כיצד משתמש המשטר הסיני במרכזי המעצר לרדוף ולענות מתרגלי פאלון גונג

(Minghui.org)

עקב צנזורה חמורה של הממשלה, מרכזי מעצר הם מקומות לא מוכרים אפילו לאזרח הסיני הממוצע. זרים יודעים מעט מאוד לגבי המתקנים המשמשים להחזקת חשודים טרם הרשעתם או זיכויָים במשפט.

עצירים רבים אינם מוכנים להיזכר במה שחוו שם, או מזכירים זאת לעתים רחוקות, וזה מקשה עוד יותר על הציבור לדעת מה קורה במרכזי מעצר ברחבי המדינה.

המשטר הקומוניסטי הסיני עושה שימוש נרחב במרכזי מעצר בקמפיין הכלל ארצי שלו נגד הפאלון גונג שהחל ב-1999. מתרגלים רבים הוחזקו זמנית במרכזי מעצר טרם הורשעו ונשלחו למחנות עבודה בכפייה או בתי כלא. רבים הפכו בעלי מום או אפילו עונו עד מוות בשל סירובם לוותר על אמונתם.

להלן פרטים איך מרכזי מעצר מתעללים בעצירים ובכלל זה במתרגלים.

עינויים ומכות

השיטות האלה הפכו לשגרה על ידי המשטרה כשמישהו מואשם בפשע ומסרב להודות באשמה, הן הפכו גם לנורמה בטיפול במתרגלים. בנוסף לכך מקבלים שוטרים גמולים כספיים כשהם כופים על מתרגלים לוותר על אמונתם.

השוטרים יתלו מתרגלות בידיים כפותות ויחשמלו אותן באלות מחשמלות. רק אלו שחוו זאת יבינו מדוע זה גיהינום עלי אדמות.

ככל שהזמן עובר ומתרגלים חושפים את הרדיפה, מכות ומכות חשמל לא נראים בגלוי ברוב המקרים. אולם הרשויות ממשיכות להשתמש בעצירים אחרים כדי להתעלל במתרגלים.

שליטה באמצעות מדרג קפדני

שוטרים אחראיים על כמה תאים אבל בדרך כלל הם לא נכנסים לתאים. במקום זאת הם בוחרים עציר אחד בכל תא וממנים אותו אחראי על התא. העצירים האלה בדרך כלל אמידים ומסוגלים להעניק מתנות לשוטרים, או שלמשפחותיהם יש קשרים עם המשטרה. רובם מעורבים בסחר סמים או הלוואות של השוק האפור. הם נכנסים ויוצאים לעתים קרובות למרכזי המעצר ומכירים היטב את המערכת.

הרשויות שולטות לחלוטין בעצירים האחראים האלה באמצעות הענקת כוח וזכויות יתר על פני אחרים. הם אלה שמתכננים את סידורי עבודה לאלה שנאלצים לעבוד בעבודת פרך, אבל הם עצמם אינם עובדים. כמו כן הם מחליטים על חיי היום יום למי שנמצא בתא שלהם, ובכלל זה היגיינה אישית, הוצאות וכספים.

המדרג הקפדני ניכר במהלך ארוחות, המתנהלות בשלושה "אבוסים", מונח מכוון כדי לתת לעצירים מעמד של חיות.

ב"אבוס" הראשון יש שלושה או ארבעה אנשים ובכלל זה האחראי ואלה שיש להם כסף או קשרים במשטרה. אדם או שניים ממונים לשרת אותם. בנוסף לשימוש בכסף שלהם לרכוש שמן ומצרכי מזון שונים, אלה ב"אבוס" הראשון יכולים לבזבז כסף של אחרים להנאתם משום שיש להם גב של המשטרה להגן עליהם. אם מישהו מתנגד, האחראי ימרר את חייו באמצעות עבודה וסידורי מחייה.

באבוס השני ארבעה עד חמישה אנשים. הם בדרך כלל ממונים לשרת את האחראי ואת אלה באבוס הראשון. ייתכן שגם להם קשרים במשטרה או שהם משמשים בריונים של העציר האחראי. לעצירים האלה ניתן היחס הגרוע ביותר כשזה נוגע לחלוקת האוכל ולא תמיד הם מקבלים מספיק מזון. כאלה שבמעצר זמן רב במרכז המעצרים מכירים במשך הזמן את האחרים והם אוכלים לבד או בחברת אחד או שניים אחרים.

האבוס השלישי והנמוך מכולם מכיל את החדשים שהגיעו ואלה ללא כסף או משפחה, כמו גם מתרגלי פאלון גונג. במשך כך השנה נותנים להם מעט אוכל- חתיכת לחם תירס ומעט מרק כרוב ובבוקר רק עלי חרדל. אלה המסוגלים להרשות לעצמם לקנות אוכל לא מורשים לקנות לעצמם אלא האחראי קונה עבורם. התוצאה היא שאחרים לוקחים להם את האוכל.

ישנו גם כלל שעצירים אינם מורשים לתת אוכל זה לזה. רק האדם האחראי יכול לקנות ולחלק אוכל. ההסבר שלהם הוא שהמרכז מקצה רק פרוסת לחם תירס אחת לכל אדם, שזה ממש לא מספיק, כך שכולם יהיו רעבים בזמן שאת מה שנותר ממנו יצטרכו לזרוק.

