לקחים בלתי נשכחים: ילדים כמראות לטיפוח הוריהם (חלק ראשון)

(Minghui.org)

יש אמרה האומרת שאת מקור החסרות של ילד ניתן למצוא בהוריו. ילדים הם השתקפות של התנהגות הוריהם בין אם היא טובה או רעה.

הסינים הקדמונים היו מודעים לאמת הזאת ולכן העבירו לדורות הבאים את הפתגם: "אתה יכול לראות את עתידו של אדם בילדותו".

אפילו חוקרים מערביים כיום מכירים בכך, שחוויותיו של אדם מיום הולדתו ועד גיל 5 מכינים את הבימה לשארית חייו.

זה יכול לעזור להסביר מדוע כל כך הרבה מתרגלי פאלון דאפא צעירים שלמדו את השיטה לפני 1999, נהיו לאנשים ששמעו את הטאו (הדרך), אבל כשגדלו החליטו לנטוש אותה.

יש צורך לדון בבעיה הזאת מפני שהיא יכולה להרוס מתרגלים בקבוצת גיל מסוימת.

ב-"הוראת הפא בוועידת הפא של שנת 2014 בסן פרנציסקו" המאסטר אמר:

"לפעמים כשהילדים שעל ההר מתנהגים בצורה גרועה, אני יודע שההורים שלהם לא טיפחו היטב." (שאלות ותשובות)

כשאנו בוחנים מתרגלים סביבנו, אנחנו מגלים שאת הבעיות המתבטאות במתרגלים צעירים אפשר למצוא במתרגלים המבוגרים שבביתם.

סטייה מהפא

יש מבוגרים שפשוט קוראים את הפא בעיניהם, אבל לא עם ליבם, כשהם תופסים רק את המשמעות שעל פני השטח. לפיכך ייתכן שילדיהם לא יבינו לעולם את העיקרון, שבאמצעות קריאת הפא בצורה שטחית, הם לא יוכלו ללמוד את המשמעות העמוקה יותר של הפא.

אנשים רבים לומדים את הפא, אבל ממשיכים להתנהג כפי שהתנהגו תמיד בעבודה ובחיי היום יום שלהם, כשהם חושבים על דברים מנקודת המבט של אנשים רגילים.

זה אינו מוגבל לגילו או לרמת לימודיו של אדם. מתרגלים מבוגרים רבים בעלי השכלה מוגבלת מטפחים קדימה במרץ. ניתן לראות זאת בהתנהגותם בכל מצב כלשהו. להימצא סביב אנשים מבוגרים אלה, תהייה מועילה ביותר לדור הצעיר.

הבה ונמצא את התשובה באמצעות טיפוח אמיתי

יש מתרגלים המלמדים את ילדיהם לשנן את המשפט מהשיר "עצום":

"הרקיע רחוק עד אין-סוף, עם שינוי במחשבה, הוא מגיע אל מול העיניים;" (מתוך ספר השירים של המאסטר "הונג יין")

פעם ילד אחד שאל: "מה פירושו של המשפט "אבל רק עם מחשבה אחת"?" אחד המתרגלים ענה לו: "רק באמצעות שחרור המחשבות של אדם רגיל, תוכל להבין את המשמעות העמוקה יותר של הפא".

הילד אמר: "אה, חשבתי ש'אבל רק עם מחשבה אחת' זהו סוג של יכולת".

המתרגל היה מופתע והשיג הבנה יותר עמוקה מדברי הילד, ואמר לו: "אתה צודק! כאשר מ מושגים של רמות נמוכות מסולקים, יכולות להופיע היכולות העל טבעיות של רמה גבוהה יותר". הילד שאל: "ומה אז?" המתרגל ענה: "עלינו לטפח באמת ואז נדע את התשובה".

אינטראקציה כזאת בזמן לימוד הפא תעורר עניין אצל הילד.

למעשה, לילדים אין מושגים מוקדמים, אבל יש להם את הטבע המולד שלהם. לכן, אפשר לומר שההבנה שלהם היא באותה רמה כשל מבוגר.

