המחשבות והמעשים הנכונים שלנו נובעים מאמונה בכל לבנו במורה ובפא

(Minghui.org)

סבלתי מכאב ברגליי במשך חודשים רבים ורק לאחרונה חל שיפור. הייתי בטוח שיש לי החסרות אותן מנצלים הכוחות הישנים. במשך זמן מה לא יכולתי אפילו להצליב את רגליי במדיטציית הישיבה. למדתי את הפא, שלחתי מחשבות נכונות ועזרתי לאנשים לפרוש מהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). אפילו חשבתי שאני עושה הרבה יותר מאשר מתרגלים אחרים סביבי, אם כן מדוע זה קורה לי?

הבנתי שהסתרתי את ההחזקות שלי באמצעות לימוד הפא וביצוע חלקי בעבודת הדאפא. האמנתי שהייתי צריך להעלות את הרמה שלי בהתאם, כיוון שלמדתי את הפא בכל יום והבהרתי את האמת ליצורים חיים. המושג הזה של 'סיבה ותוצאה' הסתיר בתוכו את המהות האמיתית של הטיפוח. בעמוד השני בספר "ג'ואן פאלון" המורה אומר:

"כל תהליך הטיפוח-תרגול של אדם הוא התהליך התמידי של וויתור על ההחזקות האנושיות."

למדתי את הפא והכנתי חומרים להבהרת אמת בכל יום. לפעמים הבהרתי את האמת באינטרנט עד חצות הלילה, אבל כשהלכתי לישון, היו לי תאוות ופנטזיות שונות ולפעמים אף עשיתי דבר שלא ניתן לבטאו.

אף על פי שידעתי שלמטפח לא צריכות להיות תאוות כמו שיש לאנשים רגילים, לא יכולתי להפסיק לפנטז. לפעמים חשבתי שכבר למדתי והבהרתי את האמת במידה מספקת וכי כדאי שארפה קצת. לפעמים הייתי מודאג באם שיפרתי את הרמה שלי או לא. כמובן שכל זה נבע מאנוכיות. היה עלי להתייחס לעבודת הדאפא כאל אחריות של תלמיד דאפא, אך השתמשתי בכך ככלי מיקוח. כל עוד למדתי את הפא, שיפרתי את רמת השין-שינג שלי וכל עוד הבהרתי את האמת והצלתי יצורים חיים, שיפרתי את הרמה שלי. התייחסתי לצעדים האלה כאל התכנים של הטיפוח שלי ושכחתי את מהות הטיפוח. זה גם מסביר את ההבנה הרדודה שלי בנוגע לעקרונות הפא.

האם בצעתי את מה שהמורה אמר ב-"טיפוח יציב" ב-"הונג יין"  (תרגום זמני, לא רשמי):

"אמוד עצמך בכל דבר אל מול הפא"

מדוע אני יכול להבין שזוהי החזקה שלי אך עדיין איני יכול לסלק אותה?

לפני ה-20 ביולי 1999, הרגשתי שאני מסלק הרבה מהתשוקות שלי ולא הבנתי מדוע כמה שנים לאחר מכן נעשיתי פחות חרוץ ושכחתי להעריך את הזמן היקר שלי.

ב-"ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ", המורה אומר:

"אבל יש עדיין חלק קטן מהמתרגלים, אפילו מתרגלים ותיקים, שהופיע אצלם ברגע זה מצב מדוכדך במידות שונות, והם הרפו את הנחישות להתקדם במרץ. הם לא קלטו שזה נובע מההחזקה לגבי הזמן של תיקון הפא או מהפרעות של המושגים הנרכשים שאינם נכונים, כך שהם אפשרו ניצול פרצה על-ידי יסודות מפריעים שהכוחות הישנים השאירו לפני כן בשכבת פני השטח של ממד המין האנושי, רוחות מרושעות ושדים רקובים – אשר הגדילו וחיזקו את ההחזקות האלה ואת המושגים האנושיים – כך שנגרם המצב המדוכדך הזה."

הכוחות הישנים עוקבים אחרי כל תזוזה וכל מחשבה של תלמידי דאפא ומעצימים את כל ההחזקות שלנו. אם נתמקד ברווח והפסד, בנוחות, ונתמודד עם הבעיות שלנו בעזרת מושגים אנושיים, ניפול היישר למלכודות שלהם.

מדוע יצורים אנושיים נשלטים על ידי רוחות של חיות? בספר "ג'ואן פאלון" (הרצאה שלישית) המורה אומר:

"יש עיקרון ביקום שלנו שבדרך כלל אחרים לא יכולים להתערב במה שאדם רודף ורוצה בעצמו. החיה ניצלה את הפרצה הזאת: "אם הוא רוצה משהו, אני אתן לו. אין זאת טעות אם אני אעזור לו. נכון?" החיה תיתן לו את זה. בהתחלה, החיה לא מעזה לטפס והיא תיתן לו בתחילה מעט אנרגיה בשביל לנסות. יום אחד האיש פתאום יקבל את האנרגיה שהוא רדף אחריה והוא יכול גם לרפא מחלות. כשהיא רואה שזה עובד, החיה תשתמש בזה כמו פרלוד במוסיקה: "אם הוא רוצה את זה אני אדבק בגופו. בדרך זו אני יכולה לתת לו יותר ואעשה את זה יותר בקלות. הוא רוצה טיאן-מו, נכון? עכשיו אני אתן לו הכל." אז היא תטפס עליו."

