(Minghui.org)

דיווח קודם באנגלית: מר יאנג ג'יאן-פו, מתרגל פאלון גונג מהעיר לאנג-פאנג, מפרובינציית הֵה-ביי, הואכל בכפייה שמונה פעמים ביום. רופא הכלא אומר שהוא יכול למות בכל רגע 

בעלי, יאנג ג'יאן-פו, בן ה-45, עבד בעסקי הפורצלן. אנחנו גרים בעיר לאנג-פאנג. הוא נהג לתרגל אמנויות לחימה והצטיין בהן, ולחם לעתים קרובות עם אנשים. התעשייה המקומית וחברות מסחריות, משרד המכס, הביטחון הציבורי ופורעי חוק מקומיים ראו בו עריץ, ואף אחד מהם לא רצה איתו בעיות. הוא פיתח הרגלים רעים רבים. הוא הוחזק במרכז מעצרים שלוש פעמים על קרבות שניהל.

הייתי מאוד חולה בזמנו וגידלתי שני ילדים, כשבעלי בקושי נמצא בבית. נלחמנו אחד בשני עוד ועוד עם הזמן, והיינו על סף גירושים. עם ייסורי הנפש האלה ומחלותיי, איבדתי תקווה לחיים וכמעט פיתחתי מחשבות אובדניות.

למזלנו, יאנג ג'יאן-פו פגש ולמד את הפאלון דאפא ואת המשמעות האמיתית של החיים. מנקודה זו ואילך, הוא השתנה לאדם אחר. הוא ויתר על כל הרגליו הרעים. מאדם עריץ שאף אחד לא העז להתעסק איתו, הפך לאדם סובלני ועושה שלום שלא נלחם בחזרה כשהוכה או כשקיללו אותו. הוא החל לשלם את מיסיו, וגם הקונפליקטים המשפחתיים נפתרו. הסיפור בדבר השינוי הגדול שעבר בעלי אחרי שהשיג את הדאפא הופץ בכל אזור לאנג-פאנג. אחרי שהייתי עדה לשינוי העצום של בעלי הייתי מלאת פליאה מכוח הדאפא. גם אני נכנסתי לדאפא והיינו מאוד מאושרים.

בספטמבר 1999 נסענו לבייג'ינג. בגלל שבעלי רק רצה לומר ש"פאלון דאפא הוא טוב", הוא נעצר באופן בלתי חוקי ונשלח מיידית למחנה העבודה בכפייה וואן-ג'ואנג. הוא נאלץ לעבוד שעות ארוכות בכל יום, והיה נתון לעינויים פיזיים, היה כבול ל"מיטת המוות" . כיוון שהאמין בנחישות בדאפא, הוא הועבר מאוחר יותר למחנה העבודה בכפייה הידוע לשמצה גאו-יאנג. במטרה לשנות אותו, הסוהרים כבלו אותו בשדה ל"טבעת אדמה" במשך חודשיים וחצי. ללא מחסה בכל סוגי מזג אוויר סוערים, נמנעו ממנו מים ומזון והיה חשוף לשמש הלוהטת. לא הייתה לו הגנה מיתושים ופרעושים ושאר חרקים, ולא יכול היה לזוז בכלל. בלילה היה נלקח לחדר החקירות ועונה. יאנג ג'יאן-פו לא נכנע והוא המשיך בקיום העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". ביולי 2002 הוא יצא מגיהינום עלי אדמות זה בכבוד.

ב-30 במרס 2003, כאשר היה בעיר טאנג-שאן, נאסר בעלי על-ידי פלוגת שוטרים ממחוז פנג-רון, ממשרד מס' 1 של הביטחון הציבורי שבפרובינצית הֵה-ביי. הם החרימו את כל רכושו, ובתוכם 6,000 יואן. כשהודיעו למשרד הביטחון הציבורי טאנג-שאן, שני שוטרים הגיעו, אחד בשם גאו ווי הנהג, והשני שנודע כמנהל ממשרד הביטחון הציבורי בטאנג-שאן.

הם קשרו את בעלי ל"כיסא ברזל" והשתמשו בידית יד של טלפון שיוצרת זרם חשמל כדי לחשמל אותו. הם חיברו חוטי חשמל לכל אצבעותיו וכאשר חשמלו אותו, הכאב היה מעבר לתיאור. הוא הרגיש את לבו נשבר וגופו היה מוכן להתפוצץ. הם עינו אותו בתורנות. נמנעה ממנו שינה והוא עונה יום ולילה במשך שלושה ימים רצופים.

אחרי זה, הוא נשלח בחזרה למרכז המעצרים פנג-רון, היכן שהחל בשביתת רעב, כדי למחות על ההתעללות האכזרית. המנהל וו הורה לסוהרים להכות אותו. הם הפשיטו אותו בכל פעם שהכו אותו. אחוריו היו חבולים בצורה קשה ותחתוניו נדבקו לגופו ולא ניתן היה להורידם בחדר הרחצה. אחרי 38 ימי עינויים ובמצב קריטי, ורק אז, השוטרים שחררו אותו. ב-20 בפברואר 2004, בני הלך למשרד הביטחון הציבורי גואנג-יאנג לבקש את שחרורו של אביו. הוא שאל מדוע השוטרים פשטו על ביתו ועצרו את אביו. השוטרים ענו: "המפקד שלנו איננו כאן לכן איננו יכולים לתת לך תשובה. בוא מחר בבוקר".

