צאי לי-לי, מתרגלת מטיאן-ג'ין, מספרת איך הורשעה על סמך ראיות מפוברקות

(Minghui.org)

המתרגלת צאי לי-לי בת 68 מטיאן-ג'ין נעצרה ב-6 באוקטובר 2015 בעודה מחלקת חומרים על הרדיפה שמנהל המשטר הקומוניסטי בסין נגד הפאלון גונג, שיטה רוחנית המבוססת על העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

הסוהרים של מרכז המעצרים במועצת נאן-קאי לקחו את גב' צאי לבית החולים המקומי ופעמים רבות במהלך מעצרה לקחו ממנה בכוח כמויות דם. היא זכרה שבמשך חודשיים שאבו ממנה יותר מ-30 מזרקים עם דם (כל אחד הכיל 5 מיליליטר). האסירות בתאה העירו שהיא נראית חיוורת מאוד.

ב-30 בדצמבר 2015 גב' צאי חשה ברע והובהלה לבית החולים. הרופאים לא יכלו לאתר אצלה כלל לחץ הדם. רק אז שחררו אותה מסיבות רפואיות עד למשפט.

ב-21 בספטמבר 2016 היא הועמדה למשפט ובאחד בנובמבר 2017 נגזרו עליה שנתיים ו-10 חודשים בכלא וקנס בגובה 15,000 יואן. במהלך המשפט היא הבחינה שהראיות של התביעה כללו 2 סרטוני ווידיאו על החיפוש בביתה כשהיא במעצר, אבל התמונה לא הייתה עקבית. היא חשדה שהמשטרה צילמה את ביתה אחרי החיפוש שערכו בו, ואילו השופט הרשיע אותה על סמך הראיה הזאת.

להלן סיפורה האישי על מה שעברה:

המעצר

ב-6 באוקטובר 2015 הלכתי לפארק שווי-שאנג ותכננתי לחלק שם עלוני מידע על הפאלון גונג. הספקתי לשוחח עם שני אנשים, כששוטר-חרש הגיע משום מקום וגרר אותי לתוך אוטובוס תיירים. הוא הורה לנהג האוטובוס לנסוע ישירות לתחנת משטרת שווי-שאנג, שם העלו אותי על מכונית משטרה ושלחו אותי לתחנת משטרת באלי-טאי.

החזיקו אותי בחדר קטן ללא אוכל או מים.

אחד השוטרים שזכרתי את מספר התג שלו: 300 547 ושאחר כך נודע לי ששמו וואנג ג'אן-לי, ניגש אלי כדי שאחתום על הצהרה בה אני מודה על פשע. סירבתי, והוא חטף מידי את תיק היד שלי שהכיל את הטלפון שלי, כרטיס אוטובוס ונגן MP3.

הוא חזר אחרי כמה שעות ולקח אותי ללובי. הבחנתי על השולחן בקלטת ובקופסת תכשיטים שהיו שייכים לי, והבנתי שהמשטרה ערכה חיפוש וביזה בביתי מבלי ליידע אותי.

אחרי כן ראיתי שני שוטרי-חרש מחזיקים בספר טלפון שלי ותהיתי איזה עוד פריטים הם לקחו מביתי. הופתעתי גם לראות את אחי הצעיר בלובי, אבל שיערתי שהמשטרה מצאה אותו ולקחה אותו איתה לערוך חיפוש בביתי.

וואנג ערך חיפוש יסודי בארנק שלי ואמר שהוא מחפש כסף לקנות לי אוכל. הוא לא קנה לי אוכל, אבל אחי הביא לי משהו לאכול.

וואנג שחרר את אחי ונתן לו את כרטיס האוטובוס, את המפתחות ואת הארנק שלי. לפני שסיימתי לאכול, וואנג לקח אותי למקום שמור היטב, שלאחר מכן הבנתי שזהו מרכז המעצרים של מועצת נאן-קאי. ביקשתי לאחר מכן לראות שוב את וואנג אבל נאמר לי לשכוח מזה.

לקחו ממני שוב ושוב כמויות של דם

כל יום קיבלתי ארוחות של מרק כרוב ולחמניות מאודות. לא הייתה מיטה בחדר ונאלצתי לישון על מזרון גדול ומלוכלך ביחד עם אסירות אחרות. רגליי התנפחו וכמעט איבדתי את היכולת לטפל בעצמי.

בהזדמנויות רבות הסוהרים לקחו אותי לבית החולים המקומי לבדיקות דם, אבל הם אף פעם לא אמרו לי את הסיבה. אני זוכרת שהם לקחו ממני יותר מ-30 מזרקים עם דם במשך חודשיים.