האחראי משתמש בלחם התירס או בשאריות מזון מהאבוס הראשון להשליט נאמנות על אלה באבוס השני ומפצה אותם על כך שהם עושים עבודה נוספת או מטפלים באלה באבוס הראשון.

העבודה גם היא מאורגנת על-פי אבוסים. לאלה באבוס הראשון יש משרתים והם אינם חייבים לנקות או להחליף משמרות. הם יכולים לקחת כלי מיטה מהעצירים החדשים. אלה באבוס השני עובדים במשמרות אבל לא צריכים לנקות.

יש גם דירוג לשינה. האחראי מקבל מזרון עבה ומקום שינה לשניים. לאחרים בשני האבוסים הראשונים יש גם מזרונים עבים ומקום שינה לאחד. באבוס השלישי שני אנשים צריכים להצטופף במקום שינה לאחד ולהיות שותפים לשמיכה דקה.

לאחראים האלה שאבדו את החופש בחברה ניתנות זכויות יתר רבות, שמעודדות אותם לשתף פעולה עם הרשויות. הם מתוגמלים בתנאי מחייה נוחים נוספים אם הם מכים או מקללים עצירים אחרים או מתעללים במתרגלי פאלון גונג.

עבודה בכפייה

ככל שהבנתי, השימוש בעבודה בכפייה במרכזי המעצרים החלה עם הרדיפה נגד הפאלון גונג ב-1999 וממשיכה בזמן הנוכחי. מלבד האחראים, כל העצירים, ולא משנה הגיל או אם הם חולים, צריכים לעבוד כל יום בעבודת פרך ולעמוד במכסות הייצור.

אם הם לא עומדים ביעד, מכים אותם או מקללים אותם. יום יום זהו מרוץ נגד הזמן לסיים את העבודה אחרי הקימה ב-6:00 בבוקר.

לעצירים לא משלמים אגורה עבור עבודתם. נודע לי שיש אנשי עסקים שמשלמים מחיר נמוך ומקבלים מוצר ברמה גבוהה. מאחר שהעצירים מרוויחים כסף עבור השוטרים, השוטרים דואגים מאוד לכמות הייצור.

מערכת כזאת מובילה עצירים לחשוב על דרכים איך להעביד אחרים אחרי שהם משתחררים, כפיצוי על ההתנהגות כלפיהם בזמן שהיו במעצר.

אוכל נורא ותת תזונה

האוכל במרכז המעצרים אינו ראוי למאכל. הכמויות היומיות המוקצבות כוללות לארוחת בוקר ירקות מוחמצים, עלי חרדל, קערה גדולה של דייסה וחתיכת לחם תירס, וזאת כדי לשמור שהעצירים לא ירעבו למוות. ארוחת הצהריים והערב כוללות חתיכת לחם תירס וקערה קטנה של מרק כרוב.

מדי פעם יש שינויים בארוחה. פעם או פעמיים בשבוע מקבלים לחמנייה. פעם בשבוע כולם מקבלים ביצה אחת וקצת בשר שמן במרק ירקות. אבל אף אחד לא מעז לאכול את השומן מפני שעלולים לשלשל אחרי שזמן ארוך לא אוכלים שומן.

שלשול במעצר זה צרה צרורה. מותר לעצירים לצאת לשירותים פעם ביום. לכל פעם נוספת דרוש אישור. אפילו אם האישור ניתן, עדיין האחראי מקלל אותם.

עם משטר אכילה כזה ועבודה הנמשכת מעבר לשעות העבודה, העצירים סובלים מתת תזונה חמורה.

סחורות במחירים גבוהים

כדי להשלים דיאטה כזאת גרועה, לעצירים אין ברירה אלא לקנות מזון במחירים גבוהים ממרכז המעצרים עצמו.

חבילה של אטריות לבישול מהיר נמכרת ביואן אחד בחנות מכולת, וב-1.6 יואן בחנות של מרכז המעצרים. אבל יש הגבלה: כל תא רשאי לקנות רק שתי חבילות של אטריות כאלה ולא משנה כמה אנשים חולקים תא. אם בתא יש יותר מ-15 איש, אין די אוכל לכולם, והם צריכים לקנות מזון אחר במחירים מנופחים.

להשוואה, לחמנייה עולה יואן אחד בחוץ ו-3 יואן במרכז המעצרים. ביואן אחד אפשר לקנות גם 3 חמוצים של ירקות בחנות מכולת אבל במרכז המעצרים יואן אחד קונה רק חבילה אחת.

מחשבות אחרונות

מאחר שמתרגלי פאלון גונג לא נשארים במרכז מעצרים יותר מכמה חודשים טרם שליחתם למחנה עבודה או בית כלא, הם שוכחים בהדרגה את ההתעללות במרכז המעצרים. אולם המערכת שם גורמת עדיין לנזק רב לבריאותם ולרווחתם של המתרגלים.

אני מקווה שמתרגלים נוספים ימשיכו לחשוף את ההתעללות השיטתית במרכזי מעצרים כדי למנוע מהמשטרה, מהסוהרים ומהעצירים לבצע פשעים נוספים.