סילוק החזקות בזמן קידום השן יון

(Minghui.org)

השתתפתי בקידום "שן יון אמנויות הבמה" בכל שנה. במשך השנים הראשונות עבדתי קשה מאוד. אך במשך הזמן נעשיתי פסיבית יותר והיו לי מחשבות אנושיות. התחלתי להיות במצב שהמאסטר תיאר ב" הוראת הפא ביום הפאלון דאפא העולמי":

"הסיבה שהרבה אנשים לא הצליחו בטיפוח שלהם היא משום שהם לא היו מסוגלים לצלוח את כברת הדרך הארוכה. הם אולי הרגישו בודדים או משועממים, או שמשהו נעשה כל כך מוכר להם, או שהם נעשו כה מורגלים במשהו שהם לא רצו לעשות אותו יותר."

אמרתי לאחת המתרגלות שאני כבר לא רוצה להניח את חיי בצד ולעבוד בקידום השן יון, ושהמתרגלים האחרים שלא צעדו קדימה צריכים לעשות את זה. היא אמרה שהמאסטר לא ביקש מהמתרגלים שכבר צעדו קדימה לסגת אחורה ולהסתתר. הייתי חייבת להודות שהיא צודקת.

לאחר שקראתי הרצאות של המאסטר, הבנתי שלא הייתה לי הבנה טובה של הפא של המאסטר. המאסטר אמר ("יום השנה ה-20 להוראת הפא"):

"אומַר את הדברים בצורה קצת יותר ברורה. ה-Shen Yun מיועד להציל ישויות חיות. אמנם כולכם יודעים את זה, אבל האם חשבתם: המאסטר נותן לכם הזדמנות לעבוד ביחד, והוא נותן הזדמנות לאלו שלא צעדו קדימה לצעוד קדימה."

"לעבוד ביחד" זה גם לתת למתרגלים שלא צעדו קדימה הזדמנות להציל יצורים חיים. איך לא הבנתי את זה קודם? הבנתי שהייתה לי החזקה לקנאה, ושניסיתי להשוות בין המתרגלים שעשו יותר לבין אלו שעשו פחות. על ידי זה שהשוויתי את עצמי לאלו שלא צעדו קדימה לעזור מצאתי לעצמי תירוץ לעשות פחות, ושכחתי שעדיין לא עוררתי מספיק אנשים.

כתוצאה מכך, התחלתי לקדם בסוף 2014 את הופעות השן יון לשנת 2015. למדתי שיעורים רבים שברצוני לשתף עליהם.

לסלק החזקות אנושיות ולעבוד יחד כדי להתגבר על מכשולים

מתרגלת נוספת ואני קבלנו את המשימה לתלות פוסטרים של השן יון. הלכנו לבניינים שונים והגענו לבניין של משרדי ממשלה. המחשבות האנושיות שלי צפו ועלו, והרגשתי שאיננו צריכות להשתמש בפוסטרים כדי לקדם את השן יון לעובדי ממשלה. אך שותפתי לא דאגה באיזו דלת היא מצלצלת – של בעל חנות או של משרד ממשלתי.

היו שישה פעמונים לדלת הזו, והיא לחצה מיד על הראשון. מזכירה ענתה באינטרקום, אך לאחר שהוסבר לה מדוע אנחנו שם, היא ניתקה מבלי לומר מילה. אותה תוצאה קרתה עם ארבעת הפעמונים הבאים. נדהמנו – מה קורה פה? האשמתי את השותפה שלי שהיא אינה מוכנה או אינה מקצועית מספיק כדי לקדם את השן יון.

היא התרגזה וענתה שזאת הסיבה שבגללה דחו אותנו! היינו צריכות לעבוד יחד בשיתוף פעולה, אך במקום זאת יצרנו אנרגיה שלילית.

המילים שלה העירו אותי למציאות. היא הציעה שאנסה לדבר עם אותה מזכירה, ושהיא תסייע בשליחת מחשבות נכונות. אך התגובה לא השתנתה. החלטנו לוותר, והצעתי שנשתמש בשיטה אחרת כדי לקדם את השן יון  לעובדי ממשלה.

לפני שהלכנו משם, השותפה שלי החליטה לנסות לפתוח את הדלת. להפתעתנו, הדלת הייתה פתוחה! ייתכן שהמזכירה כבר פתחה לנו את הדלת, ואילו אנחנו עדיין חיכינו ליד האינטרקום.

