הרהורים אחרי שראיתי רשימות של אלה המתנערים מן המק"ס וארגוניה

(Minghui.org)

המורה אמר לנו ב-"תודותיי לישויות החיות ששלחו ברכות"

"אני רוצה לומר לכם: תלמידי הדאפא הם התקווה היחידה שהישויות בכל אזור ובכל אומה יינצלו. להוקיר את מה שהם עושים הוא שווה ערך להוקרת עצמכם!"

אלה הם דברי המורה מלאי החמלה לישויות החיות. מתרגלים המאמתים את הדאפא ומצילים ישויות חיות מדגימים את האמת של דברים אלה.

אני אחראי לאיסוף ושליחת רשימות של אלה המתנערים מן המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) בקו מקוון באזור מגוריי. הרשימות הנשלחות על-ידי מתרגלים הם רשימות המשקפות את מאמציהם האדירים להציל ישויות חיות. זוהי גם השתקפות של איך דאפא מצילה ישויות חיות בחמלה. בכל פעם שאני שולח את הרשימות באינטרנט, אני מאושר עבור אותם בני אדם שבוחרים עתיד מזהיר לעצמם. אני גם מאושר מהפעולות מלאות החמלה של מתרגלים עמיתים.

לפני שנה מתרגל א' שהיה לי קשר עמו, שלח לי כמה רשימות כאלה. אחת הרשימות הכילה למעלה מ- 100 שמות ונכתבה בכתב יד נקי ומסודר. זה משך את תשומת לבי ומעת לעת הבחנתי ברשימות אחרות שהגיעו באותו כתב יד. הבנתי שזה אורגן ונכתב שנית על-ידי מתרגלת מיוחדת במינה. לאחרונה, ביקשתי את מתרגל א' לתת לי אינפורמציה על אותה מתרגלת. בעבר מעולם לא ביקשתי מידע כלשהו על מתרגלים אחרים. כאשר מתרגל א' סיפק לי את הפרטים זה נגע מאוד ללבי.

למעשה כפי שהסתבר, היא מתרגלת מכפר מאוד עני. היא ביקרה בבית הספר רק למשך שנתיים ולא רכשה חינוך רב. בגלל קשיים כלכליים היא יצאה לעיר לחפש עבודה. היא טיפחה את עצמה בחריצות ועשתה את שלושת הדברים היטב. אחרי שעזרה לרבים מחבריה לעבודה לעזוב את המק"ס, היא חזרה לכפר כדי לעזור לכפריים לעזוב גם כן. מתרגלת זאת אוספת את השמות של אלו שהיא ושני מתרגלים אחרים עזרו להם לעזוב את המק"ס. ואז היא שולחת אותם הלאה כדי שיפורסמו באתר האינטרנט.

אחרי ששמעתי זאת, לקחתי את הרשימה שרק התקבלה מאותה מתרגלת. בעודי קורא את הרשימה וחושב על כך, דמעות ירדו מעיני.

כתב ידה לא היה חלק ולא על פי כללי כתיבת תסריט, אבל כל אות נכתבה בזהירות ובצורה מדויקת. לפתע נזכרתי בדברי המורה:

"קליגרפיה בסגנון מחובר נכתבת במצב בו האדם נענה לצד השלילי שלו והמושגים שלו הם ששולטים. אני חושב שזה טוב לכתוב בצורה מסודרת וברורה. כיוון שסימנים מועברים לבני אדם מאלוהויות, לעשות כך זה להתייחס בכבוד לאלוהויות." ("ללמד את הפא בדיון על יצירת אמנות יפה" – יוני 2003 - שאלות ותשובות).

הבנתי שמתרגלת זאת הלכה אחרי ההוראות של המורה לטפח את עצמה ולקבל עליה משמעת עצמית בעודה כותבת את הרשימה.

היו כמה תיקונים ברשימה שהיא כתבה. תיקונים אלה לא נמחקו בקו סתם כך, אלא כוסו בחתיכות נייר ואז התיקונים נכתבו עליהם. מאחר ובני אדם רבים עזבו את המק"ס בשמותיהם האמיתיים, לפעמים ישנם כמה אותיות קשות בשמות. כדי לעזור לנו להבין אותם היא הוסיפה הערות נוספות בכל מקום שנדרש.

ככל שקראתי את רשימותיה הרגשתי יותר את רצינותה והתמדתה. חשבתי על עצמי. כשאני כותב מכתבים כתב ידי לעתים קרובות הוא בלתי קריא. הרגשתי אשם מאוד. הרשימות האלה שהיא שלחה הם דפי מבחן שמתרגלת מהכפר כתבה בכול ליבה ומסירותה למורה. מה שנראה לעין ברשימה היה יפה וכך גם התוכן. זה נכתב עם לבה הכן.

לא יכולתי שלא להלל אותה בליבי.

היא חייתה בעצמה בעוני, אך מעולם לא שכחה להציל אחרים; עייפה אחרי עבודתה, אבל מעולם לא שכחה לטפח בחריצות; על אף שאינה די מלומדת, היא מעולם לא שכחה להיות קפדנית; בכל רגע, בכל מצב, היא מעולם לא שכחה לטפח את לבה.

ראיתי רבים ממאפייניה היקרים- חמלה, התחשבות בכל פרט וחריצות. הדבר היקר ביותר הוא, שהיא זכרה תמיד את דברי המורה בליבה:

"בחן כל מעשה ומעשה, השגת השלמות הזאת זהו טיפוח". ("טיפוח יציב"- "הונג יין" גרסה שנייה – תרגום זמני)