סיפור על מורה המתרגל פאלון דאפא ועל תלמיד בעייתי

(Minghui.org)

מנהל בית הספר התיכון בו אני עובד ניגש אלי יום אחד ואמר: ״אתה יודע שאתה היחיד שיוכל להתמודד עם הכיתה הזו בהצלחה, נכון?״

ידעתי שהוא מתכוון להיי-דזי, בריון בן-15 שהביא פעם ארגז של בירה לשיעור של לימוד-עצמי ושתה אותו בפני כל הכיתה!

המחנך של היי-דזי אושפז לאחרונה ואיש לא היה מוכן להחליף אותו עד שובו.

עמדתי שם, מתלבט. ידעתי שאם אבחר להתמודד עם הכיתה זה יהיה כרוך בהשקעה של זמן מזמני הפרטי. אם אבחר לא אתמודד איתה, הרגשתי שלא אהיה שונה מאדם רגיל.

מכיוון שחשתי אחריות לעזור להיי-דזי להפוך את חייו, החלטתי לקבל את הצעתו של המנהל. הוא טפח על כתפי ואמר ״אני יודע שתצליח. בהצלחה!״

המנהל ידע שאני מתרגל פאלון דאפא, לכן נתן לי באופן קבוע משימות שהמורים האחרים העדיפו לא לבצע.

כאשר נעשיתי למחנך הכיתה של היי-דזי ביליתי זמן רב בעבודה איתו. היה עליי להזכיר לעצמי שהוא טוב ביסודו, לכן היה עליי להיות גם חומל וגם סובלני כלפיו.

בעת ביקור בית שערכתי פגשתי את אביו, פועל בנין. הוא סיפר לי שכשהוא היה בבית ספר, כולם נהגו להתייחס אליו כאל ״גיבור״ בגלל שהוא השתמש באגרופיו כדי לשלוט על התלמידים הפרועים יותר.

הוא הודה שלמרות שהוא מכה לעיתים קרובות את היי-דזי במקלות ושוטים הוא לא חושב שהייתה לכך השפעה מזיקה על ההתנהגות של בנו.

כשעמדתי ללכת הוא אמר: ״אם תצליח לדאוג שהיי-דזי יישאר מחוץ לכלא, אחשיב את הזמן שבילית איתו כהצלחה.״

מכיוון שהפאלון דאפא לימד אותי שכמעט לכל אחד יש צד טוב, התחלתי להתמקד בנקודות החוזק של היי-דזי. כל פעם שראיתי אותו מתנהג היטב שיבחתי אותו בפומבי ועודדתי אותו להשתפר אפילו יותר.

יום אחד נתתי לו את המשימה של הטלת משמעת על כל הכיתה – כדרך ללמד את עצמו משמעת. להפתעתי, הפכו חבריו לכיתה לשקטים ולשקדנים יותר.

עם זאת, קיבלתי כמה תלונות שהיי-דזי היכה כמה חברים לכיתה על כך שהפרו כללים מסוימים.

כשדיברתי איתו באופן פרטי אישרתי לו ראשית שהוא צדק בכך שהטיל משמעת על תלמידים ששברו כללים. אחר כך לימדתי אותו איך להשתמש במילים אדיבות במקום באגרופים קפוצים כדי לשכנע אנשים.

כמה מורים דיווחו שהוא צעק לעיתים קרובות על חבריו לכיתה: ״תשתקו ותקשיבו למורה!״ הם התבדחו איתי: ״האם אתה בטוח שנבל יכול להטיל משמעת על כיתה?"

פעם ראיתי אותו משחק בכדורסל לאחר שהצלצול לחזור לכיתה נשמע. ״מהר!״ האצתי בו בחביבות. ״השיעור שלך כמעט מתחיל.״

הוא אמר לי שהוא לא רוצה לחזור לכיתה כי הוא לא מבין מה המורים שלו מלמדים. הוא נראה מתוסכל מאוד.

