זיכרונותיה של נערה בת 13 מהרדיפה בסין

(Minghui.org)

קוראים לי ליאנג יאן. נולדתי ב-5 באוקטובר 1986. כשהייתי ילדה קטנה הייתי עדה לרדיפה שכל משפחתנו סבלה ממנה כיוון שתרגלנו פאלון גונג (פאלון דאפא). רדיפה זו גרמה לי סבל רב וזרעה פחד בלבי.

ליאנג יאן

אמי, שהייתה בעבר חלשה וסבלה ממחלות רבות, החלה לתרגל פאלון גונג ב-1998, והפיקה תועלת רבה מהתרגול. בהמשך היא הכירה לי את השיטה וגם אני התחלתי לטפח בפאלון דאפא. הייתי בת 12. הצטרפתי לאמי לתרגול מדי יום, והייתה לנו בבית קבוצת לימוד של הפא. למדתי את הפא ושיננתי את המאמרים של המורה יחד עם מתרגלים אחרים. לעתים קרובות הלכתי עם אמי בימי ראשון לספר לאנשים על הפאלון דאפא ונהניתי מכך מאוד.

בסוף אפריל 1999 הגיעו לפתע שוטרים רבים לביתנו, ביניהם מפקח תחנת המשטרה ומזכיר המפלגה האזורי. הם שאלו אותי כמה אנשים מגיעים כדי ללמוד את הפא והמתינו להם. זמן קצר לאחר מכן הגיעו כמה מטפחים והשוטרים רשמו את שמותיהם. לאחר מכן השוטרים פנו אל האתר בו נהגנו לתרגל כדי לרשום את שמותיהם של המתרגלים שהגיעו למקום. החל מחודש יוני המשטרה אסרה עלינו להגיע אל אתר התרגול. מספר ימים לאחר מכן הגיעו לביתנו שוטרים רבים כדי להציק לנו. מאחר ואמי הביאה לאתר התרגול מדי בוקר את הרשמקול עם המוסיקה, המשטרה האשימה אותה שהיא המתאמת של אתר התרגול והחלה לעקוב אחריה. אמי הראתה להם את המאמרים של המורה וסיפרה להם שהדאפא הוא טוב.

ב-20 ביולי 1999 המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה ברדיפה נרחבת נגד הפאלון גונג – מתרגלים רבים מאוד נעצרו. אמי הלכה לקריית הממשלה פו-שון כדי לעתור לטובת הפאלון גונג. היא רצתה להבהיר את האמת על הפאלון גונג, שרק מועיל למדינה ולאנשיה. היא רצתה לשכנע אותם לשחרר את המתרגלים שהוחזקו שם במעצר. המשטרה עצרה את אמי ושחררה אותה לאחר חצות. למחרת, מפקח המשטרה, המפקח הפוליטי ומזכיר המפלגה האזורי, הגיעו לביתנו עם אנשים רבים והפכו את הבית. הם לקחו את כל ספרי הדאפא, קלטות, דיוקן של המורה, מצלמת וידיאו, רשמקול ועוד. לא הבנתי מה קורה. הייתי מבוהלת מאוד. הסתתרתי בזרועות אמי.

מספר ימים לאחר מכן, המשטרה עצרה את אמי במשך יום שלם. לאחר שחזרה סיפרה אמי כי "ב-22 ביולי, 1999 רשת הטלוויזיה הלאומית של המשטר הסיני – CCTV, דיווחה על כורה פחם מפרובינציית ליאו-נינג שסרב לקבל תרופות בשל היותו מתרגל פאלון גונג וכי בהמשך הוא נפטר". אמי אמרה כי לדעתה מדובר בדיווח כוזב ולמעשה זה ניסיון להכפיש את הפאלון גונג. אמי ומתרגלת נוספת החליטו לבדוק מה העובדות האמיתיות במקרה זה וגילו כי אינו נכון. אשתו של המנוח הראתה לאמי את המרשם מבית החולים. המרשם העיד על כך כי אחיו הצעיר של המנוח המציא את הסיפור כדי להכפיש את הפאלון גונג. הוא עשה זאת  כיוון שרצה לזכות במכרז ולעבוד עם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית. בעקבות הממצאים שגילתה, עצרו שוטרים ונציגים בכירים של המפלגה באזור את אמי וחקרו אותה במשך יום שלם. לאחר ששחררו אותה אסרו עליה לפגוש מתרגלים אחרים ואיימו כי אם תעשה כן – הם יעצרו אותה שוב. שוטרים המשיכו להגיע לביתנו לעתים קרובות כדי להציק לנו - הם שלחו מישהו מדי יום כדי לפקח עלינו. אמי אמרה לי "אנחנו אנשים טובים, ואנחנו לא צריכים לפחד מהם".   בספטמבר 1999 אמי נסעה לבייג'ינג כדי לעתור למען הפאלון גונג ולהבהיר את האמת. היא קנתה מלאי מזון בשבילי והשאירה לי 300 יואן. היא אמרה שהיא אינה יודעת מתי תחזור, אך ידעתי שמה שהיא עושה הוא מעשה נכון לעשות: משמיצים את שמו של הדאפא. היה עלינו להגן על הדאפא ולהבהיר את האמת. היה עלי לתמוך באמי. אך בדרך לתחנת הרכבת בכיתי כי לא ידעתי מתי היא תחזור. הרגשתי צער רב והייתי מבולבלת מאוד. לא הבנתי מדוע העובדה שאתה אדם טוב עלולה לגרור מעקבים ומעצר. מאז היום בו החלה הרדיפה נגד הפאלון גונג לא היה בביתנו שלווה. לעתים קרובות תחנת המשטרה או המחוז שלחו מישהו להציק לנו, מה שלא חמק מעיני השכנים... והמורים רשויות בית הספר בו למדתי קראו לי לשיחות לעתים קרובות. את כל ההפסקות ביליתי בחדר המורים. חברי לכיתה, שהיו חברים טובים שלי בעבר, החלו להתעלם ממני. אני, שהייתי חברותית ואופטימית, נעשיתי מדוכאת, לא רציתי לשוחח עם איש. רק דמעות ובדידות היו לי לבני לוויה.

