ההיבטים הרבים של "הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו"

(Minghui.org) מאמרים רבים שפורסמו לאחרונה באתר מינג-הווי מצביעים על כך שמתרגלים רבים עדיין לא יצאו מהמושגים האנושיים ולא עשו מספיק כדי להציל יצורים חיים. מתוך הסתכלות פנימה והרהור על בעיות מסוימות באזורנו, הגעתי לכמה הבנות שהייתי רוצה לחלוק עם מתרגלים עמיתים.

הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו

בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר דיבר על הנושא של "הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו":

"לא חשוב כמה גבוהה תהיה רמת הטיפוח של האדם, ברגע שהבעיה הזו מתחוללת האדם ייפול עד לתחתית וייהרס לחלוטין." (ג'ואן פאלון", הרצאה שישית)

חששתי להיות "הרוס לחלוטין", אז הזכרתי לעצמי לא לטפח הפרעות דמוניות במחשבה שלי. אבל אחרי יותר מעשור של טיפוח-תרגול, הבחנתי שיש דרכים שונות רבות שבהן מתרגלים עלולים לפתח הפרעה דמונית מהמחשבה שלהם. המקרים השונים באים לידי ביטוי בצורה שונה על פני השטח, אבל אני מאמין שכולם נובעים מאנוכיות.

להלן מספר דוגמאות:

מתרגל מסוים הרגיש עליונות על פני מתרגלים אחרים ונעשה גאוותן. המתרגל הזה פיתח בהמשך הפרעה של הונאה-עצמית, והתחיל להאמין בעצמו בדברים על עצמו שלא היו נכונים כלל.

היו מתרגלים שתרגלו זמן רב יותר מאחרים, והתחילו לקטלג מתרגלים לפי מספר השנים שהם תרגלו, כמו למשל לעשות הבחנה בין מתרגלים חדשים למתרגלים ותיקים.

חלק מהמתרגלים היו בעלי תרומה משמעותית בדרך זו או אחרת, ולא יכלו לסרב לקבל שבחים ממתרגלים אחרים. הם פיתחו תחושת עליונות ולעתים קרובות העלו את נושא תרומתם בעבר.

אחרים היו נחושים במהלך הרדיפה, וכששיתפו בהתנסותם, הם החלו להתפאר שלא במתכוון.

מתרגלים עוברים מבחנים רבים לאחר שתרגלו במשך זמן מה, ואנחנו נוטים לפתח כמה הבנות נכונות של הפא. אבל עלינו להיות מודעים לכך שכל הבנה היא עדיין הבנה אנושית. איננו יכולים להתייחס להבנות שלנו כאל האמת הסופית או כאל ההארה הסופית. לעשות זאת יהיה להיאחז בהבנה ברמה נמוכה מאוד. אתה תתחיל לשפוט אחרים בהתבסס על הבנותיך האישיות ולא על סמך הפא של המאסטר.

כמה מתרגלים למדו את הפא בחריצות במשך תקופה מסוימת והשתתפו בכמה פרויקטים של דאפא. הם אז הרגישו שהם צברו מספיק מוסריות כדי לקחת הפסקה ולנוח. הם התחילו להרפות בטיפוח. כשמתרגלים אחרים הצביעו על הבעיה, הם לא התעוררו לזה ולא ניסו להדביק את הפער, אלא מצאו תירוצים כדי להגן על עצמם.

חלקם אף נפלו טרף לאשליה כמו "אני לא צריך לדאוג לגבי התרשלות. אני יכול להדביק את הפער במהירות באמצעות לימוד הפא יותר וביצוע עבודות דאפא נוספות".

הם נשארו מאחור מבחינת הצלת אנשים, ורק ישבו וחיכו לזמן שבו הפא יתקן את העולם האנושי.

לפי ההבנה שלי, כל התופעות הנ"ל נטועות באנוכיות. כאשר מתרגל מתחיל להאמין שהוא או היא טובים יותר מאחרים, ומצפה שמתרגלים אחרים ישבחו אותו, או מתחיל להרגיש שהוא תרם מספיק ויכול להרפות, המתרגל הזה כבר מטפח הפרעה דמונית במוחו.

ללכת בעקבות התכנונים של המאסטר

תמיד יש כמה מתרגלים שלא יכולים להבין את השינויים בשלבים שונים של תיקון הפא. לפני שנים היו להם התנגדויות לקידום "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית", ועכשיו יש להם התנגדויות להגשת התביעות המשפטיות נגד יוזם הרדיפה, ג'יאנג דְזֶה-מין.

המאסטר אומר (ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית)

"אני מתייחס לכל המתרגלים כאל תלמידיי,.."

ולמאסטר יש סטנדרט מסוים לתלמידי דאפא. עלינו לדעת שהסטנדרט זהה לכל המתרגלים. למאסטר יש חמלה אדירה לכל תלמיד, אבל התלמיד חייב לעמוד בסטנדרטים מסוימים של שין-שינג כדי להיחשב תלמיד דאפא.

בהרצאה שלישית ב"ג'ואן פאלון" המאסטר סיפר לנו

"מה המורה נתן לתלמידים?"

כל אחד מאיתנו מכיר והרגיש כמה מהמתנות הללו.

המאסטר עשה כל מה שמורה יכול לעשות, אז אנחנו חייבים לעשות כל מה שתלמיד צריך לעשות.

מה עלינו לעשות? ללכת לפי הנחיות המאסטר, להתמודד עם בעיות בהתבסס על הפא, להסתכל פנימה לנוכח קונפליקטים, לדכא את המחשבות הרעות שלנו. עלינו להיות צנועים כלפי המאסטר ודאפא. זהו הבסיס להשתפרות בטיפוח-תרגול.

למאסטר יש תכנונים מפורטים לתלמידים. רבים מהם מתפרסמים באתר מינג-הווי, לדוגמה, קבוצות לימוד פא וקבוצות תרגול, הגשת מאמרים וקריאתם באתר מינג-הווי, אתרי הדפסת חומרים בקנה מידה קטן בסין, הצטרפות לפרויקטים של דאפא והצלת יותר אנשים.

אני חושב שאנחנו, כתלמידי דאפא, לא צריכים לבזבז זמן במחשבות מתי הדיקטטור ג'יאנג דְזֶה-מין יעמוד למשפט או מתי תיקון הפא יסתיים. עלינו פשוט ללכת לפי התכנונים של המאסטר.

המצב משתנה במהירות. כל מושג או מחשבה אנושיים על שינוי התכנונים של המאסטר הם מסוכנים מאוד.