תעשיית הרצח של המפלגה הקומוניסטית הסינית

(Minghui.org)

לחלק הראשון: http://en.minghui.org/html/articles/2006/5/20/73525.html

המפלגה הקומוניסטית הסינית השתמשה במשאבים פיננסיים עצומים כפיתיון, על מנת להדיח את הצבא, המשטרה הצבאית, פקידי מערכת הביטחון הציבורי, פקידי המערכת המשפטית, פקידי ממשלה בדרגים שונים, פקידי ממשל במערכת הבריאות הציבורית, עובדים במערכת הבריאות וקבלני משנה בתעשיית סחר האיברים, להשתתף במעשי הרצח הכה אכזריים הללו. מדובר בפשעים בלתי אנושיים, בניצוחה של המדינה.

3.  מפקדות בנק האיברים החיים של המק"ס ממוקמות במוקדי הרדיפה ברחבי סין 3.1 סיפורה של העלמה וואנג יו-ג'י, שהייתה במרחק של פסיעה מהיותה "תורמת איברים חיה"

ב-3 באפריל 2006, העידה וואנג יו-ג'י בבית משפט בארגנטינה נגד לואו גאן, אחד מקברניטי הרדיפה כנגד הפאלון גונג. היא תארה את העינויים שהיא סבלה במחנה העבודה בכפייה וואן-ג'יאה, בעיר חארבין. על סף המוות, על סף עוורון בשני עיניה, לקחו אותה סוכני "משרד 610" (בשנת 2001) לארבעה בתי חולים שונים בעיר חארבין, ובחנו אותה שם מכף רגל ועד ראש כדי לבדוק אם היא מתאימה ל"קצירת איברים".

וואנג יו-ג'י מעידה בבית המשפט

עדותה של וואנג יו-ג'י

"ב- 25 לאוקטובר, 2001, הובאתי לבית החולים המשטרתי בחארבין, לבדיקה גופנית כוללנית. כעבור כמה ימים נלקחתי לבית חולים מס' 2 בהיילונג-ג'יאנג, כדי להיבדק על ידי רופא מומחה. תוך שהיא בודקת את העור שלי, שאלה הרופאה אם אני סובלת מאי אלו אלרגיות או התגרדויות תכופות, כי היא הבחינה בכך שגירדתי את ירכיי. עניתי שלפני שהתחלתי לתרגל פאלון גונג סבלתי מפריחות עור, והתרופות לא השפיעו עלי לטובה. תוצאות הבדיקה הזו היו זהות לתוצאות הבדיקה הקודמת – התגלו בעיות בדם שלי. לכן קרניות עיניי, הכליות, הכבד והעור – כולם נחשבו כחסרי ערך (בעיני הרופאים – המת').

למרות הכל, "משרד 610" של מחוז היילונג-ג'יאנג לא הרים ידיים. במרץ 2002 הועברתי תחת מעטה של סודיות לבית החולים מס' 2 בעיר חארבין. שבתתי רעב באותה תקופה, ולכן צבע הדם שהם הוציאו ממני היה שחור-סגול, ולא היה לי שתן. במשך יותר משעה החדירו לי דרך הווריד דקסטרוז 4 [סוג של גלוקוזה (סוכר) המת'], אך אז, במהלך בדיקה, התגלה דם בשתן שלי. הם שאלו אותי אם אי פעם סבלתי מנפריטיס (דלקת כליות – המת'). עניתי שסבלתי מזה בגיל צעיר, והייתי נוהגת לעיתים קרובות להרטיב את מיטתי (כתוצאה של כליות חלשות). הם בדקו את כליותיי ואת הכבד שלי. תוך שחמישה שוטרים ואחות אחת מחזיקים אותי, הם צילמו תמונות רנטגן של כל גופי, מכף רגל ועד ראש. הרופא חשב שהמכשיר התקלקל (כנראה מכשיר א.ק.ג – המת'), כי היו לי פרפורים בלב, והמכשיר הראה שברגע אחד הלב דופק וברגע אחר הוא לא.

בסופו של דבר נשלחתי לבית החולים מס' 1, בעיר חארבין. אחד-עשר שוטרים (מהיחידה לפיזור הפגנות) השגיחו עלי סביב השעון. הרופא בדק את עיניי, גרוני, קנה הנשימה, המוח, ואיברים אחרים. סוכני משרד 610 התאכזבו לשמוע שהתוצאה זהה לתוצאות מבתי החולים האחרים -  אני "פגומה", ואף לא אחד מאבריי בריא, כולל העור שלי, והכל כתוצאה מהעינויים האכזריים. בסופו של דבר "משרד 610" ויתר עלי. החל מה-1 למאי, הם הפחיתו שוטר ביום (מהשמירה עלי), ועד ה-8 למאי, כל השוטרים כבר עזבו. נותרתי לבד.

אחות בבית החולים סייעה לי להתקשר לידידיי, ונמלטתי ממלכודת המוות".

חווייתה של העלמה צ'ינג: בדיקה רפואית חשודה, בניגוד לרצונה, במרכז ענישה בבייג'ינג

צ'ן יינג, מתרגלת פאלון גונג מבייג'ינג המתגוררת כיום בפריז, חשפה באפריל 2006 שבשנת 2000, שומרים במרכז הענישה בצ'או-יאנג, מחלקת חלוקת העבודה בטואן-הה, ומחנה העבודה שינאן בבייג'ינג, ערכו בדיקות גופניות מקיפות למתרגלי פאלון גונג שסירבו לחשוף את שמותיהם.

