דיון קצר לגבי האחריות שלי כלפי מתרגלים עמיתים

(Minghui.org) אחרי שהמתרגלים שלנו מטפחים יותר מ-20 שנה, הם מבינים את החשיבות של לטפח עצמם היטב. אנחנו שמים דגש יותר על התבוננות פנימה וטיפוח של עצמנו. איננו מסתכלים עוד על אחרים או מעבירים עליהם ביקורת. נעשינו בשלים יותר בטיפוח.

אולם לנוכח מתרגלים הסוטים מהפא, היו מתרגלים שחשבו שעלינו להתמקד רק על טיפוח עצמנו ולכן הם לא אמרו להם כלום. לפעול כך זה הגיוני מנקודת מבט מסוימת. אבל מזווית אחרת, זה גם כן לא לגמרי נכון.

להפנות את תשומת הלב לבעיות טיפוח

לפני כמה שנים מצב הטיפוח של אחת המתרגלות היה די גרוע. היו לה כמה הבנות שסטו מהפא והיא ניסתה להרשים אחרים. אני לא סבלתי אותה בגלל זה ולא רציתי לשוחח איתה. הייתי מודאגת שאם אדבר איתה, אנחנו ניכנס לעימות מפני שהיא עקשנית ורוצה שדברים יתנהלו על-פי רצונה. מצב המחשבה שלי גם לא היה יציב במיוחד באותו זמן. לכך לא ציינתי בפניה את ההחסרות שלה.

לילה אחד חלמתי חלום ובחלום ציינתי בפניה את ההחסרות שלה באופן רגוע מאוד ובבהירות רבה. הנחתי שזהו רמז מהמאסטר עבורי להצביע על דברים בפניה. כשעשיתי זאת במציאות, היא באופן מפתיע קיבלה את הצעותיי בשלווה. זה התנהל בדיוק כפי שראיתי זאת בחלום. הבנתי שפעלתי נכון.

פעם אחרת התלוויתי להליכה עם שני מתרגלים. המתרגל הראשון החל לדבר על התנהגות לא ראויה של מתרגל אחר, ואיך הוא עצמו עושה זאת נכון. המתרגל השני הסכים וגם הוא התפאר איך הוא עצמו פועל היטב. חשתי שמה שהם עושים אינו נכון. הזכרתי להם בעדינות את ההתנהגות הלא ראויה שלהם. דיברתי בחששנות, כדי לא להרגיז אותם. הם לא הגיבו, אבל הנמיכו את קולם.

להצביע בשלווה על בעיות בטיפוח

כשהגעתי הביתה חשבתי על זה, והחלטתי שעליי להיות תקיפה יותר בעניין. כך שדיברתי עם השניים בצורה ישירה, ואמרתי להם שלא צריך לדבר רעות על מתרגלים מאחורי גבם. צריך להצביע על כך כשרואים משהו שאינו בסדר. יהיה אפילו טוב יותר אם נוכל לדון בכך בצורה חיובית עם אותו מתרגל ולעזור לו להתרומם מעלה. כמו כן צריך לבחון אם מה שהוא עושה משפיע עלינו רגשית.

שני המתרגלים הכירו בהחסרות שלהם מיד, והתבוננו פנימה לחפש את ההחזקות שלהם.

כשישבתי במדיטציה באותו ערב, הרגשתי שקל לי במיוחד. בדרך כלל הרגליים שלי כואבות ונעשות חסרות תחושה כשאני מודטת. אולם באותו לילה הרגשתי כל כך נוח. הבנתי שפעלתי היטב במהלך היום.

פגשתי במתרגלת שהייתה במצב טיפוח גרוע. היא הושפעה מהחזקות להתפארות, אגו ותאווה מינית, כך שהמילים שאמרה וההתנהלות שלה היו לעתים קרובות לא רציונליות. אבל גם אני לא הייתי אז במצב טיפוח טוב. חששתי שהרושם הרע שעשיתי עליה יחריף את הדברים אם אדבר, כך שלא אמרתי מילה. מאוחר יותר כשתרגלתי את התרגיל השני, בזמן תנוחת החזקת גלגל החוק, הופיע בראשי משפט: "המאסטר יהיה עצוב מאוד אם היא תיהרס". מיד מילאו דמעות את עיניי. הרגשתי ממש רע.

התעלמות מבעיות בשל התגוננות עצמית

יש מתרגלים שיאמרו משהו כשהם רואים החסרות אצל מתרגלים אחרים. אבל הם לא עושים זאת בצורה רצינית, חיובית וישירה, אלא רומזים בעדינות רבה מדי ונמנעים מלדבר על הבעיה האמיתית. למעשה, הם לא חשבו איך להימנע מלפגוע באנשים, אלא ניסו להימנע מכך שהאנשים יאשימו אותם. הם פעלו מתוך התגוננות עצמית.

לפעמים בעיות קורות מפני שמתרגל אינו מבין מספיק את העניין המסוים. אם מישהו רואה זאת ואינו מצביע על כך, האדם לא ישים לזה לב. הוא לא יהיה מסוגל לחשוב בתשומת לב ולהבין באמת את הבעיה, וכך הוא לא יהיה מסוגל לתקן עצמו ולהתרומם מעלה.

