מה גורם לנו לא להצליח להסתכל פנימה? (חלק שני)

(Minghui.org)

לחלק הראשון

להסתכל פנימה זה לא רק מס שפתיים

כשנתקלתי בקונפליקטים אמרתי לעצמי להסתכל פנימה. ואז הבנתי שאני תמיד רוצה להסתכל החוצה בסוגיות מסוימות, בדברים שונים בחברת האנשים הרגילים ובאנשים אחרים. אפילו כשניסיתי ממש חזק להתמקד על עצמי היה שם איזה כוח במחשבה שלי שהורה לי להסתכל החוצה. נעשיתי מודע לתופעה הזאת רק אחרי התבוננות קפדנית מאוד.

אחרי שחוויתי זאת מספר פעמים, נוכחתי לדעת שמשהו לא בסדר. שאלתי את עצמי: מהיכן מגיע הכוח הזה? מאיזה חומר הוא עשוי? זה נוגד את המחשבות הנכונות שלי כך שזה לא יכול להיות אני".

כשחפרתי פנימה יותר הבנתי ש"הסתכלות החוצה" היא מושג חזק מאוד הקיים בשלושת העולמות. זהו גם חומר ממשי. בגללו לא הייתי מסוגל להסתכל פנימה בקלות.

כמה זמן קיים כבר המושג הזה? אולי כמה עשרות שנים, כמה מאות שנים או עשרות אלפי שנים. ברגע שנוכחתי בקיומו, ניסיתי להפוך אותו בעזרת מחשבות חזקות. בתחילה זה היה קשה מאוד. המשכתי לומר לעצמי: "הסתכל פנימה, הסתכל פנימה...". אבל המושג של "להסתכל החוצה" עדיין כיוון אותי, וזאת על אף שידעתי שהדרך היחידה לחשוף את ההחזקות החבויות היא להסתכל פנימה. היה עליי להפוך את המושג.

המשכתי לחזק את המחשבות הנכונות שלי. כעבור שבוע בערך הוא סוף סוף התהפך. כעת כאשר אני רוצה לבחון את מחשבותיי, המיקוד שלי הוא על המחשבות שלי. כשאני רוצה לבחון את התנהגותי, המיקוד שלי על ההתנהגות שלי. עכשיו אני מסוגל לכוון את המחשבות באופן מהימן כדי להסתכל פנימה.

מדוע יש מתרגלים האומרים שהם מסתכלים פנימה אבל תמיד הם מסתכלים החוצה? יש לכך סיבה. "הסתכלות פנימה" זה לא סתם משפט שחוזרים עליו שוב ושוב או מאמץ חד פעמי.

להסתכל באמת פנימה לתוך הלב

ברגע שנעשיתי מסוגל באמת להסתכל פנימה, גיליתי כל מיני החזקות: היו כאלה שהיה קל מאוד לאתר, בה בעת שאחרות היו ערמומיות יותר. אלה הקלות לזיהוי כוללות תרעומת, מנטליות תחרותית ופחד. ברגע שהן צצות על פני השטח, אנשים יכולים לראות אותן.

אולם כדי לגלות את ההחזקות הערמומיות האלה נדרש מאמץ כלשהו. הן מתחבאות עמוק יותר ולפעמים מעמידות פנים של החזקות אחרות. הגרועות ביותר יכולות אפילו לשלוט בהחזקות אחרות כדי להפריע למאמצים שלנו להסתכל פנימה.

לפעמים, כשגיליתי החזקה ברמת פני השטח, נוכחתי לדעת שיש החזקה נוספת מאחוריה. כשהמשכתי לחפש, גיליתי החזקה נוספת מאחורי ההחזקה ההיא. הייתי צריך רק להמשיך ולחפש עד שגיליתי את המקור האמיתי של ההחזקה הזאת.

לדוגמה, כששני אנשים מתווכחים, קל לראות איך מתבטאת המנטליות התחרותית. אחרי זה ניתן לראות שזו קנאה הנמצאת מאחוריה. בחיפוש הלאה, אפשר לראות שזוהי ההחזקה לרווח אישי השולטת בקנאה. מה נמצא מאחורי ההחזקה לרווח אישי? כשאני ממשיך לחפש פנימה, אני מרגיש שאני כל הזמן מחפש את ההחזקות האלה ברמות מיקרוסקופיות יותר.

