ויתור על קנאה ואנוכיות – המפתח לעשות הכול היטב

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא בגרמניה בשנת 2016

מאסטר נכבד, מתרגלים עמיתים,

השנה הקציתי יותר מזמני לפעילויות קידום ה"שן יון" בעירי. פעילויות אלו שימשו כאמצעי להרמת השין-שינג שלי.

קנאה היא רגש מורכב

למיטב זיכרוני, מתרגלים ממדינה מסוימת באירופה הצליחו מאוד בקידום ה"שן יון". בכל הופעה האולם היה מלא. בכל פעם שמישהו הזכיר את זה חשבתי: "הם פעלו טוב מאוד, עלינו ללמוד מהם".

לא קינאתי, כך חשבתי, עד לפני כמה ימים כשמתרגל אמר לי, "המתרגלים בעיר ההיא היו משוכנעים שה"שן יון" יגיע אליהם ב-2016, אבל הם לא הצליחו לפתור קונפליקטים רבים, וזה עיכב את הפעילויות שלהם לקידום ה"שן יון".

המחשבה הראשונה שלי הייתה, "אהה, גם להם יש קונפליקטים ולא תמיד הם פועלים היטב". איכשהו חשתי שמצאתי תירוץ שיראה אותנו באור טוב יותר: "לא פעלנו טוב כל כך בעיר שלנו, אך לפחות הבטחנו תיאטרון שבו ה'שן יון' יכול להופיע".

אבל בו ברגע שהמחשבה הזאת הופיעה, ידעתי שאין עליי להחזיק בה. אז שאלתי את עצמי, "מאיפה הגיעה המחשבה הזדונית הזאת?" והבנתי שאני מחפשת תירוצים לכך שלא פעלנו טוב בקידום ה"שן יון" בעיר שלנו.

המחשבות האלו על התנהלות שגויה של אחרים באו והלכו במשך יומיים. בהמשך, מחשבה נוספת צצה בראשי: "מה בודהא היה אומר לאחר שגילה שמתרגלים בעיר מסוימת לא מסוגלים לארגן הופעה של "שן יון"? הבודהא הזה וודאי היה מרגיש צער על המתרגלים ועל הישויות החיות בעיר הזו. הוא היה מקווה שהמתרגלים האלו ישתפרו במשך הזמן".

בשעה שהמחשבה הראשונה שלי הייתה מרוכזת בפגם של המתרגלים האלו והשוותה בינינו לבינם, המחשבה האחרונה הזאת הזהירה אותי שיש בי רוח לחימה, רגש הנובע מקנאה.

אבוי, הקנאה הזאת ניסתה להחביא את עצמה והופיעה רק בצורה נסתרת. כשהמתרגלים האלה נחלו הצלחה, אמרתי, "אין כאן שום דבר יוצא דופן". ואז, כשהם לא פעלו היטב, חשבתי, "הם לא כאלה נהדרים גם כן".

המאסטר אמר,

 "כי הקנאה מתבטאת באופן חזק ביותר בסין. היא חזקה כל כך שהיא הפכה להיות טבעית ואנשים אפילו לא יכולים להרגיש בה". ("ג'ואן פאלון")

הפא של המאסטר סייע לי לעקור מהשורש את הקנאה שלי. תודה לך מאסטר על שנתת לי הזדמנות שנייה.

אנוכיות מונעת חמלה

המאסטר דורש שהמתרגלים יפעלו היטב בכל משימה המוטלת עליהם כדי לאמת את הדאפא ולהציל עוד ישויות חיות. אני מקווה שאצליח. למרות זאת, הבנתי שהחמלה שלי לכל הישויות החיות לא הייתה לגמרי כנה. די הרבה אנוכיות עורבבה לתוך המשוואה.

לפני כמה ימים מתרגלת עמיתה ואני שיתפנו התנסויות. אמרתי לה שמספטמבר האחרון ביליתי את רוב זמני בקידום ה"שן יון" והיה לי פחות זמן לפרויקט מדיה. ואז שיתפתי שלא פעלתי טוב באף אחד מהם ונקרעתי ביניהם. באמת הרגשתי רע לגבי הרגשות הלא בטוחים האלו.

המתרגלת לא התמקדה בפרטים. היא לא דנה איתי איך לנהל את זמני בצורה יעילה יותר. במקום זאת, היא הציעה שאם אוותר על כל ההחזקות שלי, והמחשבות שלי יהיו ממוקדות לחלוטין בפא, לא ארגיש רע לא משנה על איזה פרויקט אעבוד. זה האיר את עיניי והרגשתי שזה חשוב ביותר. אך מה הן ההחסרות בשין-שינג שלי?

הסתכלתי פנימה ושאלתי את עצמי אם מחשבותיי על לעשות את הכול היטב היו לגמרי נכונות, ומבוססות על חוסר אנוכיות. לפתע הבנתי שאני נהנית שמשבחים אותי כשאני עושה משהו היטב. רק בגלל שיש לי את ההחזקה הזאת של לרצות שיחמיאו לי, דרשתי מעצמי יותר מדי. אך כשאינני יכולה לספק את הדרישות, אני מרגישה מתוסכלת ורוצה לעשות טוב יותר. אבל אם אינני מניחה את ההחזקה הזאת, המאסטר לא מעניק לי חוכמה.

לרצות לעשות הכול היטב צריך להיות עבור כל הישויות החיות. במשך התהליך הזה, כל גישה אנוכית חייבת להיות מסולקת. לאחר שהבנתי את האמת הזו של הפא, ליבי חש קליל הרבה יותר.

תודה לך, מאסטר, על שנתת לי הזדמנות אחר הזדמנות, כך שאוכל לטפח ולחזור לטבע המקורי שלי. אני גם מודה למתרגלים העמיתים על עזרתם.

תורגם מגרמנית- http://de.minghui.org/html/articles/2016/1/17/118725.html