להיות ערניים לצורות הפרעה שנראות מזעריות לכאורה

(Minghui.org)

אני רוצה לשתף מתרגלים אחרים שאסור לנו להתעלם מהסחות דעת והפרעות פחותות ערך לכאורה או ממצוקות קטנות שאנחנו נתקלים בהן בחיי היום יום. ייתכן שהסחות הדעת האלה תופענה בצורה טבעית או במקריות, וההפרעה אולי לא תיראה משמעותית. אבל, כפי שאנחנו יודעים מקריאה ב"ג'ואן פאלון", אסור לנו לטפח על בסיס איך שאנחנו מרגישים. לדוגמה, אין עלינו להיכנע לנמנום בזמן שאנחנו קוראים בספר.

בפעם הראשונה קראתי את "ג'ואן פאלון" ב-1999. באותו הזמן מתרגלים אמרו לי שעליי לקרוא את הספר בפעם אחת מתחילתו ועד סופו. אף על-פי שלא הבנתי מדוע, התייחסתי להצעה ברצינות. לא עזבתי את החדר שלי במשך יום שלם וקראתי את הספר כולו.

בזמן שקראתי התרחשה לה תופעה מוזרה. לפעמים חשתי מנומנמת מאוד ואז אחרי זמן מה חשתי ערנית. לא הבנתי מדוע זה כך, אבל חשתי שהנמנום אינו תקין. במהלך כל זמן הקריאה נאבקתי להישאר ערה.

מאוחר יותר בטיפוח שלי, חשבתי על ההתרחשות הזאת. הבנתי שבזמן שניסיתי לעשות את מיטבי להישאר ערה ולהתמיד בכך, המאסטר ניקה כנראה כמות רבה של מושגים שיכלו למנוע ממני לספוג את הפא. כנראה שבממדים אחרים השתניתי רבות.

פעם אחת ב-2000 הרגשתי לפתע מנומנמת מאוד בזמן לימוד הפא. חשבתי שזו תופעה לא תקינה, כך שעשיתי את המיטב להישאר ערה. ואז חשתי שבמרחק של חצי מטר מצדו הימני של ראשי הייתה כמות חומר גדולה כגודל כדור-רגל. הוא היה אפל וקר ונראה כמו חומר זיפות. הוא ניסה להיכנס לתוך מוחי בממד אחר. ככל שהתקרב אליי, כך הוא שלט עליי יותר וחשתי מנומנמת יותר. כשניסיתי ככל יכולתי לדכא את הרגשת הנמנום ולהישאר ערנית, הוא סולק.

יום אחד ב-2002 שוב הרגשתי מנומנמת בעת שקראתי את הפא. ניסיתי את מיטבי להישאר ערה ולהמשיך לקרוא, אבל עדיין חשתי מנומנמת. פתאום ראיתי שכבה של חלקיקים אפורים או שחורים בגודל של זרעי שומשום הצפים באוויר מעל הספר. הבנתי שהחלקיקים האלה הם חומרים רעים. המשכתי להתנגד להרגשת הנמנום. ואז הייתה לי תחושה כמו של טיפות מים קרים במרכז המוח שלי, במקום ששם ממוקמת בלוטת האצטרובל, והנמנום נעלם. כהרף עין הגעתי למחשבה צלולה מאוד ולמצב נקי מאוד שהמשיכו להתפתח לרמה גבוהה יותר. חוויתי שלוש רמות של המצבים הצלולים האלה. כל שכבה הייתה טהורה יותר מקודמתה. בשכבה השלישית הייתי המומה לגמרי. לבי לא היה מסוגל לשאת את המצב הזה והחוויה הפסיקה להתקדם.

אני רוצה להדגיש שהיבט אחד של הפרעה מסוג זה הוא שלא בהכרח זה נגרם מאותו סוג של אלמנטים. לפעמים ההפרעות נראו כאילו טבעיות. לדוגמה, כשאנחנו חשים מנומנמים בעת לימוד הפא בלילה, המושגים שלנו יכולים לגרום לנו לחשוב שהגיע הזמן ללכת לישון, כך שזה נראה טבעי לחוש מנומנם.

אבל ייתכן שזה לא המקרה. יכול להיות שיש גורמים מרושעים מאחורי כל מצב של נמנום בעת לימוד הפא ובעת שליחת המחשבות הנכונות. לכן, כשאנחנו עושים את שלושת הדברים, אסור לנו להתעלם מההפרעות, לא משנה אם הן קטונת או גדולות או איזו צורה הן מקבלות. עלינו לבחון את השורש של כל הפרעה ולסלק אותה. בכך שנסלק תמיד את הגורמים מאחורי המקרים הקטנים האלה, נוכל למנוע הצטברות של מצוקות גדולות יותר.

אנחנו בקלות הופכים ערניים נוכח מצוקה גדולה כמו מעצר בלתי חוקי או תסמיני מחלה חמורה. אולם אנחנו נוטים להתעלם ממגוון הפרעות קטנות או מצוקות קטנות. אני חושבת שלא משנה כמה קטנה היא, היא תהפוך למצוקה גדולה אם היא תמשיך להתקיים במשך זמן ארוך. למצוקות בצורת הפרעות מזעריות לוקח זמן רב יותר לגרום למתרגלים לסטות, אבל הן עלולות לעשות זאת טיפין, טיפין, בהדרגה. זה כמו התופעה המוכרת שכששמים צפרדע בסיר מים חמים ומחממים לאט לאט עד לרתיחה, הצפרדע לא תרגיש בעליית הטמפרטורה ולא תקפוץ החוצה מהמים עד שיהיה כבר מאוחר מדי.