עדויות מתוך מחנות עבודה בכפייה ובתי כלא בסין: אורזים קסמי שיניים מזוהמים, וחולי שחפת עובדים בהדבקת שקיות

(Minghui.org)

מחנה עבודה בכפייה שווי-הואה מייצא קיסמי שיניים מזוהמים

באביב 2007 נגזר עלי עונש מאסר לא חוקי במחנה העבודה בכפייה בעיר סווי-הואה בפרובינציית היילונג-ג'יאנג בשל תרגול בפאלון גונג. ביוני 2007 כפו על כל האסירים, כ-80 במספר, לעבוד במיון ואריזת כמות גדולה של קיסמי שיניים שנספגו במי ביוב. קיסמי השיניים המזוהמים שהתערבבו בצואה ונייר טואלט מלוכלך היו כבר יבשים. נשמנו בקושי את צחנת השתן והצואה. לא נתנו לנו מסכות כלשהן לפנים או כפפות להגנה. לקח לנו כשבועיים לסיים את העבודה.

הסוהרים ספרו לנו שקיסמי השיניים הגיעו ב-2006 ממפעל. הניחו אותם על הרצפה בסדנת העבודה בקומה השנייה. בקומה השלישית והרביעית היו תאי מאסר שאכסנו כ-400 אסירים. יום אחד צינור הביוב בסדנה התמלא על גדותיו והציף את המקום, אך אף אחד לא ידע על כך. ביוב של כמה מאות אנשים הציף את הסדנה בגובה של כ-40 סנטימטר. דלת הסדנה הייתה אטומה לגמרי כך ששום דבר לא גלש החוצה. הם גילו את הבעיה רק כשניסו לפתוח את הדלת למחרת היום. את קסמי השיניים העבירו לבניין אחר עד שיתייבשו ורק ב-2007 מיינו וארזנו אותם.

נודע לי מסגן מפקד הכלא שדיבר עם היצרן, שקיסמי השיניים מיועדים לייצוא מדא-ליאן לחו"ל. שניים מצוות המשמעת במחנה ידעו את כל הסיפור על זיהום קסמי השיניים בביוב.

(שמות מתרגלי פאלון גונג ואסירים שהיו בזמן הזה המחנה מצוינים במאמר באנגלית).

תנאי עבודת עבדים במחנה עבודה בכפייה ג'יו-ג'יאנג בפרובינציית ג'יאנג-שי

אני מתרגל פאלון גונג ממחוז דו-צ'אנג בג'יאנג-שי. כשהייתי אסיר במחנה העבודה ג'יו-ג'יאנג הידוע גם כמחנה מא-ג'יאן-לונג, עבדתי 14 שעות ביממה בהכנת סחורות ובמשך הזמן מכסת העבודה הלכה וגדלה. המתרגלים היו צריכים לעמוד במכסה יומית וגם לייצר סחורה נוספת בהשגחת אסירים רגילים. אם לא הצלחנו לעמוד במכסה היומית הותקפנו מילולית וגופנית ומנעו מאיתנו שינה. סוהרים ואסירים עינו את המתרגלים פיזית ופסיכולוגית. עבדנו שעות נוספו גם בחגים. אני זוכר שביליתי את השנה הסינית החדשה בסדנה העלובה בעבודת עבדים.

האסירות במחנה ייצרו את המטריות הסיניות המפורסמות "פרדייס" (טיאן-טאנג). האסירים ייצרו נורות תאורה לחג המולד וחלקי קוורץ לשעונים. על המתרגלים הטילו להכין כ-600 נורות ביום. האצבעות שלנו נסדקו והפצעים התמלאו מוגלה. המכסה היומית לחלקי שעונים הייתה בדרך כלל 900, אבל לפעמים העלו את המכסה ל-1,000 ביום. לא אפשרו לנו ללכת לישון לפני שסיימנו את המכסה היומית. להעביד קשה אדם למשך תקופות זמן ארוכות עלול להוביל להתמוטטות נפשית. מתרגלי פאלון גונג שסירבו לוותר על אמונתם נחשפו להתעללות גרועה אף יותר.

בכל פעם שאני חושב על נורות לחג המולד הנמכרות ברחבי העולם, איני יכול להפסיק לחשוב על מתרגלי פאלון גונג המשועבדים יום ולילה בבור האפל. מטריות "פרדייס" משווקות בכל העולם אך הן יוצרו בגיהינום עלי אדמות שכלא בתוכו מתרגלי פאלון גונג. בתוך חלקי הקוורץ בשעונים ישנם חלקים המתקתקים בדמעותיהם של המתרגלים.

