חוויות הטיפוח שלי מסיקור ה"שן יון"

(Minghui.org)

התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא בוושינגטון די.סי. 2018

ברכות מאסטר נכבד! ברכות, מתרגלים עמיתים!

אני מתרגלת פאלון דאפא מטייוואן וברצוני לדבר על חוויות הטיפוח שלי באחת-עשרה השנים האחרונות.

התחלתי לתרגל בדאפא בפברואר 2007, השנה הראשונה ש"שן יון" הגיע לטייוואן. המתרגלים האחרים היו נרגשים: "שן יון מגיע!" אך לי לא היה מושג מהו "שן יון" או כמה הוא חשוב. אף שחשבתי שזהו רק מופע תיאטרון, הזמנתי חברים ומשפחה לראותו.

כשצפיתי ב"שן יון" בפעם הראשונה הופתעתי. הבנתי שהמופע מרומם נפש ויש בו מסר רב. הוא מזכיר לאנשים את ערכי המוסר המסורתיים של האנושות, מספר כמה נפלא הוא הפאלון דאפא, ומספר לאנשים על הרדיפה. כיוון שרק התחלתי לטפח, לא ידעתי איך לעשות היטב את שלושת הדברים. כשראיתי איך המתרגלים תומכים בהתלהבות ב"שן יון", אמרתי לעצמי שבשנה הבאה גם אני אתנדב לעזור ולהיות חלק מסביבת הטיפוח המאתגרת הזו.

באותה שנה המאסטר פרסם את "לימוד הפא בוועידה של 2007 בניו יורק" (הוראת הפא בוועידה – 8) והשיב על שאלה של תלמיד:

המאסטר: "זאת שאלה טובה מאוד. לתלמידי הדאפא שרק כעת קיבלו את הפא, אני אומר שאתם כל כך בני מזל. האם אתם יודעים לאיזו קבוצה הצטרפתם? המטפחים האלו הגיעו עד הלום אחרי שעברו את המבחנים הקשים ביותר. כמובן, הרדיפה עדיין לא הסתיימה, אבל הרוע כבר לא כל כך רב ולא כל כך משתולל, והלחץ כבר לא כל כך גדול. אבל זה לא יהיה שבגלל שנכנסתם [לדאפא] רק לאחרונה הסטנדרט של הטיפוח יונמך עבורכם. אז בטיפוח אתם חייבים להשקיע מאמץ לעשות את שלושת הדברים שעל תלמידי הדאפא לעשות היטב, ובאותו הזמן להציל יצורים חיים ולמלא את התפקידים שתלמידי דאפא צריכים למלא. כדי לעשות את הדברים האלה היטב, אתם חייבים ללמוד את הפא היטב. השקיעו מאמצים רבים בלימוד הפא, ותוכלו להשיג את ההתקדמות של תיקון הפא, ובאופן מרשים תהפכו לתלמידי דאפא הראויים לשם הזה, ושהם תלמידים של תקופת תיקון הפא." ("לימוד הפא בוועידה של 2007 בניו יורק")

המילים של המאסטר חיזקו אותי מאוד. אף שרק התחלתי לטפח ידעתי שהמאסטר דואג לי. האמנתי שכל עוד אעשה את מה שהמאסטר לימד, אוכל לצעוד היטב בנתיב הטיפוח שלי.

הקמת צוות תמלול הקלטות

מילדות הייתי טובה בהקלדה. חשתי שאוכל לעזור לכתבים להקליד במהירות את הטקסט של ראיונות וידיאו. אז בשנה שלאחר מכן מתרגלים הציעו שאתעתק (אתמלל) את הראיונות עם אנשים שצפו ב"שן יון". לפעמים תעתקתי 30-40 ראיונות בערב אחד. בדרך כלל עבדתי עם כתבים במשך כל הלילה ולא ישנתי. גם רכבתי על האופנוע שלי או נסעתי באוטובוס לערים אחרות לעזור לכתבים.

בהדרגה מצאתי דרך יעילה לתעתק את הראיונות. כמה מתרגלים ראו שאני יכולה לשאת קשיים ולעבוד טוב עם אחרים, אז הם ביקשו ממני להקים ולתאם צוות תעתיקים. לא ידעתי איך להיות מתאמת טובה של פרויקט דאפא, אך לקחתי כמה תפקידי מנהיגות בפעילויות סטודנטים ובעבודות קהילתיות, אז הרגשתי שלהוביל צוות אינו אתגר גדול. גם הבנתי שבפרויקט דאפא המתאם אינו רק המנהיג, אלא חשוב אף יותר, הוא משתף פעולה עם הצוות היטב ודואג לו.

