הבן איבד את רגליו כשנמלט מהשבי, אמו סבלה זוועות והתעללויות במחנה העבודה

(Minghui.org)

שמי וואנג גווי-שיאנג. פגשתי בתרגול הפאלון דאפא (פאלון גונג) ב-1998. בתחילה למדתי את הפאלון גונג כדי להיפטר ממחלותיי ולשמור על הכושר. מאוחר יותר למדתי שפאלון גונג מלמד את האדם להעריך מוסריות, להיות אדם טוב, ולבסוף להיעשות אדם טוב עוד יותר. הייתי נחושה לתרגל טיפוח עד הסוף.

ב-20 ביולי 1999 החלה הרדיפה. ב-18 באפריל 2000 נסעתי לבירה לעתור ונאסרתי. נשלחתי לבית מעצר למשך ארבעה חודשים. לאחר שהשתחררתי וחזרתי הביתה המשכתי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. המשטרה החרימה לי עותק של ג'ואן פאלון. אחרי כן נאסרתי למשך שנה במחנה עבודה הרבין. בכל אותה תקופה הם לא הצליחו "לשנות" אותי למרות מאמציהם. כעבור שנה חזרתי הביתה.

רק חמישה חודשים לאחר שחזרתי לביתי נאסרתי שוב בתקופה שמשפחתי הייתה זקוקה לתמיכתי: גם בני, וואנג שין-צ'ון, תלמיד דאפא. בינואר 2002 הוא נרדף על ידי המשטרה. בכדי לא להיתפס הוא לן מחוץ לבית, במשך יום אחד ושני לילות, במזג אויר מקפיא (30- מעלות). לבסוף, כשכבר לא היה מסוגל ללכת, הוא נתפס על ידי המשטרה. רגליו סבלו מכוויות קור קשות, אך הרודפים שפכו באכזריות מים רותחים על רגליו. זמן קצר לאחר הטיפול האכזרי רגליו החלו להירקב. כעת לבני חסרות שתי הרגליים.

וואנג שין-צ'ון נשאר נכה לאחר שניסה להימלט ממאסר בלתי חוקי

טיפלתי בו בבית רק ארבעה חודשים והם שוב באו לעצור אותי. באותו יום בעלי חיפש ירקות פרא בהרים. זה היה אחרי השעה 11, ובני עדיין לא אכל. הייתי נחושה לא לעזוב. ארבעה אנשים נכנסו, גררו אותי החוצה והכניסו אותי בכוח למכונית. הם חקרו אותי מיד אחרי שלקחו אותי לתחנת המשטרה. הם אמרו שמישהו נתן לי חומר כתוב של פאלון דאפא. הכחשתי בתוקף את טענתם אז הם התחילו להכות אותי ובלילה קשרו אותי לשרפרף. ביום המחרת הם שוב שאלו אותי מי נתן לי את חומרי ההסברה של הפאלון דאפא שחילקתי. סרבתי לומר להם, אז הם קשרו אותי באזיקים עם מותניים כפופות וראשי כלפי מטה. השאירו אותי בתנוחה הזו משעות הבוקר ועד לשעה 3 אחה"צ. לאחר שהוחזקתי במעצר שישה ימים, נשלחתי פעם נוספת, ב-22 במאי 2002, למחנה עבודה הרבין לתקופה של שלוש שנים.

מחנה העבודה הרבין לקח חלק במבצע שמכונה "המאבק לביצור". אם מישהו לא "שונה"  הדבר הראשון שעשו לו היה לחתוך את שערו. השוטרים שהשתתפו ברדיפה כללו את: ווי צ'יאנג, וואנג ג'ואו, ניו שיאו-יון ומישהו ששם משפחתו סונג. אחרי התספורת הם השתמשו באלה חשמלית כדי לחשמל את פניי והיכו אותי בו זמנית בידיהם ורגליהם. הם דחפו לתוך פי רצועת בד וקשרו את קצותיה מאחורי ראשי. כשראו שאינני "משתנה" הם אילצו אותי לעמוד על עמוד ברזל. במרתף, בימי החורף הקרים הם הפשיטו אותי מבגדי החורף ושפכו על ראשי מים מסירים שתכולתם 10 ליטר, כך שהמים זרמו על שאר גופי. בזמן של מחזור נשימה אחד הם שפכו עליי שני סירי מים. עדיין לא "השתניתי" אז ליו ווי השתמשה באלה חשמלית כדי לחשמל את החזה שלי במשך זמן מאוד ממושך. נאלצתי גם לעבוד כל יום במיון קיסמי שיניים ומקלות אכילה. לא משנה אם המתרגל זקן או צעיר והאם מצבו טוב או לא, נאלצנו להשלים את המכסות שהוגדרו לנו. חלק היו כל כך תשושים ועייפים שהם חלו.

בשעות הערב הם הסיתו את הפושעים לענות אותי במכות ובבעיטות. הם הדביקו את עיניי עם נייר דבק והניחו שרפרף ללא משענת על ראשי, כשהשרפרף נפל הם התחילו להרביץ לי. כך נרדפתי במשך 326 ימים. יום אחד, כשראש מחנה העבודה ראה אותי הוא אמר: "שחררו את הזקנה ותשלחו אותה לכיתת שטיפת מוח." אחרי זמן מה הוא בא לדבר איתי. דיברתי איתו רק על אמונתי שפאלון דאפא הוא טוב. בגלל שהמחשבות הנכונות לא היו מספיק חזקות, הפרצות שלי נוצלו ושטפו לי את המוח.

כעת אני מצהירה: "אני מצטרפת מחדש לדרך הטיפוח תרגול בתיקון הפא והולכת אחרי המורה עד הסוף". הדברים שאמרתי ועשיתי כשהתרחקתי מהדאפא לאחר שנכנסתי לכיתת שטיפת המוח הם כעת בטלים ומבוטלים לחלוטין.