כיצד כופים על תלמידים בסין חברות במק"ס מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה

(Minghui.org)

האוניברסיטה

הקבוצה המעונינת ביותר בהצטרפות למק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) היא הסטודנטים באוניברסיטאות. רוב הסטודנטים של התקופה הזו נולדו בשנות ה- 80, והם לא יודעים הרבה על דברים שקרו בשנות ה- 80 ולפני כן. בנוסף לשליטה של המק"ס על המידע ולשינויים שערכה בספרי ההיסטוריה, ההורים גם הם נמנעים מחשיפת ההיסטוריה האמיתית. הם לא רוצים להיזכר בעבר וגם לא רוצים ליידע את הילדים שלהם לגביו, כיוון שכיום החיים פשוטים ונוחים יותר מבעבר והם לא רוצים להסתכן ולאבד את כל זה. עיקר הידע של הסטודנטים על העבר מקורו בספרי לימוד, בהם מופיעות עובדות מסולפות, מספרות, מעבודות אומנות ומהתעמולה התקשורתית, מה שמעניק, לכל היותר, הבנה מטושטשת ושטחית בלבד. ברור שהם אינם יודעים דברים רבים על המק"ס ואף אחד גם לא מספר להם עליה.

החינוך שקיבלו מבוסס כולו על 'המפלגה הקומוניסטית הסינית', בדיוק כפי שתיאר המורה:

"המפלגה ההיא כבר הלעיטה את הסינים במערכת של תרבות מפלגתית של המפלגה ההיא, מה שגרם לכך שבהתייחסותם לדברים, בחשיבתם על דברים ובהתנהגותם, הסינים חושבים בהתבסס על התרבות המפלגתית הזאת שנבראה מתוך כוונות מסוימות. הסינים, ששונו על ידי מחשבה כזאת, כבר לגמרי לא מתייחסים לדברים, חושבים על דברים ועושים דברים בצורה של המין האנושי הנורמאלי. תחת ההשפעה של תרבות מפלגתית כזאת, ברגע שמדברים על מדינות זרות, בסיס החשיבה הוא "מדינות קפיטליסטיות שעומדות בניגוד למק"ס המרושעת". למעשה מדינות אלו הן צורות נורמאליות של החברה האנושית. ברגע שמישהו מדבר על הבעיות הקיימות בסין, בסיס החשיבה של הסינים מתייחס לדברים כ"כוחות אנטי-סיניים". אפילו ברגע שמישהו מדבר על "המפלגה הקומוניסטית הסינית", יהיו אנשים שחושבים שמדובר ב"סין". ברגע שמישהו מדבר על "העם הסיני", יהיו גם אנשים שמסלפים במחשבתם את זה ל"המפלגה הקומוניסטית הסינית". מה שיותר חמור הוא שכשפותרים בעיה כלשהי, הדבר הראשון שחושבים עליו הוא לרמוס אנשים, והאמצעים כוללים כפייה, התקפה, פתיחה במסע פוליטי, דיכוי, גינוי ועוד." (מתוך המאמר "אין זה עיסוק בפוליטיקה")

בנוסף, כיוון שהם גדלו בתקופת הרפורמה הכלכלית, הם מרגישים כיצד החיים משתפרים בהתמדה ובנוסף, כפי שאמר המורה:

"...ושכבות המעמדות החברתיים הבינוניים והעליונים היו חייבות להיות שכבות של חברי המפלגה, וזה כבר הפך להיות צורה חברתית טבעית."("לסובב את הגלגל לעבר העולם האנושי")

הם רוצים להשיג הזדמנויות רבות וטובות יותר, ואם יהיו חברים במק"ס הם יהפכו לחלק מהאליטה. במלים אחרות, אם מישהו רוצה להרוויח, עליו להיות חבר במק"ס.

במהלך שנותיי בבית הספר, בזכות היותי תלמידת דאפא העברתי את תואר הכבוד שקיבלתי כתלמידה מצטיינת לתלמיד אחר. המרצים ומנהלני בית הספר ריחמו עלי. תואר התלמיד המצטיין מעניק הזדמנות טובה יותר להתקבל לאוניברסיטה. המורים גם חשבו שהצטרפות למפלגה הקומוניסטית תגביר את הסיכוי שלי להתקבל לאוניברסיטה ולכן, הם תמיד דחקו בי להצטרף למפלגה. דחיתי את הצעתם כמה פעמים, אך בסופו של דבר לא יכולתי עוד להתנגד להם והגשתי בקשה לחברות במפלגה. במהלך הראיון האחרון התבקשנו (שלושה חברים לספסל הלימודים, מורה אחד ואני) להביע את דעתנו על הפאלון גונג. כששמעתי זאת, הרגשתי שהכוונה היא לא טובה ושלחתי מיד מחשבות נכונות. כשנכנסתי לחדר הם שאלו: "אמרי לנו בבקשה, מה דעתך על הפאלון גונג". בתחילה ניסיתי להימנע מכך ואמרתי "אני לא יודעת הרבה על כך". הם חייכו ואמרו "איך יכול להיות שאת לא יודעת? זה הופיע כל יום בתקשורת." אמרתי "מה שאני יודעת, שונה ממה שאומרת התקשורת. הפאלון גונג מלמד את האנשים להיות טובים ומדבר על אמת, על חמלה ועל סובלנות. מה לא בסדר בזה? האם אין על האדם להיות כנה, אדיב וסובלני? אני חושבת שכל בני האדם צריכים להיות כאלה ולא חשוב אם הם חברי המפלגה הקומוניסטית או לא". הם המשיכו לחייך ואמרו "אז את מתכוונת לכך שחבר המפלגה הקומוניסטית צריך גם כן לנהוג על פי 'אמת, חמלה וסובלנות'?". "כן" עניתי בתקיפות. לאחר מכן הם נתנו לי לצאת. במהלך השיחה המראיינים היו אדיבים למדי. ידעתי שזה המורה שמעודד אותי ומגן עלי.

