(Minghui.org)

התחלתי לתרגל פאלון דאפא באוגוסט 1995, אבל עד 2002 לא יכולתי לשבת בלוטוס מלא. זה היה קשור למחשבות השליליות שהיו לי.

לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, חוליית L5 שלי ועצם הירך היו מחוברים והתמזגו יחד, יוצרים מעין מפרק מדומה (או חיבור מלאכותי).כשהתחלתי לתרגל טיפוח, לא הייתי מסוגל לשבת אפילו בחצי לוטוס.

כשהלכתי ללימוד פא קבוצתי, הייתי צריך לשבת על הספה. מתרגלים חדשים שהגיעו שאלו אותי למה אני לא יושב בלוטוס מלא. עניתי: "אני לא יכול. יש לי בעיה ברגליים". כולם התרגלו לתירוץ שלי ואפילו סיפרו את זה לאחרים.

קראתי ב"ג'ואן פאלון":

"כשתצטלם ברנטגן לא יהיה שום זיז גרמי. הסיבה המהותית היא שזה הדבר ההוא שמתפקד." ("ג'ואן פאלון")

סגרתי את הספר, אבל המחשבה שלי עדיין הייתה: "אני לא יכול. יש לי בעיה ברגליים".

התבוננתי במתרגלים אחרים שישבו בלוטוס מלא. הייתי מודאג, אז התאמצתי מאוד והצלחתי להחזיק מעמד בחצי לוטוס במשך יותר מעשר דקות.

לבסוף הצלחתי לשבת בחצי לוטוס במשך שעה, אבל בלוטוס מלא הצלחתי לשבת רק עשר דקות.

לאחר שהחלה הרדיפה בסין, הלכתי בשנת 2002 לכיכר טיאננמן כדי לעתור לשלטון למען הזכות לתרגל פאלון דאפא. נעצרתי ונלקחתי לכלא. ראיתי מתרגלים אחרים שולחים מחשבות נכונות כשהם יושבים בלוטוס מלא. אינסטינקטיבית חשבתי: "אני יכול לעשות אותו דבר".

הצלחתי לשבת בלוטוס מלא במשך שעה וחצי! בקושי יכולתי להאמין שהצלחתי.

ישיבה בלוטוס מלא הייתה קלה. למה זה לקח לי כל כך הרבה זמן? זה היה בגלל המחשבות השליליות המתמשכות שלי : "יש לי בעיה ברגליים. אני לא יכול לעשות זאת". המחשבה הזו חיזקה את עצמה שוב ושוב, ונעשתה חזקה יותר ויותר, וזה גרם לי להיכשל במשך כל השנים האלה.

איך קרה שלפתע יכולתי להחזיק את הרגליים בלוטוס מלא ב-2002? זה היה כי חשבתי לדבוק בדרישות הפא לשליחת מחשבות נכונות במקום לשקוע לתוך הלך הרוח השלילי הרגיל שלי.

ביסודו של דבר, הנושא של ישיבה בלוטוס מלא קשור לכמה אמונה יש למתרגל במאסטר ובפא. טיפוח בחריצות והתקדמות במרץ ללא הסתייגויות וספקות – זו אמת אבסולוטית! כאשר מתרגל מסוגל להיפטר מהמושגים הישנים שלו, הוא בהחלט יוכל להתקדם בטיפוח שלו.