הבן מספר על מות אמו במעצר שבועיים לאחר שנעצרה; אביו עדיין עצור

(Minghui.org)

שלושה בני משפחה, מתרגלים של השיטה הרוחנית פאלון גונג, ומתרגל נוסף שביקר בביתם, נעצרו על ידי המשטרה ב-4 ביולי 2017 בשל אמונתם הרוחנית: גב' יו באו-פאנג, בעלה ובנה. שבועיים לאחר המעצר, ב-17 ביולי 2017, היא נשלחה לבית החולים ומתה שם באותו היום.

לדברי בנה וואנג יו, שהותר לו לראות את גופתה שעה לאחר מותה, אמו הייתה ביחידה לטיפול נמרץ, מחוברת למכונת הנשמה. השוטרים התירו לוואנג לשהות במחיצתה למשך דקות ספורות. לאחר מכן גררו אותו משם והחזירו אותו למרכז המעצרים.

הבן שוחרר ב-18 ביולי, לאחר מות אמו, ולאחר שפגש באביו וואנג דיאן-ג'ואו במרכז המעצרים אן-שאן. שניהם חושדים שיש סיבות פליליות מאחורי מותה הפתאומי של גב' יו, האב נשאר במעצר ולא קיבל רשות לעשות סידורים ללוויית אשתו. מעצרו אושר ב-8 באוגוסט 2017.

השוטר האחראי על המקרה של גב' יו סירב לקבל עליו אחריות כלשהי למותה בטענה שהם עשו את חובתם כששלחו אותה לבית החולים.

"תוך שבועיים איבדתי את אמי ומשפחתי נהרסה", אמר הבן וואנג. להלן סיפורו על הטרגדיה של משפחתו:

מעצר, חיפוש וביזה בבית

ב-4 ביולי 2017 פרצה קבוצת שוטרים לביתנו. השוטרים הורו לי, להוריי ולעוד מתרגל פאלון גונג שביקר בביתנו להישאר לשבת על הספה בסלון, ואז החלו לערוך חיפוש בבית.

אף אחד מהשוטרים לא הציג צו חיפוש כמתבקש בחוק. כשהערתי להם שזה לא חוקי לערוך חיפוש בביתנו, הם לא הקשיבו, והמשיכו בחיפוש כשהם מותירים אחריהם בלגן.

שניים מהשוטרים החמושים, עם אלות מחשמלות בידיהם, כפתו בכוח את ידינו. כשאני ואבי התנגדנו, הם השכיבו אותי על הרצפה וכפתו את ידיי מאחורי גבי. אותו הדבר הם עשו לאבי. שנינו סבלנו מכאב עז בפרקי הידיים.

חלק מהשוטרים לקחו אותנו לתחנת המשטרה והנותרים המשיכו בחיפוש יסודי בכל הבית.

חקירה

ארבעתנו היינו עצורים בנפרד בתחנת המשטרה. אותי ואת אבי כפתו ברגלנו לכיסא באחד החדרים. את אמי ואת המתרגל שביקר אצלנו כלאו בכלוב מתכת.

היינו עדיין במעצר כשירד הערב והייתי רדום, והשוטרים החלו לחקור אותי. כשסירבתי לענות על השאלות בחקירה, אחד השוטרים תפס בשיערי ומשך בראשי אחורה. בקושי נשמתי. שני שוטרים רמסו את רגליי וניסו לכפות עליי לדבר.

לאחר שהעבירו אותי למרכז המעצרים עברתי חקירה נוספת. הם תמרנו את רישומי החקירה ואילצו אותי לחתום את שמי על המסמך.

העברה למרכז המעצרים

יום לאחר שנעצרנו בשעות אחר הצהריים, השוטרים הואילו לתת לארבעתנו פיסת לחם ובקבוק מים.