בדרך חזרה, כשדיברתי עם שני חברי לספסל הלימודים על האמת לגבי הפאלון גונג, הם הנידו בראשם והרהרו בכך.

לאחר שחזרתי הביתה, דיברתי על כך עם אמי והיא אמרה: "עלייך להגביר את שליחת המחשבות הנכונות. עשית את הדבר הנכון, אך בהמשך יתכן ותצטרכי לשים לב לאופן בו את עושה זאת, להבהיר את האמת ברציונליות ובחכמה." מאוחר יותר התקשרה אמי לממשל המחוזי כדי לברר על המצב וגילתה כי אותם מראיינים הועברו למשרה אחרת. לאחר שהאיש שהחליף אותם עבר על הקלטות השיחה איתי הוא צעק "כיצד יכולנו להמליץ על אדם כזה ! עלי לרשום זאת בתיק האישי שלה ...." אמא ביקשה מחברה שלה לשוחח אתו ולמנוע ממנו לעשות זאת. בינתיים, היא גם הבהירה את האמת על הרדיפה לאותה חברה, מורה בבית הספר, שאחראית על הנושא.

בסופו של דבר, הייתי היחידה שלא קיבלה אישור חברות, והמורה האחראית לנושא סיפרה למורים האחרים ולתלמידים כי "היא נפסלה בשל גילה הצעיר". (בזמנו, גיל צעיר יכל לפסול אותי. גם כשהצטרפתי ל'ליגת הצעירים הקומוניסטית' ול'חלוצים הצעירים' הייתי צעירה מדי. בזמנו, חברות בשני הגופים האלה היוותה למעשה פרס לתלמידים מצטיינים, וקבלה אליהם נחשבה למשהו יוצא דופן.)

כשנרשמתי לאוניברסיטה, הוצעו לנו שיעורי הכשרה (שנועדו לסייע בקבלה לשורות המפלגה) בזה אחר זה. כל חברי לחדר הצטרפו למפלגה. מרגע שנרשמתי ללימודים הבהרתי להם את האמת ומאוחר יותר, יחד עם התקדמות תיקון הפא של המורה, גם נתתי להם לקרוא את "תשעת הדיונים על המפלגה הקומוניסטית" http://english.epochtimes.com/jiuping.asp אך הם בכל זאת הצטרפו למק"ס. אני מאמינה שזה קרה בגלל שלא עשיתי זאת היטב, לא הדגמתי להם את הגדולה של תלמידי הדאפא, והתנהגותי חסרה את כוח השכנוע.

אלה שהצטרפו למק"ס בתיכון הם כיום מנהיגי הארגון של המפלגה והם כולם מאוד גאים על כך. כשאני רואה אותם אני דואגת להם מאוד, ואני מרגישה שיותר מכל, עלי להבהיר דווקא להם את האמת. בעיקר לאלה שנמצאים באוניברסיטה בעלת הדרג הגבוה ביותר, שם ישנם רבים יחסית שנעשו חברי מפלגה בזכות העבר המפואר שלהם בתיכון.

שנות חטיבת הביניים

ביבשת סין, הוצא צו שכמעט "על כל תלמידי חטיבת הביניים להיות חברים ב'ליגת הנוער הקומוניסטי'. כל התלמידים המצטיינים, ללא קשר לגילם, יעברו הערכה לכשירותם (לחברות) ואף תוענק להם אפשרות יוצאת דופן, כפרס, להצטרף ל'ליגה' בשנתם הראשונה. דוגמא לטופס בקשה לחברות ב'ליגה' הופיע על הכריכה האחורית של ספר הלימוד לספרות. בזמנו, כל אחד נעזר בדוגמא הזו כשביקש להצטרף ל'ליגה'. (אני זוכרת שמכיוון שלא אהבתי את כתב היד שלי וגם הרגשתי שמדובר במהומה גדולה מידי, ביקשתי מאבי לכתוב עבורי את הבקשה למועמדות לליגת הנוער ולמפלגה, ולדווח על המחשבות שלי. אפילו לא עברתי על הבקשות. בזמנו גם לא השתתפתי בשיעורי ההכשרה של המק"ס גם כשהצטרפתי לשורותיה. (מנהיגות בית הספר הורתה לנו, שאם ישאלו אותנו עלינו לספר לצוות הממשל המחוזי כי אכן השתתפנו בשיעורי ההכשרה). בשנה השנייה ללימודים כמעט כל תלמידי בית הספר היו חברים ב'ליגה', פרט לכמה תלמידים גרועים מאוד או כאלה שהיו להם ציונים נמוכים, אך לכל היותר היו כ- 2 או 3 תלמידים כאלה. בשנה השלישית, על מנת שלא ירגישו המורים צער על התלמידים אלה, הם הצליחו להפוך גם אותם לחברים ב'ליגה'. בזמנו, חברות ב'ליגת הנוער הקומוניסטי' היתה שם נרדף לתעודת סיום של חטיבת הביניים.