אם ילד אינו יכול לחוות הנאה בלימוד הפא ואינו מצליח להשיג הבנה רציונאלית, הוא או היא עלולים להתבגר ולרדוף אחר דרבון וגירויים בחברה הרגילה.

לשאת מצוקות

ילדים לא ירצו להתייחס לקושי כאל דבר משמח, כשמבוגרים סביבם אינם מבינים את המשמעות של לשאת קשיים בפאלון דאפא.

ב"ג'ואן פאלון" המאסטר מדבר על "לשאת קשיים". מתרגלים קוראים זאת אבל שוכחים לנהוג לפי זה. זהו אינו טיפוח אמיתי.

ילדים לומדים לשנן בצורה של שיר ילדים מהשיר "לחשל את הלב ואת הרצון":

"בהגעה לשלמות הוא משיג את פרי הבודהא, אל הקשיים מתייחס כאל אושר." (מתוך ספר השירים של המאסטר "הונג יין")

יש מתרגלים שאינם מבינים את המשמעות של לשאת קשיים, כשהם מטפחים את השין-שינג שלהם, הם אינם מסוגלים להגיע ל,תחום של "להתייחס לקשיים כאל דבר משמח" שבדאפא.

ויש כאלה שחסר להם שפע ולכן הם עלולים לסבול קשיים. אצלם זה רק מס שפתיים להתייחס לקשיים כאל דבר משמח, במקום להבין את המשמעות האמיתית. הם חושבים על דרכים להתחמק מקשיים ומחפשים הנאות בחברה האנושית. ילדים שגדלים אצל מתרגלים כאלה, ירדפו אחר עושר והנאה כשיתבגרו.

מתרגלים צעירים שלמדו לשנן וללמוד את הפא באופן שטחי, לא יבינו שלסבול קשיים זה דבר טוב. לכן, הם יתחמקו מלשאת קשיים וישאפו להנאות וסיפוק שטחיים.

לעמוד בפני קארמת מחלה

הוריהם של מתרגלים צעירים המתקדמים במרץ מעודדים אותם לתרגל ולשנן את הפא כשהם עומדים בפני קארמת מחלה. רבים מחלימים אחרי יום אחד.

בניגוד לכך, מתרגלים צעירים מפונקים רוצים לעתים קרובות שיפנקו אותם ומתרגלים מבוגרים רבים נכנעים להם. לכן הם עלולים להיות חולים במשך כמה ימים. הורים לילדים כאלה אינם דמויות למופת עבור ילדיהם.

ילדים שמפנקים אותם במהלך קארמת מחלה, לא יהיו מסוגלים לשאת קשיים שהם חווים בנתיב הטיפוח שלהם ואפילו בעיות קטנות ייראו בעיניהם כסבל עצום.

בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"אם אתה סובל יותר מדי לא תהיה מסוגל לטפח ולתרגל, זהו ההיגיון." (הרצאה שנייה)

מתרגלים צעירים רבים שהתחילו לטפח בגיל צעיר הפסיקו לטפח בדאפא מפני שפחדו לשאת קשיים וכעת הם רודפים אחר נוחות בקרב אנשים שאינם מתרגלים.

סבל נגרם כתוצאה מקארמה של האדם. להפסיק את הטיפוח ולהפוך לאדם רגיל גורם לדחייה זמנית שמפתה מאוד. אולם הסבל עלול להיות יותר גרוע, מפני שלאנשים שאינם מתרגלים אין את המאסטר שיסלק עבורם את הקארמה. הם צריכים לשאת את הסבל בעצמם.

הורים שהם מתרגלים, לעתים קרובות אינם מודעים לכך שהם מפנקים את הילד שלהם וזה מסתיים בכך שהם הורסים אותו או אותה. כשהם מבינים את האמת, לפעמים זה מאוחר מדי.

