להוקיר את הטיפוח שלנו, את עמיתינו לטיפוח ואת הישויות החיות

(Minghui.org)

שותפה בוועידת הפא במרכז ארה"ב ב-2018

כשהייתי ילד נהגתי לתרגל עם אמי פאלון דאפא. באותה עת חשבתי שכל מה שהדאפא מלמד זה להיות אדם טוב באמצעות העקרונות של אמת חמלה סובלנות. עד לתחילת הרדיפה ב-1999 לא קראתי אפילו פעם אחת את הספר ״ג׳יואן פאלון״. לא הבנתי לעומק את המשמעות של טיפוח אמיתי או עד כמה הדאפא יקר ערך. פחדתי להירדף ולכן הפסקתי לתרגל.

במשך כמה שנים הלכתי סחור סחור, מבולבל ותוהה אודות משמעות החיים. אבל הזרעים לתרגול כבר נטמנו בלבי, וכשראיתי את אמי, שמעולם לא הפסיקה לתרגל, נהנית מבריאות ואושר, החלתי לתהות מדוע בעצם הפסקתי.

לילה אחד חלמתי שאני עומד תחת השמים הפרושים. לפתע נפתחו שערי גן עדן וישות שמימית ומעוררת כבוד קרבה אליי. הכל היה חי ובהיר, כך שנמלאתי בתחושה עמוקה של כבוד והערכה. הרגשתי שהמורה נותן לי רמז כדי שלא אחמיץ את ההזדמנות הזו. ידעתי שאם אחמיץ את ההזדמנות הזו אחיה בחרטה עמוקה.

ב-2014 התחלתי לקרוא את הספר ״ג׳ואן פאלון״ ואפשר לומר שסוף סוף נעשיתי מתרגל. כל שאלותיי קיבלו מענה וחדלתי להיות מבולבל. המאסטר טיהר את גופי ואיפשר לי לחוות את התחושה הנפלאה של גוף חופשי ממחלות. לפני שהתחלתי לתרגל תמיד חשבתי שאני אדם טוב שנושא סבל מבלי להתלונן, אך לא הצלחתי להבין מדוע אני נתקל במצבים כה רבים של חוסר צדק, הן בעבודה והן בחיי היומיום.

המאסטר אומר:

"לכן מה שהאדם יעשה בכל חייו לא מתוכנן לפי היכולת שלו. בבודהיזם מאמינים בגמול קארמתי. החיים של האדם מתוכננים לפי הקארמה שלו. זה לא משנה כמה גדולות היכולות שלך, אם אין לך דה אולי לא יהיה לך שום דבר בחיים האלה." ("ג'ואן פאלון")

לפני שהתחלתי לתרגל הייתי מתרגז בקלות כשנתקלתי בקונפליקטים. אבל המאסטר אומר לנו שעלינו להסתכל בפנים.

"עליכם לשמור תמיד על לב של חמלה ועל מצב לב שליו. אז כשאתם נתקלים בבעיה תוכלו לפעול היטב כי יהיה לכם זמן ומרחב למתן את העימות. אם תהיו תמיד בחמלה, תתייחסו לאחרים בטוּב לב ותתחשבו באחרים בכל דבר שאתם עושים, ובכל פעם שתיתקלו בבעיה תחשבו ראשית האם אחרים יכולים לשאת את זה או האם זה יפגע במישהו, אז לא יהיו בעיות." ("ג'ואן פאלון")

הבנתי שאם אני רוצה להשתפר באמת, המפתח הוא להסתכל פנימה.

להיפטר מההחזקה לנוחות

ב-2016 הגעתי לארצות הברית כדי ללמוד בבית ספר ללימודים גבוהים. הופתעתי לגלות שיש מתרגלים ספורים בלבד בעיר מגוריי, ורק עוד מתרגל נוסף במדינה שהגעתי אליה.

