[ועידת הפא בניו יורק] טיפוח בפאלון דאפא כחלקיק של "אפוק טיימס"

ברכות, מאסטר, ומתרגלים עמיתים!

(Minghui.org) אני מתרגל פאלון דאפא מהונג קונג. אחרי הקולג' עבדתי בחצי משרה בעבודת דפוס עבור אפוק טיימס. לאחר מכן נעשיתי איש מכירות במשרה מלאה לפני כמה שנים. בכל הפעולות כמו עיצוב עלוני הבהרת אמת, מעורבות בתפעול המדיה, קשרים עם הזרם המרכזי בחברה, ועד לעמוד בפני התנהגות עסקית לא נאותה ומשא ומתן עם בעלי קבוצות עסקים גדולות, אני מרגיש שהטיפוח נמצא בכל צעד. זהו התהליך של לוותר על העצמי ולהועיל לעסק כולו.

אבי נהג לומר: "אנשי עסקים הם רמאים". לפיכך היו לי דעות קדומות חזקות כלפי כל דבר הקשור לעסקים וחשתי בוז כלפי אנשי מכירות. גם לאחר שתרגלתי פאלון דאפא וקראתי את מאמרי המאסטר, עדיין החזקתי במושגים האלו.

המאסטר אמר:

"הייתה אִמרה בעבר: "תשעה מתוך עשרה סוחרים הם רמאים". זה מה שאומרים אנשים רגילים. אני אומר שזה עניין של הלב האנושי." ("ג'ואן פאלון")

עדיין החזקתי במושגים שלי, עד שמנכ"ל "אפוק טיימס" ביקש ממני להיות איש מכירות במשרה מלאה.

בתחילה חששתי מהשינוי. כוחי הוא בעיצוב הגרפי בו עסקתי יותר מעשר שנים ב"אפוק טיימס". באותה עת יכולתי לטפח מבלי לוותר על עבודתי היום-יומית המשולמת היטב. ידעתי שהמאסטר רוצה שהמדיה תיכנס למחזור חיובי. כך חשבתי שהגיע הזמן לוותר על "הקן החמים" שלי. המאסטר רצה שאוותר על האנוכיות ואהיה מעורב בהתפתחות הכללית.

לפרוץ את המושגים האנושיים

כשהסכמתי לקבל את התפקיד לא היה לי מושג לגבי מושגים הכי בסיסיים במכירות. כך רק הלכתי עם מתרגלים אחרים ללקוחות פוטנציאלים שם הבהרנו את האמת. הם התרגשו מהפרזנטציה שלנו והיו מוכנים לתת חסות בסכום קטן, אך לעתים רחוקות הם חתמו על חוזה. הייתי שבע רצון וחשתי שהאנשים האלו ניצלו. קולגה שלי אמר: "אתה כמו מורה שמלמד ילדים. אבל אם הם לא ויתרו על המושגים שלהם, הם לא יקבלו את דבריך".

אכן, האם באמת הבנתי את המחסומים שלהם? האם אני יכול פשוט להמשיך לומר מה שאני רוצה, או שעליי לנסות לגרום להם להבין ולקבל את מה שאמרנו להם? זהו נושא קריטי כשזה מעורב במכירות, אך גם כשכותבים כתבות, עושים עיצוב גרפי, ועושים עבודת דפוס כפי שעשיתי בעבר, וגם הצורה בה אני מדבר. אם אמשיך לדבר, הצד השני לא ידבר. איך אבין את המכשול שעוצר בעדם מלהבין?

בעבודת המדיה, אם נתמקד במה שאנחנו רוצים לומר מבלי לשים לב לרגשות וההעדפות של האנשים, לא נצליח להבהיר את האמת בהתבסס על המחשבות וההבנות שלהם. אם לא אוותר על המושגים שיש לי נגד עסקים, לא אוכל להבין את השוק ואת הלקוחות. זה מוביל למהות העניין: "אם המדיה שלנו לא מייצרת מודעות פרסום, איך נשרוד"?