"בסוף ספטמבר 2000, לאחר ביקור אצל מתרגלים עמיתים, עצרו אותי ונשלחתי למרכז הענישה צ'או-יאנג. סירבתי לומר את שמי, ונתנו לי מספר. יום אחד, לאחר שבוע, השומרים כפתו מתרגלים שסירבו למסור את שמותיהם. נשלחנו לבית חולים שקט באופן מצמרר. ערכו לנו בדיקה דקדקנית, הכוללת את הלב, א.ק.ג, בדיקות דם, ובדיקת עיניים.

מאוחר יותר, שומר אחד אמר לי: "לא אכלת או שתית במשך זמן כה רב, אך למרות זאת בריאותך עדיין טובה". הוא גם שאל אודות עברי הרפואי. אמרתי לו: "כמובן שבריאותי טובה. זה משום שאני מתרגלת פאלון גונג, ואני אדם טוב. בעיות בריאותיות לא היו הסיבה לכך שהתחלתי לתרגל פאלון גונג. פשוט חשבתי ש'אמת-חמלה-סובלנות' מלמד אנשים כיצד להיות טובים, וזה נפלא". מאוחר יותר, הקצין הביא כמה בקבוקי דקסטרוז 4 [סוג של גלוקוזה (סוכר) – המת']. הובאנו בחזרה למרכז הענישה, וכפתו אותנו למסגרת החלון. השומרים חיברו אותנו בכוח לאינפוזיות דקסטרוז. כשהסם חדר לגופי, הרגשתי כאילו שליבי דופק כה חזק עד שהוא מאיים להתפרץ מחזי. הורידים שלי כמעט התפוצצו מכאב דוקר, והרגשתי שאני נחנקת. ואז שומר (שלא נהג להיות אכזר בדרך כלל) בא ואמר: "אם לא תחשפי את שמך לא תוכלי להישאר כאן! אנו נאלצים לשלוח אותך למקום שממנו לעולם לא תשובי". מאוחר יותר אמרתי להם את שמי ואת כתובתי, ומיד הוא התקשר לתחנת המשטרה המקומית באזור מגורי, ובקש מהם לבוא לאסוף אותי.

בין פברואר 2000 למרץ 2001, נעצרתי באופן לא חוקי שלוש פעמים, ובכל פעם הכריחו אותי לעבור בדיקה גופנית "שגרתית" מקיפה. פגשתי שם מתרגלי פאלון גונג מכל רחבי המדינה. הם באו לבייג'ינג רק בשביל לומר לממשלה: "פאלון דאפא טוב!" המתרגלים הללו סרבו לומר את שמותיהם על מנת שלא להפליל את קרוביהם. כתוצאה מכך הם הוכו באכזריות והוצמדו להם מספרים. בדרך כלל היו מוציאים אותם בסביבות ארבע בבוקר. נאמר להם שיש אסיפה דחופה, ואז הסיעו אותם למקום אחר, ומאז אבדו עקבותיהם. השומרים היו עצבניים מאוד, חמושים מכף רגל ועד ראש, והם חזרו רק לאחר כמה ימים. כל השומרים והאסירים דברו על בניית מחנות הריכוז בשין-ג'יאנג (הא-ביי) ובצפון מזרח סין - מקומות שיוחדו להחזקת מתרגלי פאלון גונג. השומרים אמרו: 'אל תדבקו בתרגול שלכם בעקשנות! אחרת תשלחו לשם ותאלצו להתמודד עם מציאות איומה'...".

3.3 כמעט והפכתי ל"תורמת" איברים

ב- 16 לאפריל 2006, אתרי מינג-הווי וקלירוויסדום דיווחו אודות מתרגלת פאלון גונג שכמעט נרצחה עבור איבריה בשנת 2001, במחנה העבודה בכפייה גואן-שאן-זי, בפרובינציית ליאו-נינג. להלן סיפורה:

זה היה בסוף נובמבר 2001, ביום השני לאחר שחזרנו מאתר עבודה, לא הרחק משם. קצין המשטרה התורן נכנס לפתע לתוך תאי ופקד עלי לארוז את חפציי, באומרו שהם עומדים לשלוח אותי בחזרה לאתר העבודה. זה היה די מוזר, כי הקבוצה שעובדת באתר עמדה לסיים את משמרתה ולחזור למחנה. אמרתי שאני לא רוצה ללכת. מיד הם גילחו את ראשי וכלאו אותי בתא קטן. במשך ימים רבים הייתי תלויה בתוך כלוב ברזל, וידיי כפותות לסורגים. פתחתי בשביתת רעב כמחאה נגד הרדיפה. העור סביב פרקי כפות ידי החל להרקיב ופיתחתי תסמינים של דלקת לימפתית. רופא בית החולים ג'אנג פאן הגיע להעיף מבט, ואמר שעלי לקחת תרופות, אחרת הריקבון יתפשט לבתי השחי שלי. הרופא אמר שעלי לקבל בכל פעם 2 בקבוקי סיפרופלוקססין (אנטיביוטיקה) לתוך הוריד.

