מכתב תודה לממשלת פינלנד

(Minghui.org)

לבכירי הממשל בפינלנד,

החגים הם זמן למפגש משפחתי. במשך שנים חלמתי על איחוד עם משפחתי. כמה ימים לפני כריסטמס, לפני שש שנים, קיבלתי מתנה מיוחדת מהממשלה הפינית: אשתי קיבלה ויזת כניסה והצטרפה אלי לפינלנד.

שמי וו ג'י-פינג ושמה של אשתי ג'ו לואו-שין. היא בילתה עשר שנים בכלא סיני בשל היותה מתרגלת פאלון גונג. אחרי אחת עשרה שנים של פרידה נפגשנו, וזאת בזכות העזרה של הממשלה הפינית.

באוקטובר 2009, כאשר היא שוחררה אחרי שנים של מאסר, עינויים והתעללות, היא עדיין לא זכתה בחופש מוחלט.

ג'י-פינג עם אשתו ג'ו לואו-שין

כאשר אשתי קיבלה מכתב ממשרד ההגירה של הממשלה הפינית, המזמין אותה להגיש בקשה לוויזה ולריאיון בקונסוליה הפינית בגואנג-ג'ואו בחודש מארס 2010, היו לי רגשות מעורבים. שמחתי שיש תקווה לאיחוד בינינו, אך חרדתי לביטחונה. לא ידענו איך היא תצליח לצאת מסין.

אשתי הייתה במעקב צמוד של המשטרה. יום אחד היא נאלצה לחזור לדירה מאוחר בלילה בשל עבודתה. השומר שעקב אחריה חיכה לה שם ורק עם שובה הוא הלך לביתו. פעם אחת היא זומנה לחקירה במשרד ממשלתי מקומי. החקירה נמשכה עד אחרי חצות. הטרדות כאלו על ידי המשטרה הפכו להיות חלק קבוע של חייה. לכן, למרות מאמציה, היא לא יכלה להגיע לריאיון בקונסוליה הפינית.

לפני ראש השנה הסיני ב-2010 היא חיכתה להזדמנות לצאת מהעיר גואנג-ג'ו. משפחות רבות התכוננו לארוחת החג ולאיחוד בין משפחה, חברים וקרובים.

היא הצליחה להתחמק ממעקב המשטרה, ואחרי שנסעה כ-2000 קילומטר היא הגיעה לג'ינג-הונג, עיר הנמצאת מדרום מערב לעיר הסינית קון-מינג וקרובה לבורמה. שם היא חצתה את הגבול ונכנסה לתאילנד. זה לא היה קל לאישה כה עדינה ללכת ברגל דרך ההרים, לחצות את הגבול ולהימלט מסין.

הבריחה לתאילנד לא הייתה האופציה המועדפת עליה, אך לא הייתה לה ברירה. התכנית הייתה שהיא תיכנס למיאנמר על סירת מנוע שאספה אותה והמשיכה לשוט לאורך נהר המקונג. לרוע המזל בחצות הלילה, הסירה נתקלה באי של חול באמצע הנהר. המסע היה טראומטי. אשתי הצליחה להתחמק מתחנת שיטור בורמזית, הדפה ניסיון של משיט הסירה לאנוס אותה, איבדה את כל כספה ואת תעודת הזהות הסינית שלה לפני שהגיעה לצ'יאנג מאי שבתאילנד.

בזמן שסינים רבים ישבו אל שולחן החג כדי לחגוג את ראש השנה הסיני, גם אני הייתי רגוע באופן זמני כזר המתגורר במדינה זרה. אך מצב רוחי עלה וירד מדי רגע ורגע כמו רכבת הרים בלונה פארק. האיחוד שלנו היה עדיין מוטל בספק ולא בטוח. תקלה של רגע יכלה לבטל את כל המאמצים.

הניסיון האישי שלי בתאילנד היה דומה. נאלצתי לחכות עשרה חודשים במרכז מעצר למהגרים. לפני שעזבתי את סין, במאי 2001, הוכנסתי ללא משפט ללשנתיים במחנה עבודה בכפייה, רק בגלל אמונתי בפאלון גונג. סבלתי מגוון של עינויים והתנהגויות אכזריות.

כל המשפחה שלי נחשפה להתנהגויות איומות מאז שהתחילה הרדיפה של הפאלון גונג ב-1999. אמי נשפטה לשבע שנים בכלא ואחותה נשלחה למרכז לשטיפת מוח שלוש פעמים. אמי נפטרה ב-2006 בגיל 70 ודודתי בת ה-65 מתה ב-2004 אחרי התעללות חמורה. גם אחי נשפט לשמונה שנים בכלא ואשתו נשלחה למחנה עבודת פרך.

לפני כריסטמס 2011, ובעזרתם של המשטרה הפינית, משרד ההגירה ומשרד החוץ הפיני, השגרירות הפינית בבנגקוק הנפיקה לאשתי ויזה. אנחנו אסירי תודה גם לצלב האדום הפיני על המאמצים הרבים שהשקיע כדי לעזור לה. ב-27 בינואר 2012 אשתי הגיעה סוף סוף לפינלנד. במקרה או שלא במקרה, באותו יום נחגג יום זכויות האדם בפינלנד.

כשקיבלתי לבסוף את הידיעה על האיחוד הקרב שלנו, התרגשתי מאוד, לבי היה מלא שמחה ולא הרגשתי יותר עצב או פחד. הרגשתי כאילו נולדתי מחדש.

כל המדינות הקומוניסטיות ביצעו פשעים נגד האזרחים שלהן וסין אינה יוצאת דופן במובן הזה. בסין של היום, הממשלה הרסה את המסורת הסינית היפה וגם גרמה לזיהום סביבתי חמור.

סין הופכת להיות מדינה ללא מוסריות, ללא צדק חברתי וללא זכויות אדם. המשטר הקומוניסטי הרג הרבה מתרגלי פאלון גונג כדי לגזול את איבריהם החיוניים להשתלות. זה נמשך מאז תחילת הרדיפה, כבר 18 שנה.

אני רוצה לבטא את תודתנו מעומק הלב לממשלת פינלנד ששמרה על עקרונותיה, על הצדק ועל כך שעזרה למשפחתי. לנצח נהיה אסירי תודה.