כשנכנסנו לבניין ניגשנו למחלקות שונות. חלק מהעובדים אמרו לנו שהם כבר שמעו על השן יון, אך לאחר ששותפתי הרחיבה על כך יותר, הגישה שלהם השתנתה מכביכול עניינית לגישה חמימה באמת. זה היה כאילו הם חיכו לשן יון. הם היו מוכנים לתת לנו לתלות פוסטרים ולשים עלונים לתצוגה.

אחת המזכירות סיפרה לנו בהתרגשות שהיא למדה רבות על השן יון ושהבוס שלה לא רק ששלח אגרת ברכה למארגני השן יון, אלא שהוא גם מתכוון ללכת להופעה. היא עזרה לנו לתלות את הפוסטר על לוח המודעות.

במחלקת החקלאות, ראש המחלקה הגיב בתחילה באדישות. הוא אמר לנו שאין קשר בין השן יון לבין חקלאות. אך כשהסברתי לו שאחד מראשי המחלקה שבקומה שמעליו כבר שלח ברכת איחולים למארגני השן יון, גישתו השתנתה, והוא צפה בסרטון הווידאו בן החצי דקה של השן יון.

הניסיון הזה גרם לי להבין שאי אפשר לוותר בקלות כשמעוררים אנשים. היינו כל כך קרובות להחמיץ את ההזדמנות.

בפעם אחרת הלכנו ללשכת המסחר כדי לקדם את השן יון. שמענו שהרבה פרופסורים ומרצים עובדים שם, והרגשנו שאלו הם אנשים מהזרם המוביל בחברה שאנחנו צריכות לדבר איתם. אולי היינו יותר מדי נלהבות, וכשהסברנו לפקידה בדלפק המודיעין למה באנו היא סירבה לתת לנו לתלות את הפוסטרים וגם לא הסכימה לקבל שום עלון.

השותפה שלי לא ויתרה ושאלה אותי אם יש לי מה להוסיף. יכולתי לראות שהפקידה לא הבינה אותנו, אז הסברתי לה שאנחנו מתנדבות לקדם את השן יון, שמטרתו להחיות את התרבות המסורתית של סין ואת הציוויליזציה בת 5000 השנה שלה. הפקידה הבינה, ולאחר שחשבה לרגע, הסכימה לתת לנו לגשת למחלקת סחר החוץ. וכך הצלחנו להתגבר על מכשול עיקרי.

הצגנו את השן יון לראש מחלקת סחר החוץ ולמזכירתה, וגם הסברנו את האמת שמאחורי כלכלת סין. הגישה שלהם השתנתה מגישה עסקית לגישה כנה יותר, ובסוף השיחה הם הסכימו להפגש איתנו בעוד חודש כדי לדבר יותר בפרוטרוט.

ליוו אותנו למחלקת השיווק כדי לתלות פוסטרים. ראש המחלקה חשבה שלהחיות את תרבות סין העתיקה זה דבר טוב, והסכימה לתת לנו לתלות פוסטרים על לוח המודעות שבכניסה. ירדנו למטה כדי להעביר את ההודעה לפקידה בדלפק, והודינו לה על עזרתה.

החוויה הזו גרמה לי להבין טוב יותר מה המאסטר אמר ב"הוראת הפא בוועידת הפא בניו יורק רבתי 2013" :

"הבהרת האמת, זה משהו שאתם יכולים לעשות בכל מקום ולכל אחד. אל תכוונו באופן ספציפי לממשלה מסוימת, לארגון מסוים וכו'. שלא תהיה לכם החשיבה הזאת. לעתים קרובות בדיוק בגלל הלב הזה הנתיב שלכם נחסם. כפי שאתם יודעים, אנחנו מצילים אנשים. וכשאנחנו מצילים אנשים, מהו זה שאנחנו מצילים? את הלב שלהם. אז, פשוט כוונו את זה אל הלב, אל האינדיווידואל. אל תכוונו את זה לארגון או לישות."

הלכנו גם לאוניברסיטה המקומית לתלות פוסטרים, וביקרנו בכל משרדי הפרופסורים והמרצים הבכירים כדי להציג להם את השן יון. כל חבר פקולטה שדברנו איתו הסכים לתת לנו לתלות פוסטרים ולשים עלונים. פרופסור אחד אפילו עזר לנו ליצור קשר עם ראש המרכז ללימודי סין.

מניסיוננו בעבר, ציפינו מהמרכז ללימודי סין להיות מקורב למפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), אך בכל זאת חשבנו שזו עדיין הזדמנות טובה להבהרת אמת. כשנפגשנו עם ראש המרכז גילינו שהיא שונאת את התעמולה של המק"ס, ושהיא התנגדה להקמת מרכז קונפוציוס – הנשלט על ידי המק"ס – בתוך האוניברסיטה.

