להתגבר על שד הישנוניות

(Minghui.org)

אני מתרגל פאלון גונג מבייג'ינג. זכיתי לקבל את הדאפא ב 1997. בשנת 2001 הייתי עצור במתקן לשטיפת מוח, ואיבדתי את הכיוון משום שהייתה לי הבנה רדודה של הפא. עברתי תהליך של טרנספורמציה והתחלתי להידרדר במורד. ב- 2004 , בזמן שהייתי נתון בשיא הבלבול והכאב, התחלתי לקבל הרבה רמזים מהמורה. לפתע התעשתי והגעתי למסקנה שאני הולך בדרך הלא נכונה.

קשה לתאר את תחושותיי לאחר ששבתי אל הפא. הלכתי לכיוון שעליו מצביע המאסטר והתחלתי לבלות את רוב זמני בלימוד הפא. במקום להישאר אדיש לשגיאות העבר, ניסיתי לחסל את ההפרעות ולהשלים את החסר. התחוור לי שהזמן הוא מאוד יקר, ומכיוון שבזבזתי זמן רב, עלי להשקיע יותר מאמץ בהשלמת החסר ולזרום עם תהליך תיקון הפא של המאסטר. לא עבר זמן רב, ומצאתי את עצמי במציאות משופרת. מדי יום ביומו עשיתי את מיטב המאמצים בכדי לעשות היטב את שלושת הדברים. ידעתי שעלי להיות חרוץ יותר, אבל לא ידעתי באיזה היבט עלי להשתפר.

באותו הזמן, מתרגל-עמית הביא לי עלון של הבהרת האמת ובו הוראות כיצד לפרוץ את חסימת האינטרנט ולבקר באתר מינגהווי. בעזרתו הצלחתי להיכנס לאתר בקלות יחסית. ידעתי בוודאות שהמאסטר מסייע בעדי ושעלי להשתפר בהבנת הפא. קראתי הרבה מאמרי שיתוף חוויות של מתרגלים והשגתי הבנות בהרבה נושאים. יש מתרגלים שישנים רק 2-3 או 3-4 שעות ביממה. הם מצמצמים שעות שינה כדי לעמוד בלוחות זמנים עמוסים. ניסיתי גם אני לפרוץ את המחסום הזה. בעבר נהגתי לישון 8-9 שעות ביום. הורדתי את זה ל- 6 שעות וכיום אני ישן רק 5 שעות ביום.

בהתחלה, תמיד הייתי מרגיש ישנוני בזמן שהייתי לומד את הפא. הייתי חושב: "מתרגלים אחרים עובדים כה קשה, ואילו לי יש הרבה יותר שעות שינה מהם, כך שלי לא צריכה להיות שום בעיה". הייתי מוסיף ומעודד את עצמי שלא להניח מידי את הספר. פעם קראתי מאמר מאת מתרגלת עמיתה. בזמן לימוד הפא היא הייתה נוהגת לדבר אל עיניה. אז אני גם דיברתי אל עיני: "אתן הכלים שבאמצעותם אני לומד את הפא". עליכן לעמוד בדרישות שלי. אין עליכן להתעייף או להתנמנם. עליכן להיות מלאות באנרגיה". ואז הייתי ממשיך ללמוד את הפא עם כוח רצון חזק. בזמנים שבהם הייתי ישנוני במיוחד ולא יכולתי לשמור על עיני פקוחות, הייתי מנמנם קצת כשהספר בין ידיי. בתחילה הייתי ישן כך במשך שעה. עם הזמן זה ירד לחצי שעה, ל- 20 דקות, ואז ל- 10 דקות. בכל פעם שהייתי מתעורר משינה עמוקה, הייתי משפשף את עיני, מנער את ראשי, וממשיך ללמוד את הפא.

עקב מחסור רב בשינה, נראיתי חיוור. העייפות הייתה ניכרת על פני, ולמרות זאת המשכתי כך יום אחרי יום. בכל פעם שהייתי חוטף תנומה, הייתי מתכנן מראש באיזה שעה להתעורר וכך הייתי מתעורר בדיוק כפי שתוכנן. ידעתי שכל זמן שהמורה רואה שיש לי רצון להיות חרוץ, אז הוא תמיד משגיח עלי ונמצא לצידי. דבר זה מאוד ריגש אותי ואזרתי אומץ להיות יותר חרוץ.

התקדמתי מאוד גם בתחום שליחת המחשבות החיוביות. בהתחלה, לא יכולתי להתחייב על שליחת מחשבות בכל יום בארבעה מועדים קבועים. יותר מאוחר כבר יכולתי לעמוד בזמנים. אז ניסיתי גם לשלוח מחשבות בשלושת השעות הקבועות של יום ראשון בבוקר. בהתחלה הייתי שולח ב 5:00 ו 6:00 בבוקר ואז ממשיך לישון. התחוור לי שאני לא מנהל את זמני ביעילות ולכן ארגנתי מחדש את לוח הזמנים: אחרי שליחת המחשבות של 5:00 בבוקר הייתי עושה את התרגילים 1, 3 ו- 4. אחרי שליחת המחשבות של 6:00 בבוקר הייתי עושה את תרגיל 2. אחרי שליחת המחשבות של 7:00 בבוקר, הייתי עושה הפסקה קצרה, ועושה קצת עבודות בית, (כל בני משפחתי הם מתרגלים ולכן סביבת ביתי טובה מאוד) ומתחיל ללמוד את הפא. המשמעות של זה היא שהרווחתי שעה נוספת לטובת לימוד הפא.

