מחשבות על החמלה בינינו

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שהבנתי היום.

אנחנו לא צריכים לאהוב אחד את השני, לחבב אחד את השני או ליהנות מהעבודה המשותפת. אנחנו עובדים ביחד כדי להציל יצורים חיים, ושיתוף פעולה ותיאום  טוב הם מה שנדרש מאיתנו, וזו הדרך הטובה ביותר, כי זה מה שהמורה רוצה.

אם אנחנו נהנים או לא, מתעצבנים או לא, זה בכלל לא חשוב. האם תמיד נעים לנו, כשאנחנו יושבים במדיטציה? אף פעם לא כואבות הרגליים? אם הן כואבות, מורידים אותן, כי "נמאס לנו כבר"? מה שחשוב זה הצלת יצורים חיים ובתרגום לפני השטח, קידום הבהרת האמת בכל החזיתות.

אם כיף לנו לעבוד ביחד, זה בונוס, ואם אנחנו חברים, זה בונוס, אבל זו אינה המטרה, ואם זו המטרה, זה כמו אנשים, שרודפים אחרי יכולות על טבעיות כמטרה עיקרית בטיפוח במקום לשפר את השין-שינג. לעולם לא ישיגו דבר. יכול להיות שיפתחו יכולות על טבעיות בטיפוח, אבל זה משני ו"בונוס", ולא העיקר.

אם אנחנו יכולים להיות עם שן אחד כלפי השני, בלי האהבה, שבין-רגע יכולה להפוך לשנאה ולהיפך, זה הטוב ביותר.

כשקשה אחד עם השני, אפשר לחשוב כיצד ניתן לקדם את הצלת היצורים החיים ואיך לשפר את השין-שינג שלי הכי מהר בשביל זה. לא באנו לפה בשביל להיות חברים, או בשביל לעשות "מבחני אהבה" אחד לשני - "כמה אני יכול לא להתחשב בך ואתה עדיין תאהב אותי".

אלו רק ההבנות שלי.