שמתי לב שהרופא דאג ללבוש כפפות גומי לפני שהחל לחבר את האינפוזיה, וזה עורר בי חשד לגבי טיב התרופה. עם זאת, אם אסרב לתרופה, איענש קשות. לכן, ישבתי על הדלי בשירותים, בעודי מחוברת לאינפוזיה. כשאף אחד לא הסתכל, ניתקתי את הצינורית מהמזרק והזרמתי את התרופה לתוך האסלה. הייתי צריכה לדאוג לחבר בחזרה את הצינורית מדי פעם, בכדי שדמי לא יזלוג החוצה דרך מחט המזרק. לאחר שעשיתי זאת כמה פעמים, בקבוק ה- 100 מיליליטר התרוקן מהנוזל. הרופא החליף את הבקבוק. חזרתי על אותה פעולה עם הבקבוק החדש, כדי שיתרוקן גם הוא. תוך פחות מחצי שעה כל הנוזל נעלם. ביום השלישי הרופא התחיל לחשוד, והיה מגיע מדי פעם על מנת לבדוק מה קורה. לקחתי סיכון ושלפתי מהווריד את מחט המזרק, אך הותרתי אותה במקומה תחת נייר הדבק. כך השוטרים לא יכלו להבחין בדבר על פני השטח, והתרופה הייתה ממשיכה לזרום לתוך האסלה לאורך כף ידי האחורית. כך זה המשיך 5 ימים. למרות כל זאת, התחלתי להרגיש שהזיכרון שלי מתעמם. יום אחד, צוות בית החולים החליט שעלי לעבור בדיקה גופנית, ושזה דורש שיתוף פעולה מצדי. בדרך לשם, חשבתי על כך, ולפתע היה לי רעיון!

לאחר שהובאתי לבית החולים גואן-שאן-זי, הרופא בדק לי לחץ דם, והכין רשימה של בדיקות שעלי לעבור, אך הם לא הניחו לי לראות את הרשימה. הם לקחו אותי לבדיקת א.ק.ג וצילומי אולטרה-סאונד. הם עשו לכליה שלי בדיקת אולטרה-סאונד מסוג "בי", דקדקנית במיוחד, וביקשו דגימת שתן. אמרתי להם שאין לי כרגע שתן, אך הם התעקשו. אמרתי שיתנו לי קצת זמן, ושיניחו אותי לבדי, אחרת זה לא יעלה בידי. ברגע שדעתם הוסחה, מצצתי מעט דם מבין חניכיי וירקתי אותו לתוך כוסית השתן. אז הפרשתי מעט שתן וערבבתי אותו לתוך הכוסית עם הרוק והדם. ואז נתתי להם את הכוסית.

אני נזכרת בעוד דבר. בכל פעם שהיו מגיעים אסירים חדשים, היו שואלים את כולם לגבי סוג הדם שלהם, ונוטלים מהם דגימות, במהלך החודש הראשון לאחר הגיעם. היו אומרים לנו שעומדים לבדוק את תפקוד הכבד שלנו. כנראה, שהמק"ס תכננה מלכתחילה לקצור את איבריהם של מתרגלי פאלון גונג מסומנים מראש.

הבדיקות הבריאותיות החריגות שמתבצעות במוקדי הרדיפה

בדיקות גופניות "שגרתיות", בהוראת המק"ס, הם דבר נפוץ במתקני רדיפה שונים ברחבי סין, ומטרתם היא לא להגן או לטפל במתרגלים, אלא להקים בנק איברים חיים, היות ובדיקת סוג הדם היא שלב הכרחי לפני תיאום רקמות.

בספטמבר ואוקטובר 2001, קיבלו רשויות מחנה העבודה בכפייה באי-צ'ואן, בעיר ליאו-יואן, בפרובינציית ג'יי-לין, פקודות לערוך בדיקות גופניות מקיפות ליותר מ- 100 מתרגלי פאלון גונג שעצורים שם באופן לא חוקי. הבדיקות כללו בין היתר בדיקות דם, א.א.ג, א.ק.ג, תפקודי כבד ושיקוף ריאות. הבדיקות נערכו בבית חולים גדול בקרבת המדרחוב המסחרי בעיר ליאו-יואן. כולם היו מתרגלי פאלון גונג (גברים), שהובאו מאזורים סמוכים – הערים ג'יי-לין וסיפינג. בדצמבר 2001 הם הועברו למקום אחר (אומרים שהם נשלחו למחנה העבודה בכפייה צ'או-יאנג-גו, בעיר צ'אנג-צ'ון).

בשנת 2001 הוחזקו כמעט אלף מתרגלי פאלון גונג (גברים) במחנה העבודה בכפייה מס' 2 בפרובינציית שאן-דונג, שנקרא גם מחנה העבודה בכפייה וואנג צ'ון. מספר העצורים גדל במהירות, ולכן חלקם הועבר לערים  ג'ינאן, צ'ינג-דאו, וויי-פאנג, בין היתר. המתרגלים הובאו לבית החולים "מפעל מס' 83" – בית החולים של המחנה, וביצעו בהם בדיקות מיוחדות.

