מחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה - גיהינום על פני אדמות – חלק ראשון

(Minghui.org)

מחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה הממוקם בפרובינציית ליאו-נינג, פועל כמחנה עבודה ברמת הפרובינציה. מידת הרוע שבו היא מעבר לכל תיאור, והזוועות הנעשות שם הן מעבר לדמיון של אדם שלא התנסה בהן בצורה אישית.

במחנה העבודה הזה זכויות עציר אינן קיימות, לא לגבי פושעים ולא לגבי מתרגלי הפאלון גונג אסירי המצפון. על-פי רצון הסוהרים נמנעים מהאסיר שינה ושימוש בשירותים; צחצוח שיניים ורחיצת פנים, שיחות עם אחרים, התייעצות ברופא, או אכילה. אין לו שליטה על חפציו האישיים ועוד. פושעים פליליים יכולים לשחד שם את הסוהרים כדי שיעלימו עין אם הם פוצעים או הורגים כלוא אחר. הנורמה במחנה היא היעדר חוק ואפילו את מה שמכנים חוקי המק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית) ניתן לעקוף תמורת שוחד גדול דיו. זכויות אדם אינן קיימות במא-סאן-ג'יאה, והיוצרות התהפכו בין טוב לרע.

בהמשך אביא חלק זעיר מהדוגמאות להן הייתי עד במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה:

1. תשלום עבור אסירים לא מקומיים

יש שמועה שמביאים אסירים למחנה מפרובינציות אחרות. המחירים משתנים. עבור אסיר מבייג'ינג, מחנה העבודה משלם 800 יואן; עבור אסיר מדא-ליאן 400 יואן, ואסירים מאזורים אחרים  בין 200 ל-300 יואן.

מהי הסיבה לקניית אסירים. האסירים האלה הופכים אוטומטית לפועלים עבדים. כל העבודה שעושים אסירים אלה נועדה לתועלתם החומרית של הסוהרים. ככל שהסוהרים רודים בעובדים האלה קשה יותר, ההכנסה הכספית שלהם גדלה.

2. עבודה פרך קשה יותר

לקראת ה-11 באוגוסט 2008 (אולימפיאדת בייג'ינג), העבודה החלה מיד עם השכמת הבוקר, לפעמים בשעות מוקדמות כמו 4 או 5 בבוקר. מכסת העבודה היומית של האסיר הייתה גבוהה מעבר לכל דמיון, ללא התחשבות במצב בריאותו, ונותרה זהה גם אם היה חולה, נכה, זקן, עובד איטי, או חסר מיומנות. ההצדקה הייתה, "אם אחרים יכולים להספיק לעשות זאת, גם אתה יכול". עובדים זריזים היו צריכים לעבוד עד השעה 9 או 10 בערב והאיטיים יותר היו צריכים לעבוד מסביב לשעון. לא ריחמו על אף אחד.

בסתיו של שנת 2007 אסירים מקבוצה מס' 6 קצרו חיטה במשך היום, ובלילה היו צריכים למלא משימות בעבודת יד, מה שהתבטא במניעת שינה למשך שלושה ימים. כל אחד שלא השלים את המשימה המוטלת עליו חושמל באלות חשמל או הוכה על-ידי אסירים פליליים. אלו אסירים ששיחדו סוהרים וקיבלו את המשימה לעקוב באופן צמוד אחר אסירים ומתרגלי פאלון גונג. לפני אולימפיאדת בייג'ינג, אסירים גברים ממחלקות 1 ו-2 היו צריכים לעבוד בדרך כלל במשך שעות ארוכות עד השעה 9 או 10 בלילה למשך ארבעה או חמישה ימים ברציפות. ואסירים ממחלקה 5 עבדו עד השעה 4 בבוקר.

מתרגלי הפאלון גונג עצורים במחלקה 3. משנת 2007 ועד לחודש ספטמבר 2008, מתרגלי פאלון גונג קיבלו משימות עם עבודה קשה. אם היו מסכימים לכתוב את שלושת ההצהרות תקופת מאסרם פחתה, בזמן שאסירים אחרים יכלו להפחית את תקופת מאסרם בעבודה קשה בלבד.

מר שו שאנג-לונג הוכה באכזריות על-ידי סוהרי מחלקה 8. מר סון הונג-קאי פיתח דלקת עצבים בגלל מחסור בויטמינים מסוימים. רגלו הזדהמה והייתה די נפוחה. לאחר מכן קיבל חום גבוה במשך חודשים אחדים. על-אף כל זאת, נאלץ לעבוד כל יום בעבודה קשה. אפילו הזקנים נאלצו לעבוד בלי רחמים בכל הנוגע למכסת העבודה שהוקצתה להם.

