מסע של נער בן 13 לעבר טיפוח אמיתי

(Minghui.org)

שותפה בוועידת הפא האירופית בשנת 2018

מאסטר נכבד ועמיתים לתרגול.

אני בן 13 ומתגורר בברלין. התחלתי לתרגל פאלון דאפא עם הוריי מגיל צעיר מאוד. למדתי את הפא ותרגלתי את התרגילים, אך עד לא מזמן לא הבנתי איך לטפח ואיך לסלק את האנוכיות. כל מה שידעתי הוא שעל מתרגלים לטפח ולעשות את שלושת הדברים היטב.

אמי מספרת לי שכשמסתכלים בתצלומים ישנים אפשר לראות פאלונים על בטני. היה לי אם כן, בסיס טוב, וכילד היו לי מעט מאוד מושגים אנושיים. אולם ככל שגדלתי שקעתי יותר בחבית הצביעה של החברה הרגילה.

בבית הספר היסודי שבו למדתי, כ-90 אחוז מהילדים היו יוצאי משפחות ערביות או טורקיות. הילדים האלה התקוטטו מדי יום. ניסיתי כל הזמן להגיד להם שזה לא טוב לריב, שכן כך צוברים קארמה. זה עזר מאוד והמצב אכן השתפר. עזרתי לחבריי לכיתה להיות אנשים טובים יותר.

לשחרר את ההחזקה לאנוכיות ולמשחקי מחשב

מאחר שהייתי תלמיד טוב, אחרי ארבע שנות לימוד בבית ספר יסודי התקבלתי לבית ספר יוקרתי ללשונות עתיקות. החיים בבית הספר הזה היו טובים יותר, משום שהתלמידים היו חביבים ושיתפו פעולה היטב. למרות זאת, ההתאקלמות שלי לא הייתה קלה. אחרי השנה הראשונה המצב השתפר והדברים הסתדרו. כמה מחבריי החלו לבדר את עצמם באמצעות משחקים בטלפון שלהם.

אני זוכר בבירור יום גשום אחד כשהחלטתי להצטרף לחבורת הילדים ששיחקו במשחקי מחשב. הלכתי הביתה והורדתי בחשאי משחק מחשב והתחלתי לשחק. בהתחלה חשבתי שזה די מעניין. אבל בתקופה של שלושה חודשים היה לי חום שלוש פעמים. זה היה אמור לפקוח את עיניי אבל לרוע המזל לא התעוררתי. הציונים שלי החלו להתדרדר.

קראתי את הפא של המאסטר על משחקי מחשב ואינטרנט. המאסטר אומר שהאינטרנט הוא ״שד מהגיהנום״ ושחייזרים משתמשים בו כדי לשלוט בגוף האנושי – היו לי נקיפות מצפון. יום אחד החלטתי להפסיק לשחק במשחקים האלה וגם סיפרתי לאמי על כך. היא שמחה שאני מזהה את הבעיה שלי ושהחלטתי לטפח באמת.

הפסקתי להתמכר למשחקים האלה. אולם התשוקה לשחק עדיין נשארה ורצתה להוביל אותי בדרך סוטה. הצלחתי להיפטר מהמחשבות האלה באמצעות שליחת מחשבות נכונות. אני מודה על כך למאסטר שנתן לי את כוח הרצון לשחרר את ההחזקה.

שחרור הפחד

אמי נוסעת לעתים קרובות מחוץ לעיר לצורך עסקים ואבי עובד בחו״ל. בתקופות אלה אני נשאר עם שמרטפית. כשאני שוכב במיטה בחושך לוקח לי זמן רב להירדם. אבל לא רציתי לספר לשמרטפית שלי, כי חששתי שהיא תתעצבן. חששתי גם שהיא תחשוב שאני חלשלוש. כשאמי נעדרה זמן רב הייתי אומלל.

שוחחתי עם אמי על הבעיה הזו וביקשתי ממנה עצה כדי להירדם מהר יותר. היא אמרה לי שזה לא קשור להירדמות אלא לפחד. לא משנה ממה אנו מפחדים, פחד הוא החזקה. כמטפחים עלינו לשחרר את הפחד.

החלטנו לדבר על הנושא וחיפשנו סוגים שונים של חרדות ופחדים. למשל אני חושש שהכבוד שלי ייפגע או לאבד יוקרה, אני חושש לקבל ציונים לא טובים וכן הלאה. אולם לא ידעתי כיצד לשחרר את הפחד מהחשיכה והקושי להירדם. מאחר שהחרדות האלה המשיכו להטריד אותי שוחחתי שוב עם אמי.

אמי אמרה בלי להתרגש שמטפח אינו זקוק להרבה שינה ושעליי לנצל את הזמן הזה ללמוד את הפא, לתרגל את התרגילים או לשלוח מחשבות נכונות. בכל פעם שהפחדים ניסו לשלוט במוחי, ומנעו ממני להירדם, שלחתי מחשבות נכונות ולמדתי את הפא. לאחר מכן כבר לא היה לי יותר כל קושי להירדם. התהליך הזה עזר לי להשתחרר מחרדות נוספות.

לחזק את המחשבות כדי להצטרף ל"תזמורת הצועדת טיאן גואו"

לפני כשנה התחלתי ללמוד לנגן בקרן יער כי רציתי להצטרף לתזמורת השן יון. אולם תחילה רציתי להיות חבר בתזמורת השמימית הצועדת כדי להציל אנשים רבים.

עדיין לא הייתי מוכן והיה עליי להתאמן על כל קטעי המוסיקה וללמוד אותם בעל פה. זמן קצר לפני הצעדה של חודש יולי בברלין שמעתי שעומדים לערוך סדנה של התזמורת השמימית. אולם אמי בדיוק הסכימה שאנסה באותו אחר צהריים את מטוס הצעצוע החדש שלי.

אמי אמרה בחיוך: ״עכשיו יש לך הזדמנות לשפר את רמת הטיפוח שלך. זה תלוי בך אם לשחק במטוס או ללכת לסדנה.״

רציתי לנסות את המטוס החדש שלי שהגיע באותו יום, אבל מיד הבליחה בי המחשבה, שחשוב יותר להציל ישויות חיות. החלטתי ללכת לסדנה.

זו הייתה הפעם הראשונה שניגנתי עם התזמורת. הרגשתי שדה חזק של אנרגיה והצלחתי לנגן היטב. זה עודד אותי וחיזק את כוח הרצון שלי לנגן בקרן יער כדי להצטרף במהרה לתזמורת הצועדת.

אני מוקיר מאוד את החוויה הזאת. אחרי הסדנה, התאמנתי מדי יום והצלחתי לעבור את השלב הראשון של מבחני הקבלה. אני כבר מחכה בקוצר רוח להופעה הראשונה שלי.

תודה לך מאסטר! תודה למתרגלים העמיתים.