סיפורו של נער בן 13: במהלך הרדיפה נגד הפאלון גונג איבדתי שלושה בני משפחה

(Minghui.org)

זהו סיפורו של נער בן 13 שהייתה לו משפחה שמחה ומלאה באהבה לפני שהמשטר בסין החל לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג.

סבו היה מהנדס בכיר וסבתו מורה בבית ספר. אביו סיים את לימודיו באוניברסיטה והתמחה במכניקה ואמו סיימה את לימודיה בראיית חשבון באוניברסיטה הצפון מזרחית של שן-יאנג. כל המשפחה תרגלה פאלון גונג וזכתה בתועלות רבות מכך.

אולם במהלך 15 השנים האחרונות, עברו בני משפחתו מצוקות אדירות, כשהם נרדפים בשל אמונתם. אביו נעצר באופן בלתי חוקי ונגזרו עליו 10 שנות מאסר בכלא. הוא נפטר שנה לאחר שחרורו כתוצאה ממה שעבר שם.

על אמו גזרו 3 שנים במחנה עבודה בכפייה, כשהיה רק בן ארבע שנים. הוא בילה את שבע שנותיו הראשונות בחיים בנדידה ממקום למקום. סבו וסבתו מצד אביו נלקחו לשנה למחנות עבודה בכפייה. סבתא וסבתא רבא מתו בזו אחר זו עקב חרדה ודאגה בנסיבות הטרגיות והמאיימות.

להלן סיפורו.

אבי, לי שאנג-רונג

אמי, הה-שין

אני כתינוק

סבתי גאו יואו-לאן

תהפוכות במשפחה לפני ואחרי היוולדי

שמי לי הונג-שיאנג. נולדתי ב-21 בנובמבר 2000. 9 ימים לפני היוולדי אמי נעצרה באופן בלתי חוקי משום שתלתה שלט של פאלון גונג. היא שוחררה כשבחיפוש בביתנו לא נמצא בבית דבר שיאפשר להרשיעה.

לילה אחד, חודש לאחר שנולדתי, קבוצת שוטרים פרצה לבית ועצרה באופן בלתי חוקי את אבי, לאחר שמצאו שני ארגזים עם חומרי המספר על הפאלון גונג וספרי פאלון גונג. המשטרה טענה שמצאה את "איש המפתח" במחוז שן-הה.

לאחר מכן לקחו השוטרים את אמי, ערכו חיפוש וביזה בבית סבתי ועצרו גם אותה. פחדתי ולא הפסקתי לבכות. כדי להימנע מרדיפה נוספת, אמי עטפה אותי, אמרה שלום לסבתא רבא, ויצאנו למסע נדודים ממקום למקום.

אני וסבתא רבא

אבא שלי

אחרי המעצר התקיים משפטו של אבי. עורך דין מטעם הרשויות אמר לו שלמתרגלי פאלון גונג אסור לכפור באשמה, וכן שאם הוא רוצה שישחררו אותו לאלתר עליו לומר שלא יתרגל עוד פאלון גונג, אחרת ייגזר עליו עונש כבד.

אבי טען שאינו יכול לפעול כנגד מצפונו. לפני שהחל לתרגל, הוא סבל מבעיה חמורה בכלי דם ברגל והרופאים הודיעו לו שיצטרכו לכרות את רגלו. אבל מאז החל לתרגל פאלון גונג, זכה להחלמה מלאה. הוא אמר שעליו להיות הגון וישר ולהֵגן על הפאלון גונג. בעקבות זאת נגזרו עליו 10 שנות מאסר בכלא.

אבי סבל רבות והפך חלש מאוד. במשך השנתיים לפני שחרורו, שללו ממנו את הזכות למבקרים כיוון שסירב לעבור "שינוי" (כלומר: חינוך מחדש וויתור על חופש האמונה שלו לטובת נאמנות למפלגה).

ה-26 בדצמבר 2010 היה יום של התרגשות, מפני שאבי אמור היה לחזור הביתה לאחר עשור שנים שהיה בכלא. נסענו לאסוף אותו אבל הייתה שם גם קבוצת שוטרים מקומיים מ"משרד 610" ["הגסטאפו הסיני"] שניסו לקחת אותו למרכז לשטיפת מוח. עקב מחאת המשפחה וחברים שלנו, השוטרים לא הצליחו לקחת אותו.

הייתי בהלם כשראיתי את אבי. הוא נראה אדם זקן, גבו כפוף קדימה. הוא היה רזה מאוד ורק שלוש משיניו נותרו בפה, והן היו כל כך רופפות שהן זזו הנה והנה בכל פעם שדיבר. הוא היה חלש מאוד וישב שלוש פעמים לנוח בישיבה שפופה ב-50 המטרים האחרונים של הליכה לבית. הוא לא היה עוד האדם שזכרתי, כשביקרתי אותו כילד. אז הוא נהג תמיד להרים אותי ולחבק אותי.

כעת הוא היה רק שקט מאוד ובהה כל הזמן בבני המשפחה. כשאמי שאלה אותו איך הוא מרגיש הוא השיב תמיד שהוא בסדר. לעתים היה אומר שסין היא גיהינום עלי אדמות.

מאוחר יותר אבי פיתח חום גבוה ואמי לקחה אותו לבית החולים לבדיקה. כשבחן הרופא את הצילום שעשו לו, התפלא מיהו האדם הזה ואם הוא בכלל עדיין חי.