הסוהרת ג'יה הבטיחה לשחרר אותי אם אכתוב הצהרה בה אני מוותרת על הפאלון גונג. סירבתי מפני שלא הפרתי שום חוק בכך שמימשתי את הזכות החוקתית שלי לחופש אמונה. לאחר מכן היא ביקשה מאסירה אחרת לכתוב הצהרה במקומי והוליכה אותי שולל כדי שאחתום בכתב ובטביעת אצבע על המסמך. אבל לא שוחררתי מיד כפי שג'יה הבטיחה.

ב-30 בדצמבר 2015 הרגשתי פתאום שאני הולכת למות. הסוהרים לקחו אותי במהירות לחדר מיון והרופאים לא הצליחו לקרוא את לחץ הדם שלי. רק אז המנהל והסוהרת ג'יה הודיעו למשפחתי לבוא ולקחת אותי הביתה.

בני שעבד בעיר אחרת נאלץ לחזור הביתה ולטפל בי.

חיפוש וביזה בביתי כשאף אחד מהמשפחה לא נמצא

נודע לי שכאשר נכנסו השוטרים לביתי ביום מעצרי לערוך בו חיפוש וביזה, אחי לא היה נוכח בבית. גיליתי שהשוטרים לקחו את רשימת הפריטים הבאה מביתי: חוזה כספי בשווי של 20,000 יואן, ארנק ובו כמה מאות יואן במזומן, כמה שטרי כסף עליהם מודפסים מסרים של הפאלון גונג, ספר הטלפונים שלי, שני סוודרים חדשים שקניתי, בד צמר, מכתב לנשיא שי ג'ין-פינג, ועותק מקורי של התלונות שלי נגד ג'יאנג דזה-מין המנהיג לשעבר של המק"ס.

ללא ספר הטלפונים שלי איבדתי את הקשר עם חבריי ובני משפחתי המורחבת.

הועמדתי למשפט על סמך ראיות מפוברקות

ב-21 בספטמבר 2016 הועמדתי למשפט בבית דין של מועצת נאן-קאי. כתב האישום שלי כלל מספר שמות של אנשים שנתתי להם חומרי פאלון גונג. אף אחד מהם לא הגיע להעיד במשפט. למעשה הספקתי לחלק עלונים רק לשני אנשים, לכן אני בטוחה שלפחות חלק מרשימת המלשינים פוברקה.

לאחר מכן הציג התובע כמה תמונות צבעוניות של הפריטים שכביכול הוחרמו מביתי. את רוב הפריטים לא הכרתי כלל. לגבי שאר הפריטים, התמונות היו מטושטשות מכדי לראות מה הן מציגות.

לאחר מכן הראה התובע 2 סרטי ווידיאו שלטענתו הם הסרטים המתארים את השוטרים עורכים חיפוש בביתי. התמונות הראו שלפחות 3 אנשים נכנסו לביתי, אבל לא הראו את פניהם.

סרטי הווידיאו התמקדו בזום על פריטים שמעולם לא היו ברשותי. באופן מוזר, אחד הסרטים הראה עלונים של פאלון גונג שהיו בתיק היד שלי בזמן מעצרי. היו אלו כל העותקים שהיו לי. בבית לא היו עותקים נוספים של העלונים.

את הארון שלי לא הראו אף פעם בתמונות הווידיאו, אבל כשחזרתי הביתה שני הסוודרים ובד הצמר שהיו בארון לא היו שם.

הארנק שהכיל כמה מאות יואן, הוצג באחד הקליפים שהציג גם יד המחזירה את הכסף לארנק. אבל כשהשתחררתי הארנק היה ריק מכסף.

הסרטים לא הראו את השוטרים עוזבים את ביתי. לא ברור אם הם עזבו באותו זמן או כל אחד לחוד.

אני חושדת שהשוטרים צילמו את סרטי הווידיאו אחרי שהם בזזו את ביתי.

השופט הרשיע אותי מבלי לתת לי הזדמנות להציג טיעוני הגנה. עקב מצב בריאותי, אני נמצאת כעת בחופשת מחלה.

הלכתי לתחנת המשטרה פעמים רבות כדי להחזיר לעצמי את הפריטים שהוחרמו ממני, אך לשווא. הביקור האחרון שלי היה ב-23 בספטמבר, אז גיליתי את תמונתו של וואנג על לוח המודעות וכך גיליתי את שמו.