לחלק הראשון

לחלק השני

(Minghui.org) פעם שמעתי סיפור על לקוח במסעדה שהציע לבת הקטנה של הבעלים משהו לאכול. הילדה הקטנה דחתה את הצעתו באומרה: "אימא שלי לא מרשה לי לאכול את האוכל במסעדה שלנו מפני שהוא גרוע".

הסיפור מצביע על תופעה עצובה אך אמיתית בסין: בעלי מסעדות מסרבים לאכול את האוכל שלהם עצמם, בידיעה ברורה מה בדיוק הוא מכיל. בדומה, בנאים אינם גרים בבתים שהם בונים, ספקי חלב אינם שותים חלב שהם מוכרים ויצרני חיסונים אינם חולמים אפילו לקבל זריקת חיסון שהם הכינו.

כשכל אחד מרמה את כל האחרים, כל אחד הופך לקורבן. התכונות המסורתיות הנעלות נעלמות בסין. אנשים נוהגים בדיוק להיפך מ"ואהבת לרעך כמוך".

תרבות השוחד והמרמה בסין משחיתה את איכות החיים של כל אחד: ילדים שהוריהם אינם נותנים מתנות למורים שלהם, מופלים לרעה בבתי הספר; פציינטים שאינם משחדים את הרופאים שלהם מקבלים טיפול גרוע יותר. בכל מקום אליו תפנה ייתכן שירמו אותך.

כשאנשים מנווטים דרך הזמנים האפלים האלה, בל נשכח שיש אנשים שעדיין רוצים לעשות את הדבר הנכון ואינם מבקשים דבר בתמורה. אלה הם מתרגלי פאלון דאפא, והתנהגותם היא באמת השראה לכולם.

פאלון דאפא הידוע גם בשם פאלון גונג הוא שיטה רוחנית למדיטציה המתבססת על 3 עקרונות-ליבה: "אמת-חמלה-סובלנות". מתרגלי דאפא באים מכל שדרות החיים ומכל המעמדות בחברה. הם חיים על-פי שלושת העקרונות ושואפים לסטנדרטים מוסריים גבוהים.

זהו החלקה השלישי של סדרה בת ארבעה פרקים המשרטט פרופיל של מתרגלי פאלון דאפא ואיך הם חיים בהתאם לעקרונות הדאפא.

תוכן הסדרה:

1. רופאים הרוצים את המיטב עבור הפציינטים שלהם

2. מורים המסרבים לשוחד

3. בעלי עסקים ישרים ואמינים

4. אנשים המחזירים ארנקים אבודים ופרטים אבודים אחרים

חלק שלישי: בעלי עסקים ישרים וראויים לאמון

עם ההתדרדרות המהירה של המוסריות ודוקטרינת המטריאליזם הרווחת בסין, בעלי עסקים רבים מוכרים מוצרים מזויפים ודואגים רק לעשיית כסף מהיר מבלי להתחשב כלל ברווחת הצרכנים שלהם.

אולם יש סוג אחר של בעלי עסקים – אלה המנהלים את העסקים שלהם ביושר ומתייחסים לצרכנים שלהם בהגינות. הייתי רוצה לשתף בכמה מהסיפורים שלהם.

בעל חנות לעור

מתרגל פאלון דאפא בפרובינציית הה-ביי הוא בעלים של חנות המתמחה במכירת בגדים ואביזרי לבוש מעור אמיתי משובח.

יום אחד לקוחה אחת עשתה מהומה גדולה בחנות, כשהיא מאשימה את העוזר במכירת מקטורן עם חור גדול בחזית. לקוחות רבים נכחו במקום. הלקוחה אמרה לבעל החנות שהיא קנתה את המקטורן לפני יומיים וגילתה את החור כשמדדה אותו בביתה. היא נסעה יותר מ-16 קילומטר כדי להחליף אותו. מבלי לערער על תקפות טענתה של הלקוחה, כפי שבעלי חנויות רבים היו עושים בסין, המתרגל נתן ללקוחה מקטורן חדש לגמרי.

אחרי שהיא עזבה, הלקוחות האחרים בחנות העירו שלא יכול להיות שלא ראתה את החור הגדול בחזית כשקנתה את המקטורן. בעל החנות אמר להם שפאלון דאפא לימד אותו להתחשב באחרים ושהוא רצה לתת ללקוחה ליהנות מהספק.

בעלת חנות בגדים

בבעלותם של רו-יו ובעלה הגרים בפרובינציית הה-ביי חנות קטנה לבגדים בעיר המקומית שלהם. היא נהגה על פי הכתבים של הפאלון דאפא ועשתה עסקים בהגינות, כך שלקוחותיה נתנו בה אמון והחנות שלה הפכה פופולרית יותר ויותר.

אבל מפני שסיפרה ללקוחותיה על כמה היא זכתה לתועלת מתרגול פאלון דאפא, המשטרה נהגה לבוא לחנות לעתים קרובות להטריד אותה ולערוך בה חיפוש בלתי חוקי. ההטרדות נמשכו עד שרו-יו ובעלה נאלצו למכור בסופו של דבר את העסק שלהם.

לאחר מכן הם פתחו חנות בגדים אחרת באחד הכפרים. הכנות והיושרה שלהם משכה במהירות לחנותם עוד ועוד לקוחות.

רו-יו נהגה על-פי "אמת-חמלה-סובלנות" ולמדה מכתבי הפאלון גונג להיות אדם טוב, כך שהיא ראויה לאמון וישרה. זו הסיבה מדוע העסק שלהם משגשג.