בכל פעם שהמאסטר דיבר על כך שהמדיה שלנו תיכנס למחזור חיובי, לבי היה כבד. "אפוק טיימס" בהונג קונג רחוק עדיין מלהגיע לתפעול נורמטיבי. מתרגלים חוו קונפליקטים אישיים. חוסר בכוח אדם ומקורות מימון בעקבות לחץ חיצוני ודיכוי יצרו קושי להגיע לאיזון. כעיתון חינמי, אנחנו יכולים להגיע לכמות מסוימת של אנשים ולעזור להם לדעת את האמת. אך לא הצלחנו להגיע לזרם המרכזי בחברה. חרדתי כשראיתי שמתרגלים נעשים מותשים ורדומים, אך לא היה לי שום פתרון.

"שן יון" בהנהגת המאסטר, הווה דוגמא טובה לפרויקטים הדאפא השונים. הם אימנו אנשים וכיוונו להגיע לרמה גבוהה ביותר. הבנו שאפשר להשתמש בכל שיטה כדי להציל אנשים ולספק למדיה שלנו רעיונות טובים יותר לגבי הכיוון.

הסיבות שמאחורי ונגד פריצות הדרך

האקלים הקוסמי השתנה באופן דרסטי ב-2014. פקידי ציבור סינים רבים נעצרו, מה שאימת את התחזיות של האפוק טיימס. זו הייתה הזדמנות מצוינת למדיה שלנו.

המנכ"ל סידר שאעבוד עם גאונת עסקים. ספגתי את כל הידע שהיא נתנה לי. החוש העסקי שלה תאם לגמרי להתגלמות הפא בעולם האנושי. זה עזר לי להבין דברים רבים.

כשוויתרתי על ה"עצמי" הצלחתי להעריך טוב יותר את הערכים המסורתיים שאנשי הונג קונג הוקירו. יכולתי לדבר על ערכי אפוק טיימס ועל האמת של הדאפא באופן שהתאים יותר לזרם המרכזי בחברה. כשהתמודדתי עם אלו שיש להם רעיונות שונים, הצלחתי להישאר שליו ולהבין את הלך המחשבה שלהם, וזה אפשר לי למוסס את המעצורים שלהם.

במהלך אותה עת ביקרנו לקוחות כל יום, חתמנו חוזים עם חברות מותגים בינלאומיות ומקומיות מפורסמות. אנשים רגילים נתנו לנו, מתוך הערכה והתפעלות, פרטי קשר של בעלי חברות בזרם המרכזי של החברה. כך יכולנו להגיע לזרם המרכזי כדי להבהיר את האמת על הדאפא ועל המדיה.

גיליתי גם שבכל פעם שאנחנו נתקלים בקונפליקטים בינינו ולא מסתכלים פנימה, הלקוחות נעשים נרגנים ואין תקווה לחתום חוזה. לכן, לא משנה עם איזה קונפליקט התמודדנו, למדנו לוותר על העצמי ולעבוד יחד. הבנתי שאיך שאנשים מתנהגים קשור למצב הטיפוח שלנו. המצב שלנו והדרך שאנחנו מסתכלים על דברים משפיעים על אם הם יוכלו להינצל.

למרבה הצער, הצלחנו לעתים רחוקות לחדש חוזים עם חברות מותגים גדולות משתי סיבות. אחת בגלל שהרבה אנשים בחברות הגדולות האלה לא יודעים את האמת. קיימת התנגדות בתוך החברה וכן מלקוחותיהם. הכתבים שלנו גם נתקלו ביחס לא הוגן כשניסו להשיג ראיונות איתם. קשה להגיע לאנשים האלו מהזרם המרכזי ולהבהיר את האמת פנים אל פנים. הסיבה השנייה היא שהמשטרה הסינית פנתה לעסקים שלהם בסין ואיימה עליהם [שלא לשתף פעולה עם אפוק טיימס].

עלינו לעשות פריצות דרך בזרם המרכזי ולשנות את המצב של להיות בשוליים.

