האמת מאחורי האמירה: "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה"

(Minghui.org)

תכופות נקלעתי למצב שבו חשבתי לעצמי "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה". חשבתי שזה טבעי ולא הקדשתי לכך תשומת לב מיוחדת.

אולם בשנה האחרונה הגעתי מספר פעמים למבוי סתום בטיפוח שלי. לא ידעתי איך להמשיך והייתי עצוב שאינני מצליח להתגבר על כך. אפילו חשבתי בלבי "פשוט אשאר כך ואחכה לסיום תיקון הפא במצב הזה."

אולם לאחרונה השיניים האחרונות שנותרו בפי החלו להתנדנד, ונאלצתי להסתכל פנימה ולחפש את שורש הסיבה למצבי.

חוסר האונים שלי הוא שמונע מבעדי לפעול

לא יכולתי לעשות דבר כדי למנוע את נשירת השיניים שלי. לפני עשר שנים הייתי רק בשנות החמישים לחיי, אבל השיניים שלי החלו להתנדנד. החניכיים שלי היו במצב לא טוב ולכן חשבתי שזה מצב טבעי. שיניים נוספות החלו להתנדנד. אחדות עקרתי בכח ואחרות פשוט נשרו מאליהן. היום נותרו בפי כעשר שיניים בלבד.

חלמתי כמה חלומות שבהם הופיעו השיניים שלי, או ליתר דיוק נעלמו השיניים שלי. לפעמים היתה זו שן אחת, לפעמים שתיים ולפעמים כל שיניי. החלומות האלה תיסכלו אותי, אולם חשתי הקלה כשחשבתי שאעשה לי תותבות.

כששן עמדה ליפול, שלחתי מחשבות נכונות ודיברתי איתה. ביקשתי ממנה להישאר, ללוות אותי עד לשלמות המלאה. אולם זה מעולם לא פעל. ויתרתי וחשתי שאין ביכולתי לעשות דבר בנוגע לכך.

איבוד השיניים עלול היה להיות כתוצאה או מהקארמה או מהפרעה של הכוחות הישנים. אולם בחלומותיי הסכמתי עם הכוחות הישנים, והם ניצלו את ההחסרה הזו.

כשמתרגל אחר סבל מקארמת מחלה, בני משפחתו שלא היו מתרגלים אילצו אותו להתאשפז בבית החולים. הוא נבדק, קיבל עירוי דם ולקח תרופות. ידעתי שזה לא בסדר להתייחס אליו כך ולכן שלחתי מחשבות נכונות בתקווה שהוא יצטרך פחות דם. אולם זה לא קרה. למרות שאמרתי שאני שולל את הרדיפה של הכוחות הישנים לא יכולתי לעשות שום דבר בקשר לזה.

כשישבתי במדיטציה או שלחתי מחשבות נכונות נעשיתי מנומנם, או שלא הצלחתי להחזיק את ידי בתנוחה הנכונה, או שמחשבתי נדדה. זה נמשך זמן רב למדי. הזכרתי לעצמי להישאר ממוקד שוב ושוב, אולם מחשבתי נדדה כעבור זמן קצר. הרגשתי שאינני יכול לעשות דבר בקשר לזה.

כשהבהרתי את האמת לאנשים הייתי חסר אונים אם הם לא הסכימו איתי. עם אחדים מהם דיברתי כבר שנים, אולם דבר לא השתנה. לא ראיתי כל דרך להתקדם וחשתי שאינני יכול לעשות דבר בקשר לזה.

והיו עוד סיטואציות כאלה שאוכל לספר עליהן כאן.

הסיבה מדוע חשבתי "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה"

אחת הסיבות היתה שנתתי לחשיבה האנושית שלי להוביל אותי ולכן התייחסתי להתרחשויות שונות כאל "טבעיות": אנשים רגילים חושבים שזה טבעי ללכת לבית החולים כשהם חולים, שהשיניים שלהם נופלות כשיש להם בעיות בחניכיים, שהם מנומנמים כשאינם ישנים מספיק. כמתרגל, כל המושגים האנושיים האלה מונעים מאיתנו להשתפר.

סיבה נוספת היתה, שההכרה העיקרית שלי לא היתה חזקה ולא הצלחתי לטפח כל מחשבה ומחשבה. ידעתי שעלינו לטפח את כל המחשבות ולו הקטנות ביותר, אבל הבנתי זאת רק באופן שטחי. כשמחשבה לא נכונה הופיעה, הבנתי שהיא אינה תואמת את הפא אבל עדיין לא עשיתי דבר לשנות זאת. לא הסתכלתי פנימה כדי למצוא את ההחזקות העומדות מאחוריה כדי שאוכל לסלק אותן.

