שנחאי: מתרגל הפאלון גונג פאנג גואנג-וון נכלא ומעונה; אשתו ובתו הקטנה מתמודדות עם קשיים עצומים

(Minghui.org)

לפני שמתרגל הפאלון גונג מר פאנג גואנג-וון נעצר באופן בלתי חוקי, הוא היה נשיא של חברה מצליחה העוסקת בלוגיסטיקה. במהלך החודשים בין אפריל ליולי 2013, עצרה המחלקה לביטחון פנים בשנחאי את מר פאנג פעמיים וסחטה ממשפחתו סכום של 20,000 יואן כדי לשחרר אותו בפעם הראשונה. על מר פאנג נגזרו חמש שנות מאסר. בעת הדיון המשפטי מר פאנג נגרר פנימה והחוצה כשכל הזמן עיניו עצומות. השופט הפסיק פעמיים את עורך הדין שהגן עליו.

כדי למחות על רדיפתו, מר פאנג פתח בשביתת רעב למשך 45 יום, עד 21 באוגוסט 2013. שלחו אותו לבית החולים בשנחאי שם הוא נקשר למיטה כל הזמן ועונה ב"הלעטה בכפייה" (לא הנוהל הרפואי המוכר לנו אלא עינוי מסוכן – המערכת). אשתו מספרת כי הוא אינו יכול להניע את ידיו או רגליו, וכי צינור פלסטי של הזנה בכפייה הודבק לראשו.

מתרגל הפאלון גונג מר פאנג גואנג-וון, נשיא חברה מצליחה, נרדף על ידי הרשויות בסין בשל אמונתו

עדותה של אשתו, הגב' ג'ונג שיאו-יאן, המאיצה בציבור להבטיח את שחרור בעלה

בעלי, פאנג גואנג-וון, היה סטודנט באוניברסיטת שאן-דונג. אחרי שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג ב-1999, הוא המשיך לתרגל בשיטה, אז האוניברסיטה החרימה את תעודת התואר שלו. אחרי שנישאנו, ניהלנו שירות שליחויות והעסק שלנו הצליח מאוד.

ערב אחד באפריל 2012 קבוצת אנשים פרצה פתאום לביתנו ועצרה את בעלי. יותר מאוחר נודע לנו שהאנשים האלה היו (...). רובם היו שוטרים חשאיים ללא מדים, והם לא הראו שום תעודה. הם לקחו את המחשב שלנו, המדפסת, ספרי דאפא וחפצים אישיים שלנו.

אחרי שבעלי נעצר, החברה שלנו לא יכלה להמשיך לתפקד באופן שגרתי, והעובדים שלנו לא יכלו לבצע את עבודתם. העסק כמעט נסגר. עם הכנסה כה מועטה לא יכולתי לשלוח את בתי בת השלוש לגן. היא ילדה רגישה. היא חשה שאני במצב רוח ירוד ולא שאלה אותי כלום, אבל כשלא יכלה יותר, היא באה ושאלה אותי בשקט "איפה אבא?". כיוון שלא היה לי מספיק זמן להשגיח עליה, נאלצתי לשלוח אותה לעיר הולדתי לשהות עם הסבתא שלנו.

(...)

עתה אני מתמודדת עם חשבונות רפואיים ענקיים עבור אבא של בעלי (החולה בסרטן), עם כך שאין ביכולתי לשלם עבור החינוך של בתי או להחזיק את העסק שלנו. אני נמצאת תחת לחץ אדיר (...) צריכה לעתור לשחרור בעלי ולהשגיח על הילדה שנמצאת עתה בבית. אני מודאגת ביותר לגבי מצבו של בעלי, וגם צריכה לטפל באביו הנמצא בבית חולים.

אני עצמי נכלאתי לשלוש שנים במחנה עבודה בכפייה וואן-ג'יא. בשלב מסוים כמעט מתתי שם. אחרי שחזרתי לביתי לא יכולתי לתפקד בעבודה. עכשיו בתי ואני חיות חיים קשים באופן קיצוני.