר את האמת לדוברי הרוסית בארץ, אלו שעוד לא שמעו על "תשעת הדיונים", אלו שיש להם בעיה עם עברית. כבר עשינו תהליך של הבהרת אמת בנושא "תשעת הדיונים", אך התהליך נעצר בשלב מסוים, וכבר כמה חודשים לא עשינו שום דבר, כי כולם היו עסוקים בפרויקטים אחרים.

לפני הועידה כולם עסוקים, לכן עלתה השאלה האם כדאי לארגן פגישה זו רק אחרי סיום הועידה. המטרה של הפגישה מבחינתי הייתה שכל המתרגלים דוברי הרוסית ישתפו הבנות באופן פעיל בפגישה. המתרגלת התקשרה לאנשי הקשר דוברי הרוסית, הם העבירו את המידע על הפגישה, אבל לפגישה הגיע מספר מועט של מתרגלים.

סייע אחד הציע שלפני שאוספים את כולם, צריך לעשות הכנה מוקדמת. לאסוף מידע מסוים, ליזום פרויקט מאורגן, ורק אז להזמין את המתרגלים האחרים, כדי לא לבזבז את זמנם. הצעה זו יצרה אצלי התנגדות, ואני רציתי להבין מה בתוכי יוצר את ההתנגדות הזו.

כבר במשך הרבה זמן יש בארץ נטייה לבצע פרויקטים בצורה מסוימת, כמו שעושים בחו"ל. בשלב מסוים זה הזכיר לי אדמיניסטרציה. יוצא שאנחנו כולנו הולכים לפי איזו מערכת. יש נטייה ללכת אחרי מישהו.

זאת אומרת שההתנגדות אומרת לי שבתוכי עברתי שינויים, שעכשיו אם אני עוסק בפרויקט אני רוצה לתת יותר אפשרויות למתרגלים אחרים להשתתף, גם בשלב המוקדם של ההחלטות הראשוניות והבסיסיות, וגם בבחירת הדרכים השונות לביצוע הפרויקט הזה, ולא רק בביצוע. כל מתרגל צריך לתרום על פי הדרך האישית שלו. כל מתרגל צריך ללכת על פי הדרך שלו להפיץ את הדאפא. דרך של מתרגל אחד לגמרי לא דומה לדרך של מתרגל שני, ללא אפשרות להעתיק. מה שצריך זה רק יותר לתאם זה עם זה, וצריכים לעזור למתרגלים אחרים, אלה שעדיין לא יצאו במרץ החוצה. המאסטר אומר בהרבה הרצאות שהוא לא רוצה להשאיר אף אחד מהמתרגלים. באותו זמן חשבתי שהפגישות האלה מיועדות גם לאותם מתרגלים שלא צעדו קדימה, ויכולות לאפשר לכל מתרגל להציג את הרעיון שלו, ואת ההבנות שלו, כדי שכולנו ביחד נוכל לקיים אחד משלושת הדברים שהמאסטר מדבר עליהם.

בנובמבר 2004 במנהטן, תלמיד שאל את המורה:

תלמיד: איך אנחנו יכולים באמת לשבור את התכנונים של הכוחות הישנים, לעבור מעבר לאנוכיות, ולהפוך להיות תלמידי תיקון פא אמיתיים?

המורה: "בעבר הקוסמוס התבסס על אנוכיות. ניקח לדוגמה את האדם: ברגעים קריטיים באמת לא היה אכפת לו מאחרים. כשהתחלתי את תיקון הפא כמה אלוהויות אמרו לי: "אתה היחיד שמתעסק בענייניהם של אחרים". אתם מרגישים שזה לא מתקבל על הדעת, משום שאתם ישויות אלטרואיסטיות שנוצרו על ידי הדאפא שיש להן תפקידים בתיקון הפא ושבאמת התעוררו. אם לא הייתי עושה את זה, עם סיום ההיסטוריה כל החיים היו נגמרים. כאשר ישות מתחשבת באחרים כשהיא עושה דברים וכשהיא מפגינה סובלנות תוך כדי התהליך, זה משום שנקודת המוצא שלה היא נטולת אנוכיות.."

כאשר מטפחי הדאפא מוצאים בעצמם אנוכיות, עליהם לעבוד בהדרגה להתגבר עליה. להגיע למודעות של זה פירושו שלקחת צעד נוסף קדימה בטיפוח, כיוון שאדם שאינו מתרגל אינו יכול להגיע למודעות זו, וזה לא קורה לו לחשוב על האם הוא אנוכי. רק מטפחים עוסקים בבחינת עצמם ומסתכלים פנימה".

כשכתבתי את ההתנסות הזו נפתחו לי הבנות עמוקות עוד יותר, שאני יוצא מיקום אגואיסטי, והאגואיזם בתוכי עוד לא מסולק, על זה אני צריך עוד יותר לעבוד. אבל הזמן שנותר מועט.

אני מודה למורה! אני מודה לכולם!