התחכום של הקנאה

(Minghui.org)

קנאי אינו יכול לסבול את המראה של מישהו הפועל יותר טוב ממנו. כשהוא שומע חדשות טובות של מישהו, במקום להרגיש שמח עבור אותו אדם, הוא חש חוסר נוחות ואפילו כעס. אבל ייתכן שהוא יסתיר את רגשותיו האמיתיים מתחת לפני השטח.

כשהוא רואה מטפח עמית הפועל יותר טוב ממנו בתחומים כלשהם, אם הוא חש שזה עלול להשפיע על מעמדו הוא ועל המוניטין שלו, ייתכן שיתמקד על החסרונות או חולשתו של אותו מתרגל וינפח את ההשפעות השלילות שלהן ללא כל פרופורציה. זה עלול להוביל מתרגלים אחרים להאמין שחולשתו של אותו מתרגל היא כה חמורה וכמעט כמעט חסרת תקווה.

מטרת התכסיס הזה היא להמעיט בערכו של המתרגל הזה ובכך לשַמֵר את המוניטין של עצמו, את השם הטוב, היוקרה והמעמד שלו בקרב אחרים. הוא חש שהוא טוב מאחרים וחסין מפגיעה. אני מבינה שזו התבטאות שטיפת המוח של אידיאולוגיית המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית).

תכונה נסתרת נוספת של אדם קנאי היא, שיכול להיות שהוא בעל חמלה רבה, ואולי הוא סובלני כלפי אחרים שאותם הוא סובר כחסרי ערך לעומתו.

יכול להיות שמתרגלים אחרים יראו אותו כחסר אנוכיות ואדם שהגיע לרמת טיפוח גבוהה מאוד. אולם ברגע שהוא רואה מישהו יותר טוב ממנו בתחומים מסוימים, או שהוא חושב שהוא עלול לערער את מעמדו, התנהגותו תשתנה לחלוטין כפי שתואר לעיל. הוא עלול אף להפוך היסטרי וחסר הגיון.

אחרים עלולים לחשוב בטעות שזוהי אשמתו של המתרגל עם החולשה "החמורה" ויאמרו: "כיצד מתרגל כל כך טוב יכול להגיע למצב שכזה?" הם יהיו אפילו משוכנעים שחולשתו של המתרגל האחר היא חסרת תקווה.

כתוצאה מכך, מתרגל שיש לו אולי אימפקט גדול יותר בעבודת הדאפא, מבוּדד משאר הגוף של המתרגלים. לכן מאמץ הגוף האחד מופרד ומעורער ואותו אדם קנאי ממשיך לאמת את עצמו.

אבל כיצד הוא יוכל להגיע לשלמות המלאה עם החזקה לקנאה ואימות עצמי? ומה יקרה למתרגלים האלה שנוהרים אחריו?

קנאה מזיקה לכולם

קנאה מזיקה לכולם. היא חוסמת אותך מלהשיג את סטאטוס הפרי האמיתי בטיפוח. ההתנהגות של אדם קנאי גם מעכבת את התהליך של תיקון הפא בצורה דומה לזו של הכוחות הישנים.

ב"ללמד את הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב" (1999) (שאלות ותשובות) המאסטר אמר:

"עשיית דברים ששדים לעולם לא יוכלו אפילו לשאוף לעשות מרחוק" (תרגום זמני)

המתרגל הנתון לקנאה צריך גם לחפש פנימה ולראות באם הוא מחזיק בכמה החזקות חבויות לתהילה, התפארות, או אימות עצמי. ולהתייחס לכך כסימן אזהרה.

הייתי רוצה להמליץ ללמוד ממאמריו של המאסטר: "מה המשמעות של "לעזור למאסטר לתקן את הפא?", "היזהרו מהפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו" (יסודות להתקדמות במרץ III) והמאמר במינג-הווי "אם ההחזקה להתפארות אינה מסולקת, הסכנה עצומה" (עם הערת המאסטר).

למעשה, לא קשה לראות ששורש הקנאה היא החזקה חזקה לתהילה ולאימות עצמי. כשכולנו נשחרר את הרדיפה אחר תהילה וכולם יעבדו ביחד כדי לאמת את הפא, אז במה יש להתפאר או לקנא?

בואו כולנו נצעד את השלב האחרון בנתיבים שלנו באופן רציונלי ובהתמדה, עם פחות החזקות אנושיות ועם מחשבות נכונות חזקות.

זוהי הבנתי ברמתי הנוכחית. אנא ציינו כל דבר שאינו הולם.