הרוע רואה את ההחזקות שלנו ומנצל את הפרצות שלנו. או אז הוא מחזק את המושגים האנושיים שלנו. אם לא נאמוד את המושגים והשיטות שלנו לפתרון בעיות על פי הפא, אז למעשה אנחנו מקבלים את הסידורים של הכוחות הישנים. אם כן הרוע יישאר בסביבה שלנו ויפריע לנו כאילו היינו נשלטים על ידי רוח של חיה.

בנקודת זמן מסוימת המוח שלי נשלט על ידי הרוע. אחרי שהייתי מסיים לייצר חומרים להבהרת האמת, נהגתי להסתכל באתרי אינטרנט של אנשים רגילים ולפעמים אף בפורנוגרפיה. אחר כך הייתי מתמלא חרטה על שהטיפוח שלי עלוב כל כך, ומצאתי סיבות שונות כדי לסלוח לעצמי. כפי שציינתי בראשית המאמר, ניצלתי את התפקידים המוטלים עלי ואת לימוד הפא כדי לסלוח לעצמי.

מה עלי לעשות? לא יכולתי להמשיך ולהיות במצב מדוכדך שכזה. הכוחות הישנים לא רק שהעצימו את ההחזקה שלי לתאוות, אלא גם הוסיפו לי עוד כאבים במפרקי הברכיים. במשך זמן מה אף התקשיתי ללכת לעבודה ורבים שאלו אותי מה הבעיה. הייתי נבוך מדי וגם פחדתי שאבייש את הדאפא. הייתי מבוהל וידעתי שעליי לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את הכוחות הישנים, אך נראה כי המחשבות הנכונות שלי היו די חלשות ולא יעילות כלל. זה כל כך נכון, שכשלא טיפחתי בתוך הפא, לא הייתה לי אנרגיה חזקה. המורה אמר:

"גובה השין-שינג קובע את גובה הגונג. זוהי אמת אבסולוטית." ("ג'ואן פאלון"- הרצאה ראשונה)

אדם אינו יכול למצוא את הסיבה האמיתית אם הוא משתחרר מהפרעות רק כדי להשתחרר מהן. עלינו להיטמע בצורה מוצקה בעקרונות הדאפא אמת-חמלה-סובלנות, ואז יהיו לנו כוחות על טבעיים מהדאפא ונוכל לסלק את הכוחות המרושעים בצורה יעילה. אם באמת ניטמע בדאפא, אז גופינו ישתנה בהתאם, ותהיה לנו האנרגיה לסלק את הכוחות המרושעים. אז שליחת מחשבות נכונות ופעולות של מטפח אמיתי יהיו יעילים.

אני יודע שהזנתי את הכוחות המרושעים זמן רב מדי. לכל המטפחים יש אנרגיה חזקה, אבל כאשר אנחנו ממשיכים ללכת ללא הרף אחר המושגים וההחזקות האנושיים שלנו, כדי ליישב את העניינים שלנו, למעשה אנחנו מספקים אנרגיה לכוחות המרושעים. כאשר אנחנו פועלים וחושבים על פי המושגים שרכשנו, אנחנו עלולים ליצור יצור מרושע בדמיוננו. חייו של אדם רגיל נשלטים על ידי הכוחות המרושעים ולכן הוא צובר קארמה, אך מטפחים צריכים לדעת את עקרונות הפא ולהסתכל מרמה גבוהה יותר דרך האשליה של העולם החילוני. אנחנו יכולים לסלק מחשבות לא נכונות ללא הרף ובכך לטהר את עצמנו.

התחלתי לרסן את מחשבותיי ואת מעשיי בצורה מכוונת, והשתמשתי בפא לאמוד כל מחשבה שלי. רציתי לדעת אם אני עומד בדרישות הפא או בהתאם לדברים שאמר המורה. בלילה נרדמתי בעודי משנן את הפא או מקשיב למוסיקת דאפא. שמתי לב שתאוותי נחלשו יותר ויותר, והבנתי כמה נהדר זה כשיש לב תמים וכמה עצוב ועלוב זה כשיש לי החזקות. הכאב ברגליי השתפר ויכולתי להצליב אותן שוב. ידעתי אז שחזרתי לעצמי.

כעת אני יודע שהמחשבות הנכונות באות מאמונה מוצקה במורה ובפא. האמונה המוצקה במורה ובפא היא גם סוגיית המפתח באם נוכל לצעוד אל העתיד. אנחנו החיים מן היקום הישן, שמהותו היא האנוכיות. אם לא נלך בעקבות בקשותיו של המורה או דרישות הפא, פירושו של דבר הוא כי אנו לא מאמינים במורה בכל לבנו וכי אנחנו באמת חסרי כבוד לדאפא. כתוצאה מכך נלך בעקבות הסידורים של הכוחות הישנים והתבנית של היקום הישן.

עם הזדמנות שמגיעה פעם בעשרת אלפים שנה, האם אנחנו באמת הולכים בעקבות כל מילה של המורה ומיישמים זאת בחריצות בחיי היום יום שלנו? אם אנו באמת מבינים את ההזדמנות הנדירה הזאת, עלינו להאמין במורה ללא כל ספק ולכבד את חיינו החדשים שבאים מהדאפא. צריכות להיות לנו מחשבות נכונות בלתי מנוצחות ועלינו ללכת בחזרה הביתה מוצקים כסלע. אנו נושאים באחראיות של אימות הדאפא והצלת יצורים חיים, כמו תלמידים אמיתיים של הדאפא, ולעולם אין עלינו לאכזב את המורה ואת אין ספור היצורים החיים.