גרמניה: להיות צלולה – הפא של המאסטר הציל את חיי

(Minghui.org)

התנסות ששותפה בוועידת הפא בגרמניה בשנת 2019

חזרתי זה עתה מארה"ב. כשעמדתי ליד שולחן המטבח, הרגשתי לפתע שמשהו עומד לקרות. לא יכולתי להזיז את הצד הימני שלי, לא יכולתי עוד לדבר ואיבדתי שליטה על השלפוחית שלי. מצג שווא זה נקרא שבץ מוחי (דימומי).

נשכבתי על רצפת המטבח. המחשבה הראשונה שלי הייתה שזה לא תקין. היו לי החזקות, אבל המאסטר מתנגד שנעזוב מוקדם את העולם הזה. נאחזתי במחשבה הזאת.

רציתי לסלק את ההפרעה הזאת ונותרתי רגועה, שלחתי מחשבות נכונות וסילקתי את כל הפחד. כשלא הופעתי לארוחת ערב אמי הבינה שיש בעיה. היא התקשרה לאחי וביקשה ממנו לבדוק מה קורה איתי. הוא מצא אותי שוכבת על הרצפה. הוא צלצל מיד לאמבולנס.

לא היה לי ספק שאחי רוצה לעשות מה שנכון בהתחשב במושגים האנושיים שלו, אבל המאסטר רמז בדבריו שתלמיד אמיתי לא צריך שייקחו אותו לבית החולים (כי זו אינה מחלה) והמחשבות שלי התמקדו על מה שהמאסטר לימד אותנו. זה היה מאבק בין הטוב לרוע.

כשהביאו אותי למרכז לרפואה דחופה בבית החולים, לחץ הדם שלי היה גבוה מאוד. הרופאים התקשו להורידו.

השגת תובנות מחלומות

בזמן ההוא הוצפתי בסדרה של חלומות. הכוחות הישנים ניצלו כל החזקה שהייתה לי כמו השאיפה לשלמות, הפחד להיות לבד ותסביך נחיתות, כדי למצוא פרצה. הם ניסו למצוא פרצה שתאפשר להם לקחת את חיי.

בחלום אחד הלכתי ביער עם צייד. הוא שאל אותי מדוע סירבתי לקחת תרופות ללחץ דם גבוה. שיערתי שהכוחות הישנים מנסים לגרום לי להרגיש אשמה על כך שלקחתי תרופות בבית החולים. זה היה טכסיס כדי להחליש את כוח הרצון שלי.

לאחר מכן הכוחות הישנים התמקדו בשאיפה שלי לשלמות. פחדתי לעשות טעות. תמיד פחדתי לעשות משהו שלא יאמת סטנדרט של מתרגל. לא יכולתי אף פעם לסלוח לעצמי, לכן לא רציתי לעשות טעות. פחדתי לקחת אחריות על כל דבר מוטעה שעשיתי.

פחדתי מכל מצב שתידרש בו שהות בבית החולים. השאיפה שלי לשלמות התבססה על הגנה עצמית, מפני שלא רציתי לעמוד לנוכח חרדה. רציתי לברוח כדי שלא אצטרך להתעסק עוד עם הפחד.

אם אמשיך לשמור על כל החזקה שהיא, לא אהיה מושלמת והייתי נותנת לכוחות הישנים את ההזדמנות שלהם למצוא פרצה. אבל כמטפחת, איך אוכל לעשות כל דבר בשלמות? אם זה יקרה אז אגיע לשלמות ולא אוכל עוד להיות פה בעולם הזה. השאיפה שלי לשלמות הפכה לכלי לכוחות הישנים וההחזקה שלי לתסביך נחיתות עדיין שיחקה תפקיד.

כשאני חושבת שאחרים טובים ממני, אני יודעת שהמצפון שלי יציק לי, או שארגיש שעשיתי משהו רע. למשל, כשמדובר בארוטיות, זה משהו שתוכנן על ידי הכוחות הישנים ברמות שונות. לדעתי המחשבות האלה הן רעות. הן למעשה באמת אשליה, אבל עם זאת הן כה אמיתיות שאדם חושב שהוא באמת רע. אבל יש משהו שהכוחות הישנים אינם יכולים לשנות וזה שעליי להישאר פה כדי לממש את השבועה שלי.

חלומות כאלה יכולים לגרום לי להאמין שזהו הסוף, שאני כבר לא חיה יותר בעולם הזה, או שמעולם לא הייתי בעולם הזה, ושאני חלמתי הכול. אבל אני כאן בעולם הזה וזו הייתה אשליה אפילו אם נראתה אמיתית למדי. שללתי זאת ולא האמנתי למה שאמרו לי בחלום.

בחלום אחר הייתי בעולם שלי, אבל הייתי במיטת בית חולים. הרגשתי שאני שליטת העולם, אבל זה היה הזמן הלא נכון להראות לי את העולם שלי. זה היה כדי שלא ארצה לחזור לעולם המציאותי. האם זו הייתה מציאות או אשליה? יש לי משימה להשלים על בעולם הזה.