לשתף פעולה כגוף אחד

ב-2016 ה"אפוק טיימס" בהונג קונג התחיל למכור את העיתון ב-200 דוכני עיתונים. אך להגיע ל"חנויות הנוחות" שעל כבישים מרכזיים זה עולה עשרות אלפי דולר. חברות הפצה לא רצו להיות מעורבות. כדי לשמור על המשכיות הדפסת העיתון, חילקנו עיתונים בחינם באותו זמן. אבל כדי להיבנות כמותג, אמרנו למתרגלים לא להפיץ עיתונים באתרי הבהרת אמת. למרות זאת, יום אחד ראיתי מתרגלת מחלקת את העיתון באתר הבהרת אמת ברובע הפיננסי. ביקשתי ממנה להפסיק לעשות זאת והיא אמרה: "אתה תפסיק. אף פעם לא אפסיק לחלק את העיתון".

הופתעתי לראות שיש מתרגלים שלא יכולים להבין מדוע אנחנו מוכרים את העיתון במקום לחלקו בחינם. כל השנים האלה, מתרגלים התייחסו לעיתון כאל אמצעי להבהרת אמת ולהצלת אנשים. יש להם סיבה לחשוב כך. אבל כדי להגיע לזרם המרכזי בחברה, איננו יכולים להתייחס לעיתון כאל עלון הבהרת אמת. עלינו להפוך אותו למותג אמיתי בשוּק, כמו ש"שן יון" עשה.

המאסטר אמר:

"כשהעיתון שלכם הופיע לראשונה, כולכם תפסתם אותו ככלי להבהרת האמת ולא חשבתם הרבה מעבר לכך. ומספר אנשים אף התייחסו אליו כמו לעלון. הדברים כמובן שונים כיום ואתם מבינים בהדרגה שאתם לא צריכים לעגן את המחשבה שזה רק משהו זמני, והבנתם שעליכם לנהל את העיתון הזה היטב ולהפעיל אותו כמו גוף רגיל." לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס", 2009)

לא קל כל כך להגיע להסכמה וליצור גוף אחד. "אפוק טיימס" זקוק לתפעול נורמטיבי, הדורש שהלך המחשבה של הצוות ישתנה. בתפעול הנורמטיבי נדרש מהמתרגלים המעורבים לוותר על הלך המחשבה של להיות מתנדב, ולהישמע לכללים כמו עובד מועסק. גם אם המשכורת או הפיצוי נמוכים, אי אפשר לבוא וללכת לפי מה שמתחשק. עובד צריך להיות מנוהל וללכת על פי דרישות החברה, גם אם יש לו הבנה אחרת. צריך לוותר על עצמך כשנתקלים בקונפליקטים לא פתורים עם מתרגלים אחרים. צריך לשתף פעולה מכל הלב, גם אם זה אומר לעשות דברים שלא טובים בהם. תפעול נורמטיבי דורש הגדרות תפקיד ואחריות ברורים. וכל אחד צריך להיות אחראי לדבריו ולהתנהגותו.

זו דרישה גבוהה וחסרת תקדים ומבחן שין-שינג טוב לכל המתרגלים המעורבים. זהו נתיב ש"אפוק טיימס" צריך לקחת כדי להגיע לתפעול נורמטיבי.

קבוצת הלימוד היומית והלימוד הקבוצתי השבועי מבטיחים שנכוון את מאמצינו לאחד. בשבילי קבוצת לימוד הפא היומית חשובה ביותר. אך לפעמים לא הצלחתי להתרכז. קארמת המחשבה גרמה לי לנמנום. וכל מיני מסרים צצו כדי להפריע. ידעתי שאינני יכול להמשיך כך.

בקיץ 2016 התחלתי לשנן את הפא בקבוצת הלימוד. הופתעתי לראות שכשאני ממקד את מחשבתי, אני יכול ללמוד בעל פה את ההרצאה הראשונה. בהדרגה הצלחתי להקריא בעל פה את כל "ג'ואן פאלון" בקבוצת הלימוד. אם לא אצליח להתרכז, לא אוכל להקריא בעל פה כהלכה. לא משנה באיזה קונפליקט או בעיות נתקלתי, לאחר לימוד פא הכול נראה קל וחלק. לפיכך הצטרפתי לקבוצת לימוד של בוקר. זה עוזר לי לשמור במחשבתי שאני מתרגל דאפא ושאתמודד עם כל מבחן ברציונליות.