לפעמים ההחזקות יודעות שאני מחפש אותן, כך שהן גורמות לי לחוסר נוחות ולתרעומת, וכך גורמות לי להרגיש שאני רוצה לוותר על המחשבה להסתכל פנימה. הן גורמות לי לחוש שאני לא רוצה אפילו לשמוע את המילים "להסתכל פנימה" והן גורמות למחשבות אחרות להפריע לי ולהסיח את ההכרה העיקרית שלי (ג'ו-יואן-שן) לעשות דברים אחרים. הן פשוט לא רוצות שאמצא אותן. בזמנים כאלה אני צריך להיות בטוח שההכרה העיקרית שלי היא החלטית ותקיפה להיפטר מההחזקות האלה.

יש החזקות שהן חלשות ואני יכול לסלק אותן עם מחשבה יחידה אחת, אבל יש כאלה שהן חזקות יחסית. אני יכול לחוש שהן נמצאות שם עדיין גם אחרי שניסיתי לסלק אותן במשך יום שלם. אבל לא משנה כמה זה קשה, אני לא מוותר.

יש מתרגלים שמפסיקים לשים לב להחזקה אם היא איננה מסולקת מיידית. זה בדיוק כמו לאפשר לה להמשיך להתקיים. אז אחדי שהיא מפריעה למתרגל, היא מתחבאת בממד מיקרוסקופי. היא תרדוף גם את הישויות באותה רמה. אם מתרגל נשלט על ידי ההחזקה ועושה משהו שאינו תואם את הסטנדרט של תלמיד דאפא, או שיש לו מחשבות שאינן תואמות עם הפא, הכוחות הישנים ישתמשו בזה כתירוץ לרדוף אותו.

הבנתי גם שלמתרגל חייב להיות בסיס מוצק בטיפוח כדי ללכוד את המחשבות מסיחות הדעת האלה המגיעות למוח. יש מחשבות שהן מהירות כברק, וקל להאמין שהם באות מהמחשבות של עצמנו. לכן אנחנו צריכים להשתמש בפא כסטנדרט לאמוד כל מחשבה וכל פעולה.

המאסטר אמר:

"ההתנהגות של אדם מוכתבת על-ידי המחשבה שלו." ("יסודות להתקדמות במרץ", " להתמוסס בתוך הפא")

פעם הייתי האחרון לעזוב את המשרד. ארזתי את התיק שלי וצעדתי לכיוון הדלת. מחשבה צצה לה פתאום: "לך הסתכל על שולחן העבודה של עמיתך", עד שההכרה העיקרית שלי הייתה מודעת לכך, נוכחתי לדעת שכבר פניתי לאותו כיוון. התעשתתי ועצרתי בעצמי. הייתי בטוח שרגע קודם לכן לא חשבתי להסתכל על שולחן העבודה של העמית הזה.

מהיכן הגיעה המחשבה הזאת? היא נכנסה למוחי כהרף עין. היא רימתה את ההכרה העיקרית שלי והיא שלטה בגופי. צמרמורת עברה בי כשחשבתי על כל המחשבות שהיו לי בעבר: כמה מהן היו באמת שלי? אם אינך יכול להבחין מהו המקור של המחשבות, כל מחשבה חיצונית יכולה לשלוט ולהפריע לך. זה יכול להיות מושג, החזקות, ישויות מממדים אחרים או הכוחות הישנים.

המאסטר אמר ב"ג'ואן פאלון":

"זה קל מאוד לשלוט על המוח של אדם רגיל." ("ג'ואן פאלון"- הרצאה שלישית)

אם מטפחים אינם יכולים לבחון את המחשבות והפעולות שלהם עצמם כשהם משתמשים בסטנדרט של הפא, כמה מההתנהגות שלהם מתבססת על ההכרה העיקרית שלהם? האם הפעולות שלהם הולכות אחר הפא או אחר הכוחות הישנים?

כמה זה מפחיד! כמה מתרגלים הם האדונים האמיתיים של המחשבות וההתנהגות שלהם עצמם?

לפעמים כאשר אני מרגיש שאינני יכול להבדיל את עצמי מההחזקות שלי, אני אומר לעצמי לצאת מהסוגיה המסוימת הזאת ולצאת מההחזקות, מהתשוקות ומהמושגים. אני מעמיד פנים של משקיף מהצד. בדרך כלל ברגע שאני מצליח לעשות זאת, ההכרה העיקרית שלי נעשית מיד צלולה ואז אני יכול לעמוד לנוכח הסוגיה הזאת במחשבה רגועה. השיטה הזאת עובדת היטב עבורי. כשאני מצליח להפריד את האני האמיתי שלי מהמושגים ומההחזקות, אני מסוגל לסלק אותם, מפני שאין להם שום מקום להסתתר ואין להם כל דרך להונות אותי עוד.

