לסלק את העצלות ולטפח בחריצות

(Minghui.org)

המורה אמר שכמתרגלים עלינו לעשות את שלושת הדבריםהיטב. רק אז הדברים ילכו חלק עבורנו. עם זאת, כאשר אין אנו מסוגלים לעשות אחד משלושת הדברים היטב, אז אין אנו עומדים בסטנדרטים של הפא.

הייתי אחד מאותם מתרגלים שלא עשו היטב את שלושת הדברים. כשהבנתי זאת, זה היה בתקופה שלא למדתי את הפא, לא שלחתי מחשבות נכונות, ולא הבהרתי את האמת לאחרים. לכן נתקלתי בבעיות. למרות שהייתי ער למצבי, הייתי חסר עירנות והקדשתי לכך פחות תשומת לב. על פני השטח ניסיתי ללמוד את הפא, להבהיר את האמת, ולשלוח מחשבות נכונות כדי להפטר מהבעיות, כפי שנעלמו בעבר.

אני יודע שהמורה נוהג עמי בחמלה ונותן לי הזדמנויות כדי לעודד אותי לטפח בחריצות. למרות זאת, ברגע שהמכשולים נעלמים אני שוב מרפה. אני יודע שאני מנצל את הפא ואת החמלה של המורה לפיתרון בעיות טריוויאליות. אני יודע שזה לא בסדר.

לאחרונה, שוב נתקלתי בכמה בעיות. זכרתי שהמורה אמר:

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם - טוב או רע - הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח." ("לועידת הפא של שיקגו" 25 ביוני 2006)

אני מאמין שאני מטפח, ושאוכל להיות צלול כשאתקל בצרות. בהתחלה לא הצלחתי, לכן החלטתי לשפר את התנהגותי. בנוסף, שלחתי מחשבות נכונות כדי לחסל את כל סוגי ההפרעות. אם אעשה את שלושת הדברים היטב, לא אחווה שום בעיות. הכנתי גם חומרים להבהרת האמת. אולי המורה רומז לי לטפח בחריצות. העצלות שלי גורמת למתרגלים שבאזורי אי נוחות רבה. התכנונים של הכוחות הישנים מפריעים לי בלימוד הפא וגורמים לי לשכוח לשלוח מחשבות נכונות. האם אין המורה רומז שעלי לטפח בחריצות? זה דבר טוב. עלינו להכיר בכך שלמרות שמה שנראה לעין היא בעיה בחיי היום יום שלנו, למעשה זה לא כך. זה משהו הפותח בפנינו הזדמנות לחפש את ההחסרות שלנו ולתקן אותן.

חברי המתרגלים, אנא על תהיו אדישים או עצלים בטיפוח שלכם. אם נהיה כך אז כל הדברים של האנשים הרגילים יחזרו אלינו שוב. האם אין עלינו לצאת מהאנושיות? הסביבה שלנו תשתפר רק כאשר נטפח בחריצות.

בהתחלה לא רציתי לשתף בהתנסות שלי, אך אני יודע מה עלי לעשות עכשיו. אם יש למתרגל החזקה להצליח בחברה האנושית, הוא ימצא שזה בלתי אפשרי, כיוון שזו החזקה. עלינו להפטר מההחזקות ולהרוויח ללא רדיפה אחרי דברים; לזהות את ההפרעה וללכת על פי התכנון של המורה. באמצעות בעיה זו המורה עזר לי להבין את ההבדל בין אדם רגיל לבין ישות שמימית. אני יכול להצליח רק בדברים שעלי לעשות, בעוד המורה יוצר את הסביבה.

לא הגענו ליקום הזה כדי שענייני היום יום יפריעו לנו. הגענו לכאן עבור הפא וכדי לעזור למורה בתיקון הפא. אין שום סיבה לטפח עצלות. האם אין זו האמת, חברי המתרגלים?