הרופאים הקדישו כמעט 20 דקות לכל מתרגל, ובדקו לו בקפדנות את הכבד, הכליות, ואיברים אחרים, באמצעות אולטראסאונד "בי". הם לקחו גם הרבה דגימות דם. השומרים נהגו לעתים קרובות לומר למתרגלים: "אם לא "תתחנכו מחדש", אז לממשלה יש דרכים רבות לטפל בכם. ננעל אתכם במקום שלא ידוע לאיש, ואתם יכולים לשכוח מזה שאי פעם תצאו משם".

בתחילת ינואר 2005, רשויות מחנה העבודה שוב הוציאו מבחנה גדולה של דם מכל מתרגל. רק אנשים אחדים ש "התחנכו" לחלוטין והפכו ל"כלים" בידי הרשויות לשתף פעולה נגד הפאלון גונג, לא נכללו.

באחה"צ של ה- 9 במארס 2005, צוות ממחנה העבודה בכפייה ג'יאמוסי, בפרובינציית היי-לונג-ג'יאנג, רצו לפתע להוציא דם ממתרגלי פאלון גונג, בטענה שהם עורכים למתרגלים בדיקת הפטיטיס "בי". אנשים בעלי מעט ידע רפואי ידעו שלפני בדיקה כזאת אין על הנבדק לאכול ארוחת בוקר. אחה"צ, הרשויות לפתע הודיעו למתרגלים להתכונן להוצאת דם. לכולם היו חשדות לגבי ההמטרה האמיתית של הבדיקה. השומרים גררו את המתרגלים החוצה, כפתו אותם לכסאות ברזל והוציאו מהם דם. מתרגלים רבים היו באפיסת כוחות מפאת העינויים, וכמה מהם היו נכים. השומרים סחטו טיפות דם מורידי הידיים של המתרגלים, אך לא הצליחו להשיג את הכמות הנדרשת.

במארס 2005 הוצאה מבחנה גדולה של דם מכל אחד מהמתרגלים שהוחזקו במחנה העבודה בכפייה וואן-ג'יאה, בעיר הארבין. נאמר להם שבודקים אם הדם מכיל "מחלות מדבקות". מנהל בית החולים של מחנה העבודה בכפייה, ג'יאנג צ'או, התבלט באכזריותו במשך התהליך.

על פי דו"ח שהופיע באתר מינג-הווי ב- 23 בינואר 2005, חדר קטן בקומה השלישית במחלקה מס' 2 של מרכז החירום של העיר דאליאן, משמש במיוחד לרדיפת הפאלון גונג. במקום הזה צוות בית החולים מזריק סמים בלתי ידועים למתרגלי הפאלון גונג, ולעיתים קרובות מוציא מהם דם לביצוע בדיקות רפואיות.

בסוף שנת 2004 נסע ראש עיריית בייג'ינג, צ'יאנג וויי, למחוז שון-יי כדי לעורר גל חדש של רדיפה כנגד מתרגלי הפאלון גונג. בעקבות זאת, נעצרו עשרה מתרגלי פאלון גונג. הם נלקחו לבית החולים המשטרתי של בייג'ינג, ונקשרו ל"מיטת המוות". מנעו מהם להשתמש בשירותים, וכתוצאה מכך הם היו ספוגים בצואה ושתן לאורך כל היום. בכל יום הזריקו להם מנות גדולות של סמים בלתי ידועים, והוציאו מהם דם לעיתים קרובות.

ב-27 במארס 2001 דיווח אתר מינג-הווי שמתרגלות פאלון גונג ששבתו רעב במחנה העבודה לנשים בפרובינציית אן-הואי קיבלו זריקות והוצא מהם דם.

ב-13 באפריל 2005 דיווח אתר מינג-הווי שלאחרונה, רשויות בית הכלא לנשים בפרובינציית סיצ'ואן הוציאו דם בכוח ממתרגלות פאלון גונג, בטענה שזה למטרת בדיקות איידס.

תעשיית הרצח של המק"ס

4.1 רדיפת מתרגלי הפאלון גונג: תהליך מתואם של תעשיית רצח

ב- 14 באפריל 2006, החל מודיע שעבד במשך יותר מ- 20 שנה במערכת הרפואית של העיר ג’י-נאן, לסבול מייסורי מצפון, כי הוא שמר על שתיקה לנוכח הזוועות שבוצעו נגד מתרגלי הפאלון גונג. הוא כתב לכלי תקשורת זרים במטרה לחשוף את העובדות המזוויעות לגבי קצירת ומכירת האיברים של מתרגלי הפאלון גונג:

בית החולים צ'יאן-פו-שאן בפרובינציית שאן-דונג בעיר ג'י-נאן, בית החולים המשטרתי הכללי בפרובינציית שאן-דונג, בית הכלא של פרובינציית שאן-דונג, בית הכלא לנשים של פרובינציית שאן-דונג (שממוקם ברחוב גונג-יֵה הדרומי. שמו הרשמי הוא "ארגון החברה לפיתוח שינג-יֵה של פרובינציית שאן-דונג"), הם ובתי כלא ומחנות עבודה נוספים, התארגנו במזימה משותפת. הם הקימו בנק איברים חיים שמורכב ממתרגלי פאלון גונג עצורים, תעשיית השתלות איברים, ומתווכים. הם ייסדו "תהליך מתואם של תעשיית רצח" שכולל קצירת איברים חיים, השתלות, ניסויים, וחלוקת רווחים.

