סיפורה של גב' וואנג יו-הונג: נעצרה 7 פעמים ועונתה ב-3 מחנות עבודה בכפייה

(Minghui.org)

מאז החלה רדיפת הפאלון גונג בסין ב-1999 נעצרה גב' וואנג יו-הונג 7 פעמים ונלקחה למחנה עבודה בכפייה 3 פעמים. היא עונתה בין השאר באלות מחשמלות והייתה כלואה בתא קטן אפל וקר מאוד. להלן עדותה האישית:

מאסר במחנה עבודה בכפייה לנשים בבייג'ינג

ב-18 ביולי 2011 עצרו אותי שוטרים ליד ביתי והועברתי למרכז המעצרים צ'או-יאנג. סגרו אותי בתא קטן ואפל כשאני כבולה בידיי וברגליי. פתחתי בשביתת רעב למחות על ההתנהלות הבלתי חוקית כלפיי. הם האכילו אותי בכוח ובכפייה.

ב-2 באוגוסט לקחו אותי למחנה העבודה בכפייה לנשים בבייג'ינג שם עינו אותי והתעללו בי.

1. מכות חשמל באלות מחשמלות

לאחר עינויים באלות מחשמלות במרפאת המחנה איבדתי את ההכרה. כשחזרתי להכרתי הרגשתי שנושאים אותי למכונית ונוסעים. כשהגענו ליעד נשאו אותי לתא קטן. רק לאחר מכן נודע לי שתא זה נמצא באגף של מחנה העבודה לנשים בבייג'ינג.

שחזור עינויים: חשמול באמצעות אלות מחשמלות

2. סודות התא האפל

התא האפל הקטן היה מוסתר באגף הכשרת צוות. הוא היה מוקף בקירות גבוהים, אי אפשר היה לראותו מבחוץ והיה לו חיבור למעונות השינה של הסוהרים. אורכו היה פחות מ-2 מטרים ולא היו בו חלונות. הייתה מיטה בחדר ופינת השתנה, והקירות היו מרופדים בקצף. היה חם מאוד בקיץ ובקושי נשמתי שם.

שתי אסירות פליליות מונו לשמור עלי והייתי אמורה לדווח להן לפני כל פעולה: בין אם אכלתי, שתיתי, השתמשתי בפינת ההשתנה או הלכתי לישון. סירבתי להקשיב לזה ושכבתי לנוח מתי שהייתי צריכה.

כשפנו הסוהרים לרופא לבדוק את לחץ הדם שלי, הם החזיקו אותי בחוזקה ולקחו ממני דם בכוח. אחרי 10 ימים בתא הייתי חיוורת מאוד, שערי הפך אפור ונעשיתי רזה מאוד. הרגשתי סחרחורת והיו לי כאבים בחזה, דפיקות לב מואצות, בצקת וקוצר נשימה. נחלשתי מאוד ובקושי הלכתי.

3. התעללות בתא קטן

לאחר מכן נעלו אותי בתא קטן אחר שהיו בו 5 דרגשי שינה. קיבלתי דרגש שפניו למצלמת המעקב. החלון על הדלת היה מכוסה בנייר, כך שנותר רק חרך צר בקצהו הימני התחתון שנועד להצצה של הסוהרים למה שקורה בחדר.

החפצים היחידים שהרשו לי להחזיק היו קערת רחצה, מברשת שיניים, מגבת, גליל נייר טואלט ובגדים להחלפה. את כל שאר חפציי שמרו במחסן שאסרו עליי את הגישה אליו. הייתי במעקב תמידי סביב השעון על ידי שתיים או שלוש אסירות. אם הייתי זקוקה למשהו היה עלי לבקש מהן. האור בחדר דלק במשך כל הלילה.

הייתי נעולה בחדר הזה במשך זמן ארוך. לא יכולתי לנשום אוויר צח ומנעו ממני את החופש האישי. אסור היה לי לכתוב לבני משפחתי, לצלצל אליהם או לשוחח עם מישהו. אסור היה לאף אחד לתת לי משהו, ולא יכולתי לקנות מזון או להשתמש בשירותים כשהייתי צריכה. כשכבר הרשו לי ללכת לשירותים הגבילו מאוד את הזמן לכך.

הסוהרים הבטיחו להוריד את מכסת העונש לאסירות שתקללנה אותי או תרבצנה לי. כתוצאה מכך סבלתי נפשית ופיזית. הייתי צריכה לעמוד בשקט למשך תקופות זמן ארוכות ולפני כל ארוחה לשיר שירים המהללים את המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). כשסירבתי היו מקללים אותי.

