מתרגלות נאלצות לעבוד בפרך בכלא הנשים שאנדונג, לפחות שתיים מתו ממחלה ומאפיסת כוחות

(Minghui.org)

שמו הרשמי של כלא הנשים שאנדונג הוא "חברת הפיתוח שינגייה של פרובינציית שאנדונג בע"מ". רשויות הכלא מאלצות, באופן לא חוקי, מתרגלות פאלון גונג שעצורות שם, לעבוד 15 עד 18 שעות ביום ואף במשך הלילה, כשעומס העבודה גובר. לעתים המתרגלות לא יכולות לישון או לשטוף את עצמן ימים שלמים. המתרגלת לי פאנג מתה ממחלה ומאפיסת כוחות ב- 27 באפריל 2002. מתרגלת נוספת כבת 58 מתה בדרכה הביתה.

המתרגלת לי פאנג, מהעיר וויפאנג, הוחזקה במחלקה 6. זמן רב סבלה מחום של 40 מעלות, והשומרים סירבו לאפשר לה לנוח ואילצו אותה לעבוד מיד לאחר שקיבלה עירוי תוך ורידי בבית החולים. היא מתה ב- 27 באפריל 2002.

מתרגלת כבת 58, שהוחזקה במחלקה 4, אולצה לעתים קרובות לעבוד שעות נוספות במשך כל הלילה. במחלקה 4, הממוקמת מתחת לקפיטריה וחדר הדוודים של הכלא, במרתף חשוך ולח בו סירקולציה האוויר מועטה, המוצף תכופות בקיץ במי גשמים, סביבת העבודה איומה. המתרגלת שסבלה מסרטן ריאות אובחנה כחולה סופנית, אך היא שוחררה במצב זה ומתה לפני שהספיקה להגיע לביתה.

עבודת עבדים ממושכת: "כל פרוטה [של רווח] חשובה"

כלא הנשים של פרובינציית שאנדונג ממוקם על כביש דרום גונגייה מספר 93 בעיר ג'יאן שבפרובינציית שאנדונג. כרזה עליה כתוב "חברת הפיתוח שינגייה של פרובינציית שאנדונג בע"מ" מתנוססת מחוץ לשער הקדמי אך לאחר שנכנסים בשער הראשון, ישנו שלט שאומר "כלא הנשים של פרובינציית שאנדונג".

כל המחלקות חתמו על חוזה עם בית הכלא ומשכורותיהם של השומרים מחושבות בהתאם לרווח שמפיקה המחלקה בה הם משרתים. בכלא מבוצעות עבודות קשות לביצוע, כיוון שכוח העבודה שם הוא הזול ביותר. לדברי אחד השומרים: "כל פרוטה [של רווח] חשובה." השומרים מעודדים פושעות להכות מתרגלות כמעט למוות, ומורים למשתפות הפעולה (שהיו פעם מתרגלות והצטרפו לרודפים) להתעלל מילולית, לצבוט ולבעוט במתרגלות. הם מכריחים את המתרגלות לשבת זמן רב בישיבה שפופה ולא מאפשרים להן לישון.

לוח הזמנים היומי נמשך 15 עד 18 שעות, ועבודה במשך כל הלילה היא עניין שבשגרה כשעומס העבודה כבד. המתרגלות קמות ב- 05:40 בבוקר ועובדות עד חצות הלילה, כשהן מסיימות את העבודה רק לעתים נדירות לפני 10 בלילה, פרט לימים בהם מגיעים פקחי הממשלה. אז נאמר למתרגלות לענות לפקחים על פי  נוסח שלמדו בעל פה, וכי הן תענשנה אם תעזנה לומר את האמת אך תתוגמלנה באמירת התשובה המוכתבת.

סוג העבודה השכיח ביותר הוא ייצור בגדים ובעיקר סרבלים המיוצאים לאירופה, לרוסיה ולארה"ב. המתרגלות גם מייצרות שמיכות וכיסויים לכיסאות ים, למפעל המגבות ג'ינאן, שמייצא אותן לארה"ב. הם מייצאים מעילים לקוריאה וסינרים וכיסויי נעליים ליפן.

מסוף 2003 עד תחילת 2004, שלושה מליון ינשופי צעצוע יוצרו בכלא עבור גרמניה. ההזמנה ניתנה לחברה קוריאנית שיש לה חוזה עם מפעל סיני, שהוא למעשה "כלא הנשים שבפרובינציית שאנדונג", כשעל הקופסאות, המכילות את המוצרים המוגמרים, מוטבעות מלים בגרמנית. מחלקה 2 מעצבת ומייצרת בגדי בובות, המיוצאים גם הם דרך ערוצים שונים.

מתרגלות דאפא מתמידות בדרך האמונה שלהן ומעונות בצורה אכזרית

המתרגלת וואנג, כבת 30, גרה בעיר רישאו. היא ובעלה נתפסו כשייצרו חומר כתוב להבהרת האמת (על הרדיפה) ונידונו, באופן לא חוקי, למאסר. וואן נלקחה ל'כלא הנשים של פרובינציית שאנדונג". היא חשבה ש"הכלא הוא לא מקום למתרגלי דאפא". לכן, היא ניסתה להימלט בתחילת 2002, בדרך חזרה ממדור הגברים, לשם לקחו אותה לפגוש בבעלה ולעבור טרנספורמציה. השומרים הפשיטו אותה, דחסו מגבת לפיה וחשמלו אותה בארבע אלות חשמליות טעונות. העור על חזה, גבה וצווארה נחרך.