מכירת העיתון ב"חנויות נוחות"

בתחילת השנה, המנכ"ל ביקש ממני לשאת ולתת עם חנויות מכולת לגבי מכירת העיתון. אולי האקלים הקוסמי השתנה. כשהתקשרתי לאנשי הרכש של חנויות הנוחות והבהרתי את האמת, הם הסכימו ואף נתנו לנו תנאים מועדפים.

למכור בחנויות הוא רק צעד אחד. ההפצה מאתגרת יותר. מדיה רגילה שוכרת חברות הפצה לעשות זאת והעלות היא עשרות אלפי דולר. היינו צריכים את עזרת המתרגלים כדי להביא את העיתונים לחנויות באזור שלהם.

כדי להימנע מהפרעות, יידענו רק מנהלים הנוגעים לעניין לפני חתימת החוזים. לבסוף חתמנו חוזים שבוע לפני ההשקה. מנהל השיווק שלנו יצר מיד קשר עם אגודת הפאלון דאפא וקיים פגישה עם מתרגלים שיהיו מעורבים בהפצה. מתרגלים עבדו יחד ותוך זמן קצר העיתון נמכר ב-500 חנויות נוחות בהונג קונג.

היו עדיין כמה סידורים של הרגע האחרון לפני ההשקה, לקחת בחשבון את הזמן של המטפחים ומסלולי הנהיגה שלהם. קבוצת חנויות הנוחות הזכירה לנו שוב ושוב שהעיתון צריך להגיע לפני 8:00 בבוקר. הם ניסו לשכנע אותנו שאם לא נצליח לעמוד בזה, נמכור רק ב-300 חנויות. אך ידעתי שעם 500 חנויות, לא רק אלו שבצמתי התחבורה, אלא גם החנויות שבכמה קהילות יהיו כלולות בזה. זה אומר שהעיתון ייחשף ליותר אנשים. בסוף השבוע שלפני ההשקה, עשינו נסיעת מבחן עם כל המתרגלים המעורבים.

ב-1 באפריל כל המנהלים שלנו עשו עוד נסיעת מבחן בחצות ובדקו כל מיקום. כל אנשי ההפצה היו בעמדותיהם, חוץ ממספר חנויות שלא היו מודעות למכירת העיתון שלנו והיה להם צורך להתקשר ולברר, כל השאר התנהל טוב למדי.

ביום הראשון רק 10 חנויות לא הסכימו לקבל את העיתון כי הם לא קיבלו הודעה על כך. ביום השני כמעט כל החנויות לקחו את העיתון. איש הקשר אמר: "אתם ממש מהירים בלסדר את הכול כבר ביום השני". ידעתי שהמתרגלים מסוגלים לכל דבר כל עוד אנחנו שמים את הלב שלנו בזה.

אך ביום השני המפקחת של קבוצת החנויות האחראית על הפרויקט שלנו התרגזה ואמרה לי שיש תלונות רבות מהחנויות וממחלקות שיווק הפנים שלהם, מכל מיני סיבות. היא אמרה שאם יהיו עוד תלונות, היא תפסיק להחזיק את העיתון שלנו. מיד שאלתי את האנשים שלנו בכל אזור וגיליתי שחלק מהתלונות היו בגלל אי הבנות, בשעה שאחרות היו הפרה של אופן ההתנהלות כמותג בזרם המרכזי בשל כוונות טובות. הרגשתי רע והייתה לי תרעומת. ידעתי שזה אינו מצב נכון.