זמן קצר לאחר מכן לקחו אותנו למרכז המעצרים אן-שאן לבדיקות רפואיות. אבי נשאר שם ואת אמי העבירו למרכז המעצרים לנשים. אני והמתרגל הנוסף הועברנו למרכז המעצרים לגברים. גזרו עליי מעצר של 15 יום.

בינתיים המשטרה שלחה לדודתי הודעה על מעצר הוריי. כשביקשה הודעה כזאת גם לגביי, השוטרים אמרו לה: "אין לנו עבורו". כשביקשה לבקר אותי, רשויות מרכז המעצרים לא נתנו לה אישור.

אמא מתה באופן פתאומי

ב-17 ביולי אחר הצהריים אחת השוטרות סיפרה לי שאמי נשלחה לבית החולים. היא ביקשה פרטי קשר של המשפחה ונתתי לה את מספר הטלפון של דודתי.

אחרי זמן מה לקחו אותי שלושה שוטרים לבית החולים צ'אנג-דה באן-שאן.

ראיתי את אמי שוכבת ביחידה לטיפול נמרץ. פניה היו אפורים, וצינורית הייתה מחוברת מצווארה למכונת הנשמה.

אחת הרופאות אמרה לי: "לבה של אמך הפסיק לפעום והאישונים שלה מורחבים". היא פתחה את עיניה והראתה לי את אישוניה המורחבים.

רציתי להישאר איתה מעט יותר, רציתי להחזיק בידה. זו תהיה הפעם האחרונה להחזיק בידה, אבל השוטרים לא נתנו לי. הם הוציאו אותי בכוח מהחדר. הייתי שם רק כמה דקות.

מחוץ לחדר, שאלתי את הרופאה מה קרה לאמי. היא סיפרה שאמי הובאה לבית החולים באותו בוקר. ב-14:50 מצבה הפך לפתע קריטי והיא נשלחה ליחידה לטיפול נמרץ.

היא סיפרה שהצוות הרפואי ניסה להחיות אותה במשך 40 דקות בערך, אבל היא מתה בסביבות השעה 15:30. שאלתי מה גרם למותה. היא ענתה שאינה יודעת והיא יכולה רק לומר שהיא מתה אחרי שלבה הפסיק לפעום.

אחרי שהחזירו אותי למרכז המעצרים ביקשתי להיפגש עם אבי.

במהלך פגישה עם השוטר האחראי על המקרה של אמי, הוא אמר שהיא מתה מסוכרת. שנינו פקפקנו בכך. אם לאמי היו בעיות סוכרת רציניות, למה הסכימו רשויות מרכז המעצרים לקבל אותה מבלי לומר דבר? למה הם הודיעו לנו על מותה רק שעה לאחר מכן ולא במהלך הטיפול הדחוף שניתן לה?

ביקשנו לראות את סרט הווידיאו של אמי במהלך ימי המעצר שלה. השוטרים הראו לנו צילומים של היומיים הראשונים והיומיים האחרונים. אין לנו כל מושג מה קרה לה בין הימים האלו.

זמן קצר לאחר שפגשתי את אבי שוחררתי.

חזרה לבית פרוץ שעבר חיפוש וביזה

חזרתי לבד הביתה, וגיליתי שדלת החזית שבורה והמנעול חסר. הדלת הייתה סגורה חזק ולא יכולתי לפתוח אותה.

צלצלתי לדודתי שתבוא לעזרתי. היא מצאה מתקין מנעולים שיפתח את הדלת ויתקין בה מנעול.

כשנכנסנו פנימה ראינו בלגן גדול. השוטרים לקחו איתם פריטים רבים. הם קרעו את הספה והפכו את המיטות. הם לקחו את המפתחות שלנו ואת כל הכסף המזומן כולל מה שהיה בכיסי המכנסיים של אבי ובארנק של אמי.

ריח לא נעים היה בבית. גיליתי שהשוטרים הוציאו את המקרר מהחשמל והשאירו את דלת המקרר פתוחה. כל האוכל נרקב והתמלא בתולעים, שזחלו גם על הרצפה.