בנה של מתרגלת פאלון גונג: הגעתי כל יום למרכז לשטיפת מוח עד ששחררו את אמי

(Minghui.org) אמי הייתה בצעירותה במצב בריאות גרוע ביותר, ואני נולדתי עם משקל נמוך. כשהגעתי לגיל שש גופי עדיין לא הגיע לרמת התפתחות תקינה. הייתי נמוך עם בטן גדולה, והצוואר שלי היה קצר מהרגיל. בריאותי הייתה גרועה מאוד, ובעיני המבוגרים נחשבתי לילד נכה. עשו לי בדיקות גופניות רבות והרופאים אמרו שאני ברמת התפתחות נמוכה מהרגיל ורשמו לי כל מיני שיקויים, אך דבר לא עזר. בעיות ההתפתחות שלי הפכו לכאב ראש ענק למשפחתי.

בזמן ההוא מצב בריאותה של אמי היה נורא. הייתה לה מחלת לב ריאומטית ובעיות במעיים. היא לקחה תרופות במשך שנים, אבל הן לא עזרו. למזלה הטוב, היא החלה לתרגל פאלון דאפא והחלימה לחלוטין מכל המחלות האלה. גם אני למדתי את הפא עם אמי וידידיה. יום אחד כאבה לי מאוד הקיבה. הקאתי נוזל ירוק. זה היה נורא, אבל אחרי זה הבטן הגדולה שלי התכווצה באורח פלא וגופי החל להתפתח בצורה נורמלית.

אחרי שהתחלתי ללכת לבית ספר יסודי ביליתי את הזמן הפנוי שלי במשחקים. בהדרגה, שכחתי לתרגל וללמוד את הפא, אבל העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות" היו עדיין מושרשים עמוק בתוך לבי.

מאוחר יותר אמי נשלחה לכלא על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) רק משום שסירבה לוותר על תרגול השיטה. גרתי עם סבתי ועם דודתי השנייה. התגעגעתי לאמי, במיוחד כשילדים אחרים הציקו לי. רציתי שהיא תהיה שם להגן עליי. הייתי בוכה כשחשבתי עליה. הרגשתי חסר אונים והאשמתי אותה שהיא לא שם עבורי.

בסופו של דבר אמי השתחררה ועזרה לי להתגבר על מצוקה רצינית. יום אחד השכן שלנו, הדוד צ'נג הרכיב אותי על האופנוע שלו. הבלמים שלו הפסיקו לתפקד לפתע, האופנוע התרסק ואני עפתי החוצה ונחתי במרחק של יותר מ-10 מטרים משם. הכתף נשברה לי וזה כאב נורא. יכולתי להישען רק על צד אחד. ברגע שראיתי את התרופה שהרופאים רצו לתת לי, רציתי להקיא. אמרתי לאמי שאני לא יכול לקחת אותה. היא אמרה לי: "בסדר, מה לגבי להקשיב להרצאות של המאסטר?"

במשך יומיים שלמים האזנתי להרצאות של המאסטר. ביום השלישי הכתף הפסיקה לכאוב לי. גופי כולו חש נינוח. ידעתי שהייתי עלול למות אם המאסטר לא היה מגן עלי. אני מודה בכנות למאסטר על שהציל אותי.

מאז, חדלתי לנטור טינה לאמי. היא פיצתה את הדוד צ'נג והחזירה לו את הכסף שהוציא עליי וקנתה לו עוף בתנור כדי להביע את הערכתה כלפיו. הדוד צ'נג ומשפחתו התרגשו מאוד. הם זכו להבנה חדשה לגבי הפאלון דאפא והבינו לבסוף את הסיבה שאמי מאמינה בנחישות איתנה בפאלון דאפא חרף הרדיפה האכזרית.

בספטמבר 2015 פרצו שוטרים ובכירי הרשות לתוך ביתנו וערכו בו חיפוש. הייתי כבר בחור צעיר. עשיתי כמיטב יכולתי להגן על אמי. חסמתי את דרכם ושאלתי: "האם אין חופש אמונה?" הם הפילו אותי בכוח לרצפה וחנקו אותי. בקושי נשמתי. השכנה הקשישה האדיבה שלנו מיהרה לעצור את השוטרים ואמרה להם: "בבקשה הניחו לו. הוא עדיין ילד". השוטרים הפסיקו לבסוף לחנוק אותי, אבל הם איימו לזרוק אותי למרכז מעצרים.

את אמי לקחו בכפייה למרכז לשטיפת מוח. למחרת היום בני משפחתי ואני הלכנו לדרוש את שחרורה. הם טענו שהם ישחררו אותה רק אם היא תוותר על התרגול בפאלון דאפא. אמרתי להם: "אמי הייתה מתה כבר מזמן אם לא הייתה מתרגלת פאלון דאפא. איך אוכל לשכנע אותה לוותר על זה? אם היא הייתה עושה משהו לא נכון, המשפחה הייתה עוצרת בעדה לתרגל".

כל יום הלכתי למרכז לשטיפת המוח לבקש שישחררו את אמי. פחדתי שיזרקו אותה שוב למחנה עבודה בכפייה או לכלא. לא יכולתי לשאת את המחשבה שניפרד שוב. בסופו של דבר רוב האנשים העובדים במרכז הבינו את העובדות לגבי הפאלון דאפא, וסוף סוף אמי שוחררה ללא כל תנאי.