כשהיא שמעה שמטרת השן יון היא להחיות את התרבות המסורתית האמיתית של סין, היא תמכה, והסכימה לתת לנו לקדם את השן יון באחד הסמינרים שהמרכז מקיים בחודש הבא.

נראה שהאלמנטים המרושעים פוחתים יותר ויותר, והסביבה שלנו נעשית פחות מסוייגת. המאסטר כבר סלל את הדרך להצלת אנשים, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבצע זאת היטב ועם כל הלב.

ההבנה שלי לגבי תרבות המפלגה

"את נשמעת כאילו שאת מתווכחת כשאת מדברת".

כמה מתרגלים הגיעו לזלצבורג שבגרמניה מארצות מעבר לים כדי לעזור לקדם את השן יון, וכולם התאכסנו בבית גדול אחד. מכיוון שהם התגוררו כולם יחד, היו הזדמנויות רבות לדון במצבי הטיפוח שלנו.

מתרגל אחד שגדל מחוץ לסין אמר לי שבכל פעם שהוא שמע מתרגלים סינים מדברים, הוא תמיד חשב שהם מתווכחים. הוא קיווה שהמתרגלים הסינים יקבלו את המשוב הזה בצורה חיובית ולא ייעלבו.

הבנו שזו ההשפעה של תרבות המק"ס הרעילה על האנשים הסינים – אנחנו קולניים ולפעמים גסי רוח כשאנחנו מדברים. הבנתי גם שההורים שלי לעיתים קרובות נשמעו כאילו הם מתווכחים, וכשלא שמתי לב נהגתי לדבר בטון מתנשא אל אחרים.

פעם, לאחר ארוחה עם מתרגל מערבי, הוא שאל אותי אם מה שכרגע אכלנו הוא מהמטבח הסיני. הדגשתי שזה היה מהמטבח של צפון סין, וכאדם משנחאי, אפילו המטבח שלנו שונה מזה של צפון סין. נראה היה שהמתרגל המערבי לא האמין שיכול להיות שוני כזה גדול, אז ניסיתי להסביר לו שזה דומה לשוני בין המטבחים השונים באירופה, ועם זה הוא הסכים.

הוספתי שלמטבח הסיני יש היסטוריה ארוכה והוא רב-גוני מאד. הוא שוב הטיל ספק. בהתלהבותי לשכנע אותו אמרתי, "כדאי שפשוט תלך לשווקי הלילה של טייוואן ותראה כמה סוגים שונים של אוכל יש". הוא לפתע שאל, "את רוצה להתווכח איתי?" הבנתי שטון הדיבור שלי היה צורם, ושניסיתי לכפות עליו את דעותיי. הודות להערתו הישירה, המתרגל הזה עזר לי לזהות את תרבות המק"ס שבאה לידי ביטוי בחיי היום יום שלי.

החזקות להבעה ולהגנה עצמית

פעם שוחחתי עם מתרגל א' על נושא מסוים. הוא התעקש מאוד להביע את דעתו, והמשיך לסתור ולשסע את דבריי בזמן שדברתי. מתרגל ב' ששם לב למה שקורה, אמר למתרגל א' "מפתיע כמה אתה טוב בלהביע את עצמך!" מתרגל א' לא הבין מה הכוונה של ההערה של ב' ואמר בשמחה שהוא למד את זה כשהוא קידם את השן יון בעיר אחרת. מתרגל שלישי אמר למתרגל א' שמתרגל ב' ניסה לרמוז לו שהוא יותר מדי וכחן.

מהמקרה הזה הבנתי שלמתרגלים סינים מסין יש החזקה חזקה להביע את עצמם ושהם מנסים להגן על דעותיהם על ידי ויכוח עם אחרים. זה כבר הפך לטבע שני, עד לנקודה לא שמים לזה לב עד שמישהו מצביע על זה.

ראיתי שגם לי יש את הבעיה הזאת. אני נוטה להפסיק אחרים ולא נותנת להם מספיק זמן לבטא את דעותיהם, כי אני יותר מידי רגילה להשתמש בדעותיי כדי לבטל את מה שיש להם לומר. למעשה, זו לרוב הסיבה שבגללה לא התנהלתי טוב עם אחרים.

לא רק שהיה קשה למישהו אחר לקבל את דעותיי, גם התרגזתי שאחרים כנראה לא הבינו את נקודת מבטי.

