להתרומם בטיפוח ולהציל ישויות חיות דרך עבודה בפרויקטים של המדיה

(Minghui.org)

התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא בוושינגטון די.סי. 2018

ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!

קיבלתי את הפא ב-1997 ומאז טיפחתי במשך יותר מ-20 שנה. עבדתי ככתב בעיתון "אפוק טיימס" יותר משש שנים, ועכשיו התחלתי את השנה החמישית ברשת הרדיו "קול התקווה".

נולדתי כדי לקבל את הפא

לפני שקיבלתי את הפא בריאותי אף פעם לא הייתה טובה ומילדות לקחתי תרופות ללא הפסקה. לא נהניתי מבריאות פיזית עד שהתחלתי לטפח. כשפתחתי לראשונה את "ג'ואן פאלון" וראיתי את תמונת המאסטר, הרגשתי שהמאסטר אמין מאוד וטוב לב. מיד התחלתי לקרוא את הספר וסיימתי אותו בשלושה ימים ואז קראתי אותו עוד מספר פעמים. הפא של המאסטר הדהד בי עמוקות. למעשה, כשהתחלתי לקרוא המאסטר ניקה את גופי. בכל פעם שקראתי בספר המאסטר חשף את המהות שמאחורי הפא שאליה יכולתי להתעורר ברמה שלי. זה היה ביום הקצר ביותר בחורף 1997 שהבנתי שעליי לטפח בדאפא. והיום הזה הפך עבורי לציון תחילת הטיפוח שלי.

כתלמיד דאפא, כמו רבים מתלמידי דאפא אחרים, חוויתי אושר ושמחה מהטיפוח כמו שלא חוויתי אי פעם בחיי. השתתפתי באופן פעיל בפעילויות דאפא להצגת הדאפא לאחרים והייתי מלא שמחה. לאחר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה ברדיפת הדאפא, הצטרפתי לכל מיני פעילויות, גדולות וקטנות, שאורגנו על ידי אגודת הדאפא המקומית כמו תהלוכות, העלאת המודעות על הרדיפה והצלת מתרגלים מרדיפה בסין. מאז ועד היום אני מועד והולך לאורך נתיב הטיפוח שלי, תחת הדרכתו והשגחתו של המאסטר.

הצטרפות לפרויקטים של המדיה

בספטמבר 2007 הצטרפתי למדיה כדרך לאמת את הפא.

באותם ימים היה קשה לעבוד במדיה. במיוחד לי, אדם מופנם וביישן שאינו טוב בתקשורת. בתחילה לא דיברתי היטב קנטונזית, וכשהצגתי את המדיה אנשים שאלו אותי מספר פעמים לשמה של המדיה שלנו לפני שקלטו את השם. הם אף עזרו לתקן את ההגייה שלי. הובכתי כל כך שהסמקתי מאוד.

הכוחות הישנים היו פרועים בתקופה ההיא, ומכונת התעמולה של המפלגה הקומוניסטית יצאה מדעתה בניסיונה להציג את הדאפא כדמוני. אנשים רבים לא ידעו את האמת. כתוצאה מכך המדיה שלנו לא התקבלה בחיוב וקיבלנו מעט מאוד הודעות לעיתונות. לפעמים כתבים ממדיות אחרות היו מעבירים אותן אלינו. מזג האוויר בהונג קונג הוא חם ולח. תחת השמש הקופחת מיהרנו להגיע לאירועים שנודע לנו עליהם והגענו מיוזעים, הרבה פעמים לאחר שהאירוע כבר הסתיים.

במשך הריאיונות היו גם אתגרים. פעמים רבות מארגני האירועים לקחו אותי הצידה ושאלו איך נודע לי על האירועים שלהם ואמרו לי לא לדווח עליהם. הרבה פעמים כשניסיתי לצלם מישהו כיסה את עדשת המצלמה שלי. הרבה פעמים ביקשתי לראיין תושבים או אזרחים ונדחיתי ארבע חמש פעמים ברצף. פעמים רבות הבקשות שלי להודעות לעיתונות לא קיבלו מענה חיובי. כתבים ממדיות אחרות לא קיבלו אותנו גם כן. הם לא דיברו איתי והרחיקו אותי ממעגליהם. חשתי מבודד מאוד, וכל זה היה בגלל שצוות המדיה שלנו תרגל פאלון דאפא.

