נזירה בשלב הסופי של מחלת הסרטן מחלימה אחרי תרגול בפאלון גונג

(Minghui.org)

נגו-ין הואנג או-ין החליטה כבר בהיותה סטודנטית למשפטים שהיא תהפוך לנזירה בודהיסטית. שנה לאחר מכן אובחנה אצלה מחלת סרטן הקיבה. כשהיא מתכוננת בשקט לימיה האחרונים, קרה לה נס.

זהו סיפורה של נגו-ין:

סטודנטית באוניברסיטה הופכת לנזירה

בגיל 26 החלטתי לגלח את ראשי ולהפוך לנזירה. החלטתי על כך כשסבתי – שהייתה גם כן נזירה – הלכה לעולמה.

סבתי נעשתה נזירה כשהייתה בשנות ה-60 לחייה. היא מתה ממחלת הסרטן בגיל 78. הערצתי את יחסה למוות. בעומדה לנוכח הכאבים של מחלת הסרטן, היא אף פעם לא התלוננה. היא שיננה את שמו של הבודהא ממש עד נשימתה האחרונה.

שלושה ימים לאחר שהיא הלכה לעולמה, המשפחה שלנו ערכה לה טקס הלוויה גדול. עלויות ההלוויה עלו על מה שמשפחתי יכלה להרשות לעצמה, כך שהנזירים תרמו כסף כדי לכסות את ההוצאות.

אחרי שסבתי נקברה, מצאתי מנזר וביקשתי מאחד הנזירים לקבל אותי כנזירה. כשגילחתי את ראשי הייתי בשנה הרביעית ללימודיי באוניברסיטה. משפחתי התנגדה לרעיון, אבל אני החלטתי להמשיך עם זה בכל מקרה וכך החלו חיי החדשים.

נגו-ין הו-אנג או-ין

המציאות של להיות נזירה צעירה

החיים במנזר לא היו בדיוק כפי שדמיינתי לעצמי. ראיתי שכמה נזירים ונזירות התאהבו כמו אנשים רגילים, והיו כאלה ששמרו בליבם תרעומת כלפי אחרים. איך אדם יכול לטפח ולהפוך מואר בסביבה כזאת? בנוסף הייה עליי לבשל כל יום במנזר עבור 250 נזירים ונזירות.

חשתי לכודה בסביבה ההיא, אבל לא ידעתי איך לצאת מזה. כל שיכולתי לעשות היה לסגוד לבודהא ולבודהיסאטווה במשך כל היום, להתפלל שאוכל למצוא מורה שיוכל להוביל אותי להארה. לפיכך נראה היה שהתרגול שלי נעצר במקום ושלא יכולתי להתקדם הלאה. חשתי בודדה. המתנתי והמתנתי ללא תקווה.

מציאת הנתיב הנכון

שנה לאחר שנעשיתי נזירה אבחנו אצלי סרטן בקיבה. תאי הסרטן התפשטו למעי ולרחם. אפילו תנועה פשוטה של עמידה גרמה לי כאב רב. ניסיתי את מיטבי להשלים את העבודות והמשימות היום יומיות שלי, אבל תוך זמן קצר נעשיתי חלשה מאוד. היה עליי לחזור הביתה לטיפול רפואי.

חברה הציעה לי לנסות טיפולים מסוגים שונים והציעה ללוות אותי. בהרגשה של תקווה פנינו לכל מקום למצוא רופאים ומאסטרים של צ'יגונג, אבל הנסיעות שלנו היו לשווא. מצב המחלה שלי הורע עוד יותר. לא פחדתי מהמוות אבל דאגתי לאבי ולאמי שיצטרכו להמשיך לחיות הלאה בלעדיי.

ממש כשעמדתי להרים ידיים ולהיכנע, אחת החברות הציגה בפניי שיטת טיפוח-תרגול הנקראת פאלון דאפא (הידועה גם כפאלון גונג). היא אמרה לי ללכת ולשוחח עם מתרגלי פאלון גונג באחד מאתרי התרגול.

לא באמת רציתי ללכת, אבל חברתי הייתה נחמדה מאוד והתעקשה שאנסה למצוא נתיב טיפוח שיכול להחזיק אותי בחיים. היא סיפרה לי סיפורים על אנשים שהפיקו תועלת מהשיטה. כנותה נגעה ללבי, כך שהחלטתי לנסות זאת. הופתעתי שאחרי חודש אחד בלבד של תרגול, הכאב שלי פחת, וחשתי את האושר שבהשגת בריאותי מחדש.