התעתיקים שלנו צריכים לעמוד בדרישות הדיווח של "שן יון", והמהירות והאיכות שלנו צריכות להיות מספקות.

המאסטר אמר:

"...וכל דבר שבני אנוש רושמים או מציירים מכיל יסודות של האמן עצמו. בעבודתו של אמן, כל דבר אודות האינדיבידואל ואודות האיש שאותו מציירים קשור לציור הזה." ("ללמד את הפא בדיון על יצירת אמנות יפה", 2003)

הבנתי שאנחנו צריכים לסלק כל מחשבה שלילית על מתרגלים שהם כתבים או על האנשים אותם הם מראיינים. אף שאנחנו רק עושים תעתוק, כל מחשבה שלילית שיש לנו יכולה ליצור חומרים שליליים ולהשפיע על הדיווח. עלינו לבצע היטב את מה שעלינו לעשות ולזכור שאנחנו מצילים ישויות חיות.

לאחר שעבדתי בצוות התעתיקים של "שן יון" במשך 11 שנים, כמה מתרגלים אמרו שמכיוון שעכשיו יש לי תואר ראשון, עבודת התעתוק היא בזבוז של הכישרון שלי. תהיתי גם למה הכתבים לא יכולים לתעתק את ההקלטות בעצמם. גם חשבתי שאלה שעושים תעתוק כבר יודעים מה לעשות ואינם זקוקים לי. חשתי שהם יודעים איך לעבוד עם הכתבים ושהם יכולים לדאוג לתעתיקים בעצמם.

אך תוצאות ה"מנוחה על זרי הדפנה" שלי היו חמורות. לא עשיתי סידורים שחברי הצוות יעשו את העבודה על התעתיקים בעצמם, וכתוצאה מכך הדיווחים עוכבו. הכתבים חיכו לתעתיקים, ואני הייתי היחידה שהייתה פנויה לעשות את התעתיקים. לא משנה כמה מהר עבדתי, יש לי רק שתי ידיים, ולא יכולתי להשלים את הכול בזמן.

המאסטר אמר:

"זה קריטי אם המתאם הראשי של פרויקט מטפח היטב או לא. אם הוא לא מצליח לטפח היטב, זה ישפיע על כל הפרויקט, ויגרום לו להיתקע ושיהיו הרבה קשיים. אז זה קריטי." ("התקדמו יותר במרץ" וושינגטון 2010)

הבנתי שאף שלתעתק ראיונות נראה כמשימה פשוטה, זהו נתיב הטיפוח שהמאסטר סידר עבורי. כשהקשבתי לראיונות ראיתי את המשמעות העמוקה שמאחורי המופע ושמעתי את האושר בקולות האנשים לאחר שצפו בשן יון. אני מאמינה שלא משנה כמה קשה, קל או קטן נראה הפרויקט, כל פרויקט מציע לנו הזדמנויות להציל אנשים ולטפח את עצמנו.

הקמת צוות תרגום לסיקורי "שן יון"

בהצעת מתרגלים הקמתי ב-2009 צוות תרגומים של "שן יון". אירגנו שמתרגלים מטייוואן שיודעים לדבר ולקרוא אנגלית יתרגמו ראיונות מאנגלית לסינית. כך יכולנו לתמוך בסיקורים שהגיעו מהופעות "שן יון" בצפון אמריקה. חיכינו און-ליין לראיונות מוקלטים. כשהיו שתי הופעות באותו יום בעיר בצפון אמריקה, הכתבים שהיו עסוקים בין ההופעות היו צריכים לפעמים לחכות עד סוף השבוע כדי לשלוח לנו את כל ההקלטות. לעתים קרובות לקח לנו ארבע עד שמונה שעות, או אף יותר, לתרגם הכול. המשכתי לחשוב שזה קשה לי. היה עליי להישאר בבית כל סוף שבוע, ואפילו לעשות קניות היה פנטזיה פרועה. תחושת הקודש שהייתה לי בהתחלה כשהצטרפתי לצוות התעתיקים הוחלפה במחשבות אנושיות, ואפילו חשבתי לפרוש מתפקיד מתאם התרגומים.

בכל פעם שחשבתי לפרוש הזכרתי לעצמי שהסביבה בצפון אמריקה אינה נוחה כמו זו של טייוואן. בדרך כלל קיים מרחק גדול בין אולם התיאטרון לבית המלון ומזג האוויר הקר מקשה גם. מצד שני, אני רק יושבת ליד המחשב שלי ומתרגמת, ואני תמיד יכולה לחטוף משהו לאכול כשאני רעבה. אמרתי לעצמי: "אין לי על מה להתלונן! עליי ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים בשעה אני מחכה לבואן של הקלטות הווידיאו. אינני צריכה להתלונן".