לאחר שאמי נסעה לבייג'ינג, אבי נאלץ למצוא עבודה כדי לפרנס אותנו. לעתים קרובות בכיתי עד השעות הקטנות של הלילה, עד שנרדמתי. יותר מחודש לאחר מכן, קיבלתי סוף סוף חדשות מאמי. עצרו אותה וכלאו אותה. הלכתי עם בני משפחתי לבקר אותה. היא רזתה מאוד ובקושי זיהינו אותה. לא יכולתי להפסיק את הדמעות.  אחזתי את אמי בחוזקה בזרועותיי - פחדתי שהיא תעזוב אותי שוב. השוטרים גררו אותי והדפו אותי ואת סבתי. לאחר מכן הם כבלו את אמי באזיקים על ידיה ודחפו אותה לתוך ניידת משטרה. שוב הפרידו אותי מאמי. לא ידעתי כיצד עלי להמשיך את חיי.

לא רציתי לראות את המבטים הקרים והזרים של חבריי לכיתה. לא רציתי לשמוע את מנהלי בית הספר מבקשים ממני שוב ושוב לנתק את יחסיי עם אמי. שנאתי ללכת לבית הספר. שנאתי את הפרצופים הקרים של המורים וחבריי לכיתה. לא יכולתי לעמוד בלחץ הנפשי הזה וכמעט התמוטטתי. האפשרות היחידה שעמדה בפני הייתה להפסיק ללכת לבית הספר. לכן, בדצמבר 1999 הפסקתי לבקר בבית הספר ונעלתי את עצמי בבית. באותה תקופה לא הוצאתי כמעט הגה מפי, פרט לביקורים אצל אמי במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יאה. כשראיתי את אמי הדבר היחיד שעשיתי היה לבכות. היא חייכה והייתה רגועה מאוד. הייתי עצובה כל כך. ידעתי שהיא לא רוצה שאני אדאג לה. היא לא סיפרה כמה היא סובלת במחנה העבודה בכפייה.   ב-19 בספטמבר 2000 חזרה אמי הביתה, וחשבתי שמעכשיו נוכל לחיות חיים שלווים. אך מדי כמה ימים מישהו בא תמיד "לבקר" אותנו. עקבו אחרי ואחר אמי בכל פעם שיצאנו מהבית. הרגשנו שעוקבים אחרינו כל דקה ודקה בחיינו.