המתרגלת שאו יוהונג, בשנות ה- 40 לחייה, נשאה משרה ציבורית במחלקת המלאי שאאו-יואן שבפרובינציית שאנדונג. היא נשלחה לעבודה בכפיה ולמאסר בגין התמדה בתרגול דאפא והפכה לנכה בשל העינויים. היא לא יכלה לדבר, לאכול או לשתות כששכבה, לא יכלה להתרומם אלא אם נאחזה בדבר מה, והתהלכה בצורה לא יציבה. למרות מצבה היא התמידה בתרגולי הפאלון גונג. השומרים הורו לפושעים לפקח עליה, לקלל ולהכות אותה. ערב אחד באביב 2004, הורה המנהיג הפוליטי של מחלקה 6 לשש פושעות להכות את שאו יוהונג במשך יותר משעתיים.אף על פי שהייתה צלולה לחלוטין, לעתים קרובות הזריקו לה השומרים תרופות פסיכיאטריות, הפוגעות במערכת העצבים.

השומרים במחלקה 6 הורו לעתים לפושעות לרדוף מתרגלות דאפא. המתרגלת הואנג סוא, בשנות ה- 60 לחייה, התמידה בביצוע התרגילים בלילה, לאחר 16 שעות עבודה. הפושעות היכו אותה לעתים קרובות והכריחו אותה לעמוד בחורף, במשך כל הלילה, כשלגופה רק חליפת מיזע. בתחילת 2004, בדרכה לשירותים, פושעת בשם צ'ין, שהיתה בתפקיד, השליכה עליה כסא מתקפל. היא ניסתה לחמוק ממנו כשהכסא פגע בזרועה, וגרם לנפיחות רצינית במקום הפגיעה.

המתרגלות שאנג שוצ'ין וליאו, בשנות ה- 60 לחייהן, אשר התמידו בתרגול, אולצו תכופות לעמוד בלילות לאחר יום עבודה מלא. בחורף הן אולצו לעמוד במשך הלילה שבעה או שמונה לילות רצופות.

מתרגלת בשנות ה- 20 לחייה נידונה למאסר בגין אימות הדאפא בבייג'ינג. היא הועברה לכלא הנשים שבפרובינציית שאנדונג, שם הוחזקה בבידוד וטופלה כחולת נפש עד ששוחררה.

המתרגלת לי גואישן מהעיר אנצ'י שבתה רעב 16 חודשים כדי להתנגד לרדיפה.

השומרים הורו לפושעות ולמשתפות פעולה לרדוף מתרגלות דאפא. בסוף 2001, בעידוד השומרים, חמש משתפות פעולה במחנה העבודה בכפיה ג'יאנג-שואי-צ'ואן הכו מתרגלת למוות. כל אחת מהן נידונה לארבע שנות מאסר והן נשלחו לכלא הנשים שבפרובינציית שאנדונג. שם השומרים ניצלו ארבע מהן כדי לשטוף למתרגלות את המוח ולענות אותן. הן פעלו במשמרות,  קיללו והיכו את המתרגלות, בעטו בהן, אילצו אותן להשתופף או לעמוד ולא איפשרו להן לישון.

במשך זמן מה השומרים עינו מתרגלות כדי "לשנות" אותן. מאוחר יותר, הם השתמשו בשיטות "ריכוך", כשהם מזמינים את בני משפחתן של המתרגלות אל הכלא כדי לחגוג את יום הולדתן. הם אף דאגו למתרגלות וסייעו למשפחות שלהן בבעיות האישיות, כדי לנסות ולשכנע את המתרגלות לוותר על תרגול הדאפא.

מחלקות 7 ו- 8 נבנו כמפקדות לרדיפה, ומאז סוף 2004 מתרגלות נשלחו לתת-מחלקות, שם משתפי פעולה שטפו להן את המוח והלעיטו אותן בתעמולה בלתי פוסקת שהשמיצה את הדאפא.

השומרים מעולם לא הפסיקו לענות מנטלית את המתרגלות, הם השתמשו בכל אמצעי תקשורת או עיתונות שניתן היה להעלות על הדעת כדי לתקוף את הדאפא, כשהם מאלצים את המתרגלות לקרוא, לכתוב ולומר דברים כנגד הדאפא. רשויות הכלא גם השתמשו בלוחות, עלונים ותעמולת וידיאו כדי להשמיץ את הדאפא. גי'אנג זמין, ראש הפושעים, אישר את הרדיפה בכלא זה כששלח לשם את המזכיר שלו בספטמבר 2002. מספר משתפות פעולה כתבו לג'יאנג זמין מכתב בו הן מהללות את המקום וגי'אנג אף העניק פרס לכלא.

כתובת ומספרי טלפון של כלא הנשים שבפרובינציית שאנדונג מופיעים במאמר המקורי.