פיתוח חמלה כלפי מתרגלים אחרים

(Minghui.org)

לפני כמה ימים פגשתי את גב׳ וואנג (שם בדוי), מתרגלת עמיתה של פאלון דאפא. כשדיברנו הבחנתי בכמה מההחזקות שלה, אבל החלטתי לדבר איתה מאוחר יותר. הצעתי להיפגש איתה שוב, והיא הסכימה.

בדרכנו הביתה התחלתי להאשים אותה ולהוכיח אותה על כך שהיא לא מוקירה את הזמן המועט שנותר לתיקון הפא, ועל השאננות שלה, הגלויה לעין, בהצלת ישויות חיות. באופן טבעי המחשבות השליליות שלי עליה השפיעו על תוצאת פגישתנו הבאה. היא סירבה להקשיב לכל הצעותיי.

החמלה עשתה את כל ההבדל

למרות שהיא סירבה לקבל את מה שאמרתי, הרגשתי שזו האחריות שלי לעזור לה ואימצתי את מוחי בחיפוש אחרי גישה טובה יותר. הבנתי שלא מדובר רק בעזרה למתרגלת אחרת לזהות את הטעויות שלה, אלא גם הזדמנות להתבונן בעצמי, במיוחד מאחר שהיו אצלי אותן החסרות.

המאסטר אמר:

"...כשלשני אנשים יש קונפליקט ואדם שלישי רואה את זה, אפילו אותו אדם שלישי צריך לחשוב אם יש אי אילו בעיות אצלו – "מדוע יצא לי לראות את זה?" קל וחומר עבור שני האנשים המעורבים בקונפליקט. עליהם לבחון את עצמם אפילו יותר, משום שהם צריכים לטפח את עצמם פנימה." ("הוראת הפא בוועידת הפא במזרח ארה"ב", 1999)

ברגע שהבנתי את זה התחלתי לחפש פנימה אחר ההחסרות שלי ולתקן אותן. ביקשתי מהמאסטר שיעזור לי לשמור על גישה חומלת ובלתי אנוכית כשדיברתי איתה שוב.

בפעם הבאה שנפגשנו זה הרגיש כאילו היינו מוקפות בשדה מסיבי של אנרגיה חיובית. הגישה שלנו זו כלפי זו הייתה חמה ומכבדת, והיה לנו דיון רציני ונעים. גב׳ וואנג דיברה על ההחסרות שלה ואמרה שהיא נחושה לפעול טוב יותר.

מאז לא הצלחתי שוב להשיג את אותה תחושה של רצינות וחמלה כשדיברתי עם מתרגלים אחרים. הבנתי מאוחר יותר שהמאסטר סידר את החוויה האחת ההיא כדי שאוכל להרגיש את הכוח של החמלה וכדי לעודד אותי.

המאסטר אמר:

"חמלה היא אנרגיה אדירה, אנרגיה של אלוהויות ישרות. ככל שיש יותר חמלה, כך האנרגיה הזו נעשית גדולה יותר, וזה יכול לפורר כל דבר שהוא רע." ("הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה")

לשתף פעולה היטב ולשחרר את האני לרוע המזל המתרגלים באזורנו לא פעלו היטב מבחינת התייחסות זה לזה בחמלה. בנוסף לחילוקי דעות בלתי פוסקים, רבים מתעקשים על עשיית דברים בדרך שלהם ומאשימים אחרים כשדברים משתבשים.

הדוגמה הבולטת ביותר היא הביקורת הבלתי פוסקת כלפי המתאמים המקומיים שלנו. לדוגמה, מתרגל עמית נעצר באופן בלתי חוקי ועמד למשפט בשנה שעברה. מתרגלים רבים, כולל אני, היו מתוסכלים מאד מהשאננות שננקטה בעניין הצלת המתרגל ושימוש בהזדמנות זו כדי להבהיר את העובדות על הדאפא לכל המעורבים בדבר.

אני מבינה כעת איפה סטינו. ההחזקות שאנחנו מסרבים לשחרר, בשילוב עם המחשבות השליליות שלנו, יכולים ליצור צרות בלתי נחוצות למתאמים ולמתרגלים הגרים באותו אזור. זה לא משנה מי צודק ומי טועה. מה שבאמת משנה הוא מצב הטיפוח של כל מתרגל. אם נבחן את עצמנו בכנות ונעשה כמיטב יכולתנו לגלות חמלה ולשתף פעולה זה עם זה, נוכל לשתף פעולה היטב.

החלטתי שלא אתמקד בחוסר ההתאמות של המתרגלים העמיתים, אלא אתבונן על עצמי ואזהה את ההחסרות שלי עצמי. ברגע שעולה בעיה, אם כולנו נחפש פנימה, נשחרר את האגו וננסה להסתגל לאחרים, סביבת הטיפוח שלנו תהיה חומלת והרמונית.