ביום המחרת נפגש בני עם גאו שנג-גאנג, מנהיג צוות הביטחון הלאומי של משרד הביטחון הציבורי. בני אמר לו: "שחרר מיד את אבי. אין לך הזכות לפשוט על ביתי ולעצור אותו. החזר את כל הסחורות המוחרמות, את המחשב, המדפסת, הרשם קול ונגן DVD. החזר את כל החומרים שאבי השתמש לעסקיו, שעלותם בלבד מגיעה ל-20,000 יואן, ועוד 10,000 יואן במזומן" הוא המשיך: "לקחתם אפילו את 100 היואן שניתנו לי מתנה בשנת הלבנה החדשה מהבנק שלי ואת 5,000 היואן של אחותי שקיבלה עבור בית הספר שלה. התנהגותכם בלתי חוקית". גאו שנג-גאנג ענה: "לא מעניין אותי מהיכן הגיע הכסף או הרכוש שלך- הם כולם מוחרמים". והוא זרק את בני החוצה מהמשרד.

כשהורי בעלי שמעו שבנם נאסר שוב, הם נעשו מפוחדים מאוד ולא יכלו לאכול או לישון מחרדה לגורלו. במשך השנה דרך המעצרים הרבים, ההורים של שנינו סבלו חרדה קיצונית וטרור. אבי בן ה-74 היה מתעורר לעתים קרובות בבכי באמצע הלילה. מאוחר יותר פיתח שבץ מוחי ונשלח לבית-החולים לטיפול נמרץ. לא יכולנו לחיות חיים רגילים במשך כמה השנים האלה שעברו. הילדים שלנו גודלו על-ידי סביהם.

במשך שמונה השנים שעברו נעצרתי 18 פעמים. התחלתי בשביתת רעב בכל פעם והוציאו אותי החוצה על גבי אלונקה או על-ידי אנשים אחרים. עוניתי עד לנקודה של חולשה קיצונית. לא הייתי מסוגלת לעבוד, ולא הייתה לנו הכנסה משום מקום. ארבעת חברי המשפחה שלנו היו צריכים להיות סמוכים על שולחנם של הורינו וקרובינו כדי לחיות. 20,000 היואן עבור חינוך ילדינו נאספו על-ידי חברי משפחה רבים.

משנת 1999 ועד היום, הרשויות החרימו סך של 80,000 יואן המכילים מזומן, רכוש ומכוניות. בנוסף, ב-20 בפברואר 2004, כשניהלנו מסעדה למזון מהיר, שוטרים ממשרד הביטחון הציבורי במחוז גואנג-יאנג, עצרו את בעלי ללא סיבה והחרימו 30,000 יואן מהעסק. הוא נשלח למחנה עבודה ללא כל הליך משפטי ונאלצנו לסגור את העסק. הפסדנו אלפי יואן.

ב-5 בפברואר 2006 בעלי ומתרגל דאפא אחר, גאו באו-יו, נעצרו בעודם מבהירים את האמת לבכיר ממשלתי. הם עונו עד למצב קריטי ונשלחו לבית החולים העממי המחוזי של גואנג-יאנג על-ידי סגל משרד 610 של גואנג-יאנג. ב-27 באפריל 2006, גאו באו-יו נרדף למוות. בעלי יאנג ג'יאן-פו אובחן בחוסר איזון אלקטרוליטי, מחלת לב, התדלדלות כללית של השרירים וכשל בתפקודי ריאה. בית-החולים שלח הודעות רבות על מצבו הקריטי. ללא כל הליך משפטי  או תיעוד מסמכים, בעלי נכנס לשש שנים בבית כלא בעילה של  "התנהגות הנוגדת את הסדר" על-ידי המערכת המשפטית בעיר לאנג-פאנג. הוא מוחזק בבית כלא ג'י-דונג בפרובינציית הֵה-ביי.

כדי למחות על פסק הדין הלא חוקי בעלי החל בשביתת רעב. עברו כבר שנה ושמונה חודשים. הודיעו לנו פעמים רבות שהוא נמצא במצב קריטי ויכול למות בכל רגע. אבל כלא ג'י-דונג מסרב לאפשר לבני משפחה לבקרו. ממקור מהימן נודע לנו שהוא היה בבית חולים של הכלא במחלקה לרפואה פנימית, ו"הואכל בכפייה" שמונה פעמים ביום. הוא מחובר גם למכונת הנשמה. בית-החולים מחכה להחלטתם של בכירים "בדרג העליון", אם להמשיך לחבר אותו למכונה או לא.

כבת משפחתו, איך אני יכולה לעמוד מנגד ולא לעשות דבר כאשר אהוב לבנו נרדף למוות? הוריו הזקנים אושפזו פעמים רבות בגלל הלחץ החמור, ובכל זאת איננו יכולים לעתור במקום כלשהו, אף אחד לא לוקח אחריות וכולם אומרים: "הדרג העליון הוא שעושה את ההחלטה".

זוהי דרישתי: עצרו מיידית את רדיפת הפאלון גונג! שחררו מיידית את בעלי, יאנג ג'יאן-פו שנמצא במצב אנוש! שחררו מיידית כל מתרגלי הפאלון גונג העצורים בצורה בלתי חוקית!