תרבות סין: נציב מחוז מוסרי החושב קודם כל על מצוקות האחרים

(Minghui.org)

דוֹנג וֶון בּינג, היה עובד ציבור בתקופת שושלת יואן (1217-1368 לספירה) שדאג לאנשים באזור שתחת סמכותו ובמחוזות הסמוכים.

בשנת 1235 שירת דונג כנציב מחוז גאו-צ'נג, כיום פרובינציית הֶה בּיי. בָּצוֹרת, מגפות ארבֶּה, וגם נטל המיסים, הערימו קשיים רבים על האנשים במחוז. דונג תרם למחוז יותר ממאתיים טון מהתבואה האישית שלו.

נציב המחוז הקודם לווה ממשפחות עשירות כדי לשלם עבור הוצאות צבאיות. הריבית השנתית של הלוואות אלו הייתה 100%. ממשל המחוז תיכנן לשלם זאת חזרה על ידי איסוף משי טבעי ויבול מהתושבים המקומיים.

לאחר מינויו כנציב המחוז, אמר דונג: "האנשים עוברים זמנים קשים כדי להתקיים. כפקיד המחוז הגבוה ביותר, איני יכול, מבחינת המצפון שלי, לשבת ולא לעשות כלום. זו אחריותי לשלם את ההלוואות בחזרה".

הוא מכר חלק מהאדמות והבתים שבחוותו כדי לשלם את החובות. הוא גם איפשר לאיכרים העניים לגדל יבול על אדמה ציבורית. אנשים שהועברו למקומות אחרים החלו לחזור בהדרגה למחוז גאו-צ'נג.

ראה כאחריותו לשפר את איכות החיים

תוך מספר שנים קצר, התושבים במחוז נהנו מחיים טובים יותר. החצר הקיסרית שלחה פקידי אוכלוסין לבחון את משקי הבית במחוז. כל מי שיעז לרמות יוצא להורג ורכושו הפרטי יוחרם.

דונג וון בינג הציע שקרובי משפחה יגורו תחת קורת גג אחת כדי לצמצם את ספירת משקי הבית, וכך יוכלו להפחית את המיסים. פקידים אחרים התנגדו, בטענה שאם המפקחים יגלו זאת, דונג יוצב כנציב המחוז מול האשמות חמורות. דונג השיב, "לא אכפת לי להסתכן בעונש פלילי למען האנשים במדינה שלנו". כתוצאה מהפחתת נטל המיסים, המקומיים שיפרו את איכות חייהם.

סירב לשחק משחקים פוליטיים

נושאי משרות ממשלתיות רודפי בצע דרשו טובות הנאה מהמחוזות. דונג סירב להשתתף בזאת. הם ניסו להפליל אותו. דונג אמר שאינו יכול לשחד נושאי משרות אלה אם זה אומר שהמקומיים יצטרכו לשלם זאת, אז הוא התפטר מתפקידו.

בשנה השביעית של תקופת ג'י יואן (1270 לספירה), דונג מונה לאחראי של נציבות יִי, שהיא כיום פרובינציות שאן-דונג וג'יאנג-סו. צו קיסרי הוצא שתבואה תוחרם לטובת המדינה במחיר קבוע. דונג הורה לבטל את הצו ששוגר למחוזות שתחת שלטונו. האצילים שלו התרו בו שזה יפר את רצונו של הקיסר קובלאי חאן. אך דונג עמד על דעתו ועיכב את החרמת התבואה.

הוא שלח מיד אגרת לקיסר, עם פירוט החסרונות של מדיניות זו: "אנו גובלים עם אדמת אויב. לכן, החרמות נוספות יידעו את יריבנו שיש לנו מחסור באספקת מזון. כמו כן, תושבים שעל קו הגבול כבר נושאים בהוצאות צבאיות יותר מאזורים אחרים, ועל כן צריך לחסוך מהם נטל נוסף. ולבסוף, אם אנשים באזור הגבול לא יוכלו להתפרנס, אף אחד לא יעז לגור שם".

הקיסר ראה את הנקודות שדונג הצביע עליהן וביטל את צו ההחרמה.

מחוז נמסר ללא קרב

דונג היה ידוע גם במשמעת הקפדנית שלו כשפיקד על חילות קרביים. כשהיחידות הצבאיות שלו עברו באזור מסוים, האזרחים באותו אזור אפילו לא הרגישו. אזרחים שנתפסו בקרב שוחררו ללא יוצא מהכלל. בשל ההערכה והכבוד שרחשו אליו, הצבאות המתנגדים ואזרחי שושלת סונג הדרומית (1127 -1279 לספירה) נשבעו אמונים כשראו את דגלי חילותיו של דונג.

כולם, חוץ ממחוז אחד: מחוז יאן-גואן, מעוז צבאי המרוחק רק 30 מיילים מלין-אן (כיום העיר האנג-ג'ואו), בירת שושלת סונג הדרומית. באביב השנה ה-13 של תקופת ג'י יואן (1276 לספירה), הגיעו חילותיו של דונג ליאן-גואן. הגנרל המגן דחה את הכניעה מתוך תקווה שתגיע תגבורת לסייע לו.

דונג שלח כמה פעמים שליחים לשכנע את חילות סונג הדרומית להיכנע. אך עדיין, שוב ושוב, גם חיילי יאן-גואן וגם האזרחים סירבו לציית.

הגנרלים של דונג ביקשו רשות למחוק את העיר כולה ולהרוג את כל החיילים והאזרחים. דונג סירב. הוא אמר להם: "המדינה הזו נמצאת במרחק 30 מייל מעיר הבירה לין אן. המילים מתפשטות מהר בין השתיים. הצבאות שלנו כבר הבטיחו ללין אן שאיש לא ייהרג אם הם יסכימו להיכנע. אם אדם אחד ייהרג באקראי ביאן-גואן, זה יסכל את האסטרטגיה הכוללת שלנו להשתלטות על שושלת סונג הדרומית. תארו לכם כמה נורא זה יהיה אם מדינה שלמה תוכחד".

הוא שלח שוב את שליחיו לתוך העיר להעביר את המסר הכן שלו. בסופו של דבר המחוז נמסר לידיו ללא מלחמה.

חילותיו של דונג צעדו לעבר פו-ג'יאן. הוא נתן פקודות ברורות: כל החיילים והסוסים לא מתקרבים לאדמות המעובדות. הוא אמר לגנרלים ולחיילים שלו: "לקחנו מזון ממחסני הבתים. אם נרמוס את שדות התבואה, איך האנשים יוכלו לקיים את חייהם?"

תושבי סונג הדרומית היו אסירי תודה לדונג. במקום להתנגד לגדודים שלו, הם עמדו בצדי הדרך לברכם לשלום. האנשים בפו-ג'יאן היו אסירי תודה עד מאוד לטוב לבו של דונג, והיללו את יושרו. הם בנו מקדש לכבודו, עוד בחייו.

עובד מתוך Documents of History of Yuan Dynasty ("מסמכים היסטוריים של שושלת יואן") כרך 156, ביוגרפיה מס' 43.