להשוות בין חמלה לטוּב לב

בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"עלינו להיות טובים להורינו ולילדינו ולהתחשב באחרים בכל מובן. לב כזה אינו אנוכי, הוא לב של נדיבות ושל טוּב, זוהי חמלה." (הרצאה שישית)

יש מתרגלים המשווים בין טוּב לב לחמלה ומאמינים שמשמעות הדבר היא לספק לילד דברים מוחשיים שפופולאריים בחברה הרגילה. הם חושבים שנוחות, במקום לשאת קשיים, זה דבר טוב.

אלה לא רק מתרגלים - אנשים רבים אחרים מאמינים שהפתגם: "החיים מגיחים מתוך צער וכאב והמוות - מנוחות והנאות", זוהי אמת לאמיתה.

מנקודת מבט של הטיפוח, המושג נוחות קיים. המושג הזה גורם לילדים לבזבז את התכונה המולדת שלהם (דה- חומר לבן), כמו כן גם הורס את האיכות המולדת שלהם ואת השין-שינג שלהם.

לדוגמה, מתרגלים צעירים הרודפים אחר נוחות יזעיפו פנים כלפי מתרגל צעיר אחר המוותר על קניית גלידה ומשתמש בכסף להכנת חומרי פאלון דאפא, כדי להציג את השיטה לעוד אנשים. הם אינם מבינים איזה מעשה אצילי הוא זה.

חשיבות הסובלנות

ב-"יסודות להתקדמות במרץ I" המאסטר אמר:

"לסבול עם כעס, התמרמרות או עם דמעות זוהי סובלנות של אדם רגיל שיש לו החזקה לגבי הדאגה שלו. לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח." ("מהי סובלנות (רן?)")

מקובל לחשוב שאדם רגיל משיג בהתחלה סובלנות בלי לרצות. אחרי הכול אתה הבלגת והתאפקת. אבל דרך משמעת קפדנית מתמדת, אדם ישיג בהדרגה סובלנות של מטפח.

מתרגלים שאינם מתקדמים במרץ מתעכבים בהבנה השטחית של הפא ורק מגלים סובלנות על פני השטח.

הדאפא מלמד את המתרגלים מהי סובלנות של מטפח. אם הורה אינו יכול להשיג סוג זה של סובלנות, זה יהיה קשה אף יותר בעבור הילד שלו להשיג זאת.

לפעמים ילד יכול לגלות סובלנות בה בעת, שהמבוגרים מאבדים את הכושר לכך.

לדוגמה, ילד סובל קצת אי צדק בבית הספר. המבוגרים מתנהגים כאילו הילד נרדף ומחפשים צדק. ייתכן שהם אפילו יאבקו עם אחרים, כשהם מבלבלים מצוקה בטיפוח האישי עם סילוק הרוע בתיקון הפא. ילד שהוא עד להתנהגות כזאת לא יהיה מסוגל להבין מהי סובלנות של מטפח.

יש ילדים של מתרגלים המבינים את נושא הסובלנות. הילדים האלה לומדים להיות פחות ממוקדים בעצמם ומתחשבים וקשובים יותר לאחרים. הם לא משלמים רק מס שפתיים, אלא פועלים מתוך הבנה עמוקה של הפא. האין זה תרגול, של נטישת כל דבר בשלווה מבלי שהלב יושפע?

כשלא מלמדים ילדים מהי סובלנות אמיתית, האם הם יוכלו לעשות מה שהמאסטר דורש: "לוותר על תשוקות והחזקות שונות של אנשים רגילים?" ("ג'ואן פאלון"- הרצאה ראשונה)

אולי הטבע הדמוני של הילד יקבל עידוד משום שהוא פונק וקיבל כל דבר שרצה מגיל צעיר מאוד. הטבע הדמוני יכסה לגמרי את טבע הבודהא, וכך יגרום לילד לנטוש את הטיפוח בדאפא.

זה לא היה קורה אם המבוגרים היו לומדים את הפא בשקדנות, כשהם שואפים להבין את הפא מתוך הפא. הם היו מחדירים בהדרגה בילד את היכולת לגלות את המשמעות של הפא, היו מלמדים אותו או אותה להיות מודרכים על ידי הפא וכך היו מנחים את הילד להיות מתרגל אמיתי בבגרותו.

המשך יבוא.....