4. חומרים בלתי ידועים הוכנסו לאוכל שלי ועברתי התעללות בבית החולים

יום אחד הבחנתי שלדייסה שלי יש צבע אדמדם, אבל אכלתי אותה מפני שלא ציפיתי שהסוהרים יכניסו רעל לאוכל שלי. למחרת הצואה שלי הייתה שחורה מאוד. האסירות דיווחו על כך לסוהרים ונשלחתי לבית החולים של המחנה. [הערת המערכת: רשויות המשטר בסין מענות מתרגלי פאלון גונג כמעט עד מוות, ובה בעת מבצעות בהם בדיקות גופניות ולוקחות כמויות גדולות של דם לבדיקה. זה לא משום שהרשויות דואגות למתרגלי הפאלון גונג, אלא משום שהן בודקות התאמה להשתמש באיבריהם החיוניים של המתרגלים – לב, כבד, כליות, קרניות, עור וכו' – ולקצור אותם לתעשיית ההשתלות]

החלונות בחדר בית החולים היו אטומים לגמרי והחדר הסריח ממש בפנים. קערת האוכל הייתה מלוכלכת מאוד ושכבת אבק עבה הצטברה על קצות הקערה. ידיי התלכלכו רק מלהחזיק בה. נתנו לי ממש מעט אוכל שהספיק בקושי כדי לשרוד.

כל יום הפשיטו אותי לגמרי וערכו בדיקות בגופי. כשסירבתי לאפשר להם לבדוק אותי, החזיקו אותי 5 סוהרים ושתי אסירות בכוח על הרצפה כשהרופא דוקר את ידי במחט של מזרק. זה נמשך כך כחצי שעה. כלי המיטה שלי נקרעו לגזרים במהלך החיפוש ואת כל חפציי זרקו על הרצפה.

5. כמה משיניי יצאו ממקומן

במשך 20 יום החזיקו אותי בבית החולים ולאחר מכן החזירו אותי לאגף. הסוהרים שוב שמו משהו באוכל שלי. הרגשתי אי נוחות בקיבה והיו לי כאבים באזור הטחול. הצואה שלי הייתה עכשיו ירוקה.

בכל יום מצאו הסוהרים משהו להתלונן עליו כדי למצוא תירוץ לענות אותי. יום אחד הורה לי אחד הסוהרים לשבת וכשסירבתי הורה לאסירה להושיב אותי בכוח. כשהיססה, הוא סטר גם לה.

חמישה אנשים החזיקו בי בכוח והסוהרת לי הידקה את ידיה על פי. לא יכולתי לזוז. היא הידקה כל כך חזק שכמה משיניי יצאו ממקומן.

6. כפו עלי בדיקה גופנית ובדיקות דם

בכירים מבייג'ינג הורו להנהלת המחנה לערוך בדיקות למתרגלות מדי חודשיים. בוקר אחד בספטמבר 2011 הורו הסוהרים לאסירות ששמרו עלי לצאת לארוחת בוקר. לי לא נתנו לאכול. הם טענו שעלי לעבור בדיקה רפואית.

כשכפו עלי לעבור בדיקה כזאת באוקטובר 2012 סירבתי ללכת. כמה סוהרים גררו אותי למרפאה ועשו לי בדיקת א.ק.ג ומדדו לי לחץ דם. כמו כן לקחו ממני מזרק מלא דם.

בנובמבר 2012 הורתה הסוהרת לי על הרופא לבדוק לי לחץ דם בטענה שהוא גבוה מדי. לא היו לי תסמינים כלשהם של לחץ דם גבוה וחשדתי שהם שיקרו לי כדי שאקבל תרופות.

נאמר לי שעלי לעבור בדיקה נוספת תוך חודש, אבל שוב סירבתי ללכת. הפעם נשאו אותי למרפאה. כמה סוהרים אחזו בי בכוח על המיטה ולקחו ממני דם. זרועי נעשתה סגולה ולקח זמן רב לפני שחזרה לאיתנה.

7. קור מקפיא בתא האפל

בסוף דצמבר 2012 החזירו אותי לתא האפל. התא היה קפוא ממש ולא היה בו חימום. נתנו לי שמיכה דקה מאוד ולא היו לי בגדים חמים. ידיי ורגליי הפכו סגולים שחורים עקב הקור הנורא.

אחת האסירות ריחמה עלי וכיסתה אותי בז'קט העבה שלה. כשהסוהרים גילו זאת הם נזפו בה והחרימו את הז'קט. סוהרת בשם לי הורתה לאסירות להכות אותי, לקלל ולהשפיל אותי.

8. הצקות גם לאחר שחרורי

בפברואר 2013 פורק מחנה העבודה לנשים בבייג'ינג. אותי שחררו ובני משפחתי באו לאסוף אותי. אולם המשטרה המקומית וחברי וועדת השכונה המשיכו כל הזמן להטריד אותי ולאיים עליי בביתי.

הפעם הראשונה שנלקחתי למחנה עבודה

בפברואר 2008 נעצרתי על ידי המשטרה כשחילקתי חומרים המבהירים את העובדות על הפאלון גונג ועל הרדיפה ב"אוניברסיטה למדעי כדור הארץ". נלקחתי למרכז המעצרים המחוזי האי-דיאן, שם תלו אותי במשך לילה שלם. הכו אותי באכזריות וחשמלו אותי באלות מחשמלות. הסוהרים ניסו לכפות עלי לעמוד על תמונתו של המאסטר לי הונג-ג'י ולומר עליו מילים רעות.