למרבה המזל ניתנה לנו ההזדמנות לקדם את מופע השן יון, מה שאיפשר לנו להשתפר באופן משמעותי בטיפוח שלנו. הצלחתי להשתחרר מכמה החזקות כמו: הרצון להימנע מקשיים, תרעומת כאשר דוחים אותי, או אי רצון לדבר עם זרים. הבנתי שעל מתרגלים לוותר על האנוכיות ושהם צריכים:

"...לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני" ("ללא החסרה בטבע הבודהא", "יסודות להתקדמות במרץ")

כשהייתי מזכיר לעצמי שאני נמצא כאן כדי להציל ישויות חיות, הייתי מסוגל לדכא את התשוקה שלי לנוחות. על פי רוב לא היתה לי תוכנית מובנית לקידום המופע או לאן ללכת. פשוט האמנתי שהמאסטר יארגן את הטוב ביותר. התוצאות אכן היו מעל ומעבר לציפיותיי. בחורף רכבתי על אופניים. נהגתי לצאת מהבית ב-9 בבקר ולחזור ב-8 בערב. הפנים שלי נהיו כמו משותקים וסבלתי מכוויות קור בידיי.

"..החומר והנפש הם דבר אחד" ("ג'ואן פאלון")

אחרי שסיימתי את קידום מופע השן יון ביום, היה עלי להשלים את לימודיי עד אחת בלילה. כשקמתי חשתי עייפות בכל גופי והשרירים שלי כאבו. אבל מיד כשהזכרתי לעצמי שיש אנשים שממתינים לי כדי להינצל זינקתי מהמיטה. כל תחושת העייפות נעלמה והתמלאתי אנרגיה.

ברגע שמרפים, ולו מעט, מכשולים גדולים נוצרים

אחרי שמופע השן יון הסתיים במדינה שלנו, חשבתי לעצמי: ״סוף סוף אוכל לנוח קצת״. לא תיארתי לעצמי שהמחשבה הזו למעשה חושפת את הרדיפה שלי אחרי נוחות. אחרי כן, לא הייתי מסוגל להתרכז יותר בלימודיי או בלימוד הפא. התחלתי גם לראות חדשות וסרטי וידיאו. למרות שהמשכתי לעשות את שלושת הדברים, מצב הטיפוח שלי החל להתדרדר. התחלתי להתמהמה בביצוע המטלות, ושכבתי לישון מאוחר יותר ויותר. אבל לא התייחסתי לכך ברצינות וחשבתי לעצמי שאני עדיין פועל כשורה. הרוע ניצל את התשוקה שלי לנוחות והרגשתי מרוצה שאני עדיין עושה את שלושת הדברים מדי יום. היה לי קשה מאוד לחזור לחריצות שהייתה לי בתקופה שקידמתי את מופע השן יון.

בינתיים גם המטפח השני היה באותו מצב בעקבות ההחזקות שלו. הפסקנו לתרגל ולקרוא יחד. הרגשתי שנפערת ביננו תהום, ושהיא מונעת מאיתנו לזכור שעלינו לקיים את סביבת הטיפוח-תרגול שלנו.

המצב נמשך כך שלושה או ארבעה חודשים, עד שיום אחד הבנתי מה קורה ושעליי להיחלץ מהמלכודת הזאת. עלי להתחיל בתרגול ובהתגברות על התשוקה שלי לנוחות ול"קורת רוח" מעצמי, עשיתי רישיון נהיגה וקניתי רכב. התקשרתי למתרגל הנוסף והחלטנו לעשות את התרגילים יחד בכל סוף שבוע. למרות שהתשוקה שלי לנוחות לא סולקה מיד, המאסטר עודד אותי בכך שאיפשר לי לראות את חגורות האנרגיה שהקיפו אותנו בכל פעם שעשינו את התרגילים יחד. הצטרפתי גם לקבוצה של מתרגלים צעירים שאיפשרה לי להיות בקשר עם מתרגלים צעירים אחרים ולדון כיצד להציל עוד אנשים.