בנסיבות שכאלו איבדתי את עשתונותיי מספר פעמים וחשתי ממורמר, עייף ומדוכא. כשאני מסתכל לאחור אני ממש מתבייש על שמיאנתי אז למלא את חובתי. ניסיתי לעבוד במשך היום ולערוך את החדשות בלילה, אך סירבתי לצאת החוצה לקו החזית כדי לראיין.

מתחזק במחשבות נכונות בעת שאני ממתן את עצמי

האם עליי לוותר? לא הייתי בטוח. החלטתי להירגע וללמוד את הפא. מתרגלים עמיתים במדיה שיתפו איתי את התנסויותיהם כדי לעודד אותי. הם הזכירו לי שייתכן שהעובדה שיכולתי להצטרף לפרויקט המדיה אינה מקרית, ויכולה להיות סידור של המאסטר.

הבנתי שיכולתי להצטרף לפרויקטים של המדיה בגלל שנדרתי נדר למאסטר. לכן אינני יכול לוותר על זה. כל מה שראיתי לפניי היה חוב לישויות החיות שאינן יודעות את האמת בגלל הפרעות ומכשולים של הכוחות הישנים ושל הרוע. האין עליי, כמתרגל, לטפח ולשפר את עצמי? איך אני יכול להשוות את עצמי אם אנשים שאינם מתרגלים? הם האנשים שאני צריך להציל! האם ההתנהגות העוינת שלהם לא נובעת מכך שהם לא הוצלו?

בהדרכת הפא של המאסטר אספתי את נחישותי, שחררתי את האגו, נכנסתי למהלך ויצאתי לכסות אירועים. אני זוכר שלעיתים קרובות דקלמתי את שירו של המאסטר "לטפס על הר טָאי" כדי להמריץ את המורל שלי:

לטפס על הר טָאי

"מטפס במדרגות הגבוהות, דרך בת אלפי מטרים, מתפתלת, תלולה, אפילו להתחיל לצעוד בה קשה; כשמסתכלים לאחור זה כמו טיפוח בפא אמיתי, אם עוצרים באמצע הדרך – קשה להשיג הצלה. היו נחושים, הרימו את כפות הרגליים, את הרגליים הכבדות כמו אלפי קילוגרם, שאו את הקשיים, התקדמו במרץ, סלקו את ההחזקות; תלמידי דאפא – אלפים, מיליונים, משלימים את הטיפוח, מגיעים לשלמות במקומות גבוהים" ("הונג יין I")

"היו נחושים, הרימו את כפות הרגליים" מתאר את הרגשתי באותה תקופה. הייתי אסיר תודה לחיזוקו של המאסטר.

פעם החלטתי לצאת החוצה עם מחשבות נכונות ומיד הרגשתי שהשדה שלי נוקה, שגופי הוקל ושהמשקל הכבד הוסר. חשתי שאני נולד שוב ושוב מחדש. דמעות זלגו על לחיי; ידעתי שהמאסטר מעודד אותי.

להבין בחמלה ישויות חיות

הצגתי כאן את האירועים הקודמים כי רגשותיי היו חמורים והדברים היו קשים מאוד. החברה לא קיבלה אותנו ושמרה על ריחוק מהמדיה שלנו. לא הייתה לנו שום אינטראקציה עם הקהילה. הוארתי לכך שעלינו לזהות הזדמנויות ונקודות כניסה כדי לאפשר לאנשים לשמוע את האמת מתלמידי דאפא. עלינו להרוויח את אמון הקהילה.