בית החולים צ'יאן-פו-שאן ממוקם ברחוב ג'יו-שי 66, בעיר ג'י-נאן, ואילו בית החולים המשטרתי הכללי בפרובינציית שאן-דונג, שבדרך כלל נקרא בית חולים לחינוך מחדש של הפועלים, ממוקם ברחוב ינג-שיונג-שאנג 134 בעיר ג'י-נאן. שני בתי החולים הגדולים הללו קיבלו הוראות מפורשות ממרכז שלטון המק"ס שלפיהן על צוות בית החולים להקדיש את כל כולו לקצירת איבריהם של מתרגלי הפאלון גונג. התהווה פס ייצור של הסרה והשתלה של איברים.

במשך השנים האחרונות, ייסדו פקידים בבית החולים צ'יאן-פו-שאן, ובעיריית טיאן-ג'ין, את המכון האוריינטלי למחקר השתלות איברים – מרכז השתלות הכבד של שאן-דונג; הראשון מסוגו בשאן-דונג, שמתמחה בהשתלות כבד. כמוכן השתלות כליה, אשכים, ריאות וקרניות מתבצעות שם לעיתים תכופות. במרכז יש מעל ל- 80 מיטות. יותר מ- 300 מחברי הצוות הם בעלי דרגות מקצועיות גבוהות, 44 פרופסורים, דוקטורים, תלמידי תואר שלישי, ויותר מ- 90 פרופסורים מן המניין וזוטרים מאוניברסיטת שאן-דונג.

המרכז הזה משמש כיום כמכללה לרפואה קלינית של אוניברסיטת שאן-דונג, וגם כבית חולים להוראה קלינית של האוניברסיטה לרפואה סינית של שאן-דונג, המכון הרפואי של ווי-פאנג, המכון הרפואי טאי-שאן, המכון הרפואי בין-ג'ו, בית החולים לאחיות של פרובינציית שאן-דונג, ומוסדות בריאות אחרים. בדיוק כפי שאמר עד שחשף את מחנה הריכוז סו-ג'יאה-טון: "כיוון שהשלטונות לא רוצים להיות אחראיים לחייהם וגופם של מתרגלי הפאלון גונג, אז הם מתייחסים אליהם כאל זבל. רופאים מתלמדים השתמשו בגופותיהם לניסויים במהלך הסטאז'.

בית החולים צ'יאן-פו-שאן בפרובינציית שאן-דונג

לבית החולים המשטרתי-הכללי של פרובינציית שאן-דונג יש חלק חיצוני וחלק פנימי. החלק החיצוני, שבו הציבור והשוטרים יכולים לקבל טיפול, פתוח לקהל, ואילו החלק הפנימי מופרד ע"י שער ברזל, והוא למעשה בית כלא. הוא מנוהל על פי חוקים של בית כלא, בעוד שבצוות ההנהלה שלו ישנם רופאים רבים וציוד רפואי למכביר. בעיקר מתבצעת שם קצירת איברים. לכאן נשלחים מתרגלי פאלון גונג מבתי כלא, מחנות עבודה ומרכזי ענישה. זהו מקום שבו מתרגלי פאלון גונג נרצחים באכזריות.

על-פי חקירת ה"קואליציה לחקירת רדיפת פאלון גונג"(CIPFG), כל צוותי בתי החולים בפרובינציות הנאן, שאן-דונג, שנגחאי, גואנג-דונג, בייג'ינג, טיאן-ג'ין, ליאו-נינג, והֵה-ביי, אמרו לחוקרים שהם יכולים לספק איברים של מתרגלי פאלון גונג. גם הפיסקה הבאה מעידה על העובדה שפשעים מתרחשים בכל רחבי סין.

בית החולים מס' 2 של שאנג-שי, או בית החולים למחלות תעשייתיות של פרובינציית שאנג-שי שנבנה בשנים האחרונות, נמצא ברחוב קוֹאו-ג'ואנג המערבי מס' 39, בעיר טאי-יואן. שם נמצא מרכז הדיאליזה והשתלות הכליה של שאנג-שי. עד סוף שנת 2004, התבצעו שם יותר מ- 500 ניתוחי השתלות כליה. רוב האיברים הגיעו מ "מרכז ההדרכה של משטרת אכיפת החוק של בית המשפט העממי של העיר טאי-יואן", שהיא למעשה אתר ההוצאה להורג של בית המשפט העממי של העיר טאי-יואן. כ- 20 הוצאות להורג מתבצעות מדי שנה בעיר טאי-יואן. משרפת יונג-אן שוכנת בסמוך למרכז ההדרכה. המשרפה נבנתה במהלך 10 השנים האחרונות. מחנה העבודה שין-דיאן, שבו יש מחלקות לגברים ונשים, נמצא סמוך למשרפה. אלפי מתרגלי פאלון גונג הוחזקו שם במעצר במהלך השנים האחרונות.

ב- 5 במארס 2006, השבועון "סרטים, ספרים וטלביזיה" שבבעלות "קבוצת העיתון היומי של צ'אנג-צ'ון", הקדיש דף שלם לסיפור הבא: ב- 17 בדצמבר 2005, קוריאני שעבר השתלת כבד במרכז (מרכז הדיאליזה והשתלות הכליה של שאנג-שי) אמר לכתב שלהשיג איברים מאנשים במצב של מוות קליני זה יותר קשה מלספור את כוכבי השמיים. המרכז, לעומת זאת, ביצע 53 השתלות כבד תוך שבועיים; בין ה- 16 ל- 30 בדצמבר 2006. משפחתו סיפרה שבמרכז התבצעו כ- 24 השתלות כבד וכליה ביום אחד.