הסיבה השלישית הייתה שלא התקדמתי במרץ בטיפוח. ב-2001 כשהייתי במעצר מטפח באותו התא ראה שאני עדיין מתקשה לשכל רגליים בלוטוס מלא הוא אמר לי "אינך קפדן מספיק עם עצמך".

כעבור כעשר שנים, נזכרתי באותה השיחה. ידעתי שתכופות אינני קפדן מספיק בטיפוח שלי. כשהיו לי הזדמנויות להשתפר, מצאתי תמיד תירוצים כדי לא להשתפר. לא הייתי מסוגל לסבול את הקשיים הגופניים והנפשיים וגם לא רציתי לנסות. כולנו יודעים שנשיאת סבל היא דבר טוב בטיפוח לרמות גבוהות, אבל תמיד נמנעתי מלנסות. שלא לדבר על להבין את המשמעות האמיתית של :

"אל הקשיים מתייחס כאל אושר." ("לחשל את הלב ואת הרצון", "הונג יין I")

הסיבה הרביעית הייתה ההחזקה שלי לרדיפה אחר תוצאות. כשחשתי שאינני יכול לעשות דבר, היה זה בעיקר בגלל שרדפתי אחר התוצאה. רציתי לראות את התוצאה, את ההצלחה. כשלא הצלחתי להשיג את המטרה חשתי חוסר אונים. בכל פעם שאני או עמית לטיפוח סבלנו מקארמת מחלה, או כשעסקתי בהצלת אנשים, קיוויתי לנס. למעשה היתה זאת ההחזקה לאמת את עצמי. כשהבהרתי את האמת רציתי להצליח כדי שאוכל להרוויח עוד מוסריות אדירה. לא ידעתי מה לעשות כשאנשים סירבו לקבל את האמת.

ואחרון חביב לא האמנתי במאסטר במאה אחוז. אמרתי לעצמי שאינני מסוגל לפעול לא בגלל שאינני מאמין במאסטר ובפא, אלא כיוון שאינני מטפח את עצמי היטב וכיוון שרמת הטיפוח שלי נמוכה. למעשה לא האמנתי במאסטר. למרות שהרמה שלי היתה מוגבלת, מאסטר השגיח עלי, ועליי היה רק להשלים את המשימה. מידת האמונה שלנו במאסטר היא שקובעת עד כמה ניתן לעשות.

כיצד לפרוץ את המצב חסר התקווה

הסיבות האלה, שהיו כולן קשורות זו לזו, היו כאן כדי לעזור לי לשפר את עצמי. אחד המחסומים שעמדו בפני היה שעצרתי ברגע שעלתה בעיה במקום לחפש פנימה את שורש הבעיה ולהשתפר על בסיס הפא. הטיפוח שלי היה שטחי.

הבנתי שבכל פעם שאני נתקל בבעיה עליי לחשוב על דרך מעשית לשפר את עצמי כדי שאוכל לסלק אותה. ידעתי שעליי להיות קפדן עם עצמי כל הזמן, שכן זה הוא הטיפוח.

עלינו להאמין בלב שלם במאסטר ובפא. המאסטר אמר:

"כשאדם מטפח, מההתחלה ועד הסוף קיים עניין של הארה, ועליו לטפח בתוך האשליה" ("ג׳ואן פאלון" כרך 2, תרגום זמני, לא רשמי).

כשאתה באשליה האמונה היא דבר יקר. אם מאסטר יראה נסים לכל אחד, אז הן אנשים טובים והן אנשים רעים יבואו לטפח. אם כל מטפח פאלון גונג יהיה חופשי ממחלות, לא תתקיים כבר הסוגיה של תהייה בין אמונה לאי-אמונה.