המאסטר אמר:

"כל מה שאתם נתקלים ופוגשים בו מתייחס לגורמים אשר נוכחים בתוך המרחב שלכם. אם יש לכם מספיק מחשבות נכונות, תוכלו להיות ענקים וחזקים בתוך המרחב שלכם ולדכא את כל הדברים הרעים שעלולים להתקיים שם." ("לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס"")

דברי המאסטר התקבעו בזיכרוני. השתמשתי במחשבות נכונות כשנתקלתי באתגרים. כשלא נתנו לי לדווח התקשרתי ואמרתי להם שזה פוגע בחופש העיתונות. כשמישהו לא הסכים להתראיין אז שאלתי אותו בנימוס מדוע. מאוחר יותר אמרתי לו: "איך אתה יכול להאמין לדברי המק"ס? המק"ס הייתה מעורבת בהרבה קמפיינים פוליטיים. דיכוי הפאלון גונג הוא רק אחד מהם. מטרות הדיכוי הן אותו הדבר". ואז עבדתי קשה יותר כדי למצוא עוד אנשים לראיין.

בגלל התעמולה של המפלגה הקומוניסטית הרבה אנשים ידעו מעט מאוד על הפאלון גונג. לפעמים כשעבודת המדיה שלי הסתיימה, האנשים שנכחו באירוע הסתקרנו לראות כתבים שעובדים במה שהם החשיבו כמדיה של הפאלון גונג, אז הם שאלו אותי שאלות על הדאפא. השאלות האלו נתנו לי הזדמנויות מצוינות להבהיר להם את האמת. שיחות שכאלו נמשכו לפעמים יותר משעה.

דיברתי על מה שהמק"ס הציגה ברמייה כ"מצור על ג'ונג נאן-האי" ב25 באפריל 1999, על תרמית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן, ועל השינויים הגדולים בבריאותי ובמצבי מאז שהתחלתי לטפח. גם דיברתי על הקמפיינים הפוליטיים הרבים שהמק"ס הובילה כולל הסגת הגבול המועצמת לעניינים הפנימיים של הונג קונג. הנקודות שהעליתי התמקדו בעובדה שכולנו נרדפים, כל אחד מאיתנו, ושהדיכוי של המק"ס לא פוסח על אף אחד מאיתנו.

אמרתי להם שתלמידי הדאפא שבמדיה לא רק שמספקים שירות לחברה, אלא גם חושפים את הטבע המרושע של המק"ס כדי לעזור לאנשים לנטוש את האשליות שלהם על המפלגה. התיידדתי איתם בזה אחר זה על ידי כך ששוחחתי עם כל אחד מהם בנפרד, והאמת התפשטה מהיחיד אל הקבוצה. ואז קבוצה שלמה של אנשים למדה את האמת על הדאפא, רחשה כבוד לתלמידי הדאפא, והפכה לקבוצה העוזרת לי בעבודתי, המציגה אותי לאנשים, והמיידעת אותי על אירועים בקהילה.

שיפור ההתמקצעות כדרך לשכנע אנשים

המצב השתנה בהדרגה. אך בהתחלה חשתי שאינני יכול לכתוב היטב מאמרים, ואנשים היו סקפטים ושמרו ממני מרחק למרות מאמצי הדיווח הזהירים שלי. אני זוכר שדיברתי עם נציגים של קבוצה מסוימת כשכתבת מעיתון אחר בהונג קונג נכנסה פנימה. האנשים האלה מיד עזבו אותי והלכו לקדם את פניה כשהם מסבירים לי שהיא מדווחת על חדשות היטב.

הבנתי שעליי לשפר את המקצועיות העיתונאית שלי. חשבתי לעצמי שאני מטפח, אני יכול לעשות כל דבר שאנשים רגילים עושים. לכן בשעה שלמדתי מעמיתים מהמדיה שלנו, גם למדתי חומרים העוסקים בדיווח. אחרי כל ראיון שעשיתי בדקתי איך מדיות אחרות כיסו את אותו סיפור וסימנתי לעצמי את הכתבות הטובות שלהם ואת הניסוח הטוב בו הם השתמשו. קראתי את הנקודות האלו שוב ושוב עד שהצלחתי להשתמש בביטויים האלו באופן חופשי בעבודתי.