המאסטר אמר:

"ככל שאתם תופסים את האתגרים כגדולים יותר, יהיה קשה יותר להוציא לפועל את הדברים, מאחר ש"הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה". וכך המשימה תהפוך מעיקה יותר ויותר. כשאני אומר "הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה", אני מתכוון גם שהקושי נובע מכך שאתם מייחסים חשיבות יתר לעניין עצמו ורואים את עצמכם באור פחוּת יותר. אל תתייחסו לשום דבר כזה כאל משהו גדול, בגלל שבמשהו משמעותי כמו הצלת ישויות חיות, עליכם לעשות בדיוק מה שאתם אמורים לעשות, לנהל אותו בצורה רגועה. כשאתם נתקלים בדברים שלא נשמעים כל כך טוב, או שאינם מה שאתם מצפים שיהיו, אל תיקחו אותם ללב ורק עשו בצורה אצילית ובביטחון את מה שאתם אמורים לעשות. אם לא תיתנו להפרעה של הרוע לסחוף אתכם, גורמים מרושעים לא ינבעו מכם, הרוע יהפוך משהו פעוט, אתם תיעשו ענקיים וחזקים והמחשבות הנכונות שלכם יהיו שופעות. זה באמת כך." ("לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס", 2009)

כשהסתכלתי פנימה, ראיתי שהדאגות שלי היו הכרה בתכנונים של הכוחות הישנים. אם הייתי עובד בחברה של אנשים רגילים ייתכן שהייתי מקבל תלונות דומות אבל לא הייתי נכנס לפאניקה. מדוע עכשיו כן? כי פחדתי שהחנויות לא ימכרו את העיתון שלנו בגלל לחץ מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) או מעמיתיהן והשותפים העסקיים שלהן שלא ידעו את האמת. האין זו הכרה בתכנונים של הכוחות הישנים? אם לא הייתה לי מחשבה יציבה, ייתכן שהמצוקות בצד השני היו גדלות. ידעתי שעליי לטפל בזה כמו בעסק רגיל.

למחרת התקשרתי למפקחת והסברתי לה מה קרה ואיך פתרנו את הבעיה. אמרתי לה שזהו השלב ההתחלתי ושלאחר תקופת ההרצה זה יסתדר. היא אמרה: "אני יודעת שאתם משתפים פעולה טוב למדי". אך גם רמזה שמהצד שלה זה לא היה שליו כל כך. ידעתי שלוחצים עליה. אז התקשרתי לכל חנות שלא התלהבה להחזיק את העיתון. לבסוף נפתרו בעיות רבות.

כשעושים פרויקטים שונים, הבנתי שכל עוד אנחנו שומרים על מחשבות נכונות חזקות, דברים רבים מטופלים על ידי המאסטר בסיוע שמימי. זו לא יכולתנו שגרמה לזה לקרות, אלא כמה לב שמנו בזה, מצב הטיפוח שלנו, והמחשבה שלנו להציל אנשים ישתקפו בתהליך.

קדם-תחרות ריקוד

ב-2012 ניסינו לקיים תחרות ריקוד בהונג קונג אך בריונים של המק"ס ניסו למנוע את קיומה. בגלל ההפרעה מהמק"ס, החוזים עם האולם לתחרות המוקדמת ב-2016 בוטלו פעמיים בהתראה קצרה. בסוף התקיים האירוע בטייוואן.

קיימנו את התחרות שוב ב-2018 והפעם חתמנו חוזה עם ארגון בינלאומי. למרבה הצער, גם הם נכנעו ללחץ המק"ס ושברו את החוזה שלושה שבועות לפני התחרות. התברר שממשלת הונג קונג התקשרה ודרשה שהם לא יעבדו איתנו. לא חששנו כלל, גם לא רצינו לוותר. התחלנו ליצור קשר עם אולמות פרטיים.

שבועיים לפני התחרות, נודע לנו שמרכז הספורט של אוניברסיטה יוקרתית בהונג קונג פנוי. נזהרנו לא לתת לרוע לקבל את המידע הזה. סוכני מק"ס חקרו לגבי מידע על האולם בכל מקום. ראינו את כל צעדיהם וטיפלנו בהם בחוכמה. כשנראה היה שהתחרות לא תתקיים בטייוואן, חתמנו בשקט חוזה עם מרכז הספורט. זה היה תהליך מייסר כמו בסרט הוליוודי.