להשתמש בפא כאמת-המידה

המאסטר אמר:

"הטיפוח שונה עבור תלמידי דאפא בתוך ומחוץ לסין. ולמעשה, בין אם אתה בסין או מחוצה לה, לא משנה איפה אתה, הטיפוח שונה עבור כל תלמיד דאפא. אמרתי שאין מודלים לחיקוי, אין דוגמאות, ושלכל היותר אפשר ללמוד מהניסיון של האחרים ולראות איך הם טיפלו בדברים כאשר היו להם מחשבות נכונות. אם אתה מנסה לעשות דברים על ידי חיקוי מה שהם עשו, או לעשות באופן עיוור את מה שהם עשו, אז אתה טועה. כל אדם הולך בנתיב שלו, וכל אחד משיג את ההארה מהדאפא למה שיהיה בעתיד הפא שלו." ("ועידת הפא הבין-לאומית של 2012 בבירת ארה"ב")

במהלך השנים שטיפחתי, לעתים קרובות ראיתי מישהו פועל היטב ואז חשבתי שאני רוצה ללמוד מזה ולחקות את השיטה של האדם הזה או להשתמש בהבנה או בהתנהגות שלו כדי להנחות את ההתנהגות שלי. אני רואה שגם למתרגלים אחרים יש דחף דומה.

לדוגמה, הם אומרים דברים כמו: "אנחנו יכולים לעשות זאת בדרך זו מפני שהמתרגל שכתב את מאמר שיתוף ההתנסות הנחמד הזה עשה זאת בדרך זו", או "זו מטפחת ממש טובה. עלינו ללכת בדרכה" או "למתרגל הזה העין השלישית פתוחה. הוא ראה זאת. אנחנו יכולים ללכת בדרכו..." וכדומה.

למעשה, ידעתי שאני לא צריך רק לעשות מה שאחרים עושים ושאני צריך להשתמש בפא כסטנדרט לכל דבר, כולל מה שאנשים אחרים אומרים או עושים. אם כן מדוע אני עדיין חושב כך? מהיכן מגיעה המחשבה הזאת שתמיד מאלצת אותי לחקות אחרים?

יום אחד שאלתי את עצמי: "המחשבה הזאת סוטה מהפא. מהיכן היא מגיעה?" היה קשה לגלות את שורש הבעיה מההתנהגות עצמה. אז חשבתי על כך מנקודת מבט אחרת: "אנשים רגילים אוהבים לעשות מה שאחרים עושים. כשהם רואים שמישהו נראה נחמד בבגד מסוג מסוים, הם גם רוצים ללבוש בגד מסוג כזה. אם לסטודנטית יש הרגלי למידה טובים, כל סטודנט בכל בית הספר מקבל עידוד ללכת בדרכה. אם לחֶברה יש תכנית טובה, כל אחד משתדל לאמץ אותה".

כך שלחקות אחרים זו פעולה טבעית מאוד אצל אנשים רגילים, כה טבעית שזה הפך למושג.

אבל כשלוקחים את המושג הזה לתוך הטיפוח אפשר לראות שמתרגלים מחקים זה את זה מבלי להתחשב במצב המיוחד, בסביבה או במצב הטיפוח. אנחנו שוכחים שזה טיפוח, לא חברת אנשים רגילים.

כל האנשים הרגילים נמצאים באותה הרמה. כשהם לומדים זה מזה זה הכול בתוך אותה הרמה. אבל מתרגלי דאפא נמצאים ברמות שונות ובמצבי טיפוח שונים. כשאתה מחקה מישהו, אתה רק מחקה את ההתנהגות שלו בעולם האנושי. אינך יודע איזה החזקה, מחשבות נכונות, או הבנה של הפא הובילו להתנהגות הזאת.

ההבנה שלי היא שתלמידי דאפא חייבים להשתמש בפא להדריך את דבריהם ופעולותיהם ולהשתמש בפא כדי לשפוט מה אדם רואה, שומע ומרגיש.

(המשך יבוא)