תוך כמעט שלושה חדשים, בעזרת תשומת ליבו הרחום של המאסטר, סוף סוף פרצתי את המסך של שד הישנוניות. כעת אני נוהג לישון רק כ- 5 שעות ביום, אך אני כלל לא מרגיש ישנוני במהלך היום. בסופו של היום, פניי נראות רעננות וחיוניות.

במשך התקופה הזאת, הדאפא גילתה בפני עקרונות חדשים. אני רוצה לשתף את חָברַי המתרגלים בהבנות שהשגתי.

פעם אחת קראתי בפרק השישי של ג'ואן פאלון:

"למשל, פעם היה אדם שנקשר למיטה. הם לקחו את פרק כף היד שלו ואמרו שהם יחתכו אותו כדי שידמם. אז הם כיסו את עיניו ושרטו את פרק כף היד שלו (לא גרמו לו לדמם בכלל). הם פתחו ברז-מים, כך שיוכל לשמוע את צליל הטפטוף. כך הוא חשב שזה היה הדם שלו שנוטף. האיש מת זמן קצר לאחר מכן. למעשה, לא חתכו אותו – אלו היו המים שטפטפו. הגורם הפסיכולוגי הוביל למותו. אם תמיד תאמינו שאתם חולים, בוודאי תחלו כתוצאה מכך. בגלל שהשין-שינג שלכם כבר ירד לרמה של אנשים רגילים, מובן שלאדם רגיל יהיו מחלות".

מקריאת קטע זה הבנתי שעל ההכרה העיקרית של האדם להיות חזקה ולא להאמין סתם לכל דבר שאחרים אומרים. לאחר שקראתי שוב את הקטע הנ"ל, השגתי הבנה נוספת בנושא ההחזקה לחיים: כאשר אדם לא יפחד מהמוות וישחרר את ההחזקה לחיים, האדם פשוט לא ימות. אם הוא לא ישחרר את ההחזקה הזאת אז בסופו של דבר הוא ימות. החיים והמוות תלויים במחשבה אחת. אנשים שאינם מתרגלים חוששים מהמוות. אנו, מתרגלי הדאפא, נמצאים מעבר לדברים האלה של האנשים הרגילים, ולכן אנחנו יכולים לשחרר את כל הדברים האלה בעולם האנושי. מתרגלים שכמונו זקוקים לסביבה של טיפוח. אין עלינו לוותר על הטיפוח בגלל פחד מאנשים שמתנגדים לדאפא, מכפישים את הדאפא ואף רודפים את הדאפא. המורה אמר:

"לא משנה איזה אדם או איזה כוח חברתי אומר לך לא לטפח ולתרגל, אז אתה מפסיק. האם אתה מטפח עבורם?" ("עבור מי אתה מטפח?" – יסודות להתקדמות במרץ)

"אם יש זבובים ויתושים בבית, אנחנו יכולים להוציא אותם ולהתקין סבכה שלא תאפשר להם להיכנס. אבל לפעמים אי אפשר להוציא אותם אז אם הורגים אותם, ניחא. אם הם עוקצים אנשים במקום שבו אנשים חיים, בודאי צריך להעיף אותם. אם אי אפשר להעיף אותם, אי אפשר להסתכל כשהם עוקצים אנשים. כמתרגל לא אכפת לך כי אתה מחוסן, אבל בני משפחתך לא מתרגלים והם אנשים רגילים. יש גם עניין של מחלה מדבקת. אי אפשר להסתכל ולא לעשות שום דבר כשיתוש עוקץ ילד בפנים". (הרצאה שביעית, ג'ואן פאלון)

כמתרגלים, אין לנו שום עניין בשינויים שמתרחשים בעולם האנושי. בכל אופן, הרדיפה החלה. בדיוק כמו במקרה שיש זבובים ויתושים בבית ואנחנו צריכים להעיף אותם החוצה או למנוע מהם להיכנס, כך עלינו להבהיר את האמת לאנשים, לחשוף ולחסל את הרוע. במיוחד, נדרש מאיתנו לעזור לאנשים להבין את טבעה הרע של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), כך שיוכלו להתנער מהמפלגה ולמחוק ממצחם את אות קין. זה הדבר הדחוף ביותר שיש לעשותו על מנת להציל יצורים חיים. הרדיפה והדיכוי האכזריים הם כמו הזבובים והיתושים שמרעילים אנשים. אנו המתרגלים לא חוששים מדברים שכאלה, אך אנשים רגילים מולכים שולל ומורעלים ע"י הדברים האלה. אנחנו פשוט לא יכולים לעמוד מנגד ולהסתכל איך כל זה קורה. זו סיבתנו העיקרית לקבלת הדאפא ולנוכחותנו כאן בעולם הזה. זו ההבטחה והמשאלה הענקית שלנו מימים פרהיסטוריים. אני מבין ממש את אותו עיקרון גם כשאני קורא את הקטע על שאקיאמוני שמבקש מתלמידו לנקות את האמבטיה. תוך כדי לימוד הפא, המשמעות הפנימית של הדאפא ממשיכה בקביעות להתגלות אלי. ככל שאני לומד יותר את הפא, כך החשק שלי להמשיך ולקרוא הולך ומתגבר. אני יודע שהמאסטר כל הזמן נותן לי רמזים. כאשר אני משיג הבנה ברמה מסוימת של עקרונות הפא, כך אני מרגיש את השינוי שחל בגופי ונפשי – שינוי שהוא מעבר למילים. רק בעזרת שקדנות, הליכה צמודה בעקבותיו של המאסטר בתקופת תיקון הפא, ועשיית שלושת הדברים היטב, אוכל להיות ראוי להצלתו הרחומה של המאסטר, ולהגשים את המשאלה הפרהיסטורית הכבירה.

אנא הצביעו על אי אלו שגיאות בהבנתי.