להסתכל פנימה ולהאמין במאסטר

באותו הזמן לא הייתי מסוגלת ללכת, כך שמתרגלים ביקרו אותי ונתנו לי נגן תקליטורים כדי שאוכל להקשיב לסדרת תשע ההרצאות של ה"ג'ואן פאלון". הם הביאו את מה שהזדקקתי לו ביותר. יכולתי להאזין לפא, מפני שלא יכולתי עדיין לקרוא, אבל הייתי מסוגלת לשלוח מחשבות נכונות.

המצב שלי השתפר והועברתי למחלקה רגילה. הודיתי למאסטר שאפשרו לי להישאר בבית חולים. במשך זמן מה, השתמשתי עדיין בכיסא גלגלים, אבל הרגשתי שהכול יהיה בסדר.

אחת המתרגלות הציעה ללמוד איתי את הפא דרך הטלפון. בהתחשב בכך שלימוד הפא נעשה כמעט בכל יום, הביקורים של מתרגלים עמיתים והשיתוף גרמו לי להרגיש שאני חלק מהגוף האחד. עשיתי מאמץ כל יום ללמוד את הפא, לשלוח מחשבות נכונות ולתרגל חלק מהתרגילים. אחרי זמן קצר הצלחתי לתרגל את כל חמשת התרגילים.

בזמן כתיבת המאמר הזה נוכחתי לדעת שפחדתי ממחלה ומנכות. בכמה מחלומותיי נחבלתי והייתי נכה. זה שיקף את הפחד שלי ונוצל על ידי הכוחות הישנים.

אחרי שחזרתי הביתה, גיליתי שפחדתי מקונפליקטים. לא רציתי להיתקל בקונפליקט עם מתרגל. אם הייתה לי דעה שונה, לא אמרתי מילה. זה חשף פחד בטיפוח שלי. הפחד הזה הוא שיטה נוספת של הרוע להשאיר אותי נכה ועם רגשות אשמה. זה כדי למנוע ממני להבהיר את האמת לגבי הדאפא, משימה שהיא חשובה לי מאוד.

המאסטר אמר ב"הונג יין II":

"המאסטר מדריך את ההפלגה" ("הונג יין II" הלב מתעורר מעצמו" 12 באוקטובר 1999)

מה שנתן לי את הכוח להמשיך הלאה.

כמו כן הוא אמר באותו השיר:

"הפא מציל את כל הישויות החיות, המאסטר מדריך את ההפלגה מפרש אחד עלה, ואחריו – מאה מיליון מפרשים. כשעוזבים החזקות, הסירות יוקלו וישוטו מהר יותר כשהלבבות האנושיים כבדים, קשה לחצות את האוקיאנוס. האקלים משתנה לפתע, השמים מאיימים ליפול, גלים עזים מתנשאים כהרים, הים קוצף. צריך לטפח בנחישות בדאפא וללכת צמוד למאסטר. אם ההחזקות חזקות מדי – תטעו בכיוון. הסירות מתהפכות, המפרש נקרע [אנשים] נסים על נפשם. כשהבוץ והחול יישטפו – יתגלה זוהר הזהב. בענייני חיים ומוות דיבורים גבוהים לא שווים דבר היכולת שלך לפעול מראה את התמונה האמיתית. בבוא יום ההגעה לשלמות המלאה תתגלה האמת במלואה ותכה את העולם בתדהמה." ("הונג יין II" הלב מתעורר מעצמו" 12 באוקטובר 1999)

הפחד שלי לא סולק, אבל לא אתן לו לשלוט עליי. אני עדיין כאן ואני מסוגלת להבהיר את האמת בעולם הזה. אני חיה בשביל זה, כדי לממש את השבועות שלי.

להתייחס לפציינטים אחרים בחמלה

כשהייתי במרכז השיקום פגשתי פציינטים שרצו לשמוע על פאלון דאפא. אישה קשישה אחת סיפרה לי שאני משמשת מודל לחיקוי, מפני שיכולתי ללכת אחרי זמן קצר מאוד. חילקתי לכמה מהם פרחי לוטוס וסיפרתי להם על הפאלון דאפא ובכלל זה על התועלות שקיבלתי מהטיפוח-תרגול הזה וכיצד זה עזר לי להתגבר על המחלה שלי.

אישה אחת סיפרה לי שהיא חושבת רק על המשפחה שלה. אחרת סיפרה שהיא מרותקת למיטה ואף רופא לא יכול לעזור לה.

הבדידות עטפה אותי משום שאינני נשואה ואני חיה על שכר מינימלי. לכן אני מפחדת להישאר לבד ואין לי אף אחד שיתמוך בי.

במרכז השיקום לעתים קרובות הייתי קרובה לבכי כשעמדתי לנוכח גורלם של כמה אנשים. רציתי לחבק את כולם בלבי, מפני שגם הם היו ישויות חיות שמזלם בגד בהם. עליי להתייחס אליהם בחמלה בלבי ולסלק את כל הרגשות האנושיים.

במבט לאחור אני מבינה שזמן הוא דבר יקר. החמצתי כמה חודשים של הבהרת האמת לאנשים. אני מבינה שהכוחות הישנים רוצים להצליח על גבם של אחרים. אני רוצה לנצל את הזמן שלי להביא את האמת לעוד ישויות חיות.