על מא יאו-ג'ונג נכה שהשתמש בקביים, הוטל לקצור חיטה. למר לי צ'אנג-שי הייתה רגל שנפגעה קשה בתאונת מכונית והוא סבל כאבי תופת, אף-על-פי כן הוא היה צריך לקצור חיטה ולבצע עבודות קשות אחרות. הסוהרים לא סיפקו שום טיפול רפואי. לבסוף הוא נלקח לבית חולים בגלל זיהום חמור, וזאת רק מאחר שהסוהרים לא רצו לשאת באחריות. על כל אחד היה לעבוד קשה ורק המוות יכול היה לשחרר אדם מהעבודה הקשה.

3. שלילת חופש על-ידי "מערכת משפטית נפשעת" המקבלת גושפנקה חוקית 

לאסירים לא ניתן חופש כלשהו וזה כלל ביקור בשירותים. במחלקה 2 היו שלוש קבוצות מס 5 ,6 ו-8. על כולם היה ללכת לשירותים באותו הזמן, ללא יוצא מן הכלל. לכל אדם ניתן זמן קצוב מועט. ארבעת האסירים ששמרו על השאר היו צועקים, "מהרו, מהרו", מה שהקשה מאד על האסירים. גם כל דבר אחר היה צריך להיעשות מהר, כולל ביצוע העבודה, אכילה, רחצה וכך הלאה.

מתרגלים שהיו כלואים במחלקה 3, שנוצרה במיוחד עבור אסירי הפאלון גונג, טופלו ביתר אכזריות מאסירים אחרים. ביקורים בשירותים הוגבלו בצורה חמורה. אפילו הזקנים לא היו פטורים מהתקנה ולא הרשו להם להשתמש בשירותים בלילה.

במחלקה 2 לאסירים לא הרשו לדבר אחד עם השני. מר דונג שיאנג מליאו-נינג הוכה בצורה אכזרית על-ידי אחד מארבעת האסירים השומרים בגלל שאמר למישהו משפט אחד. הוא נלקח לאחראי שהכה אותו בצורה בלתי אנושית. ניתן היה לראות טביעות אצבעות עם דם על פניו. כעינוי נוסף, אילצו אותו לעמוד על רגליו עד חצות. בגלל התקרית הזאת אילצו גם את שאר המתרגלים לשבת על שרפרפים נמוכים למשך זמן ממושך.

4. עינויים אכזריים

הסוהרים והאסירים במחלקה 3 דרשו שכל מתרגל יכתוב את "שלושת ההצהרות". הם קיימו אירועים כמו "לחשוף ולבקר פגישות אחרות", ו-"לשנן את חוקי המחנה". היו עוד אירועים רבים מאותו סוג. מי שסרב, או לא הסכים לשתף פעולה עונה באכזריות.

כשמתרגלים שהגיעו למחנה העבודה בכפייה סרבו לכתוב את "שלושת ההצהרות", סוהרים וצוות ארבעת האסירים השומרים ניסו להפחיד אותם באיומים. אם זה לא עבד, הם חשמלו את המתרגלים באלות חשמל, קשרו אותם למיטה, או חשפו אותם לסוגים רבים ושונים של עינויים אכזריים. הסוהרים היו מצמידים אותם לרצפה ומפסקים את רגליהם לרווחה בכוח. מי ששינה את דעתו אחרי שכתב את שלושת ההצהרות או הגיב בתשובות לא צפויות על-ידי הסוהרים, היה עובר שוב עינויים. היה "מבחן" במחלקה 3 שבאמצעותו נהגו הסוהרים לבדוק על מה חושב המתרגל, ואחר-כך השתמשו בזה כתואנה לעינויים נוספים.

במשך פגישות "הלימודים", הסוהרים דיברו על "מכסת המוות". אם מתרגל סרב לעבור "שינוי", הוא או היא היו מעונים למוות. מי שהתעלם מהסוהרים, סרב לשנן את חוקי המחנה או לצפות בתכניות הטלוויזיה של המפלגה, או לשיר את שירי המפלגה - היה צפוי לעינויים. לא משנה מה הסוהרים תבעו מהאסירים, אם לא היו עושים כנדרש, היו מענים אותם.

המשך יבוא....

[בחלק השני יפורסמו: מקרי התעללות ספציפיים, תנאי חיים שנועדו במיוחד כדי לענות, ועינויים נפשיים.]