לעומת זאת, כשבאתי במגע עם מתרגלים מערביים, גיליתי שאף פעם אין בדבריהם כוונה לשנות את דעתם של אחרים. הם רק מנסים להסביר את הבנותיהם, וזה לא משנה להם מה חושבים האחרים. לשוחח איתם זה בדרך כלל הרבה יותר פשוט ונטול לחץ.

כשהמאסטר הזכיר לראשונה בהרצאותיו את תרבות המק"ס, המתרגלים המערביים השתמשו בזה הרבה פעמים כדי לבקר אותי והייתי מתגוננת מאוד – כל מה שהם היו צריכים לעשות זה להצביע על ההחזקה שלי. מדוע היה להם צורך להמשיך להאשים אותי שיש בי את תרבות המפלגה?

כששוחחתי לאחרונה עם מתרגלים אחרים, הייתה לי הבנה חדה לגבי תרבות המק"ס. לזהות זאת זהו הצעד הראשון בלהיפטר מזה. המאסטר אמר שלהיפטר מתרבות המפלגה זה קשה, אבל אני תהיתי: האם זה אפשרי? ואז קראתי בזמן שלמדתי את הפא:

"זה קשה מאוד להציל אדם, זה קשה מאוד לשנות את מחשבתך, ולכוונן את גופך זה גם קשה מאוד." (ג'ואן פאלון, הרצאה שישית).

עכשיו אני מרגישה שלא משנה כמה קשה הדבר, המאסטר אירגן את נתיב הטיפוח הזה במיוחד בשבילי. עם אמונה מלאה במאסטר ובפא, ועל ידי כך שאטפח עצמי היטב, אני בוודאי אוכל להיפטר מתרבות המק"ס.

למנוע מתרבות המפלגה ומהחזקות אנושיות להפריד בינינו

לאחרונה, מתרגל העיר בפני שבעיר מסוימת יש הפרדה בין המתרגלים המערביים והסינים. הסיבה לכך היא שהמתרגלים המערביים מרגישים שהמתרגלים הסינים מושפעים חזק מתרבות המפלגה, ואילו המתרגלים הסינים הרגישו שהם ממוצא גדול וחשוב ושרמות הטיפוח שלהם גבוהות יותר מאשר של המתרגלים המערביים. באופן זה הם הסתכלו מגבוה אחד על השני. ההערה הזו הכתה בי – אנחנו משתמשים בפא של המאסטר ללמד אחרים איך צריך לטפח. האלוהויות בשמים בטוח צוחקות עלינו!

כשהסתכלתי פנימה גיליתי שגם אני מסתכלת מגבוה על המתרגלים המערביים וחושבת שהתרבות שלהם שטחית. הייתה לי המחשבה הלא נכונה שלמתרגלים המערביים יש רמת טיפוח מוגבלת.

מתרגל מערבי הצביע פעם על הרגלים רעים שיש למתרגלים הסינים. מתרגל סיני ענה לו בגסות, "אתה כל הזמן מעביר עלינו ביקורת, אך אתם המתרגלים המערביים לא יודעים שיש לכם ריח של זיעה מבית השחי!" הובכתי מאוד מתגובתו של המתרגל הסיני. להפתעתי, המתרגל המערבי לא כעס כלל. במקום זאת, הוא פשט בשלווה את מעילו, הריח את בית השחי שלו, ואמר, "בית השחי שלי לא מסריח!" תגובתו גרמה לכולם לפרוץ בצחוק. ההומור המס את הרגע הטעון, וההפרדה בין המתרגלים הסינים למערביים נמנעה.

המתרגל המערבי היה מסוגל להתייחס ברוגע לסתירה גסת הרוח, האופיינית לתרבות המפלגה. זה גם הראה את רוחב ליבו ואת רמת הטיפוח הגבוהה שלו. זה היה שיעור טוב בשבילי כדי לשפר את עצמי גם כן.

לסיום

לאחר שסיימתי לכתוב את ההתנסות הזאת, חשבתי על ההתנסויות הקודמות שכתבתי ואיך הן הכילו החזקות של התפארות. הבנתי שההחזקות האלו קיימות אצלי כי הרגשתי נחותה ותמיד חיפשתי כבוד והכרה מאחרים.

כעת יש לי הכבוד הגדול ביותר להיות מתרגלת דאפא, מדוע שארגיש נחותה? הסיבה שבגללה שיתפתי את ההתנסות הזאת היא כדי לעזור לכולנו לרומם את מחשבתנו ואת לבנו, ויחד לעורר עוד אנשים.

בבקשה הצביעו על כל טעות שנגרמה עקב הבנתי המוגבלת.

תודה לך מאסטר, תודה לכולכם!