במרץ 2002 שוב עצרו את אמי. בהמשך היא נמלטה והקשר בינינו ניתק. ב-2 במאי 2002 שוטרים מקומיים וצוות מהביטחון הלאומי עצרו את אבי וכלאו אותו במשך שני לילות, חקרו אותו והכו אותו.  השוטרים החרימו מביתנו עלונים להבהרת אמת, קלטות DVD, קלטות דאפא וכולי. לא הייתי בבית באותו זמן. גיליתי על כך לאחר שחזרתי הביתה. הלכתי אל תחנת המשטרה כדי לחפש את אבי. השוטרים דיברו אלי לא יפה, גירשו אותי החוצה והזהירו אותי שלא לספר דבר לאחרים אחרת יעצרו אותי. הם לקחו את אבי לבתיהם של קרובי משפחה כדי לחפש את אמי, אך לא מצאו אותה.   השוטרים הגיעו כל הזמן לבתינו כדי להציק לנו, ואיימו שיעצרו אותי. לא העזתי לחזור הביתה. לא היה לי לאן ללכת ונאלצתי לשוטט ברחובות. לא יכולתי לראות קרובי משפחה או לחזור הביתה. נאלצתי  למצוא עבודה כדי לפרנס את עצמי. חייתי כנערה חסרת בית.   בגלל השקרים ודברי ההסתה של המק"ס, סינים רבים לא ידעו את האמת. במספר מקומות בעלי העסקים לא שילמו לי על עבודה שעשיתי לאחר שגילו שאני מתרגלת פאלון גונג, וגירשו אותי. נאלצתי לפנות למכרים כדי להשיג כסף מאבי. מאחר ואבי לא נמצא תמיד בבית, לפעמים לא יכולתי לקבל ממנו כסף ונאלצתי ללוות כסף מקרובי משפחה או חברים.   בשנת 2004 אמי מצאה אותי סוף סוף. הלכתי לפגוש אותה. הכנו עלונים להבהרת אמת וחילקנו אותם יחד. הייתי מאושרת. יום אחד הבחנו במכונית שעוקבת אחרינו ליד הבניין בו גרנו. אמי חששה שלא לסבך אותי והורתה לי ללכת לבית דודתי. מאוחר יותר אמי עזבה את העיר. שוב איבדתי את הקשר איתה. כאשר ראיתי שעצרו מתרגלת שאני מכירה בסביבה הייתי עצובה ומפוחדת. פחדתי שאמי עלולה להיעצר גם כן. מקריאה של העלונים להבהרת האמת ידעתי על מתרגלים שסבלו מהרדיפה ושעקרו את איברי גופם בעודם בחיים. פחדתי כל כך שלא העזתי לזעוק בקול בלילה. פחדתי שהשוטרים ימצאו אותי ויעצרו אותי, וגורלי יהיה כגורלם של אותם מתרגלים  שקצרו את איברי גופם.   פעם היה לי חום גבוה. נותרתי לבדי בחדר. מאחר ולא היה לי כסף לשלם את חשבונות החשמל החדר היה קר נורא, ובלילה הוא היה חשוך. לא אכלתי דבר במשך שלושה ימים. פחדתי שאף אחד לא ישים לב שמתתי שם. פחדתי שאמי עלולה לעזוב אותי יום אחד ושלעולם לא אדע על כך. שכבתי במיטה והבטתי החוצה דרך החלון. התגעגעתי לאמא שלי. נרדמתי עם דמעות על לחיי. למחרת, כשפקחתי את עיני, הבנתי שאני עדיין בחיים. כל יום חייתי בפחד עצום ובסבל חסר אונים. לא ידעתי כמה עוד אוכל לשרוד חיים שכאלה. הבדידות והייאוש כמעט הניעו אותי לשים קץ לחיי...

בערב השנה החדשה של שנת 2007 גיליתי דרך האינטרנט שאמי מחפשת אותי. שמחתי מאוד והשארתי לה הודעה שאני רוצה להיפגש איתה. גיליתי שהיא הצליחה להימלט לחו"ל בסיועה של חברה. אמי סיפרה שבחו"ל אנשים נהנים מחופש האמונה.

בזמנו, אולימפיאדת בייג'ינג התקרבה והמשטרה עצרה מתרגלי פאלון גונג רבים. המשטרה ידעה שאמי הגישה עתירות בחו"ל וכי היא מחפשת אותי. הם הגיעו לביתם של בני משפחתי כדי לחפש אותי. סבתי ביקשה ממכרים למסור לי שהמשטרה מחפשת אחרי וכי עלי להיזהר.

איתרתי את אבי. הוא ביקש ממישהו לעזור לי להשיג תעודת זהות ודרכון. אמרתי שאני רוצה לראות את אמי. שאני מתגעגעת אליה.

ב-26 ביוני 2008 אבי ואני עזבנו את סין ויצאנו לפגוש את אמי. מאז אותו רגע בו ראיתי את אמי לראשונה לא רציתי להיפרד ממנה שוב.

הפאלון גונג נרדף כבר במשך עשר שנים. גדלתי וכבר אינני ילדה קטנה הזקוקה נואשות לאהבת אמה. אך שנים אלה של הרדיפה והחיים ללא אמי הסבו לי שברון לב שלעולם לא יוכל להחלים. אינני רוצה לחיות עוד ללא אמי או בני משפחתי. בשל הסבל שעברתי, אני יכולה להבין מה אותם ילדים צעירים בסין עוברים. כדי לעזור להם וכדי לעצור את הרדיפה הזו, אני מבהירה את האמת יחד עם מתרגלים אחרים בחו"ל. אנחנו מקווים להשיג צדק ולזכות בתמיכת הקהילה הבין-לאומית כדי לעצור את הרדיפה הזו.