אני זוכרת שכשהשתתפתי בשיעור לאנגלית מדוברת ביולי-אוגוסט 2003, כל התלמידים בכיתה עמדו לנסוע לחו"ל או שכבר היו בחו"ל. הבהרתי לכולם את האמת. ילד אחד, ששהה בסינגפור בילדותו שאל "מי כאן אינו חבר בליגה?" (הוא גר מעבר לים, חזר לסין פעמיים בשנה, וכעת הוא סטודנט באוניברסיטה באוסטרליה). אף אחד לא אמר מילה, ואז הוא אמר בגאווה "אני לא חבר בליגה." לאחר ששמעתי זאת, הערכתי אותו מאוד והתביישתי על חברותי בליגה. כיוון שלא למדתי היטב את הפא לא שקלתי לפרוש ממנה, אך כעת המורה פתח את הדלת הנוחה ביותר עבורנו, ואפשר פשוט להכריז על הפרישה באינטרנט. עלינו באמת להעריך את המורה האדיר והרחום שלנו !

ילדי חטיבת הביניים מושפעים מאוד מהמורים שלהם ורוב הזמן עליהם לעשות דברים על פי מה שאומר המורה. יתרה מכך, כולם עשו דברים באופן זה ורק מעטים מאוד ניסו לחשוב למה זה כך. בואו נחשוב על זה: בחטיבת הביניים, כמה מאתנו היו רוצים להצטרף למפלגה המרושעת דרך 'ליגת הנוער' אם היו יודעים באמת על המפלגה המרושעת, על המרקסיזם-לניניזם ועל מחשבתו של מאו טסה-טונג ? לכן, ניתן רק לשער עד כמה הורעלה האוכלוסייה. אני מאמינה שבמהלך הבהרת האמת שלנו, עלינו להתרכז בעיקר במורים ובמנהלי בתי הספר, ולעזור להם להבין שלגרום לילדים להצטרף ל'ליגה' זה למעשה עניין רציני. אל להם למורים לעודד את התלמידים להצטרף. עליהם לאפשר לילדים לדעת את האמת כדי שתהיה להם דעה משלהם ושיוכלו להחליט בעצמם על הצטרפותם. אם הסביבה שיצרו המורים תהיה מחמירה מאוד, התלמידים לא יוכלו למעשה להחליט בעצמם גם אם תהיה להם דעה משלהם.

שנות בית הספר היסודי

הסביבה בבית הספר היסודי דומה מאוד לזו שבחטיבת הביניים, משמע "כל תלמידי בית הספר היסודי הם חברי ה'חלוצים הצעירים'. גם כאן מאפשרים בצורה יוצאת דופן הצטרפות של תלמידים מצטיינים כבר בכיתות נמוכות יותר. בכיתה ה' כל התלמידים כבר היו 'חלוצים צעירים'. הפורמליזציה אפילו מורגשת יותר בבית הספר היסודי שם על התלמידים ללבוש צעיף אדום כשהם נכנסים בשער בית הספר. ישנם "שומרים מפקחים" (שהם למעשה מנהיגי התלמידים) המבצעים את הבדיקה ואם מישהו לא לבש את הצעיף, היו רושמים את שמו ואת שם כיתתו ומפחיתים מניקוד הכיתה. (הבונוס של המורה תלוי בניקוד הכיתה). בחטיבת הביניים בדקו גם אם ענדת את 'סמל הליגה', אך זה היה נדיר מאוד. תלמידים אלה, בעיקר בכיתות הגבוהות יותר, לא אהבו לענוד את זה, אך עשו זאת בחוסר רצון.

בגיל כזה לתלמידים אין עדיין דעה משלהם (אף פחות מאשר לתלמידים בוגרים יותר) לגבי ה'חלוצים הצעירים'. ההחלטה אם להצטרף ל'חלוצים הצעירים' אינה בידך, ולא חשוב אם אתה מבין את משמעות החברות. כל עוד אתה תלמיד בבית הספר היסודי ביבשת סין עליך להיות חבר ב'חלוצים הצעירים'. אם אתה תלמיד בחטיבת הביניים, עליך להיות חבר ב'ליגת הנוער הקומוניסטי'.

עלינו להבהיר את האמת למורים האלה ולמנהלי בתי הספר כיוון שהם אחראים על חינוך הילדים והם אמורים לעודד עתיד טוב לתלמידים.