אחרי שהטיפוח שלי השתפר, התחילו להתרחש דברים טובים. במהלך פגישה עם יותר מ-30 אנשים, כולל מנחים והסטודנטים שלהם לתואר שני, דיברתי על פאלון דאפא וסיפרתי להם שאפשר לתרגל את השיטה בכל העולם. הזמנתי את כולם להצטרף אלי לתירגול בקמפוס. בסוף הפגישה שלושה סטודנטים מערביים אמרו לי שהם מעוניינים ללמוד את התרגילים.

יותר מאוחר כשתרגלתי עם המתרגל הנוסף בסוף שבוע, בחור מערבי הצטרף אלינו. הוא אמר לנו שהוא רואה אותנו כבר שנה וחש שהתרגול שלנו שליו מאוד. העבודה שלו כרוכה בהרבה מתח נפשי ולחץ ולכן הוא רצה מאוד להצטרף אלינו.

אולם התשוקה שלי לנוחות שוב עלתה והפעם גם הבנתי שאני מקנא במתרגל האחר. עבודת המחקר שלי בבית הספר נהייתה תובענית יותר, כך שנאלצתי להשאר ער עד מאוחר. מדי סוף שבוע לפני שנסעתי לעיר הסמוכה, חשתי עייף תמיד והיו לי מחשבות שליליות. חשבתי שעליי לעשות מאמץ רב כדי להגיע לאתר תירגול בעוד שהמתרגל השני נהנה מחיים רגועים מאוד, למה שהוא לא יבוא לעיר שלי כדי לתרגל איתי? אבל מיד ראיתי את הבעיה שלי. הכוחות הישנים ניסו לנצל את התשוקה שלי לנוחות ואת הקנאה שלי העצימו אותם ויצרו פירצות בינינו. תמיד הסתכלתי על המתרגל האחר אבל לא הסתכלתי על עצמי. מאוחר יותר אותו מתרגל אמר שבאותה תקופה הייתי מתנשא למדי.

כשהבנתי שעלי שוב להיפטר מהתשוקה שלי לנוחות, המאסטר נתן לי רמזים. חלמתי שאני יורד במהירות במעלית. פתאום הרגשתי שהתחושה של סיפוק עצמי, והעובדה שאני נשאר באותו מצב טיפוח מבלי להשתפר בחריצות, הם למעשה התדרדרות. זה גרם לי להבין עד כמה הטיפוח הוא רציני ועד כמה נוראה התוצאה כשקשורים לאנוכיות. הרגשתי את החמלה של המאסטר. מאז, בכל פעם שתחושת שאננות עלתה על פני השטח, דחיתי אותה מיד. הרגשתי שאכן עברתי את המבחן הגדול הזה.

עכשיו אני יודע עד כמה הטיפוח הוא עניין רציני. כל מחשבה יכולה לקבוע אם אנחנו מטפחים או אנשים רגילים.

לעבוד יחד כדי להציל אנשים

המתרגל השני ואני חשבנו שכמתרגלים היחידים במדינה שלנו אנחנו אחראים על הצלת הישויות החיות בה. לפני שהגעתי לארצות הברית, המתרגל השני טיפח לבד במשך זמן רב. לא היינו מעורבים באף פרוייקט מלבד השן יון כך ששנינו נאלצנו להתגבר על מספר קשיים לפני שעשינו את הצעד הראשון.

תיכננו להתחיל עם הדברים הבסיסיים: לחלק חומרי הבהרת אמת ולאסוף חתימות כדי להפסיק את קצירת האיברים. באחד מסופי השבוע העמדנו שולחן מול השוק האסיאני הכי גדול וחילקנו חומרי הסברה. להפתעתנו הרבה, אף על פי שלא הכנו כל כך טוב את הפעילות, התוצאות היו מצויינות. מערביים רבים הביעו עצב ותמיכה כששמעו על קצירת האיברים. רובם חתמו על העצומה לתמוך בנו. כמה סינים שהקשיבו לתעמולה של המפלגה הקומוניסטית לא רצו לקחת עלונים, אבל היו גם כאלה שרצו לדעת יותר פרטים. אחרי ההתנסות הראשונה הזו הבנו שעלינו לחזור עליה שוב במהירות האפשרית. המאסטר כבר סלל עבורנו את הדרך, היה עלינו רק לצעוד קדימה.

