ילדים לא מבינים איך יתכן רוע כזה ברדיפה בסין

בסדנה שהעברתי עם מתרגלים עמיתים בכיתה של בית ספר יסודי בשרון, כיתה שכבר הכירה את הפאלון דאפא, התלבטתי עם עצמי אם להעלות את נושא הרדיפה. לפתע העלתה ילדה שאלה על הרדיפה. אחותה סיפרה לה שמזריקים למתרגלים חומרים מסוכנים, והיא שאלה: "את יכולה לספר לנו מה קרה פעם?" מתברר שהילדים לא הבינו שהרדיפה עדיין נמשכת....

סיפרתי שמזריקים למתרגלים סמים לא ידועים, שכולאים מתרגלים שהם הורים לילדים, ושילדים בגילם נשארים ללא קורת גג. מתברר שהתלמידים מכירים את הציור "חסרת בית" [1]. אבל הם לא הבינו למה בכלל מתקיימת רדיפה, לא יכלו להבין רוע כזה, ולא יכלו להבין למה האנשים לא מתקוממים על כך. לא הצלחנו להבהיר להם ממה הממשל שם כל כך מפחד, והם גם לא הבינו איך האנשים לא מתקוממים.

בסוף השיעור ניגשו אלינו שלושה תלמידים, שכל כך רצו לדבר אתנו, שבאו על חשבון זמן האוכל שלהם. אחד מהם שאל: "המלך הזה עוד שם?", אמרתי לו: "לא, כבר יש מלך אחר". אז הוא שאל "למה לא עושים שום דבר למלך הזה?", הוא לא הבין למה לא הורגים אותו, למה לא עוצרים אותו, ואני אמרתי: "מתרגלי פאלון דאפא לא מאמינים באלימות נגד אלימות, והם יודעים שהאנשים שמבצעים דברים כל כך רעים הם בעצמם מורעלים במחשבתם. הוא אמר: "הוא יודע! הוא יודע שהוא פוגע בכולם!" וחזר ואמר "פוגע בכולם! פוגע בכולם!". אמרתי לו "אנשים רעים פוגעים בכולם והם יקבלו את מה שמגיע להם".

סיפרנו לילדה אחרת על שיונג וויי [2] ומה עשינו כשהיא נכלאה, שסיפרנו על זה בכל העולם, שזה יקח זמן אבל כל העולם ידע, והילדה לא הבינה איך ידע יכול לעזור... גם היה קשה להסביר לה למה העולם לא עומד על רגליים אחוריות ומפסיק את זה.

סדנה זו היתה אחד הניסיונות הכי קשים שלי עם מורים. המורה הסיחה את דעתם, העירה הערות. כשדנים ברדיפה, הילדים טעונים במטען של סיפורים ורגשות, והדברים פשוט גולשים ויוצאים מדיון פשוט. המורה במקרה הזה לא הבינה את הדינמיקה וכל הזמן אמרה להם שזה לא קשור, וריסנה אותם. זה היה נסיון עבורי להתמודד עם הסחת הדעת שנגרמה לתלמידים עם הערות אלו.

הבאנו לילדים סיפורים על ילדים מטפחים. אבל במקום שאנחנו נקריא להם, נתנו להם להקריא. הילדה שהקריאה את "הסיפור של נונו" עשתה זאת כל כך מהלב, עם ההדגשים הנכונים, שהיא ריתקה את כולם. הסתכלנו זה על זה המומים, היא קראה כמו מבינה ומכירה כל מילה - כאילו עשתה עשר חזרות, כשלמעשה היא ראתה את הסיפור בפעם הראשונה.

כשדיברנו מה זה אמת מהי חמלה ומה זה סובלנות. ילדה אחת ניסתה להסביר לי במילים מה זה חמלה, ולא הצליחה להעביר במילים, אבל היא דיברה בחמלה כזו, שראיתי את הלב שלה, והמסר של חמלה פשוט קרן ממנה.

כשהם סיפרו דוגמאות למעשים נכונים, איך הם עוזרים לאנשים אחרים ברחוב וכדומה, נזכרנו בסיפור של המורה מבית ספר מינגהווי בטייוואן, ושאלנו גם אנחנו את התלמידים: "אתם יכולים לומר משהו טוב שאמרתם או עשיתם למישהו פה בכיתה? פתאום היה שקט והתשובות דללו. גם כאן רואים שככל שהאדם קרוב אליך אתה פחות חושב עליו כעל מי שצריך את חמלתך.

[1] הציור "חסרת בית" הוא אחד מציורי התערוכה הבינ"ל "אמת-חמלה-סובלנות" המוצגת במקומות שונים בעולם, וגם בישראל. בתמונה רואים ילדה עם מפתח על הצוואר, המגיעה לביתה ומגלה ש"משרד 610" (המכונה "הגסטאפו הסיני") נעל וחתם את ביתה, סימני בריונות ניכרים גם בכניסה, הוריה נחטפו, והיא נותרה מחוץ לביתה, ללא הורים, ללא קורת גג וללא השגחה. [2] שיונג וויי – מתרגלת פאלון דאפא סינית שלמדה בגרמניה, וכשחזרה לביקור משפחה בסין היא חילקה עלונים המספרים על השיטה ועל הרדיפה, ובשל כך נחטפה ונכלאה למשך שנתיים במחנה לעבודה בכפיה שין-אן בבייג'ינג.

שיונג ויי היא אחותו של אזרח ישראלי ממוצא סיני. גם הוא ואשתו מתרגלי פאלון דאפא. לפיכך מתרגלים ישראלים וגרמנים, וגם חבריה ומוריה מהאוניברסיטה הגרמנית, שיתפו פעולה בנסיונות חילוצה. היא יצאה מהכלא לאחר שנתיים, והתברר שבזכות מאמצי החילוץ חששו הרשויות לענות אותה בקיצוניות או להביא למותה. אחרי יציאתה מהכלא המשיכו הרשויות לבצע אחריה מעקב, וצותתו לטלפון בביתה. לאחר מספר חודשים חולצה וויי מסין לאחר התערבות גורמים בכירים בממשלת גרמניה.

סיפור חילוצה של שיונג וויי מעיד כי מאמצים הנעשים מחוץ לסין, ועצומות הנחתמות על ידי אזרחים, יכולים להניע אישי ציבור לנקוט בצעדים יעילים, ויכולים לשנות את המצב ולהשפיע על הרדיפה בסין.

---

תאריך פרסום: 01/03/2006