התבוננתי בפרצות שיש לי כמתאמת. הבנתי שמתאם אינו צריך רק לעשות את העבודה, וגם לא רק להשתמש במיומנויות האנושיות שלו כדי שדברים יבוצעו. מתאם הוא כמו חוט המקשר מתרגלים זה לזה, כמו בשרשרת פנינים. זו אחריות המתאם לארגן את הזמן, את המקורות ואת הזרימה הטובה של הפרויקט. הוא גם צריך לשמור על סביבת טיפוח טובה ולאפשר למתרגלים אחרים להשתמש ביכולות שהמורה נתן להם. עלינו לעבוד יחד כגוף אחד ולבצע את העבודה בצורה חלקה. לאחר שהסתכלתי פנימה אמרתי למאסטר: "עליי להשתפר".

לאחר מכן עבודת התרגום שלנו הלכה הרבה יותר חלק מהשנה שעברה. חברי הצוות עמדו תמיד בזמנים וחלקם אף תרמו שעות נוספות. העבודות הרגילות שלהם שלקחו בדרך כלל הרבה מזמנם – הואטו לפתע, והם יכלו לנהל גם אותן וגם את משימות התרגום שלהם. לעולם לא אשכח את החוויה הזאת. אני יודעת שהמאסטר תמיד עוזר ומחזק אותי.

המאסטר אמר:

"אם תוכלו להצליח להיות נחושים לגבי עשיית עבודה טובה בכל מה שעליכם לעשות, דברים ייפתרו בהדרגה בכל חזית. זה בגלל שבכל מקרה תלמידים חדשים נכנסים באופן קבוע והם יבשילו טיפין-טיפין. וברגע שהם יבשילו הם יוכלו להיעשות מעורבים. המסע שלכם הוא כזה שאם אתם יכולים לקחת בו את הצעדים הישרים והנכונים, הדלתות שהיו פעם סגורות בפניכם תיפתחנה, והדרך תהפוך לרחבה. המסע הוא אותו מסע, לא משנה באיזה פרויקט מדובר. כשדברים לא מסתדרים היטב, זה נובע משיתוף פעולה דל, או מזה שלא נותנים לכך עדיפות מספיקה. החזקות אנושיות הן החוסמות את הנתיב שלכם, ולכן המסע כולו היה רצוף מהמורות ומלא בצרות תמידיות. בגלל שיש יותר מדי החזקות אנושיות המעורבות, כשבעיות צצות, אנשים מנסים להגן על עצמם במקום להגן על הפא." ("לימוד הפא בפגישת 'האפוק טיימס', 2009")

ההתנסות הזאת הראתה לי שלא משנה כמה המתרגל מוכשר, אם הוא אינו ממוקד על הפא אלא על עצמו, הוא לא יכול להציל אנשים ביעילות.

תמיכה ב"שן יון" בסיקור בקוריאה

ב-2014 הוזמנתי על ידי מתרגל מ"האפוק טיימס" להגיע לקוריאה לתמוך בסיקור שן יון המקומי. חשבתי לעצמי: "רק סיימתי עכשיו לעזור בסיקור שן יון כאן, ואיני מדבר קוריאנית. מה אוכל לעשות שם?"

המתרגל הסביר שחסרים להם אנשים עם ניסיון. כיוון שאני מקלידה סינית במהירות, מתרגלים מקומיים יוכלו לתרגם את הראיונות בקוריאנית לסינית בעל פה בשעה שאני אקליד אותם. אוכל גם לארגן את שטף העבודה לפי המודל של צוות התרגום בצפון אמריקה. כמו כן אוכל לראיין מערביים באנגלית ולעבוד עם מתורגמנים כדי לראיין קוריאנים ולערוך דיווחים.

עדיין היו לי ספקות, אך אמרתי לעצמי: "כשמתרגלים זקוקים לי עליי פשוט לעשות זאת!"

בטיסה חזרה לטייוואן, חברת התעופה שידרגה אותי למחלקת העסקים. חשתי שזה הסידור של המאסטר. שנה אחר שנה, חשתי שנתיב הטיפוח שלי אורגן מראש ובכל צעד, מתיאום צוות קטן לתיאום בסקאלה רחבה, יכולתי להרגיש שאני נעשית בשלה יותר.

אף שאני והקוריאנים דברנו שפה שונה, קראנו את אותו פא והייתה לנו אותה משאלה: להציל אנשים.

הייתי בקוריאה חמש שנים. כמה מתרגלים טייוואנים ואני החלטנו שעלינו להגיע לקוריאה כל שנה כדי לעבוד עם המתרגלים המקומיים בסיקור שן יון. אנחנו מרגישים שזה הפך לחלק מעבודתנו, כאילו הבטחנו זה לזה בחיים קודמים. ברגע זה בהיסטוריה נסייע למאסטר לתקן את הפא ונציל ישויות חיות. אני חשה כבוד גדול וקדושה לעשות את זה.