לפני ריאיון גם הקדשתי יותר זמן ללמוד את רקע התקרית והנושאים המרכזיים שצריך לסקר. בהדרגה למדתי איך לשאול שאלות, אפילו שאלות מאתגרות. כשראיינתי גם הקדשתי יותר מאמץ מהאופן שכתבים בדרך כלל עושים. לא רק רשמתי הערות אלא גם הקלטתי את כל הראיון. הכנסתי ציטוטים בכתבה ששיקפו באופן ההולם ביותר את המחשבות והדאגות של הקהילה.

יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מוקדם בבוקר מנציגה של קבוצה שראיינתי יום קודם. חששתי קצת שאולי יש משהו שגוי בדיווח שלי אז שאלתי: "האם לא אהבת את הכתבה שלי?" אך היא אמרה: "לא! אני מתקשרת כדי ליידע אותך שעשית עבודה נהדרת, טובה יותר מכמה מדיות אחרות". חשתי רווחה כה גדולה ואסירות תודה לעידודו של המאסטר.

היו יותר ויותר התרחשויות כאלו. עם הזמן הרווחתי את אמונם של האנשים, יצרתי קשר עם עוד ועוד קבוצות, וקיבלתי גישה למקורות רבים בחברה. הקבוצות האלו שלחו לנו ברכות לרגל חגיגת יום השנה כדי להפגין את תמיכתם והוקרתם. תגובת שרשרת הגיעה גם מכמה חברי מועצה וקבוצות חברתיות. בהדרגה קבלתי יותר ויותר הודעות לתקשורת על אירועים פוליטיים. גם בקשות לראיין חברי מועצה, אקטיביסטים, פרקליטים ודמויות פוליטיות בהקשר לנושאים חברתיים רגישים, התקבלו לעתים תכופות יותר ויותר.

לא פספסתי אף הזדמנות להישאר קרוב לקהילה, מקווה בענווה שאשאר ברמה שלהם כדי שהם יתקרבו אלינו ויבטחו בנו. קירבה היא הצעד הראשון בהבהרת אמת.

להתחשב כל הזמן ולהנחות ישויות חיות לבחור בצד הטוב

מאז העברת מנדט השליטה בהונג קונג מאנגליה לסין, המק"ס הגבירה את התערבותה בענייני מערכות האדמיניסטרציה, השיפוט והחינוך של הונג קונג. היא גם דיכאה יחידים וקבוצות פרו-דמוקרטיות העוסקים בסנגוריה חברתית.

הלפיתה הכה מהודקת גרמה לאנשים רבים בהונג קונג להרגיש מחנק ודיכאון. לעתים קרובות במהלך ראיונות אנשים מזכירים לי שהם נלחמו במשך עשורים, אך הם מרגישים יותר ויותר חסרי אונים וחסרי בטחון לגבי העתיד. ניצלתי הזדמנויות כאלו כדי לעודד אותם כשחיוך אופטימי על פניי: "מתרגלי פאלון גונג הם האויב מספר אחד בעיני המק"ס. אנחנו עדיין חיים כאן. אנחנו עדיין נלחמים. ממה יש לכם לפחד?"

אמרתי להם שהמק"ס אינה חזקה כפי שנראה לעין. לכוח כביכול שלה אין בסיס, ומה שנראה על פני השטח אינו יותר מאשר שיקוף של אי יציבותו ושברירותו של המשטר שלה. הטוב יתוגמל בטוב והרוע יוענש: זהו חוק היקום. המק"ס עשתה רק דברים רעים, הרגה 80 מיליון סינים ורדפה תלמידי דאפא. היא תשלם על מעשיה. עכשיו ימיה ספורים ובעתיד הקרוב נראה את התפוררותה וקיצה. כשהרגע יגיע, נצא לרחובות ונחגוג. כשהם שמעו את המילים האלו הם אמרו בשמחה: "כן! לא משנה מה, ננצל את ההזדמנות להילחם ולהתבטא כל עוד אנחנו יכולים".