״יש לך חובה כלפי משפחתך וכלפי החברה.״ אמרתי. ״אתה יכול לבזבז את נעוריך, או אתה יכול לחתור לחיים טובים יותר בעתיד. הבחירה היא שלך.״

הוא הניח את הכדור והתחיל ללכת לכיוון הכיתה. נראה היה שהוא שוקל את מילותיי.

היי-דזי ותלמידים נוספים עם ציונים נמוכים שאלו אותי לעיתים קרובות אם מותר להם לצאת החוצה ולשחק בכדור במקום להשתתף בכיתות ללימוד-עצמי. כשהם התנהגו טוב במיוחד נעניתי לעתים בחיוב לבקשתם.

כמובן, ההתמודדות עם היי-דזי לא הייתה פיקניק. הוא לא ציית, עשה דברים בכוונה כדי לעצבן אותי, והתווכח איתי לעיתים קרובות.

מכיוון שהייתי תלמיד דאפא הזכרתי לעצמי שהוא עדיין ילד, ושההתנהגות הרעה שלו לא יכולה להשפיע עליי. בכל מקרה ידעתי שהחמלה שלי תשנה אותו בסופו של דבר!

מאחר שמאסטר לי (המייסד של הפאלון דאפא) מלא חמלה כלפי תלמידיו ותמיד מעודד אותנו, חשתי מחויב לנהוג בהיי-דזי ובחבריו באופן דומה.

עם הזמן הבחנתי שהיי-דזי מצליח לשלוט טוב יותר ברגשותיו ושהוא נעשה פחות שתלטן ומתנשא. הוא עדיין עישן סיגריות בבית הספר, אבל לפחות התחיל לעשות זאת בחדר שירותים ריק במקום לעשן בפני כל התלמידים האחרים.

לעתים קרובות סיפרתי לו סיפורים מהתרבות הסינית העתיקה בתקוה שהוא ייעשה יותר ויותר מודע לרגשותיהם של אנשים אחרים, שיהיה לו איכפת יותר מהוריו, ושהוא יפתח תחושות אלטרואיסטיות כלפי אחרים. הוא ממש אהב את הסיפורים ולפעמים נאנח: ״המורה, למה אתה כל כך טוב אליי?״

הערות כאלה מהיי-דזי גרמו לי לרצות להיות סובלני יותר, מלא חמלה, נטול אנוכיות ופחות מרוכז ברווח ובתהילה האישיים שלי.

מורים אחרים ניסו לעודד אותי: ״רק תחזיק מעמד עוד כמה חודשים. הם מסיימים את בית הספר אז!״ אבל אני הייתי יותר מודאג לגבי העתיד של התלמידים המרדניים האלה מאשר לגבי עצמי. רציתי לעשות את מיטבי כדי שלא יהיו לי חרטות מאוחר יותר.

ביום לפני שהסתיים הסמסטר ניגש אלי היי-דזי במהלך כיתה ללימוד-עצמי וביקש ממני לשוחח בפרטיות. הלכנו לקצה המסדרון ושם הוא הגיש לי בקבוק של מי מעין ואמר בביישנות: ״המורה, אתה יודע את מי אני מכבד יותר מכל אדם אחר בחיי? אותך.״

״מכבד אותי? על מה?״ שאלתי. ״אני עדיין נאבק כדי להטיל עליך משמעת.״

הוא הביט מטה אל הרצפה והמשיך: ״המורה, אני מכבד אותך כי באמת איכפת לך ממני. מעולם לא הכית אותי או קיללת אותי.״

ואז הוא הנמיך את קולו ושאל: ״המורה, האם אתה מתרגל של פאלון דאפא?״ הוא הסביר במהירות שהוא יודע שפאלון דאפא הוא טוב, ושהמתרגלים של הפאלון דאפא הם אנשים טובים, ושהם שונים מאחרים.

״אני צודק?״ הוא שאל בנעימות. אמרתי לו: ״כן, התחושה שלך נכונה.״

למרות שאני לא לגמרי מרוצה מהתנהגותו של היי-דזי, אין לי חרטות. אני מאמין שהוא בדרך הנכונה עכשיו ושהוא לבטח ישתפר עוד בהרבה בעתיד!