סיום

העבודה הרגילה שלי היא בניהול פרויקטים. אני רגילה להתמקד בשטף העבודה, במתודולוגיה וביעילות. בפרויקטים של הבהרת אמת אני מגלה שהמתרגלים עושים את העבודה הרבה פעמים עם מחשבות נכונות ומאמינים בלהט במאסטר ובפא, אך מתעלמים מלוח זמנים, מעלויות וממשאבים. כיוון שהם לא נותנים את הדעת לנושאים האלה, כסף ומשאבים עלולים להתבזבז.

לפעמים אני תוהה מדוע אני, שיש לי הרבה מיומנויות של אנשים רגילים, הושמתי לעבודת כתבנות ברמת טכנולוגיה פשוטה שכזאת בפרויקט דאפא. כשאין לי מחשבות נכונות, אני אף תוהה אם העבודה שלי הכרחית או אולי היא בזבוז משאבים.

המאסטר אמר:

"כל הדברים הרבים היוצאים מן הכלל שאתם עושים במהלך אימות הפא נרשמים בפרק הזה של ההיסטוריה של היקום, ואף לא דבר אחד שקשור לכל תלמיד ותלמיד של הדאפא אינו מושמט. אבל, אם אתם ממוקדים על הדברים של פני השטח, של האנשים הרגילים, אז יש לכם החזקה ואתם משתמשים בחשיבה אנושית. אל תתנו לדברים האלו משקל. אם אתם יכולים להשלים בשקט את מה שאתם רואים שחסר, בשקט לעשות היטב את מה שאתם אמורים לעשות, ובשקט לעשות משהו היטב כשאתם מגלים שהוא לא נעשה באופן מושלם – אז לאין-ספור האלוהויות תהיה הערכה עצומה כלפיכם והם יגידו שהאיש הזה הוא פשוט יוצא מן הכלל. רק כשפועלים כך זה נחשב למה שתלמיד דאפא צריך לעשות." ("התקדמו יותר במרץ" וושינגטון 2010)

כשקראתי את זה, זו הייתה קריאת התעוררות בשבילי! כן, אנחנו צריכים להשלים בשקט את מה שחסר, אך לא כדי לקדם את הרעיון שלנו, או כדי להתפאר בצורה ערמומית כלשהי.

במשך אחת-עשרה השנים האחרונות, גיליתי שככל שהשתתפתי ביותר פרויקטים, כך הייתי צריכה לשפר יותר את איכות וכמות לימוד הפא שלי, לתרגל את התרגילים היטב ולשלוח מחשבות נכונות. אם אינני עושה את זה טוב, אז חלקי בעבודת הדאפא הופך לעבודה של אנשים רגילים. כשיש הפסקה, אני נעשית נינוחה ונופלת לתוך חשיבה על דברים כמו בן אדם רגיל.

המאסטר אמר:

"..., רבים מתלמידי הדאפא שלנו הם באמת די עייפים, אבל מצד שני, הם לא לקחו את לימוד הפא והטיפוח ברצינות. הם עשו הרבה מאוד דברים, אבל הם לא טיפחו את עצמם, אז הם ירגישו עייפות, ירגישו לאות, וירגישו שזה קשה. למעשה, אני תמיד אמרתי לכם שלעשות טיפוח לא פוגע בעבודת הדאפא שלכם, זה בטוח. זה משום שלעשות את התרגילים זו הדרך האפקטיבית ביותר להיפטר מעייפות, זוהי הדרך הטובה ביותר לגרום לגוף שלכם להתאושש במהירות." ("לימוד הפא בוועידת הפא באטלנטה 2003")

בהסתכלות פנימה, שורש הבעיה של הספק שלי לגבי ערך עבודתי או רצוני להרפות, הוא שלא התמקדתי בלימוד הפא ולא שיפרתי את הבנותיי מהפא. כשתמכתי בסיקור שן יון בקוריאה, חוץ מלתמוך במופע ולכתוב דיווחים, מתרגלים עמיתים ואני המשכנו להזכיר זה לזה ללמוד את הפא ולתרגל. אף שישנתי מעט, תמיד הייתי במצב רוח טוב ואנרגטית. אני מוקירה במיוחד את ההזדמנויות והחוויות האלו.

אני מקווה שכאשר אקשיב להתנסויות המתרגלים בוועידת הפא לשיתוף התנסויות בוושינגטון הבירה, אוכל לבחון את חוויות הטיפוח שלי ואת ההחסרות שלי.

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!