יש שלושה בתי חולים בדונג-וואן שמסוגלים לבצע השתלות כליה: בית החולים העממי של העיר דונג-וואן, שהוא אחד מבתי החולים היוקרתיים ביותר ; בית החולים לאורולוגיה שמסופח לאוניברסיטת טונג-ג'י לרפואה ; ובית החולים העממי של טאי-פינג בעיר דונג-וואן. בית החולים העממי טאי-פינג החל לבצע השתלות כליה ב- 1999, בעיקר לזרים. הוא ביצע מעל 1000 השתלות כליה. בשלושת החודשים הראשונים של שנת 2006 לבדם הוא ביצע 300 השתלות כליה.

בסוף יוני 2004 בוצעו 9 השתלות כליה ביום אחד בבית החולים העממי מס' 7 בעיר ג'ן-ג'וֹאוּ. על פי מודיעים מבפנים, הרכב שהביא את הכליות לא נשא שום לוחיות זיהוי של בית החולים. צוות בית החולים קיבל את הכליות בשעות הערב וביצע את ההשתלות במהלך הלילה. במהלך הלילה הם ביצעו 6 השתלות, ועוד שלוש ביום המחרת. זה עלה לחולה רק 50,000 יואן. ניתוח אחד לא הצליח, והחולה קיבל כליה נוספת כמה ימים לאחר מכן

על פי דיווח מה- 4 במארס 2006, בעיתון "תרבות חדשה" בעיר צ'אנג-צ'ון, בית החולים מס' 2 שמסופח לאוניברסיטת ג'י-לין, מצא לעלמה שיֵה באו-שי לב תואם תוך יום אחד. ניתוח ההשתלה בוצע למחרת היום. לקח לרופא בערך 10 דקות להוציא את הלב מה "תורם", וקבוצת אנשים מיהרו להביא את הלב בחפזה לבית החולים. הם נסעו מרחק של כמעט 100 ק"מ תוך בערך שעה וחצי. בזמן שליבו של ה"תורם" נשלח לחדר הניתוחים, קבוצת מנתחים אחרת כבר הוציאו את ליבו של החולה, והניתוח הושלם תוך שעה וחצי. מאחורי האינפורמציה הזאת מסתתרת העובדה האכזרית שכמה שעות לפני ששיֵה באו-שי נותחה, לב של אדם חי נעקר מקרבו.

פשעי הסרת איברים ממתרגלים חיים באמצעים צבאיים

עד ראייה מהמערכת הרפואית הצבאית סיפר שעל פי מסמך שהוציאה (כבר בשנת 1962) הוועדה הצבאית המרכזית של המק"ס, לרשויות הממשל ברמת הפרובינציה יש את הסמכות לייסד "ארגוני מיחזור" לעיבוד פושעים, תחת פיקוח הרשות הצבאית הפרובינציאלית. המנהג הזה ממשיך להתקיים עד עצם היום הזה.

על פי תקנות המסמך "מותר לעבד אסירים שנדונים למוות ופושעים שהורשעו בעבירות חמורות, על פי צרכי ההתפתחות של המדינה או של הסוציאליזם". במהלך המהפכה התרבותית הגדולה (1966-1976), האופן השערורייתי ביותר שבו "עיבדו" את האסירים הללו היה השימוש בגופותיהם לייצור מזון. אחריו – אופן השימוש בגופותיהם בתעשייה. על פי עד הראייה, תקנה משנת 1984 מותירה קצירת איברים מפושעים. המשטרה והמחלקות המשפטיות קוצרים איברים ישירות מאסירים חיים, ושורפים את גופותיהם, או שלחילופין הם פוצעים את האסירים במהלך הוצאה להורג מפוברקת, קוצרים את איבריהם בעודם פצועים, ואז שורפים אותם. מאז 1992, המנהג הפך לנחלת הציבור. עקב ההתפתחות של עסקים באותו מגזר, גופות אנושיים, חיים או מתים, הפכו לחומרי גלם רווחיים לתעשייה.

עוד חשף עד הראייה: "המק"ס סימנה בראש חוצות את הפאלון גונג כ 'אויבי הציבור', והורתה לנהוג בהם בכל דרך שעשויה להניב רווחים, ללא צורך בדיווח לרשויות החוק. במילים אחרות, מתרגלי הפאלון גונג, בדומה להרבה פושעים בסין, אינם נחשבים יותר כבני אדם, אלא כחומרי גלם למוצרים מסחריים. הם הפכו למוצרים".

