לאחר 12 שנים ליו יונג יוצא מבית החולים הפסיכיאטרי בו היה עצור בשל היותו מתרגל פאלון גונג

(Minghui.org)

ליו יונג, מתרגל הפאלון גונג שנרדף במשך 12 שנים בבית החולים הפסיכיאטרי באו-דינג מס' 6 בהה-ביי, שוחרר מכלאו ב-13 ביולי 2013.

אחות מהצוות הרפואי של בית החולים שידעה את האמת על רדיפת הפאלון גונג על ידי המשטר הרימה את קולה בגלוי ואמרה: "למר ליו לא היו כלל בעיות פסיכולוגיות. הוא היה בריא במשך כל הזמן. כל מה שעשה היה לתרגל במדיטציה ולעזור לחולים אחרים. כולם חושבים שהוא אדם טוב". בית החולים החליט סוף סוף לשחרר אותו ב-13 ביולי ולהעבירו לידי חברת המתכת האן-דאן בה עבד.

האחות סיפרה שבתחילה סירבה החברה להחזירו בטענה שאינו שייך לעובדי החברה. כשנשאלו מדוע שלמו את החשבונות הרפואיים שלו ושעליהם לשלם לו פיצויים בגובה של 400 או 500 אלף יואן לפחות נותרו מנהלי החברה ללא מענה.

לא ברור כעת כיצד מתייחסת החברה למר ליו, אבל תושבים מקומיים התבקשו לשים לב למצבו כדי למנוע מהחברה להמשיך ולרדוף אותו.

אמו של מר ליו האמינה לשקרי המשטר ושיתפה פעולה להכניס את בנה הבריא והצלול לבית החולים הפסיכיאטרי

מר ליו יונג בן 42 עבד בחברת המתכת האן-דאן. עם תחילת הרדיפה נגד הפאלון גונג נסע לבייג'ינג לעתור למען הפאלון גונג, נעצר ונלקח למחנה עבודה בכפייה.

משום שהאמינה לשקרים שהמק"ס (מפלגה קומוניסטית סינית) שידרה שוב ושוב לגבי הפאלון גונג, שיתפה אמו של מר ליו פעולה עם אנשים בחברת המתכת והוא אושפז בכוח בבית החולים הפסיכיאטרי בבאו-דינג. הוא היה בן 30 באותה העת. במשך 12 שנה אדם צעיר ובריא היה כלוא בבית חולים לחולי נפש רק בגלל שסירב לוותר על אמונתו.

צוות בית החולים אילץ אותו כל יום לקחת תרופות שפגעו במערכת העצבים המרכזית שלו. הם נהגו לבדוק את פיו אם בלע את הכדורים והתנצלו שהם מוכרחים לעשות זאת. כמו כן הוזרקו לו חומרים בלתי ידועים שכמעט הרגו אותו.

היות שצוות בית החולים ידע שהוא נורמלי לחלוטין הם הורו לו לעבוד מדי יום. הוא ניסה פעמיים לברוח משם כשהוציא אשפה, אבל נכשל בשתי הפעמים. בניסיונו השני לברוח, הוא נתפס על אוטובוס ומאז היה בבידוד. אפילו דלת המסדרון הייתה מחוץ לתחום עבורו. הוא היה אחראי על ניקוי הבניין מבפנים ובכלל זה חדרי הרחצה. הוא המשיך להאמין בעקרונות הפאלון גונג והיה אדם טוב כל הזמן.

בית החולים שחשש שעובדת רדיפתו עלולה לדלוף החוצה אסר עליו להחזיק בעטים או דפים, טלפון או מחשב והיה אסור עליו לקבל מבקרים. אסור היה גם להציץ בו מרחוק. קרובי משפחתו וחבריו לא זכו להשיג אותו אפילו בטלפון.

על אף שבילה 12 שנים משנותיו הטובות ביותר בבית החולים לא איבד את אמונתו והצליח להתגבר ולשרוד.

מר ליו רצה מאוד להשתחרר מבית החולים אך הרופא האחראי התעקש שהחברה בה עבד תשלח אנשים לקחת אותו, אולם בכירים בחברה סירבו לעשות זאת.