המאסטר אמר לנו:

"מנקודת מבט אחרת, בני האדם לא נמצאים בין האנשים הרגילים כדי להיות בני אדם, אלא כדי לחזור למקור ולשוב לאמת. לכן יש גם עניין של יכולת ההתעוררות. אם האדם יכול לראות שאנשים רבים באמת יכולים לעוף, גם הוא יטפח, והנושא של ההתעוררות לא יתקיים. לכן, אם אתה יכול לעשות את זה באמצעות טיפוח, אתה לא יכול להראות או להציג את זה לאחרים כך סתם, כי אחרים עדיין צריכים לטפח." ("ג'ואן פאלון")

מאחר שבני אדם חיים באשליה יש אנשים טיפשים שצוחקים על הטאו בקול רם כשהם שומעים עליו, יש אנשים בינוניים ש:

"הוא פעם ילך בו ופעם לא;" ("ג'ואן פאלון"),

לפעמים הם יאמינו ולפעמים הם יטילו ספק. ויש גם מטפחים המתקדמים במרץ:

"אלה שרואים, למרות שהם רואים, הם לא רואים בבירור. רק אם זה לא ברור אפשר יהיה להתעורר לטאו." ("מדוע לא ניתן לראות", "יסודות להתקדמות במרץ")

כדי לפתור את הבעיה של "להאמין" עלינו ללמוד יותר את הפא. אבל לקרוא את הפא אין משמעו ללמוד את הפא. אין טעם לקרוא כאילו שמדובר רק בעוד מטלה שעלינו למלא. עכשיו אני לומד את הפא תוך שאני לומד בעל פה. אם אינני מסוגל לומר בעל פה את הפרק כולו אני פשוט משנן פיסקה אחר פיסקה. אני קורא יותר מאמרים באתר מינג-הווי. התנסויות של מטפחים עמיתים והנחישות האיתנה שלהם עזרו לי מאוד. טיפחתי לבד ולא הייתי מצליח להתקדם כך ללא העזרה של אתר מינג-הווי.

"הג'ו-אי-שה שלך חייב להיות חזק:" ("הסבר הפא לסייעים של הפאלון דאפא בצ'אנג-צ'ון" 1994)

מאסטר אמר גם:

"משום שככל שהג'ו-אי-שה שולט על המוח שלו חזק יותר, כך חיים אחרים יכולים פחות להתערב." ("ג'ואן פאלון")

עלינו לשמור על הג'ו-אי-שה, ששום דבר רע לא ייכנס לתוכו. עלינו לזהות כל מחשבה שאינה ישרה ברגע שהיא מופיעה, לסלק אותה ולשלול אותה.

המאסטר אמר לנו:

"האם גוף האדם אינו מורכב גם מחלק שנמצא בשכבות מיקרוסקופיות שונות ושלא נמצא בממד של פני השטח? כל אלו יכולים לייצר מחשבות." ("הוראת הפא בוועידת הפא של 2013 במערב ארה"ב")

בדיוק כמו קילוף שכבות בצל, עלינו לסלק את המחשבות הרעות בשכבות השונות בגופים שלנו. מחשבה רעה אחת יכולה להופיע באופן חוזר ונשנה, ועלינו להשמידה פעמים רבות. היא מתקיימת בשכבות מיקרוסקופיות ועלינו להיות חזקים ונחושים.

לדוגמה, היתה לי החזקה לכסף. מתחילת הטיפוח שלי היו לי ללא הרף מבחנים הנוגעים לכסף. לדוגמה: מישהו החזיר לי יותר מדי עודף, קיבלתי פרס, מישהו לקח את כספי וכו". עד היום אני ממשיך להיתקל בבעיות מסוג זה. אני יודע שעוד לא סיימתי להיפטר מההחזקה לרווח אישי.

המורה אמר לנו באחת ההרצאות:

"ברגע שהחשיבה שלך מתאימה לסוג מסוים של ישות, היא מיד תוכל להפעיל עליך השפעה. אבל אתה לא תהיה מודע למקור של המחשבות שלך, ועדיין תחשוב שזה הרצון שלך עצמך." ("תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא" 2011)

באותה שעה הכוחות הישנים נאחזים בהחסרות של התלמידים ומכניסים מחשבות לא טובות לראשם. עלינו להבין שחיים אחרים הם האחראים למחשבות האלה, ולהבין: "הן לא שלי, אני לא רוצה אותן, תסתלקו, הן לא טובות."

כשיש לנו מחשבה רעה או כשאיננו מרוכזים כשאנו שולחים מחשבות נכונות אין עלינו לחשוב "למה אני חושב כך?" או "למה אינני מסוגל להתרכז?" למעשה המחשבות האלה אינן שלי, ולא אני הוא שמאבד את הריכוז. אלה הם יצורים נמוכים ממדים אחרים שמבקשים לשלוט בי ולדכא אותי.

כשזה קורה לי אני משתמש בשיטה פשוטה להתמודד עם זה. אני מגיב מיד במחשבה: "הן לא שלי, הן לא שלי. אני משמיד אותן, משמיד אותן." כשאני מאבד את הריכוז, אני מיד מבקש מההכרה העיקרית שלי לחזור.