ב-30 לאפריל, 2006, עד הראייה מתוך המערכת הרפואית הצבאית שוב חשף את פשעי המק"ס של קצירת איברים ממתרגלי פאלון דאפא באמצעים צבאיים. להלן חלק מהמידע הפנימי:

"בסין, גרעין מערכת ניהול השתלת האיברים וקצירתם ממתרגלי פאלון גונג נמצא בצבא. הפיקוח והניהול הצבאי מתבצע על ידי אנשי הצבא או הארגונים הצבאיים שהוקצו על ידי הוועדה הצבאית של המק"ס. המידע הזה מסווג כסוד צבאי. למנהלים והמפקחים הצבאיים יש את הרשות לעצור, לעכב, או להוציא להורג כל רופא, שוטר, שוטר צבאי או איש צוות מחקר שמדליף סודות לעולם החיצון. אנשי הצבא מורשים מטעם הוועדה הצבאית של המק"ס. מתקנים צבאיים רבים הם מחנות הריכוז האמיתיים".

"בכל אופן, לפי דבריה של הממשלה, כל תורמי האיברים עושים זאת מרצונם החופשי. מה המשמעות של זה? זה אומר שמתרגלי פאלון גונג ועצורים אחרים, רשומים במעצר בשמותיהם האמיתיים, אך כשזה נוגע בנושא של השתלות איברים, מוצמדים להם שמות מזויפים. במילים אחרות, הם מקבלים זהות בדויה. מופק מסמך מזויף של תרומת איברים בהסכמה, עם חתימה ופרטים אישיים מזויפים. אני אישית ראיתי 60,000 מסמכים כאלה. בכולם רשום שהתורם, מרצונו החופשי, מסכים לתרום את איבריו להשתלות ומוכן לקחת על עצמו את כל האחריות. חלק מהטפסים הם אפילו עבור השתלות לב".

"ניתן לראות שהרבה חתימות בטפסים שונים קושקשו על-ידי אותו אדם. את המסמכים מחזיקים במשך תקופה של 18 חודשים, ואחרי 18 חודשים יש להשמידם. המסמכים מוחזקים באזורים צבאיים ברמה הפרובינציאלית. על מנת להציץ במסמכים אלה, יש להשיג אישור מפקידי המק"ס הבכירים של אותו איזור".

"אנשים רבים מתעניינים במספרים הסטטיסטיים של השתלות האיברים שמפורסמים ע"י הממשלה. במציאות, מספר השתלות האיברים הנעשות במחתרת עולה בהרבה על המספר שעליו מצהירה הממשלה. לדוגמא, אם הממשלה אומרת שיש 30,000 מקרים בשנה, אז המספר האמיתי הוא למעשה 110,000".

"ישנו שפע של מקורות של איברים, וזו סיבה נוספת מדוע מחירי השתלות האיברים צנחו".

"הרבה בתי חולים שנמצאים בתחום שיפוטו של הצבא, מדווחים לציבור ולממשלה על מספר קטן של השתלות, כשלמעשה הם מבצעים בסתר הרבה יותר. המספר האמיתי עובר בהרבה את המספר הסטטיסטי שמפרסמת הממשלה. כפי שציינתי קודם לכן, האנשים שמבצעים את הניתוחים מתייחסים אל אלה אשר איבריהם נכרתים כאל חיות. אולי בניתוח הראשון או השני הם ירגישו פחד או עצבנות, אך אחרי אלפי ניתוחים הכל כבר משתנה. הם מסתכלים על כל עניין כריתת איברים מאנשים ושריפתם של אנשים באדישות מוחלטת".

"דבר ידוע הוא שסין מייצאת לעולם הרבה דברים. אך סין מייצאת גם מספר גדול של אנשים חיים. במילים אחרות, אנשים סיניים אשר עומדים בקריטריונים פיסיים מסוימים, מיוצאים אל מעבר לים כמוצרים, דרך רשת שמאורגנת היטב. השתלות האיברים מתבצעות במדינות שמעבר לים, וגופותיהם של "התורמים" מושמדות. (הערה: במדינות רבות יש סוכנויות בניהול סיני שאחראיות על השמדת הגופה לאחר שהאיבר מוצא ממנה בעודה בחיים. הרבה שגרירויות וקונסוליות סיניות מעורבות בפרשה)". "סין היא המדינה המובילה בעולם בנושא יצוא גופות של אנשים חיים. יש מסמכים מזויפים כמעט לכל האנשים הללו. אני לא בקי בפרטים, אבל אני יודע שבשנת 2005 "יוצאו" יותר מ- 940 איש. למעשה, קיימת רשת בין לאומית לקצירה והשתלת איברים, אשר מרכזה הוא בסין. מאז שנת 2000, יותר מ- 85% של השתלות האיברים בעולם נעשו בסין. זהו מספר שלקוח ממסמך פנימי של הוועדה הצבאית. אחדים גם קיבלו קידום לדרגת גנרל על "הישגיהם" בתחום הזה".

זו כנראה הסיבה מדוע בתי החולים הצבאיים העירוניים והפרובינציאליים ובתי החולים המשטרתיים ביצעו ניתוחי השתלות איברים במספרים גדולים, למרות שהם לא מסופחים לבתי הכלא ואין להם גישה לאיברים של אסירים שהוצאו להורג.

להלן כמה מתוצאות החקירה של הארגון למען חקירת רדיפת הפאלון גונג:

בית החולים הכללי של האזור הצבאי בנאן-ג'ינג, בית החולים הכללי של האזור הצבאי בשן-יאנג, בית החולים הצבאי הכללי של שאן-דונג, בית החולים הכללי של האזור הצבאי של פו-ג'יאן, ועוד בתי חולים רבים שמסופחים לצבא, כולם טוענים שהם ביצעו ניתוחים רבים כאלה. רופאים מבית החולים הכללי של האזור הצבאי של פו-ג'יאן אמרו שמספר ניתוחי השתלות האיברים שהם ביצעו במהלך השנתיים-שלוש האחרונות הוא השני או השלישי בגודלו בסין.