אבי נפטר פחות מחודש לאחר שנעצרתי. הוא לא יכול היה לעמוד בסבל הזה.

באפריל 2008 העבירו אותי למרכז המעבר טואן-הה במחוז דא-שינג בבייג'ינג. האכילו אותי שם בכוח בחומרים בלתי ידועים. כמעט נחנקתי למוות.

שחזור עינויים: האכלה בכוח ובכפייה

במאי לקחו אותי למחנה עבודה בכפייה לנשים בבייג'ינג. הרשו לי לישון רק 3 או 4 שעות בלילה והייתי חשופה לכל מיני עינויים. האכילו אותי בכוח ובכפייה בחומרים בלתי ידועים, היה עלי לשבת על שרפרף צר וקטן במשך תקופות זמן ארוכות. על אחוריי התפתחו כיבים מוגלתיים. האסירות התעללו בי לעתים קרובות והכו אותי, עד לדימומים באוזניי.

הועברתי למחנה עבודה בכפייה לנשים בהו-ביי

ביולי 2008 הועברתי למחנה העבודה לנשים בהו-ביי, שם מנעו ממני שינה ואילצו אותי לעמוד בשקט במשך תקופות זמן ארוכות. האסירות שמונו לשמור עלי הכו אותי בגבי שהפך שחור כחול מהחבורות.

בסוף יולי שלחו אותי למרכז לימודי משפט, שהוא מרכז לשטיפת מוח. לא הרשו לי לאכול וביום השלישי האכילו אותי בכוח ובכפייה. קשרו אותי לכיסא והסוהרים תחבו פקק עץ לתוך פי, ואז החדירו צינורית עבה דרך נחיריי לתוך הקיבה ואז משכו אותה החוצה. הם חזרו על הפעולה מספר פעמים. כשהוציאו החוצה את הצינורית היא הייתה מלאה בדם. לאחר כל זאת הכניסו לצינורית כוס גדולה של חומר עכור ודחפו אותו בכפייה לקיבתי.

ב-29 באוגוסט החזירו אותי למחנה העבודה בהו-ביי. בעלי וילדיי נסעו אלפי קילומטרים לבקר אותי אבל הסוהרים סירבו להכניסם.

נרדפתי על שהחזקתי שלט בכיכר טיאננמן

התחלתי לתרגל פאלון גונג ב-1996 ונעשיתי אישה מאושרת ובריאה. לאחר שהחלה הרדיפה נסעתי ב-20 ביולי 2000 לכיכר טיאננמן, החזקתי שלט ועתרתי למען הפאלון גונג.

שוטר אחד תפס בשלט שלי ודחף אותי לתוך מכונית משטרה. נלקחתי לתחנת משטרה. מתרגלים רבים מכול המדינה היו כלואים שם. חלקם הוכו נמרצות על ידי השוטרים.

אחרי הצהריים לקחו אותי לתחנת משטרה אחרת ומשם הועברתי בערב למרכז המעצרים המחוזי שואן-וו. פתחתי בשביתת רעב למחות על מעצרי הבלתי חוקי. הסוהרים ניסו לשכנע אותי לאכול, אבל סירבתי. ביום השביעי הגיעו לשם שוטרים מעיר מגוריי ולקחו אותי.

שוב נעצרתי, שלחו אותי לשיעורים במרכז לשטיפת מוח ופוטרתי מעבודתי

ב-20 ביולי 2000 אנשים ממקום עבודתי לקחו אותי למשטרה ומשם הועברתי לבניין של בית ספר יסודי שם כלאו אותי. פתחתי בשביתת רעב במשך 3 ימים . כששוחררתי אילצו אותי לשלם 100 יואן.

מזכיר המפלגה במקום עבודתי לקח אותי פעמיים באוקטובר 2000 ובמארס 2001, למרכז לשטיפת מוח בתוך מחנה העבודה בכפייה שין-אן בבייג'ינג.

ממש לפני ערב ראש השנה של 2001 בעודי בעבודה, לקחו אותי משתפי פעולה (אנשים שתרגלו פאלון גונג בעבר ועברו שטיפת מוח כדי שילכו נגד עמיתיהם המתרגלים הנחושים) למשטרה. לאחר מכן העבירו אותי למרכז המעצרים צ'או-יאנג שם הוחזקו כמה מאות מתרגלי פאלון גונג.

כשפתחתי בשביתת רעב למחות על הרדיפה, הסיתו הסוהרים את האסירים להאכיל אותי בכפייה. רזיתי מאוד וחצי מגופי הפך חסר תחושה. לאחר 15 יום שוחררתי עקב מצב בריאותי.

במארס 2006 פוטרתי מעבודתי.