המאסטר ומתרגלים אחרים נאבקים בכוחות הישנים, והמאסטר משגיח עלי. כשאנחנו מסלקים ללא הרף את ה"אני האחר" שנוצר אחרי הלידה הוא ילך ויקטן.

עלינו לזהות את האשליה באופן בסיסי. לדוגמה כשקארמת מחלה מגיעה, הכוחות הישנים עלולים לבחון אותך. כמו שהמאסטר אמר:

"בהתחלה החיה לא מעזה לטפס והיא תיתן לו בתחילה מעט אנרגיה בשביל לנסות. יום אחד האיש פתאום יקבל את האנרגיה שהוא רדף אחריה והוא יכול גם לרפא מחלות. כשהיא רואה שזה עובד, החיה תשתמש בזה כמו פרלוד במוסיקה: "אם הוא רוצה את זה אני אטפס עליו. בדרך זו אני יכולה לתת לו יותר ואעשה את זה יותר בקלות"." ("ג'ואן פאלון")

כשהגוף שלי מתחיל להראות סימנים של איזושהי אי תקינות, אני מיד שולל אותם: "זה כדי לבחון אותי, מחשבה אחת בודדה תביא לתוצאות שונות, למטפח אין מחלות, מחלות הן אשליה, אל תכיר בהן, גרש אותן."

המאסטר אמר לנו,

"... רדיפה כפויה שלא מכירים בה היא בניגוד לחוק, .." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

אם אנחנו מהססים או שיש לנו ספקות לגבי הסימנים ואיננו מסלקים את הספקות בזמן, אנחנו בעצם מראים נכונות להסכים איתם ואז הם עלולים להתקיים באמת.

עלינו להשתמש בפא כדי להדריך אותנו. אם איננו קפדניים עם עצמינו ניתקל במצבים שלא נוכל לעשות דבר לגביהם. המטרה שלנו היא לטפח ולהפוך לאלוהויות, עלינו להשתמש בפא כדי למדוד את המילים שלנו ואת עצמינו. אם אנו חשים חוסר אונים עלינו לשאול את עצמנו: "מה אלוהות הייתה חושבת באותו הרגע?"

בה בעת עלינו להסתכל פנימה ולחפש את ההחזקות שלנו. אם השיניים שלנו מתנדנדות, אולי איננו פועלים כשורה בטיפוח דיבור או שלא השגנו את המצב של:

"הפה מנותק מהחזקות." ("הונג יין I", "בתוך הטאו")

כשאנשים אינם מקשיבים לנו כשאנחנו מספרים להם את העובדות על הדאפא, אולי איננו עושים זאת עם חמלה מספקת. כשקארמת מחלה של מטפח אינה מסתלקת, אולי אנחנו מסתכלים יותר מדי על ההחזקות של המטפח. כשהידיים שלנו אינן נשארות בתנוחה כשאנו שולחים מחשבות נכונות, אולי איננו לומדים את הפא בריכוז מספיק.

עלינו לשנות את דרך החשיבה הקונבנציונלית שלנו. אם המחשבות נותרות עם מושגים אנושיים לא נהפוך לאלוהויות. המאסטר אמר לנו:

"אני אגרום לך שתהפוך לבודהא, שתטפח, ובטיפוח אתה חייב להיפטר מהמושגים שלך שנוצרו לאחר הלידה, ולסלק החוצה את קארמת המחשבה שמחליפה אותך." ("הוראת הפא בוועידה ביוסטון" 1996)

כשאני מנקה את עצמי לפני שאני שולח מחשבות נכונות אני מתרכז בניקוי המחשבות האנושיות. כשמחשבה מסוג זה מופיעה אני מיד מנתח אותה כדי לראות מאין היא באה. האם זו מחשבה אנושית או האם מקורה ביצורים מרמות נמוכות? מהו הסטנדרט של הפא לגבי עניין זה?

המחשבה "אינני יכול לעשות דבר בקשר לזה" היא כשלעצמה מושג אנושי, והיא מופיעה מאחר שאנחנו רגילים לחשוב דרך המושג האנושי הזה של "זה בלתי אפשרי" במקום להשתמש במחשבה של אלוהות. רק אם נפרוץ את המחשבה האנושית ונחשוב כמו אלוהות נוכל לחולל נסים. רבים מעמיתיי המתרגלים כבר חוללו אינספור נסים מעין אלו.

האמור לעיל הוא רק ההבנה שלי ברמה שלי. אנא ציינו אם יש משהו בלתי הולם בדבריי שאינו תואם את הפא.