הרבה פעמים הייתי עונה: "כשאתם משמיעים את קולכם ומתנגדים, לנו זה מהווה חדשות לסיקור. אחרת, על מה נדווח?" אמרתי להם שכשפעילים פרו-דמוקרטיים נמצאים תחת דיכוי, יש לשים אותם באור הזרקורים ובמרכז תשומת הלב של הציבור. שלחתי להם הודעות לומר להם שאינם לבד. הם כולם ישויות התומכות בדאפא. עליי לדאוג להם, ליידע אותם על האמת, לאפשר להם להינצל.

לאט לאט התקרבתי לאנשים האלו ושמחתי לבלות את זמני בתקשורת איתם. כשתיקון הפא מתקדם, הרוע יכול פחות ופחות לתחזק את הרדיפה שלו. במהלך העבודה עבור המדיה שלנו האמון ההדדי בין האנשים וביני גובש. אני מאמין שהם רואים ומרגישים את היושר, נדיבות הלב והכנות שהרוח שלנו מכילה מטיפוח אמת-חמלה-סובלנות. כשאנשים רואים אותי באירועים חדשותיים יותר ויותר הם פעמים רבות באים לשוחח ולהתבדח איתי. לפעמים הם מחזיקים את השלטים והכרזות שלהם גבוה כדי שאוכל לצלם אותם. הם התחלקו בחטיפים שלהם איתי כשהם אומרים כמה מילים טובות. בפעמים אחרות, כשלא יכולתי להיות במקום האירוע, הם צילמו בשבילי תמונות לכתבות שלי. הם הוסיפו אותי לקבוצות המדיה החברתיות שלהם והפכתי לידידם. לפעמים הם מודיעים לי שהם מתכוננים לאירועים לפני שההודעות לעיתונות הופצו. לעתים תכופות הם גם משתפים איתי את מחשבותיהם והערותיהם על אירועים חדשותיים.

בשנים שעברו, אתרי הבהרת האמת והמצעדים של תלמידי הדאפא הוטרדו לעתים תכופות על ידי קבוצת Hong Kong Youth Care Association Limited (QGH), שלוחה ידועה של המק"ס. בקבוצת המדיה החברתית שלי אני רואה פעמים תכופות שאנשי הקשר מבטאים את אי שביעות רצונם מ-QGH ואת תמיכתם בפאלון גונג. לפעמים כשלתלמידי דאפא יש מצעד, כמה מחברי הקבוצה מפיצים את החדשות בפלטפורמה של הקבוצה, קוראים לכל מי שיש לו זמן ללכת לתמוך בצעדה של הפאלון גונג ברחובות המסוימים ששם QGH עושים צרות.

פעם ראיינתי מישהו במצעד הדורש בחירות כלליות. כתריסר חברי QGH היו על המדרכה והחזיקו שלטים המשמיצים את הדאפא. הצועדים ראו אותם ומיהרו לצעוק: "תמכו בפאלון גונג! תמכו בחופש האמונה! ג'יאנג זמין צריך להיות ברשימת המבוקשים ולעמוד למשפט!"

לכתוב מאמרים זה למעשה אותו הדבר כמו להיות אדם ומטפח. העבודה שלנו חייבת להתאים לעקרונות של דיווח עיתונאי מקצועי. בנוסף כתלמידי דאפא, עלינו תמיד להיות צנועים ואדיבים לא משנה מהי עמדת החברה כלפינו. כשאנחנו כותבים, אנחנו לא צריכים למקד על מישהו או לשים אותו במצב מסובך, אחרת אנחנו עלולים להפסיד את הקשר ובוודאי שנגרום לו להתרחק.

אני זוכר שכמה אקדמאים ופרשנים הרגישו לא נוח עם המדיה שלנו; לכן אמרתי להם בכנות שאני מודה להם על ההזדמנויות לראיין אותם, ושלמרות שיש לנו הרבה ללמוד ולהשתפר, אנחנו עושים את עבודתנו מכל הלב. מאוחר יותר וידאתי לשלוח להם לינק לראיון ולהזמין אותם לכתוב לנו הערות ומשוב.