כשאמי הצביעה לרופא על אבי הרופא רצה לדעת איפה הוא גר שריאותיו נמקו כל כך שלא נותר מהן כמעט כלום. כל איבריו היו במצב גרוע. זה היה מאוחר מדי. כנראה עברו שנים מאז החלו ריאותיו להזדהם.

אמי סיפרה לרופא שאבי סבל במשך 10 שנים רדיפה בכלא. ב-2007 אבחנו חורים בריאותיו, אבל הוא לא קיבל טיפול כלשהו בכלא.

אבי בבית החולים

אבי אמר שהסיבה שפנה לבית החולים הייתה כדי לתעד את הראיות לרדיפה שסבל, כדי שהאחראים לכך יועמדו לדין בבוא היום. הוא נפטר מיד לאחר מכן ב-30 בדצמבר 2011.

סיפור מותו של לי שאנג-רונג בקישור: מר לי שאנג-רונג בן ה-39 מת לאחר שעונה במאסר במשך עשר שנים (צילום גרפי)

אמי

אמי ואני נעשינו חסרי בית בהיותי בן חודש ימים. תחילה נסענו לביתם של קרובי משפחה שגרו מחוץ לעיירה. אולם מאחר שאחד מהקרובים היה מפקד מחלקת המשטרה בעיר, הם פחדו לארח אותנו ונאלצנו לעזוב. אמי לקחה אותי לביתו של סבי (אביה) בכפר אבל עדיין עברנו איומים והצקות. אמי לא רצתה לגרום לעוד צרות למשפחה ולכן עזבה את המקום אתי.

לאחר זמן מה אמי מצאה בית שכור מוזנח ללא מנעול על הדלת. במשך זמן מה גרנו שם ואכסנו אצלנו מתרגלים חסרי בית נוספים, אבל אחרי שהם נעצרו באופן בלתי חוקי יצאנו שוב לדרך.

ב-24 ביוני 2005 אמי לקחה אותי לבקר את אבי בכלא ווא-פאנג-דיאן. ירדנו מהרכבת, נרשמנו במלון מקומי ויצאנו לאכול משהו. כשחזרנו למלון היו שוטרים במקום שרצו לוודא ששמה הה שין. הם עצרו אותה בטענה שהיא נמצאת ברשימת המבוקשים. למחרת באו שוטרים משן-יאנג לאסוף אותה ושילמו לשוטרים המקומיים פרס כספי על שגילו את אמי. השוטרים הסיעו אותנו חזרה לשן-יאנג. לאחר מכן נגזרו על אמי 3 שנים במחנה עבודה בכפייה [ללא עילה חוקית].

נותרתי בלי אימא ועברתי לגור אצל קרובים, כשאני עובר ממקום למקום עד שהיא שוחררה. כששוחררה היה צריך לעזור לה לצעוד אל מחוץ לכלא. אני זוכר כמה חיוורת ושבירה היא נראתה. לפני ששוחררה היא לא הייתה מסוגלת לאכול או לשתות במשך שבוע.

סבי וסבתי

סבי וסבתי מצד אבי נעצרו באותו יום בו נעצר אבי. הם שוחררו למחרת, אך חודשיים לאחר מכן נעצרו שוב. על כל אחד מהם נגזרה [ללא עילה חוקית] שנת כליאה במחנה עבודה בכפייה.

הם סבלו רדיפה רבה מאוד ונעשו חלשים עד כדי כך שלא יכלו לטפל בעצמם. אחר-כך שוחררו לטיפול רפואי. כשהרשויות ראו שהם הבריאו כשחזרו לתרגל בפאלון גונג אחרי השחרור, רשויות מחנה העבודה איימו להחזיר אותם למחנה.

מרוב חרדה סבלו שניהם מהתדרדרות במצבם. סבתי דאגה מאוד להוריי, במיוחד לאחר שבמארס 2006 נחשף [בקהילה הבין-לאומית] עניין קצירת האיברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג חיים. היא בכתה כל יום והייתה בחרדה קיצונית שהוריי יהפכו לקורבנות. במאי 2006 פחות משנה אחרי שאמי נעצרה, סבתי מתה מדאגה וחרדה.

סבתא רבא שלי הייתה שבורת לב ממותה של סבתי. אחד הדודים המבוגרים שלי לקח אותה לחיות עם משפחתו. אחרי שאמי שוחררה, היינו מבקרים אותה לעתים קרובות. בכל פעם שראינו אותה, היא הייתה בוכה ומספרת לנו כמה היא דואגת ומתגעגעת לנכד שלה, כלומר לאבא שלי. היא הבטיחה להחזיק מעמד עד שתזכה לראותו יוצא מהכלא.

אך המשאלה שלה לא התגשמה. היא נפטרה בעצב עמוק על כך שלא יכלה לראות את אבי פעם נוספת.

אני מקווה שהרדיפה תסתיים במהרה

15 שנים עברו מאז החלה הרדיפה ביולי 1999. אין ספור מתרגלי פאלון גונג בעלי לב טוב ומשפחותיהם חשופים לכאב דומה לשלי. בה בעת, אזרחים סינים רבים מרומים על ידי השקרים שמספרת המפלגה הקומוניסטית (מק"ס).

אני מקווה שבאמצעות הסיפור שלי עוד אנשים יוכלו ללמוד את העובדות לגבי הפאלון גונג, והרדיפה האכזרית הזאת תסתיים במהרה.