יום לפני התשלום קיבלנו הודעה להחליף את האולם. הסברתי זאת למרכז הספורט וביטלתי את האולם. עכשיו זה באמת הלך להתקיים בטייוואן. למחרת, הודעה נוספת הגיעה שנקיים בכל זאת את התחרות בהונג קונג. הייתי בשוק והיו לי רגשות מעורבים. הזכרתי לעצמי לא להתרגש. מיד יצרתי קשר עם מרכז הספורט והזמנתי שוב את האולם.

אולי בזכות כל התמרונים האלו הבריונים של המק"ס לא הצליחו לגלות היכן בדיוק תתקיים התחרות המוקדמת. בבוקר התחרות, המתחרים והצוות נלקחו באוטובוס לאולם. שעתיים לפני תחילת התחרות, ראש ארגון המק"ס המרושעת קיבץ את הבריונים שלו מחוץ לאולם והם דקלמו קללות. הם ניסו לפרוץ לתוך מרכז הספורט. סגל מרכז הספורט קרא למשטרה ושלח כמה עשרות מאבטחים. ניצלתי את ההזדמנות להבהיר אמת לסגל האדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה וביקשתי מהם לצפות בתחרות. כשהם ראו שלתחרות אין קשר כלל למה שהבריונים קיללו, פניהם נרגעו. פקיד גבוה ממחלקת הביטחון של האוניברסיטה עבר ליד הבריונים ונכנס למרכז הספורט. הוא לחץ את ידי ואמר: "האירוע שלכם יעבור חלק".

גשם כבד ירד באותו יום. הבריונים המרושעים נרטבו עד עצם. נשארנו בפנים והשלמנו את התחרות המוקדמת ללא הפרעות.

הפקיד אמר לי שהוא עבד בעבר במועצה המחוקקת. בין כל הקבוצות שעתרו, הוא התפעל הכי הרבה מהפאלון גונג כי היא הקבוצה היחידה שבאמת שלווה ורציונלית, אך גם מתמידה. התרגשתי מהבחירה שהאדם הזה עשה. חשבתי על מאמצי המתרגלים בהונג קונג במשך השנים האחרונות. זה עורר בי יראת כבוד, והרהרתי בסידורים של המאסטר להציל ישויות חיות.

לקראת סיום, יותר מתריסר מאבטחים לחצו את ידינו ושמרו עלינו כשעלינו לאוטובוס. השוטרים יצרו חומה אנושית לחסום את הבריונים ווידאו שנעזוב בבטחה.

הצלחת תחרות הריקוד בהונג קונג הניחה בסיס טוב לפנייה שלנו בשנה הבאה. זה עורר את הישויות החיות, הציג את ההשפעה הבינלאומית של קבוצת המדיה שלנו, ובאותו זמן חנק את המק"ס המרושעת ואת ההולכים אחריה.

לסלק החסרות

כשהרהרתי בנתיב שלקחו המתרגלים בהונג קונג כדי לאמת את הדאפא ולהציל ישויות חיות, הבנתי שאף אחד אינו מושלם. כולנו צריכים לטפח. לכל אחד מאיתנו יש אלמנטים שהכוחות הישנים ארגנו, והחסרות ברמה האנושית.

במידה מסוימת חסר לנו נימוס, המוזן על ידי תרבות מסורתית, ועלינו להתגבר על זה. חלק מאתנו הוכתמו בתרבות המפלגה. חלק מאתנו כופים על אחרים סטנדרט נוקשה שהם עצמם קבעו. אך עדיין לכל אחד יש המעלות שלו.

אנחנו שואפים לטפח את עצמנו ולשתף פעולה עם הגוף האחד. אני חושב שהדרך לשלול את התכנונים של הכוחות הישנים היא לוותר על ה"עצמי", ללכת על פי ההדרכה של הפא, לפצות על כל החסרה של האחר, להרחיב את ההכלה שלנו ולהועיל לאחרים. רק אז נצליח:

".... לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני". ("ללא החסרה בטבע הבודהא", "יסודות להתקדמות במרץ")