הבהרת האמת לסינים החיים בישראל

במשך השנים האחרונות הרגשתי צורך עז להראות לסינים החיים בארץ שבישראל פאלון גונג הוא חופשי והוא תרגול טוב.

לכן תמיד דאגתי שיהיה לי חומר בסינית בבית, וגם בתיק, שלא יהיה מצב שאראה סיני ולא אוכל לתת לו פיזית משהו ביד.

כאשר סוף סוף יצאו לאור העלונים הסינים שהוכנו בישראל, שמחתי מאד. אני תמיד נושאת אתי במקום נגיש בתיק את העלונים, וגם חוברות "תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" בסינית. בתוך התיק יש לי חבילה נוספת של אותם עלונים, למקרה שאתקל בקבוצה גדולה של סינים.

בכל פעם שהעלונים מתרוקנים ואני דואגת למלא עלונים נוספים בתיק - אני כמו מצהירה בפני המורה שאני רוצה להיתקל בסינים בדרכי. הם אכן נקרים על דרכי כל הזמן.

יום שישי בערב ויום שבת – חפשו אותם בטלפונים הציבוריים

לפעמים בימי שישי בערב או בשבת אני נוסעת אל מחוץ לעיר. אני נוהגת ברחובות הכמעט ריקים לאורך העיר לאט ככל הניתן, ומביטה לכל מקום בו אני יודעת שיש טלפון ציבורי. הרבה פעמים אני רואה שם סינים מדברים בטלפון (צריך להסתכל גם למטה כי לפעמים הם יושבים בקריסה או על המדרכה ותא הטלפון נראה ריק). אני עוצרת את הרכב ויורדת לתת לו עלון, ולפעמים גם חוברת של "תשעה דיונים". בדף האחרון של החוברת אני מטמינה את הדף הצהוב שבאמצעותו ניתן להתנער מהמפלגה הקומוניסטית הסינית.

הדרך שניתנה לנו איננה רגילה, וכאשר יש לנו מחשבות נכונות המתאימות לתכונת היקום ולשלושת הדברים שאנחנו עושים - הסיוע בא באופן שלא ניתן לנו לצפות מראש. דוגמה: באחד מערבי שישי נסעתי להתארח לארוחת ערב אצל מישהי, ואחרי האוכל פתאום תפס אותי מרץ רב ללכת ברגל לאורך הרחוב הראשי, והצעתי למארחת שלי לטייל. די התפלאתי על רצון זה, שלא מתעורר אצלי לעיתים מזומנות. שמתי עלי את התיק והתכוונו לצאת. היא שאלה אותי: "למה את תמיד צריכה לטייל עם התיק הכבד הזה? את לא יכולה לצאת לטיול בלי כל זה?" אמרתי לה שיש לי בתיק המון דברים נחוצים.

ירדנו במורד הרחוב הראשי של העיר (שהיה די ריק), והרחקנו למדי לאזור יותר חשוך. והנה אני רואה מולי סיני מדבר בטלפון ציבורי. נתתי לו עלון ואמרתי לו בסינית שאני מתרגלת של פאלון גונג, ואז ראיתי שבגב הטלפון הציבורי הזה יש עוד תא, וגם בו סיני. נתתי גם לו. תאמינו לי שבאותו הרגע היה ברור לי כשמש שאם הייתי בלי תיק עלי – המועקה שלי הייתה כבדה כמו עשרה תיקים.

בשוק בבאר שבע

בשנים האחרונות הזדמנתי כמה פעמים לבאר שבע ביום שישי, ואחר הצהריים הלכתי במיוחד לשוק, כי ידעתי שבשעות אלו מגיעים לשם פועלים סינים לאחר  העבודה. בכל פעם כזו הייתי מוצאת בין עשרה לעשרים סינים שהצעתי להם את העלון. לא כולם הסכימו לקבל, ולמען האמת הם היו די מופתעים ונרתעו. אני בטוחה שאם הם היו נתקלים יותר פעמים בתופעה הזו שישראלי ניגש אליהם ומגיש להם עלון – הייתה להם גישה פתוחה יותר לקבל את העלון.

יצוין שכבר יותר משנה לא הזדמן לי ללכת לשם, ואולי המצב השתנה עם תיקון הפא.

שוק הכרמל

בימי שישי אחר הצהריים ניתן לראות בשוק הכרמל פועלים סינים רבים. בנוסף, רבים מהם עובדים עם בעלי דוכני הירקות בשוק, ובמיוחד בחנויות הבשר והדגים. אם אני מזדמנת לשוק אני פונה בחיוך לכל סיני שאני רואה, מציעה לו עלון ואומרת לו: "וו שה פאלון גונג דיזי" (אני מתרגלת של פאלון גונג). כשאני רואה שהם לא יודעים אם כדאי לקחת, אני אומרת בחיוך וברוח טובה (בעברית): "קח, קח, אל תפחד, פאלון דאפא האו!". זה מעלה אצלם חיוך, ורובם משתכנעים ולוקחים.

אם יש לנו הלב הזה

אני מאמינה שכל עוד יש לנו הלב הזה לעזור לסינים להתרפא מהתרעלה של המפלגה הקומוניסטית הסינית ומהפחד מפני הפאלון גונג, המורה יזמן אותם בדרכנו. כל שעלינו לעשות זה לרצות, ולהיות ערניים למצוא אותם. לא כל אחד חייב להשתמש בעלון, אפשר גם בצורות אחרות. אפילו להיות לידם רגע או כמה רגעים מנקה אותם (המורה אמר שאפילו כשאנחנו עוברים ברחוב אנחנו מנקים את סביבתנו).

לסיום, כל ה"תורה" בקיצור נמרץ בשיר של המורה:

חושו וספרו

תלמידי דאפא מספרים על המצב האמיתי חרבות חדות נפלטות מהפיות. קורעות לגזרים את שקרי הדמונים הרקובים, הזדרזו להציל, חושו וספרו.

לי הונג-ג'י 21  באוגוסט 2002