יש מתרגלים שאומרים לפעמים: "תן לו שיתעורר לזה בעצמו. הוא ישיג יותר מוסריות (דה) אם יעשה זאת בעצמו". זה נשמע כאילו מישהו חושב על טובתו של מתרגל עמית. אבל מתרגל במצוקה, או כזה שנפל למצב טיפוח גרוע, לעתים קרובות אינו מודע לכך בעצמו. הוא לא מרגיש שיש לו בעיה. איך הוא יוכל להתעורר לכך? עלינו להצביע לו על כך.

במצב הזה שהכוחות המרושעים עדיין קיימים, זה עלול להיות מאוחר מדי כשהרדיפה תקרה, או שהוא כבר סטה מהדרך. טיפוח בתקופת תיקון הפא שונה מזה של טיפוח אישי.

יש גם מתרגלים שהם צנועים. הם תמיד אומרים שהם בעצמם לא התעוררו כראוי לדברים ולכן אינם מסוגלים להסביר דברים כראוי. הם אומרים שהם חוששים שלא יוכלו לשכנע אנשים ושאנשים לא יקשיבו להם ויתרגזו. למעשה, הם מנסים להגן על עצמם.

יש גם אנשים כמוני, שמרגישים שהם מרגישים דחויים על ידי מתרגל ומנסים להתחמק ממנו. למעשה, כל המתרגלים האלה מחפשים תירוצים. הם אינם מתנהגים בחמלה. אף על-פי שייתכן שהם מטפחים עצמם, הם יהיו מתוחמים על ידי המגבלה של היותם עדיין אנוכיים ויחשבו מתוך הגנה עצמית. הם אינם יכולים באמת לרומם עצמם.

יש מתרגלים שחוששים לייצר קארמה בכך שיאמרו מילים רעות. הם אומרים שצריך לטפח את הדיבור. כיום כולם מקדישים תשומת לב להתנקות מדרך המחשבה שהחדירה בהם המק"ס והם פוחדים לבצע טעויות בהיבט זה.

קונפליקטים הם הזדמנויות לחשוף החזקות

אבל אם חושבים על כך קצת, אפשר להבין שהדבר החשוב ביותר הוא לטפח את הלב, יותר מאשר את הפה. לא לדבר אין בהכרח משמעו שאדם כבר סילק את כל ההחזקות שלו. להפך, הקונפליקטים הם הזדמנויות לחשוף את ההחזקות של האדם. אנחנו יכולים לרומם עצמנו באמצעות קונפליקטים. העלאת השין-שינג היא שתביא לסילוק האנוכיות ולסילוק הצורך להגן על עצמנו.

מנקודת מבט אחרת, ייתכן שלא הערכנו כראוי את הקיבולת של מתרגלים עמיתים שלנו ואת העולם שלהם. אנחנו לא מאמינים שהם יגיבו היטב לנוכח ביקורת. אפילו אם זה כך, התזכורת שלנו תעזור להם לחשוב. היא גם תסלק לנו את ההחזקה לצפות לתוצאות טובות. התהליך הוא השתקפות של מצב הטיפוח שלנו. זוהי גם הזדמנות עבורנו לעלות מעלה.

זה בסדר להתמקד בטיפוח עצמך, אבל הטיפוח שלנו לא צריך להיות בסביבה של ביקורת הדדית. למטפח לבטח יש החסרות והוא יעשה טעויות לפני שהוא מגיע לשלמות. "להזכיר בצורה אדיבה", זה לא ביקורת. זה לטובת האחרים. זה להיות אחראי למתרגלים עמיתים ולגוף האחד של המתרגלים.

המטרה שלנו בטיפוח "אמת-חמלה-סובלנות" זה להיות אדם מואר שאינו אנוכי, ושתמיד מתחשב קודם כל באחרים. איננו יכולים להיות כאלה שתמיד דואגים רק לטיפוח שלנו עצמנו ולא לשים לב כלל לאחרים. זה יהיה ללכת לקיצוניות אחרת.

להרגיש אחראי כלפי מתרגלים עמיתים וכלפי ישויות חיות עם לב כן יאפשר לאחרים להרגיש את הכוונות הטובות שלנו ויגרום להם להסתכל פנימה. מצד שני, אין פירוש הדבר שאדם צריך תמיד לחפש החסרות אצל מתרגלים עמיתים ולנסות לציין בפניהם את הבעיות שלהם.

מתרגלי הדאפא הם גוף אחד. ללמוד את הפא ולתרגל ביחד כקבוצה זו צורה אחת של טיפוח שהמאסטר לימד אותנו. הסביבה הטהורה והקדושה הזאת חשובה לכל אחד מאיתנו. היא יכולה לזקק כל אחד. אבל אם הסביבה הזאת הופכת לסביבה שחסר בה שיתוף מחשבות ודעות כנות וכל אחד פעול בעצמו, אז זה יהפוך לקבוצה של אנשים רגילים. זה לא יועיל לנו. לשחרר את האני שלנו ולשפר את הגוף האחד כולו זהו גם תהליך של טיפוח.