נגו-ין קוראת בספר של פאלון דאפא

כשחזרתי למנזר למדתי בלילה את "ג'ואן פאלון" וספרי דאפא נוספים, אבל לא רציתי שאחרים יידעו שהתחלתי כבר מסע חדש בחיי.

טיפוח בעולם החולין

חודש מאוחר יותר החלטתי לעזוב את המנזר כדי להתחיל בחיים חדשים, חיים בהם אוכל לתרגל ולטפח בחברה הרגילה.

פאלון דאפא היא שיטה השייכת לאסכולת הבודהא, והיא מעודדת מטפחים לגור בחברה הרגילה, מה שמאפשר להם לרומם את התחום שלהם בסביבה מסובכת, תוך כדי שהם מתמידים בעבודה רגילה ובחיי משפחה.

כשבחרתי לעזוב את המנזר נתקלתי בביקורת רבה. ראש המנזר שאל אותי שאלות רבות, אבל בסופו של דבר הוא הסכים לשחרר אותי.

משפחתי קיוותה שאהיה כמו דודתי, שהייתה ראש מנזר של נזירות. בעיניהם זאת הייתה "אפשרות לקידום" עבורי. באותו הזמן הם הסתכלו על קידום כמשהו החשוב יותר מהתרוממות רוחנית.

אבל אני כבר החלטתי ואף אחד לא יכול היה לעצור אותי. החלמתי באמצעות תרגול פאלון דאפא וידעתי שזהו נתיב הטיפוח שחיפשתי במשך זמן כה רב.

כשקראתי את "ג'ואן פאלון" הרגשתי פתאום שראיתי את האור, מפני שזהו ספר על טיפוח אמיתי. דברים שלא הבנתי לגבי החיים, הקארמה, והטיפוח, כולם מוסברים בספר בצורה ברורה ופשוטה. זה התאים לי לגמרי.

בפעם הראשונה שתרגלתי את תרגילי הפאלון דאפא, הרגשתי זרם חם זורם דרך כל גופי. ההרגשה הנהדרת הזאת קשה מאוד לתיאור. הייתי עדה לשינויים גדולים בגופי ובנפשי. חצי שנה לאחר מכן התחלתי לתרגל פאלון דאפא, כל מחלותיי נעלמו.

כיום אני מלמדת אנגלית לפרנסתי. אחרי כל שיעור, התלמידים שלי יושבים איתי וקוראים את "ג'ואן פאלון". ההורים של תלמידיי שמעו שמחלת הסרטן שלי התרפאה אחרי תרגול, וכולם רצו שילדיהם ילמדו פאלון דאפא.

נגו-ין קוראת עם תלמידיה את "ג'ואן פאלון"

אני עדיין זוכרת את היום בו עזבתי את המנזר. היה עליי לעמוד בפני כל כך הרבה קשיים. ללא כסף, ללא עבודה וללא מקום לגור. כיום יש סביבי כל כך הרבה חום, יושר, כנות ומתרגלי פאלון דאפא טהורים. אני מאושרת שעשיתי את הבחירה הנכונה. אני יודעת שאצעד קדימה בהתמדה ובצורה יציבה כשאעמוד מול קשיים ואתגרים. אני מאמינה שאוכל להתגבר עליהם משום שהנתיב לפניי הוא הדרך הנכונה והישרה.

הוריי תומכים בי כעת בתרגול הדאפא. כשהם רואים שאני בריאה ורגועה הם שמחים מאוד. אני יודעת שדודתי הייתה רוצה שאחזור למנזר, אבל כפי שראש המנזר הקודם שלי אמר לה: "אל תדאגי לה. היא צועדת כעת על הנתיב הנכון".

אני אסירת תודה לאלוהויות רבות החסד ששמעו את תפילותיי והובילו אותי לטיפוח של פאלון דאפא. אולי רק אלה שעמדו בפני מוות וחוו סבל, יכולים להבין כמה מאושרת אני וכמה עמוקות אני מוקירה את זה שיש לי בריאות טובה ושאני צועדת על הנתיב הנכון.

אני מאמינה שכל דבר קורה מתוך סיבה ונועד מלמעלה מתוך קשר גורלי. אם במקרה אתם קוראים את סיפורי, אני מקווה שזה יעורר בכם השראה ויועיל לכם.