אחרי שעשינו זאת מספר פעמים ידענו שעלינו להתכונן טוב יותר כדי להראות את היופי המופלא של הדאפא. הזמנתי מפת שולחן יפה עם המילים ״פאלון דאפא״ והדפסנו פוסטרים וחוברות. המתרגל האחר גם הזמין כמה קלטות וידיאו של "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" . שיפרנו גם את איכות לימוד הפא שלנו. בהדרגה המאמצים שלנו נעשו יעילים יותר.

אף על פי כן, היו לנו כמה קונפליקטים קטנים. למשל כשסיימנו לאסוף חתימות בפעם הראשונה ההחזקה שלי להתלהבות צפה ועלתה. כשהמתרגל האחר הצביע על כך הגנתי על עצמי. בגלל העמדה המתנשאת שלי, הוא נעשה חסר סובלנות והמילים שלו נעדרו חמלה. אחרי ששנינו נרגענו הבנתי שלהגן על עצמי היה בדיוק מה שהמאסטר מתאר:

"אף אחד לא יכול לבקר אותם וכשמישהו עושה זאת הם יוצאים מהכלים." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

אחרי הוויכוח הזה ניסינו להסתכל פנימה ולהשמיד את הפרצות שנוצרו בינינו. מכל מקום מאחר שעבדנו יחד, ההחזקות שלנו נחשפו ביתר שאת. יכולנו להרגיש בוודאות שהכוחות הישנים מנסים להשתמש בהחזקות שלנו כדי להפריד בינינו. בכל פעם שזה קרה שלחתי מחשבות נכונות כדי להסיר את ההפרעה.

בכל פעם שסילקתי ממחשבות שליליות, התחלתי לראות החזקות נוספות שלו. לפעמים הוא היה מסתכל פנימה אבל ברוב הפעמים הוא היה אומר: ״אני חושב שגם לך יש את אותה הבעיה״. למעשה שנינו מיהרנו למצוא את הבעיה של השני.

המאסטר אומר:

"..כל אחד יסתכל פנימה וכל אחד יטפח את עצמו היטב,.." (""לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

הבנתי את החשיבות של ״להסתכל פנימה״ בעת שיתוף פעולה. עלינו להתמקד במעלות של האחר. כשאנו רואים בעיות של אחרים, במקום להעביר עליהם ביקורת עלינו לבדוק תחילה אם גם אנחנו סובלים מאותה הבעיה.

אם אינני יכול להיות חומל כלפי מתרגל עמית איך אוכל להציל אנשים? כשזיהיתי את הבעיה שלי וניסיתי להשתפר, ראיתי שגם הוא מנסה להשתפר. יכולתי להרגיש את החמלה שלי צומחת, והיכולת שלי להבהיר את האמת השתפרה גם כן. לבי התמלא בהכרת תודה אין סופית לסידורים של המאסטר, והוקרתי את ההזדמנות לעבוד יחד עם מתרגל עמית.

אעשה כמיטב יכולתי להימנע שייווצרו בינינו פרצות העלולות להשפיע לרעה על היכולת שלנו להציל אנשים. כשאיננו מצליחים להסתכל פנימה ולשים לב לכל מחשבה ולו הקטנה ביותר, לכוחות הישנים קל מאוד לנצל את הפרצות שלנו. אני והמתרגל האחר משתוקקים להשתפר בטיפוח שלנו. אנחנו כל הזמן מזכירים ומסייעים זה לזה, וחושבים כל הזמן איך לפעול טוב יותר!

תודה למאסטר תודה למתרגלים העמיתים!