על פי התקנות של בית החולים 301 בבייג'ינג, או בית החולים PLC הכללי של סין, שמטפל בפקידי מק"ס רמי דרג, כולל במושלים פרובינציאליים, מקור תורמי האיברים הוא סוד, ואין לדבר עליו. אם רופא מדליף למשפחת החולה את מקור האיבר, הוא יושעה מביצוע הניתוח.

החוקרים שחקרו לגבי קצירת האיברים התקשרו לבית החולים של חיל האוויר צ'נג-דו במשך שלושה ימים רצופים, לאחר ה-28 לאפריל. הרופאים בבתי החולים הודו שיש להם איברים של מתרגלי פאלון גונג בריאים וצעירים. המנהל לי הונג-ווי במחלקת השתלות הכליה של בית החולים מס' 2 המסופח לאוניברסיטת ט-סינג-הואה, אמר שהמרכז מבצע מעל ל- 100 השתלות מדי שנה, אך בנק התורמים בבייג'ינג החל להצטמק לאחרונה, ולכן לפני חודשיים הוא הועבר לבית חולים מקומי של חיל האוויר, בפרובינציית סיצ'ואן, ששם יש מקורות כליה למכביר לתמיכה בהשתלות כליה. בית החולים הכללי של המשטרה הצבאית של טיאן-ג'ין לא ביצע בעבר השתלות איברים, אך מאז שאיברים של מתרגלי פאלון גונג הפכו זמינים בשנת 2000, ונוצר ביקוש לביצוע מספרים גבוהים של השתלות איברים, התחילו להעביר לשם רופאים בעלי ניסיון מבית החולים הכללי של המשטרה הצבאית של שאן-שי, כדי שיעזרו בניתוחים.

אנשי הצוות של בית החולים של חיל האוויר בפרובינציית שין-ג'יאנג אמרו שהתורמים הם גברים בין הגילאים 20-30. בפרובינציית שין-ג'יאנג קיים שפע של איברים. חולים שלא הצליחו להשיג כליות בבייג'ינג ושנחאי, היו נשלחים לעבור את הניתוח בשין-ג'יאנג. כמה בתי חולים צבאיים קיבלו איברים רבים, כתוצאה מכך שמתווכים השיגו שליטה על אספקת איברים מסוימים. בית החולים הצבאי בפרובינציית יון-נאן ביצע רק ניתוחים מסוימים משום שמקור אספקת הכליות נשלט על ידי מונופול.

מסקנות:

ממש כפי שהוצהר באתר האינטרנט של "המרכז האוריינטלי להשתלת איברים" בעיר טיאן-ג'ין (www.ootc.net): "ניתוחי השתלות כה רבים מתבצעים בחסות הממשלה הסינית. בית המשפט העממי הגבוה, הנציבות העממית הגבוהה, המשטרה, המערכת המשפטית, ומחלקת הבריאות והמנהל האזרחי, חוקקו ביחד חוק שמבטיח תמיכה ממשלתית בתרומת איברים. זה ייחודי בעולם".

המק"ס השתמשה במשאבים כלכליים עצומים כפיתיון, והדיחה את הצבא, המשטרה הצבאית, המשטרה הכללית, המערכת המשפטית, פקידי הממשל בדרגות שונות, פקידי מערכת הבריאות, הצוות הרפואי ומתווכי סחר האיברים, לבצע את הפשע הלאומי והבלתי אנושי הזה.

במהלך שבע השנים האחרונות, תוך שהם עומדים בפני זוועות ההתנהגות הטרוריסטית של המדינה, מתרגלי הפאלון גונג עמדו בקשיים עצומים, ושמרו בעקביות על אמונתם. הם התנגדו לרדיפה בהגיון ובדרכי שלום, הבהירו את האמת, ועוררו את מצפונם של אנשים באמצעות חמלה ויושר. יותר ויותר אנשים למדו את האמת אודות הפאלון גונג, ואזרו אומץ לחשוף את טבעה המרושע של הרדיפה. האנשים הללו התייצבו לצד המצפון והצדק במאבק שבין הטוב לרע, ובחרו לעצמם עתיד טוב יותר.

אנשים זונחים את המפלגה הזאת שמכעיסה הן את האנשים והן את האלים. יותר מעשרה מיליון איש כבר התעוררו ופרסמו באומץ לב ובהתנדבות את הצהרות פרישתם מהמק"ס ומהארגונים המסופחים אליו. חורבנה של המק"ס הוא בלתי נמנע. [הערת מערכת פאלון ניוז: בעת פרסום חלק זה בעברית הגיע המספר לכ-20 מיליון איש].

משקיפים מצביעים על כך שבכך שמתרגלי הפאלון דאפא דבקים באמונתם האצילה ב"אמת-חמלה-סובלנות", חושפים ועוצרים את הרדיפה המרושעת הזאת, הם מונעים מציר הרשע של המק"ס להרעיל מוחות ולהרוס את האנושות, ובכך הם יוצרים את עתיד האנושות.