בעל חנות למסחר במוצרי אלקטרוניקה

מר קאנג פינג מנהל חנות קטנה למסחר במוצרי אלקטרוניקה. פעם אחת אחד הלקוחות שיקר ואמר שלא קיבל את הסחורה שהזמין ודרש החזר כספי, על אף שמר קאנג ידע שהסחורה נמסרה באמצעות מעקב אחר תנועות המשלוח שלו.

מר קאנג הזכיר לעצמו: "אני מתרגל פאלון דאפא ואני לא צריך להתרעם על אף אחד. ייתכן שעשיתי משהו רע לאדם הזה בימים עברו וכך שילמתי את החוב שהייתי חייב לו בעבר". אי לכך הוא הציע לו החזר כספי כפי שדרש.

היו גם פעמים שלקוחות אחרים שילמו לו מעבר לנדרש והוא ווידא לשלוח להם החזר כספי. "אין הפסד, אין רווח", כך שהוא מעולם לא גבה מלקוחותיו מעל הנדרש.

בעל חנות מכולת קטנה

מתרגל שבבעלותו חנות מכולת קטנה מנהל את עסקיו בקפדנות בהתאם לדרישות הפאלון דאפא, והיושרה שלו זיכתה אותו במוניטין טוב באזור. הלקוחות שלו נוהגים לומר: "לכו לקנות בחנות של הפאלון דאפא. הבעלים הוא מתרגל פאלון דאפא והוא אדם טוב מאוד. המחירים שלו הוגנים והסחורות שלו באיכות גבוהה".

יש אישה המוכרת בגדים ברחבה שמחוץ לחנות שלו. במקום לשלם לו בעבור ניצול הרחבה השייכת לו, היא נוהגת לעתים קרובות לחפש בו פגמים. המתרגל לא נטר לה מעולם והתייחס אליה בחמלה.

בוקר אחד כשלא היה בחנות, האישה ניפצה את הדלת הצדדית באת ושברה כמה מהסחורות בתוך החנות. כשחזר, הוא שאל אותה ברוגע למה היא כל כך מודאגת. היא הצביעה על סלע גדול ליד החנות שלו, כשהיא מאשימה אותו שהניח זאת בכוונה כדי למנוע ממנה את השימוש ברחבה שלו. המתרגל אמר לה: "הירגעי ואל תדאגי כל כך. אני לא שמתי את הסלע שם". בדיוק באותו רגע 2 אנשים הזיזו את הסלע משם והאישה הפסיקה לצעוק עליו.

לאחר מכן מישהו שאל אותו: "איך אתה יכול להישאר שווה-נפש כל כך? היא תופסת את הרחבה שלך והיא כל כך בלתי הגיונית, אבל אתה לא כועס עליה כלל". המתרגל ענה: "אני מתרגל פאלון דאפא ופאלון דאפא לימד אותי לא להיאבק או להתווכח בחזרה עם אף אחד". אחד הלקוחות העיר: "מתרגלי פאלון דאפא הם אנשים טובים כולם. הם אינם נאבקים או מתחרים עבור רווח אישי".

בעלת ביתן טופו

מתרגלת פאלון דאפא אחת היא בעלת עסק צנוע למכירת מוצרי פולי סויה בעיירה קטנה אחת. כתבי הפאלון דאפא לימדו אותה איך להיות אדם טוב. היא מתייחסת ללקוחותיה בהגינות ואף פעם לא מנצלת אותם לרעה. כשצצים קונפליקטים, היא נשארת רגועה ושוקלת קודם כל איפה היא אולי טעתה.

היא מספרת לאנשים שלשקר זה רע ושעל האנשים להיות תמיד ישרים. היא עובדת על-פי מרשמים מסורתיים ומשתמשת בפולי סויה מאיכות גבוהה, כך שאנשים באים מרחוק כדי לקנות את הטופו שלה.

בעלת מסעדה

לי-אן ובעלה הם בעלי מסעדה. כמתרגלת פאלון דאפא היא ידעה שעליה לנהל את העסק שלה בצורה מוסרית, על אף שלא הרוויחו בהתחלה. היא אף פעם לא קיבלה מלקוחותיה יותר כסף מהנדרש. אם קיבלה כסף מזויף, היא שרפה אותו.

משום שלי-אן התייחסה ללקוחותיה בחמימות כזאת, עוד ועוד אנשים הגיעו לאכול במסעדה שלה. לעתים קרובות השתרכו תורים ארוכים של אנשים הממתינים להיכנס ולאכול.

לי-אן הייתה גם נדיבה כלפיי העובדים שלה, לכן הם היו מאושרים לעבוד עבורה. היא התייחסה אליהם כחלק מהמשפחה שלה. אחת הלקוחות התלוננה פעם שאחד המלצרים גנב את הטלפון הנייד שלה ואיימה להזעיק את המשטרה. כדי להגן על העובד, לי-אן שילמה ללקוחה 500 יואן אבל היא לא האשימה את העובד באף מעשה רע.

למחרת בבוקר, לי-אן נפגשה עם העובדים שלה ואימנה אותם כיצד לתקשר עם הלקוחות. העובדים התרגשו עמוקות מההתחשבות שלה ומיד אחר התקרית הזאת, אחד העובדים החזיר 1,000 יואן שלקוח השאיר בטעות על השולחן.

(המשך יבוא)