סיפור אופייני לרדיפה: ההתעללות חסרת הרחמים שהובילה למותו של מר הֶה

(Minghui.org)

מר הֶה שואה-ג'או מת ב-13 בינואר 2006 כתוצאה ישירה מעינויים. הוא סבל שש שנים של מאסר, התעללות ועינויים.

פגשתי בפעם הראשונה את מר הֶה בוועידה לשיתוף התנסויות ב-1997. הוא היה אז בשנות השלושים לחייו, מורה בחטיבת ביניים במפעל החשמל בעיר זי-שינג.

לפני שלמד פאלון גונג היו למר הֶה בעיות בריאות רבות ובכללן כיב קיבה ודלקת פרקים. הוא תרגל בתחילה צורה אחרת של צ'יגונג, אך זה לא עזר לו. בקיץ 1996 הוא ראה קבוצת אנשים מתרגלת בבוקר פאלון גונג וידע שזה מה שחיפש כל חייו.

מר הה החל לטפח פאלון גונג לאור העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. הוא החזיר ציוד שלקח קודם לכן מהמעבדה בה עבד, והתנדב לעתים קרובות לפעילויות בקהילה.

כיוון שהיה צעיר ומשכיל, ציפו ממנו להיות המתאם של האזור המקומי, לארגן קבוצת לימוד, קבוצת תרגול ולהיות אחראי להפצת השיטה בעיירות וכפרים אחרים.

ב-20 ביולי 1999, היום בו החלה הרדיפה של הפאלון גונג בכל המדינה, ירד גשם במשך כל היום. מר הה ביחד עם מתרגלים אחרים הלכו לאתר התרגול כרגיל. בזמן התרגיל השני קבוצת שוטרים הגיעה למקום ולקחה אותם לתחנת המשטרה המקומית. הם נעצרו למשך 15 יום.

בראש השנה הסינית של שנת 2000 מר הה חזר לביתו לחגוג את החג עם משפחתו. ביחד עם כ-20 מתרגלים הוא נסע לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג. הוא נעצר בדרך בעיר וו-האן. גזרו עליו שנת עבודה במחנה עבודה בכפייה בעיר בין-ג'ואו.

הוא היה אחד המתרגלים הראשונים שהוחזק במחנות באזור בין-ג'ואו. עשרות שוטרים איימו עליו וניסו לשדל אותו לוותר על הפאלון גונג. שום דבר לא השפיע עליו והוא רק היה מספר להם על היופי של השיטה. שלושה חודשים לאחר מכן הוא הועבר למחנה עבודה בכפייה שין-קאי-פו בעיר צ'אנג-שא, שם עבר מסכת עינויים. הסוהרים השתמשו בשיטות שונות לענות אותו ובכללן "מיטת מתיחה", או הלבישו אותו בכוונת משוגעים כשידיו כפותות. הוא ביקש את עזרת המורה והאזיקים על ידיו השתחררו כך שהוא יכול היה להוריד את הכותונת. במשך ארבעה ימים הוא תרגל את התרגילים במאסר. לאחר מכן הסוהרים התעלמו ממנו וממתרגל מבוגר אחר כך ששניהם הצליחו לתרגל ביחד.

הוא שוחרר באוגוסט 2001 לאחר שהאריכו את תקופת מאסרו בשמונה חודשים. ביום ששוחרר בילה את כל הלילה בקריאה בהרצאות החדשות של המורה. הוא הבין שלא היה עליו לכתוב את "שלושת ההצהרות" שכפו עליו לכתוב במעצר. כשהגיעו למחרת שוטרים לביתו, הוא הודיע ש"שלושת ההצהרות" שכתב בכפייה אינן תקפות. השוטרים צעקו עליו בכעס: "אנחנו לא נרפה ממך במשך זמן רב".

אף על פי שחזר לעבודתו הקודמת קיבל מר הה שכר של 600 יואן בלבד לחודש, שכר מינימום שבקושי כיסה על צרכיו הבסיסיים.

באותו זמן לא היו בנמצא חומרי הסברה על הפאלון גונג בעיר בין-ג'ואו. מר הה ומתרגלים נוספים הכינו חומרי הסברה וחילקו אותם לאזורים אחרים. לפעמים היה עליו לנסוע על אופנועו כ-10 שעות כדי למסור חומר לאזור מרוחק. יום אחד הוא התנגש במכונית ונזרק מהאופנוע שלו, אבל לא נפגע. הוא קם על רגליו ורכב על אופנועו חזרה הביתה. ביום המחרת הוא חזר לעבודה.

ב-2002 שוטרים מקומיים החזיקו אותו במרכז לשטיפת מוח בעיר. הוא פתח בשביתת רעב ושוחרר לאחר שמונה ימים.

במאי 2002 נעצר מר הה במקום העבודה שלו. שוטרים בזזו את ביתו והחרימו חפצים אישיים כמו מחשב, מכשיר די.וי.די, אופנוע ועוד. הוא הוחזק במרתף של מלון שיו-ליו. קבוצה שלמה של שוטרים חקרו אותו. הם הצליפו בו בשוט וכבלו את ידיו מאחור. מר הה פתח שוב בשביתת רעב. ביום החמישי הוא השתמש בכוח המחשבות הנכונות שלו לפתוח את אזיקיו. הוא יצא מהמלון תחת מעקב משטרתי. כדי להימנע ממעצר הוא לא חזר לביתו והפך לחסר בית.

ביחד עם מתרגלים נוספים ואני בתוכם, הוא הקים אתר ייצור חומרי הבהרת אמת על הפאלון גונג. החומרים חולקו באזורים מחוץ לבין-ג'ואו. לרוע המזל נעצרו תשעה מתרגלים במאי 2003. מר הה היה אחד מהם. הפעם רודפיו כלאו אותו במרכז המעצרים של בין-ג'ואו. כמה פעמים הוא נלקח למרתף של מלון ועונה בצורה אכזרית. הצליפו בו ודרכו על קיבתו בכוח. כשאיבד את ההכרה שפכו עליו מים קרים להעיר אותו והמשיכו הלאה את העינויים. הפעם הזאת נגזרו עליו שמונה שנות מאסר.

בכלא צ'אנג-דה-ג'ין, הסוהרים בחרו אסירים מסוימים לעקוב סביב לשעון אחר מר הה. הם אסרו עליו לקרוא חומרי פאלון גונג, או להשתתף בתרגילים. הכינים שכיסו את כל גופו גרמו לו לגירוד חמור שמנע ממנו להירדם. כשהוא סובל מעינויים קשים הוא חלה בשחפת, ריאתו נוקבה והייתה לו דלקת במעטפת הריאות. בני משפחתו הגיעו לכלא שלוש פעמים וביקשו לשחררו בערבות לצורך טיפול רפואי. שוטרי הכלא סירבו להיענות לבקשתם ורק כשהיה על סף מוות הם אישרו זאת בתנאי שהמשפחה תשלם 15,000 יואן (חמש משכורות עירוניות ממוצעות) כתנאי לשחרורו. כששוחרר לביתו במארס 2005, הוא היה כל כך כחוש ששקל רק כ-27 קילוגרם.

גם כשהוחזר הביתה על סף מוות בריוני המשטר עקבו אחריו סביב לשעון. הם היו מצלצלים לביתו, והולכים בעקבותיו כשיצא להליכה בחוץ. אולם מר הה לא החזיק מעמד זמן רב. הוא לא היה מסוגל להתאושש ומת ב-13 בינואר 2006.

---