חשיפה של הרשע והעינויים בכלא הנשים בג'יאנג-שי

(Minghui.org)

עקב אמונתי בפאלון דאפא כלאו אותי בכלא הנשים של פרובינציית ג'יאנג-שי, שם אילצו אותי לעבוד בעבודת כפיים ועינו אותי. הייתי עדה לרדיפה אכזרית של מתרגלות פאלון גונג נוספות.

למתרגלות פאלון גונג אסור לדבר או לברך לשלום אף אחד, אם הן עושות זאת, הן נענשות. לכל מתרגלת שמגיעה בפעם הראשונה מקצים 2 אסירות שישמרו עליה 24 שעות ביממה. העונשים השגרתיים ביותר הם עמידה לתקופת זמן ארוך ופיקוח צמוד של אסירות סביב השעון, אפילו בזמן האוכל, השינה והשימוש בשירותים.

רוב האסירות המפקחות על מתרגלות פאלון גונג הן אסירות פליליות: רוצחות, סוחרות בסמים או שעסקו בהונאה כספית. בהנחיית הסוהרים הן מתנהגות באכזריות, ואם הן מצליחות לכפות על המתרגלות לוותר על אמונתן, הן זוכות לקיצור זמן מאסרן.

לעתים קרובות עורכים הסוהרים לאסירות האלה שטיפת מוח כדי תהיינה "מאומנות" היטב לתפקידן. מעת לעת הסוהרים קונים מזון ופריטים יום יומיים עבור האסירות הפליליות האלה, כדי שיתאמצו אף יותר לרדוף את המתרגלות. אם בזמן כלשהו הן לא מקבלות על עצמן מרות של סוהרים, הן מוחלפות מיידית.

כשהייתי כלואה הייתי עדה לכמה שיטות עינויים שעשו בהן שימוש על מתרגלות פאלון גונג, או ששמעתי על קיומן. בגדים מגבילי תנועה (מעין "כותנות משוגעים") היו בשימוש בכל 8 המחלקות של הכלא. שְיָאו יֶה, סוהר שהתמחה ברדיפת מתרגלות, אמר שיש להם מספיק בגדים כאלה עבור אסירות שאינן מצייתות. הם חיברו מכנסיים לבגדים ואת הצדדים הפנימיים של המכנסים חיברו גם כן, כך שמי שלבשה אותם הייתה נעה בצעדים קטנים בלבד. גם אסירות פליליות אולצו ללבוש את הבגדים המגבילים האלה.

את האסירות כפתו בידיים ותלו אותן על האזיקים. הן היו תלויות כך מהבוקר עד הלילה כשהרגלים כלפי מטה, אך מבלי לגעת ברצפה או לעמוד עליה. האסירה הייתה משוחררת רק לזמן הארוחה. הייתה גם תלייה של אסירות באצבעות קשורות. היו אסירות שמתו כתוצאה מהעינויים.

תלייה בידיים כפותות

שיטה נוספת: הורו לאסירה לשבת שפופה מהבוקר עד הערב מבלי לאפשר לה לעמוד.

קושרים את האסירה למיטה מבלי יכולת לזוז, כשהזרועות והרגליים מתוחות וקשורות לפינות המיטה. לא שחררו אותן לגשת לשירותים, והאסירות נאלצו להשתין במכנסיים בתוך המיטה.

הדגמת עינויים: ידיים ורגליים קשורות למיטה

הארוחות של האסירות כללו רק לחם מאודֶה ואורז.

האסירות נאלצו לעבוד בכלא במשך כל היום מ- 5:00 עד 22:00. כשחזרו לתא, היו כאלה שאילצו אותן לעמוד עד 2:00 מבלי לאפשר להן לשבת.

במהלך "המחזור החודשי", היו מונעים ממתרגלות פאלון גונג שינה במשך 24 שעות ביום עד שיוותרו על אמונתן. המתרגלות שהיו תשושות, ראשן כבד, חלשות נפשית היו בסופו של דבר נכנעות. אני עברתי "שינוי" נגד רצוני תחת התקפה של אסירות פליליות ומתרגלות לשעבר שכבר וויתרו על אמונתן.

על מתרגלות שלא עברו "שינוי" הטילו הגבלות חמורות על שיחות טלפון למשפחה ועל ביקורי משפחה.

בסניף 6 של הכלא בו נמצאו סדנאות העבודה המתרגלות עבדו בעבודת עבדים לייצר מטריות. העבודה הזאת הייתה המעייפת ביותר וניתנה רק למתרגלות פאלון גונג.

מתרגלות בנות 50 עד מעל ל-70 היו מתכופפות כדי לדחוף את ארגזי המטריות (כל ארגז שקל בין 36 ל-40 קילוגרם) לשולחנות העבודה שלהן ואז היו מרכיבות את המטריות אחת אחת. כל ארגז היה צריך להיגמר תוך פחות מ- 10 דקות. לאחר מכן היה עליהן לערום את הארגזים בהם ארזו את המטריות. הארגזים לא היו מצוידים בגלגלים, כך שהעבודה הייתה קשה מאוד.

בסדנת העבודה היה חוק אחד: אסור לעזור אחת לשנייה, אחרת כולן תיענשנה. ארגזי המטריות נדחפו הלוך וחזור במשך ימים ושנים כך שהרצפה הפכה רכה וגבשושית. המתרגלת גב' ליו שיאו-סי שהייתה בת יותר מ-70 נפלה פעם אחת על הרצפה המחוספסת ולא יכלה לקום בעצמה. הסוהרים לא הרשו לאף אחת לעזור לה.

בכתבת המקור באנגלית (בקישור מטה) יש רשימה של שוטרים ואסירות שהשתתפו ברדיפת מתרגלות פאלון גונג.