תנאי עבודה במחנה עבודה בכפייה לנשים שין-דיאן שבפרובינציית שאן-שי

בין השנים 2008 עד 2010 הועברו 60 מתרגלות מבייג'ינג למחנה העבודה בכפייה לנשים בשין-דיאן. רובן היו בשנות החמישים והשישים והיו כמה בנות 70 בקירוב. מבלי להתחשב בגילן או בתנאים הפיזיים, כפו הסוהרים על המתרגלות לייצר מדי יום סחורות. לפעמים כשהיצרן לחץ לסיים את העבודה, היו המתרגלות נאלצות לעבוד שעות נוספות כדי לעמוד במכסה היומית. אלה שלא הצליחו בכך הורידו להן נקודות. הפחתה בעונש המאסר הייתה תלויה בצבירת הנקודות.

בהיותי במחנה העבודה בכפייה הזה עבדתי בייצור הפריטים הבאים:

-   קופסאות קרטון כבדות עבור יקב פן-ג'יו בשין-הואה-צ'ון שבשאן-שי. סגירת הקופסאות נעשתה בדבק חזק חם ולח, כך שהיה עלינו לשמור על חלונות סגורים. הדבק היה רעיל מאוד והיה מחנק בסדנה.

-   נורות חג המולד שייצרנו כל שנה לפני החג. העבודה שלנו הייתה לחבר חוטי נחושת דקים כשערה דרך פתחים הקטנים בנורות. לאחר מכן צבענו את הנורות בצבע רעיל. זה השפיע קשה על העיניים והיו כאלה גם שלא הספיקו את המכסה היומית.

-   גלגול מגילות קלף עם חרוזי שירה לשנה הסינית החדשה. במגילה היו כתובים שני חרוזי שירה מהספרות הסינית שנהגו לתלות על דלתות המובילות לבתים או בפנים. החרוזים הפופולריים ביותר היו חרוזי האביב שהביעו מחשבות שמחות ומלאות תקווה לשנה החדשה והשתמשו בהם לקישוטי החג). את מגילות הקלף ייצרו כמתנות ללקוחות. כל קופסה של חרוזי אביב הייתה כבדה מאוד ושלושה או ארבעה אנשים היו צריכים להרימה. זו הייתה עבודה אינטנסיבית שהותירה את האסירות העובדות עם כאבי גב ורגליים במשך ימים רבים.

-   קיפול והדבקה (בדבק חזק) של שקיות נייר.

-   הכנת חלקים אלקטרונים בעזרת מלקחיים – עבודה המקשה מאוד על העיניים.

כל העבודות שעשינו היו מסוג העבודות שאף אחד לא היה עושה מרצונו החופשי, אלא תמורת תשלום נאה. החומרים שהשתמשנו בהם היו רעילים ומזיקים מאוד לבריאות. הסוהרים שפיקחו על העבודה לבשו מסכות גז להגן על עצמם. חלק מאיתנו הרגישו סחרחורות ובחילות ולפעמים היו כאלה שהתעלפו. אפילו שהגבנו רע לסביבת העבודה, אסור היה לנו לצאת לשאוף אוויר צח ללא רשות. כשחזרנו, היה עלינו לחדש מייד את העבודה. לא משנה כמה עבדנו, אף פעם לא קיבלו אגורה שחוקה. השמועה הייתה שרוב הרווחים מחוזים כאלה הולכים למחנה העבודה וחלק קטן מופרש כמענק לסוהרים.

כלא ג'י-לין, מפעל המשעבד מתרגלי פאלון גונג במחתרת

כלא ג'י-לין מחולק ל-11 אגפים. כל אגף מכיל כמה מאות אסירים. לפעמים היו שם כ-3,000 או 4,000 אסירים. האסירים האלה שמשו למעשה כעבדים להכנסת רווחים לכלא. קמנו כל יום ב-6:00 בבוקר, והתחלנו לעבוד ב-7:00. סיימו ב-19:00 בערב. הכלא הוא מפעל במחתרת המשתמש באסירים כעבדים.

סדנאות העבודה באגפים 1 ו-2 ייצרו לבוש. כ-400 עד 500 אסירים עבדו ב-2 סדנאות מלאות אבק מבדי הכותנה. באגף 3 ייצרו חלונות פלסטיק ומתכת. באגף 4 – רהיטים ומיכלי דגים. אגף 5 ו-8 שימשו כסדנת ריתוך לציוד לאוטוסטרדה. אגף 6 הוא סדנת ריתוך לרכיבים אלקטרוניים. באגף 7 ייצרו חלקי מכוניות ומכונות. אגף 9 היה אחראי על גידול חזירים כמזון לכלא, כמו גם תחזוקה של מכונות, צנרת וחימום. אגף 10 היה אחראי על הבישול, החינוך וההדפסה. באגף 11 אכסנו את הזקנים, החולים והנכים מבין האסירים. גם אסירים עם מחלות מדבקות כמו שחפת היו צריכים לעבוד. הם עסקו בייצור שקיות ובכלל זה שקיות אוכל ופירות יבשים.

בעבור רווח, התעלם כלא ג'י-לין מבריאותם של האסירים ומזו של הקונים שהשתמשו אחר כך בסחורה.