על תלמידי דאפא תמיד להתחשב באחרים. כשאנשים מסין התראיינו, התייחסתי לביטחונם. קודם הייתי שואל אם זה בסדר לצלמם. כשהתגובה הייתה חיובית, שאלתי אם הם בטוחים בכך.

כשעיתונאי ידוע מסין הגיע להונג קונג לראיון בפעם הראשונה והתפרסם בדיווחיו על פקיד בכיר מושחת, הייתה לנו שיחה טובה. לאחר מכן כשהוא עשה כנס עיתונאים, הוא ניצל את ההזדמנות לקרוא לי להשתתף באירוע. הפכנו לידידים. הוא נתן לי סיפור פנימי על פקידים בכירים מושחתים. כתבתי כמה דיווחים בלעדיים, אך לא ציטטתי את שמו האמיתי. אמרתי לו שאינני יכול לגרום לו נזק בגלל דיווח. ביססנו אמון הדדי, ועכשיו הוא יודע היטב את האמת על הדאפא.

לעתים קרובות אני אומר לאנשי הקשר שלי לומר שכשהם נתקלים במצבים קשים או מסוכנים, פאלון דאפא הוא טוב!" אמרתי להם שזו הברכה הכי מבטיחה.

בכל פעם שאני יוצא לראיון אני משתדל ללמוד את הפא, לסדר את מחשבתי, ולשלוח מחשבות נכונות לנקות את השדה. אני גם מתייחס לעמיתיי העיתונאים לפי "אמת-חמלה-סובלנות". לפעמים אני נותן להם פינה טובה לצלם תמונות. לפעמים אני עוזר להם להחזיק את המיקרופון. אנחנו גם משתפים מידע ופרטים של קשרי מדיה. ביססתי יחסים טובים מאוד עם עמיתיי הכתבים. יש לי חברים בכלי תקשורת של מדיות אחרות, ולעתים קרובות אנחנו מתארגנים ללכת יחד לסקר אירועים. היחסים בינינו טובים מאוד.

המאסטר אמר (“Unimpeded", "הונג יין 2" – תרגום זמני, לא רשמי):

"נתיבי הטיפוח שונים אבל כולם בתוך הדאפא כשאין החזקה לשום דבר הנתיב מתחת לרגליים יהיה חלק באופן טבעי"

במשך יותר מעשור היו לי עליות וירידות וחטפתי מכות רבות בעת שמעדתי על הנתיב שלי בעבודה בפרויקטים של המדיה. בעידודו של המאסטר וברכתו המשכתי הלאה. עם התקדמות תיקון הפא, אנשים בעולם נעשו יותר ויותר מודעים לאמת. המדיה של אנשים רגילים מתדרדרת בהדרגה, בעת שהשפעת המדיה שלנו גוברת.

עכשיו אנחנו מקבלים הודעות על אירועים גדולים וקטנים. קבוצות רבות ביקשו מיוזמתם שנראיין אותן. סלבריטאים או דמויות פוליטיות מודעים לכלי התקשורת המנוהלים על ידי מתרגלי פאלון גונג. אנחנו מונחים על ידי המאסטר ואי אפשר לעצור אותנו. לפעמים כשאני מהרהר על הנתיב שלי יש לי רגשות מורכבים. אני אסיר תודה כל כך להכוונתו של המאסטר המוביל את הדרך. הוא נתן לי נתיב לאמת את הפא כך שאוכל לצמוח דרך העבודה במדיה.

"אסיים בקטע מהשיר של מאסטר “Diamond-like Will”, הונג יין 2" – תרגום זמני, לא רשמי):

"יצורים אבודים פועלים בפזיזות לא מודעים לסכנה הגדולה הקרבה אני חותר להציל דברים לפני ההתמוטטות איך אוכל להרשות לרוחות רקובות להפריע מחשבתי ורצוני קשים מיהלום העצום והזעיר – כולם נוצרו על ידי"

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!

אנא הצביעו בחמלה על כל החסרה.