סין הקומוניסטית הקטנה

קרוב לביתנו יש קומונה של סינים, עובדים חוקיים בישראל. כבר תקופה די ארוכה שאני ומתרגל נוסף מחלקים עיתונים לסינים בקומונה. הסינים שם עברו תהליך מאוד ארוך ודי מעודד. בהתחלה כאשר חילקנו להם את העיתונים הם היו די חששנים ומהוססים, ולא ששו לקבל את העיתון וקצת היו חשדנים לגבינו ולגבי העיתון. כנראה משהו שירשו מהחינוך הקומוניסטי שקיבלו וגדלו עליו. לאט לאט כתוצאה מהתמדתנו בחילוק העיתונים, הם החלו לבטוח בנו ולקחו את העיתונים ברצון. המחסום החל להישבר בהדרגה, והאופי האמיתי שלהם החל לבצבץ. למרות שאנו לא מבינים אותם כל כך והם לא מבינים אותנו כל כך, יכולנו לראות שאלו אנשים נחמדים, וקשר טוב נוצר בינינו. הם נפתחו אלינו ואל העיתון וקראו את העיתון ברצון רב.

לפני ארבעה שבועות כאשר נתתי לאחד מהסינים את העיתון הוא אמר ליד חבריו בזמן ששיחקו "טוי דאנג, טוי דאנג, קוואי טוי דאנג" (בסינית: "התנער מהמפלגה, מהר, התנער!"). שאלתי את המתרגל השני האם זה נחשב אם הוא אומר זאת כך? משום שנראה שהוא אמר זאת בצחוק. הוא אמר בתשובה ש"הלוואי שכל הסינים כאן היו אומרים את המשפט הזה בצחוק".

שבועיים לאחר מכן חילקנו שוב את העיתונים וראינו מכונית חונה ליד הקומונה. לפני שנכנסנו פגש בנו אדם ששאל אותנו מה אנחנו מחלקים, ענינו לו שזה עיתון לסינים. הוא עיין בעיתון והיה די רגוע, אך ברגע שהבין באיזה עיתון מדובר מצב רוחו השתנה לחלוטין. הוא אמר לנו לא לחלק את העיתון משום שזה פוגע לו בעסקים. שאלנו באילו עסקים, אז הוא ענה שהוא מנהל מכולת והפרסומות בעיתון פוגעות לו במכירת המוצרים מהמכולת לסינים, ובנוסף, יש לו זכות להגיד לנו לא לחלק משום שהוא אחד מבעלי המקום. אמרנו לו שאין לנו כוונה לפגוע לו בעסקים והסינים אוהבים מאוד את העיתון. שאלנו אותו, "האם אתה רוצה לעשות דבר כזה לסינים כאן? האם הם אינם בני אדם?" הוא לא הקשיב ואפילו כעס יותר, החל לצעוק ולאיים שלא נעיז יותר להיכנס ואם נעשה זאת הוא יאלץ לנקוט באמצעים, ואחר נכנס חזרה אל תוך הקומונה. בזמן השיחה הזו, סיני אחד הלך לכיוון הגדר ותלה שם את דגל סין. נראה לי שזה אינו צירוף מקרים. כמה מפתיע, שטח מגודר שבתוכו נמצאים סינים עם דגל סין מתנוסס, ודיקטטור בראש שאינו רוצה שנחלק את העיתונים. בעיני הדברים היו ברורים, הרוח של המפלגה הקומוניסטית הסינית הגיעה גם לשם. אך רוח המפלגה לא מגיעה לשם סתם. העיתון ו"תשעת הדיונים" מבהירים את האמת, הסינים נפתחים ומקבלים את האמת שהמפלגה הסתירה מהם שנים על גבי שנים, המפלגה רוצה לשמור על קהל המאמינים שלה ומפחדת מההרס וההתמוטטות שלה עצמה אם לא יהיה לה עוד קהל. רוח המפלגה יודעת שהסינים בתהליך מתקדם של התעוררות, אז היא ניצלה את המנטליות של אדם מסוים כדי שימנע מאיתנו להפיץ את האמת והציבה שם דגל בפתח הקומונה, דגל שכל מטרתו היא הכרזה, "בחוץ זה שטח ישראל, מעבר לגדר זה שטח המפלגה". החלטנו ללכת אל אותו אדם שהתעקש שאנו לא נחלק את העיתון וניסינו לדבר איתו בהיגיון, אך הוא סירב והפך כועס אפילו יותר. למרות היותו כועס מאוד ראינו בעיניו שהוא מאוד פוחד. דרשנו לדבר עם בעל המקום והוא אמר שהוא בעצמו אחד מבעלי המקום. במהלך השיחה ניסינו לשמור כמה שיותר על מחשבה נכונה. הוא הסתכל עלי ואמר בכעס "די, תפסיק להסתכל עלי ככה" אך ראינו שהוא אמר זאת מתוך פחד. לאחר שראינו שאין עם מי לדבר והוא סילק אותנו, יצאנו, מבלי לדעת אם הוא אכן אחד מבעלי המקום כפי שטען או לא. הספק הזה גרם לנו לפחד מסוים, ככלות הכול אם הוא אחד מבעלי המקום, הוא עלול לסלק אותנו ולא נוכל לחלק שם יותר עיתונים. לא ידענו מה לעשות.

לאחר מכן זכרנו שבסין המתרגלים מבהירים את האמת גם במחתרת, ולכן חשבנו להגניב לסינים את העיתונים, אך מיד הבנו שאנחנו מטפחים, ועלינו לעשות את מה שאנו צריכים לעשות כמטפחים. איננו צריכים להכיר בלב הפחד. חשבנו על המצב בסין, וידענו שאנשים שם עוברים סבל גדול בהרבה ואינם נכנעים עדיין, אלא שומרים על מחשבה נכונה. הרבה מהם גם הולכים לכיכר טיאן-אן-מן ומבהירים את האמת בגלוי ובכבוד. לכן החלטנו לשמור על מחשבה נכונה, וידענו שכל עוד אנו שומרים על מחשבה נכונה של מטפחים ולא נותנים תוקף לפחד, הכל יסתדר ואנו נחלק את העיתונים באופן גלוי ומכובד. אחרי הכל אם אנו מתייחסים לעצמנו כמטפחים ויש לנו מחשבה נכונה של מטפחים - ממה אנו צריכים לפחד?

בהתחלה לפני שנכנסנו חזרה הייתה לנו קצת בעיה לשמור על מחשבה נכונה, משום שהפחד קצת תפס שליטה, אחרי הכל אנחנו עומדים להיכנס אל "שטח המפלגה הסינית הקומוניסטית". אך לא נתנו לזה תוקף. נכנסנו כשאנו שומרים על מצב מחשבה נכון, והתפצלנו. שמרתי כל הזמן על מצב מחשבה נכון, ואני מודה שמדי פעם הפחד ניסה להיכנס, אבל לא נתתי לזה תוקף ולא הכרתי בו כחלק ממני. בסופו של דבר כל שאר העיתונים חולקו. גם המתרגל העמית חילק את כל החבילה שהייתה ברשותו, אז אני יודע שגם הוא שמר על מצב מחשבה נכון.